מימין: ארנו סאזה סיסיל זקאר ויריב ארדון  //  צילום: בוקי דסה

יינות סאז'ה מיובאים לישראל כ 25 שנים באמצעות החברה הסקוטית, היום ישרקו. היינות היו מוכרים לכם בעבר יותר כיינות Guy Saget. עתה המותג הפך ל Saget La Perrier, שינה את פניו וחולש על אזורים נרחבים בעמק הלואר: פואי, סנסר, אנז'ו, טורין ומוסקדה. המותג אינו רק משפחה עם יקב או שניים אלא הרבה יותר מכך. סאז'ה, דור תשיעי למשפחה שמקורה בכפר פואי, מספר כי העמק נשלט על ידי שני סוגים של אנשי יין – מגדלי יין קטנים וקואופרטיבים גדולים. אין מקום אמיתי ליצרנים שהם נגוסיון (סוחרי יין) ולכן משפחת סאז'ה שהיא גם יצרנית יין וגם נגוסיון יכולה לתרום כשגרירה של העמק כולו ולא רק של המותג שלה ולהציג יינות פרימיום מהאיזור.

האם שיטת הנגוסיון דומה לזו של בורדו? מסתבר שלא. המשפחה עוסקת בעיקר בייצור יין. 60-70% מהינות שהם מוכרים, מקורם ביקבים בבעלות המשפחה ואילו 30-40% הנותרים, הם יינות שהם תוצר של חוזים עם כורמים באפלסיונים (איזורי יין מוגדרים) שונים בהם אין למשפחה יקב או מותגים, כמו לה פטי פרייר שמגיעים מאזורים אחרים. "לב החברה הוא עמק הלואר והמיקום ההיסטורי של המשפחה הוא הכרם עם האפלסיון היוקרתי סנסר ופואי פומה".

מהפכת היין הלבן בישראל והשפעתה על יצרני יין בחו"ל

הסקוטית מבית ישרקו משיקה יקב סאזה דה מולונייר שנין בלאן   //  צילום: אסף לוי

משפחת סאז'ה מייצרת כ 4.5 מיליון בקבוקי יין בשנה ומייצאת 50% מכך לכ 50 מדינות בעולם. נשאלת השאלה מהי המשיכה לישראל? במשפחת סאז'ה מודעים למהפכת היינות הלבנים שהתרחשה, ועודנה מתרחשת, בישראל בשנים האחרונות. הם רואים בישראל שוק מתפתח ואומרים שהטרנד לשתיית יינות לבנים עזר להם לפתח את המותג במיוחד ביינות המגיעים מסנסר והפכו אותם למוכרים בישראל, אך גם בעולם. "בישראל יש פוטנציאל להתפתחות במיוחד ליינות מסנסר" אומר סאז'ה "להבנתי, שבלי הוא איזור שהתקבע כאן, אולם בשלב מסויים אנשים מחפשים דברים נוספים, אחרים. סנסר הוא איזור שיכול לשחק תפקיד גדול בכך". לטענתו בגרות השוק והדמוגרפיה הינה בעלת חשיבות לפיתוח שוק היין והוא בטוח שב 5-10 השנים הקרובות השוק הישראלי יתפתח עוד יותר בתחום היינות הלבנים.

מאידך, הוא מודע לכך שלעמק הלואר אין עדיין דריסת רגל משמעותית בשווקים המתפתחים ולא בכדי. הוא אמנם היה חלק ממהפכת היינות הלבנים בישראל, אבל לא הוביל אותה. "כשחושבים על צרפת חושבים קודם כל על בורדו ובורגון. יש לנו הרבה מה לעשות לקידום עמק הלואר, אבל אני רואה עתיד מזהיר בגלל מגוון המוצרים שלנו והעובדה שהם נגישים מבחינת הסגנון והמחיר. אנשי הלואר צריכים להפסיק ולהתבייש שהם מהלואר. בורדו ובורגון כל כך גדולים וחזקים, הם שמו את צרפת על מפת היין העולמי, אז איני מופתע מכך ששבלי מותג חזק גם כן. סנסר לעומת זאת, מתקרב לכך כאפלסיון, אבל עמק הלואר ככלל עם 85 ה AOC שלו עדיין רחוק מכך. יש לנו הזדמנויות רבות. חלק מהמשימה שלנו היא להיות הקטר שמניע את האיזור כולו".

ארה"ב – רוסיה – ניגריה?

הסקוטית מבית ישרקו משיקה יקב סאזה דה מולונייר קברנה פרנק  //  צילום: אסף לוי

כאמור המותג מייצא כ 50% מיינותיו. השוק הגדול ביותר הוא האמריקני ולא בכדי. כניסתו של ארנו סאז'ה לעסק בשנת 2010-11 לוותה בהחלטה להגדיל את נתח היצוא לשווקים חדשים. הוא עמל קשות משך כ 6 שנים בשוק האמריקני ובטיימינג שהתאים לכך והנה התוצאה לפניכם.

