מכל עצי הפרי בישראל, מצליחה הגפן לעורר אצלי את ההתרגשות הגדולה ביותר. הגפן, השלישית משבעת המינים, מיד אחרי החיטה והשעורה, שנותנת לנו את הלחם, והרבה לפני התאנה, הרימון, הזית והדבש. הגפן, שנולדה כנראה לפני כ 6,000 שנים באזור המזרח התיכון, יודעת להאריך ימים ויכולה להגיע עד לגיל 100.
עם כל הכבוד לעצי הפרי, ויש כבוד, ובניגוד לעץ התפוח שלפריו קוראים תפוח או לעץ הדובדבן שפריו נקרא דובדבן, הגפן היא עץ הפרי היחידי שזכה לשם פרטי ובלעדי, גפן, ופריו זכה לשם מיוחד, ענב. זה נראה אולי פרט שולי בחקלאות בכלל ובתעשיית היין בפרט, אבל עבורי הוא מלא משמעות, המוכיחה את החשיבות העצומה של הצמח הנפלא והמרהיב הזה.

חברים, חובבי יין ומומחי יין, עם כל הצער שבדבר, צריך לזכור שהיין המשמש בטקסים דתיים ביהדות ובנצרות, המשמש לסיכום טקס החתונה, ואותנו עושה שמחים וטובי לב, לא נולד בחבית במעמקי היקב. היין נולד ברחמה של הגפן, בתוך קרומו הדקיק של הענב, באשכול הכבד, מתחת לעליו וזמורותיו המשורגות של הגפן.
לחובבי היין (הותיקים והחדשים) אני ממליץ תמיד להגיע לפחות פעם אחת בחיים למקום בו הכל מתחיל. לבקר בכרם בתקופת החורף ולהביט בגפן הערומה. אז ניתן לראות ולגלות את לב הענין, את הבסיס, את הכח האמיתי שמצליח לייצר את הפרי המופלא ממנו מכינים בכל העולם, משקה באלפי טעמים. משקה, שמצליח לשרוד אלפי שנים ולא נכנע לתכתיבי אופנה, דת או בריאות.

בחורף, רואים את גזעה המפותל של הגפן הממתינה, את קליפתה הסדוקה והיבשה, את ענפיה החשופים הפרושים כמו זרועות דקות המשוועות לעזרה משמים ואת צבעה ה"כמו שרוף", כאילו אש איכלה אותה. אני ממליץ לנצור את המראה הזה בזיכרון.
ואז, כשעוברים מספר חודשים, בחציו השני של הקיץ, כדאי לחזור אל הגפן ולגלות את המחזה המופלא. פריחה. אותה הגפן בדיוק עטפה את עצמה בעלים רחבים בצבעים מרהיבים של ירוק בוהק. הרזון הקשישי והמיואש שלה הפך לרעננות מדהימה של חיוניות וצעירות, ומכל ענף תלויים בחן אשכולות כמעט סימטריים של ענבים מלאי עסיס.

מי שזכה לגלוש בחורף במורד עמק ואלפוליצ'אלה (איטליה), זוכר בודאי את המראה המופלא של העמק העצום, המוקף מצפון, ממזרח וממערב בצוקים גבוהים. על האדמה הפוריה של המשפך שנפרש מהמדרונות התלולים בצפון ועד לגבעות הרכות של טוסקנה, מבצבצים מתוך השלג הלבן מאות מיליונים של גפנים קפואות המחכות לאביב, כדי ללבלב ולהניב.

טיול כמה חודשים מאוחר יותר לאורך אותו הציר בדיוק, מגלה מאות כרמים משפחתיים פורחים, המקיפים יקבים עתיקים וחדשים, חוות חקלאיות וטירות עתיקות. כשמבקרים שם, ניתן להבין את עשרות דורות החקלאים המעבירים מאב לבן את האהבה, את המסורת ואת ההקפדה בה מטפחים כל גפן וגפן ותומכים בה שנה אחר שנה, שומרים על ניקיון הזן ומתפללים ל"שנה טובה", תמיד יותר טובה מהשנים הקודמות.

חובה לזכור: כל הכמות העצומה של הטעם, הארומה, הצבע והתקווה המוכמנים בתוך הענב הקטן, מתוכננים, מנוהלים ומיוצרים בעצם באמצעות המומחה האמיתי הנושא אותו מיום היוולדו – הגפן.
ולמרות ים האהבה יש גם כמה פרטים "טכניים": כורמים נוהגים לטעת את הכרם שלהם בחלקות המתוכננות לפי סוג הגפן, האדמה, שיטת ההשקיה, שיטת הדליה, שיטת הטיפול ושיטת הבציר. בישראל נטועים כרמים בשטחים משתנים, מכרם קטן של 10 דונם ועד כרמים של מאות דונמים. בכרם המושקה "בעל" נוטעים כ-100 גפנים בדונם. הרווחים בין שורות הגפנים מיועדים לאפשר עיבוד של הקרקע, קילטור ולבסוף בציר. מכל דונם מקובל לבצור כ 600 ק"ג של ענבים ומהם מייצרים כ 600 בקבוקי יין. בחשבון פשוט, מכל ק"ג של ענבים מייצרים 750 סמ"ק של יין איכותי.

כורם ישראלי מוצלח המשווק את ענביו ליצרן יין גדול מצליח בשנה טובה למכור את ענביו בכ 7 – 10 שקלים לק"ג ענבים אדומים ויינן טוב מצליח למכור בקבוק יין אדום רגיל בכ 80 עד 120 שח'. כעת אתם מבינים מדוע כל כך הרבה כורמים, התחילו לייצר יין ולשווק בעצמם?

מתוך מגזין איש הענבים. מהדורה 1, 1 אוגוסט 2009