האיזון ביצוא משחק לטובת החברה, שכן השליטה על מה שמתרחש בצרפת מעט גבוהה יותר משווקים אחרים. מצב גיאופוליטי יכול לשנות את כללי המשחק מהר מאד. אם לפתע יוטל מס בשיעור 20% על יינות צרפתים המיובאים לארה"ב, תהיה להם בעיה עם השוק הזה. כך גם השוק הבריטי באין יודעין כיצד יסתיים כל עניין הברקזיט. ומה עם רוסיה וסין - שווקים גדולים ליצוא יין צרפתי? ובכן המותג אינו מושקע כמעט בסין, אולם רוסיה היא שוק גדול. גם כאן הכוחות הכלכליים והגיאופוליטיים משפיעים באופן משמעותי. "רוסיה היא כמו מעגל, יכולה להיות שנה טובה מאוד ולאחריה שנה לא טובה כי מחירי הנפט ירדו מאוד למשל. אי אפשר לדעת למה לצפות בשוק הזה".

שאלתי על מדינות אפריקה כשוק מתפתח וז'קאר השיבה כי אכן זהו טרנד המתפתח בשנים אחרונות וישנם יקבים צרפתים שבוחנים את השוק הזה מספר שנים. בסאז'ה לה פרייר החלו ייצא מעט למדינות מרכז אפריקה, כמו ניגריה למשל ממש לאחרונה. הטרנד לדבריה מתמקד בשלב זה באפלסיונים מפורסמים כמו סנסר ופואי פומה לצד פרופיל יינות מסויים כמו יינות חצי מתוקים מזן הענבים שנין בלאן או רוזה ד'אנז'ו עם מעט סוכר שיורי. הדרישה מגיעה בעיקר מהערים הגדולות וממסעדות, אולם מדובר בשלבים התחלתיים של הטרנד.

עבר ועתיד בחברת Saget La Perriere

הסקוטית מבית ישרקו משיקה יקב סאזה דה מולונייר לה רוזה  //  צילום: אסף לוי

לצד התפתחות שווקי היצוא, מדבר סאז'ה גם על השינויים בפרופיל החברה ולקוחות הקצה. "גם תחום ייצור היין השתנה וגם הצרכנים. לפני 30 שנים החברה הייתה שונה ונקטה בטכניקות ייצור אינטנסיביות, יצור המוני וזול. ב 10-12 השנים האחרונות שינינו את הייצור ליינות פרימיום, בעלי זיקה לטרואר, יינות יותר משובחים עם פחות התערבות בהליך היצור. השינוי הזה קשור למה שהצרכנים שלנו חיפשו. אנשים מחפשים היום מוצרים אמיתיים, הם רוצים לדעת שהכרמים מטופלים בלי חומרי הדברה ובלי יותר מדי חומרים ביין". עוד מוסיף סאז'ה כי אחד מיקבי החברה מצוי בהליך רישוי ואמור לקבל בקרוב תעודה המכירה בו כביו-דינאמי. הכרמים בפואי יהפכו גם הן לביו-דינאמיות במהלך שלוש השנים הקרובות.

כל יקב הוא Estate ויש סביבו את הכרמים שלו והצוות שלו לרבות יינן. רק לאחר סיום התהליך מועבר היין ליקב המרכזי לשם ביקבוק, אולם ישנם כיום יקבים אליהם מגיעים לבקבק במיוחד.

כשמדברים על העתיד, פניו של סאז'ה הופכות מודאגות. הוא למשל אינו מצפה בהכרח ששלוש בנותיו (הגדולה בת 11) ירשו ממנו את החברה בעתיד, בעיקר כי הוא מודאג מאוד משינויי האקלים. "אני לא יודע איך הכרמים ייראו בעוד 15-20 שנים, אבל אם ההתחממות הגלובלית תמשיך בקצב הנוכחי, נייצר סוביניון בלאן בסנסר עם אלכוהול בשיעור 15%. זו דאגה של ממש".

האפשרויות העומדות על הפרק, לפחות ברמה התיאורטית, הן צמיחה גיאוגרפית צפונה או שימוש בזנים חדשים ועמידים יותר לאקלים המתהווה. היות ווועדות ה AOC האיזוריות אינן פתוחות עדיין לרעיון הזנים החדשים (בניגוד לאיזורי יין כמו בורגון ובורדו), הרי שהאפשרות לנדוד צפונה היא המציאותית יותר. "אולי נפנה צפונה. יש לנו דריסת רגל בבריטני", מספר סאז'ה "יש לנו שני מלונות, האחד בסנסר והשני בבריטני, ולדעתי בריטני תהיה נקודה מעניינת בה אני רואה עתיד לסוביניון בלאן. אני מודאג מעתידו של הסוביניון בלאן בכרמים המרכזיים שלנו".

לפני מספר שנים רכשה החברה את יקב Christian Pineau ב AOC מוסקדה והחליפה את שמו ל Locus. הסיבה לכך נעוצה בחוסר היכולת של החברה להתרחב עוד בתוך עמק הלואר. היום לא ניתן לקנות אדמה או לנטוע בשטחים חדשים. הזדמנויות חדשות נקרות רק באיזורי מוסקדה וטורן (Touraine). שלושה חודשים לאחר שרכשה החברה את היקב במוסקדה קיבל אחיו (היינן) של סאז'ה לא פחות מ 15 שיחות מאנשים שרצו למכור לו את השטחים שלהם. "זה לא היה קורה בסנסר. בסנסר אתה יכול רק לערוך חוזה ארוך טווח עם מישהו שאין לו ילדים שימשיכו את דרכו". סיבה נוספת לרכישה זו נבעה מהצורך להכניס את זן המוסקדה לפורטפוליו של החברה באופן משמעותי יותר. עד לרכישה יינות מוסקדה של החברה היו חלק מעבודתם כנגוסיון, אולם מרגע הרכישה יכלו להשיג שליטה מלאה על היין.

סוביניון בלאן? "תודה ניו זילנד"

הסקוטית מבית ישרקו משיקה יקב סאזה סאנסר לה פרייר  //  צילום: אסף לוי

חשבתי שלהזכיר את ניו זילנד בהקשר של המדינה עימה נקשר זן הסוביניון בלאן ביותר בשנים האחרונות יעצבן את המרואיינים שלי, אבל גיליתי את ההיפך. "תודה ניו זילנד" זו הייתה התשובה המאוד רצינית וללא טיפת ציניות שקיבלתי. סאז'ה מודה, כי הניו זילנדים הצליחו לייצר הכרה בזן הסוביניון בלאן בעולם כולו ועשו בכך שירות גם לצרפת ועמק הלואר. "היום, צרכנים כבר מחפשים סוביניון בלאן מעמק הלואר. הם אולי שמעו על הזן בגלל ניו זילנד, אבל בפועל מחפשים את המקור הצרפתי".

סאז'ה ממשיך "לפני 10 שנים בערך כשקטגוריית היינות Vin De France החליפה את הקטגורייה Vin De Table ואנחנו הפכנו את יינות החברה ליינות פרימיום, יכולנו לפתע לרשום את הזן על גבי התוית. זה היה אסור קודם לכן. עכשיו כשאנשים רואים על תוית יין צרפתי סוביניון בלאן, הם מעדיפים אותו על זה הניו זילנדי". דבר נוסף שעשו בחברה הוא פיתוח המותג "לה פרייר" בו עירבבו סוביניון בלאן מאיזורים שונים לקבלת יין איכותי, אך "קל לשתיה והבנה". סאז'ה רואה ביין זה גשר בין סגנון ניו זילנד ובין הסגנון של סנסר ופואי פומה.

אם כך, האם קשה להיות חדשני באיזור יין הנחשב "עולם ישן"? האם תהליכי שינוי נתקלים בהתנגדויות? מסתבר שהשינויים הם הליך חיובי. לפחות מבחינתו של סאז'ה, השינויים עזרו לשפר את תדמית החברה ויקביה ולפתח שווקים חדשים. הוא גם טוען שהשינויים שערכו אחיו והוא בעשר השנים האחרונות מתקבלים באהדה וכבוד על ידי הקולגות והמתחרים שסביבם.

השאלה הגדולה שנותרה פתוחה מבחינתי היא הגולבאלית זו של שינויי האקלים. האם ישכילו רשויות היין של עמק הלואר למהר ולחשוב על פתרונות יצירתיים, או שמא היינות שאנחנו טועמים היום ישתנו עם הזמן בעל כורחם ובניגוד לרצון יוצריהם? 

רשמיי טעימה

דה מולנייר לה רוזה 2017 -  יין שהוא בלנד של ארבעה זני ענבים – קברנה פרנק, גרולו, קברנה סוביניון וגאמיי. ריחו פרחוני, קליל, מינרלי וטעמו עדין מאוד, מינראלי, ירקרק מעט, פלפלי עם גוף בינוני (-), סיומת בינונית. יין הרמוני ומאוזן, קליל ומהנה מאוד לשתייה. ב 64 ₪ לצרכן זו תמורה מדהימה לכסף.

דה מולנייר שנין בלאן 2017 – צבעו זהוב קל, ריחו מורכב מפלפל לבן, ירקרקות מסויימת, צוף של פרחי בר. מרקמו שמנוני מעט וטעמו כשל פרי בוסרי לבן. גוף בינוני (-), יין נגיש מאוד, רענן ומאוזן. גם הוא ב 64 ₪ לצרכן ומהווה אפשרות טובה ולא יקרה.

דה מולנייר קברנה פרנק 2017 – 100% קברנה פרנק. צבעו אדום עמוק. ריחו פרחוני מאוד, סגלגל. אינו ירקרק כפי שניתן היה לצפות מהזן אלא בצורה מעודנת מאוד ורק בהמשך הערסול. ניתן להריח פרי אדום בשל אבל מעודן. בפה תחושה יבשה מאוד, פרי בשל, עתיר עשבייה ותבלינים. טאנינים בשלים אבל בכמות גבוהה (אולי מדי). חומצה בינונית (-), סיומת קצרה יחסית. לדעתי לא כל כך נגיש בעיקר בגלל הטאנינים, אלא אם הוא מלווה אוכל כבד. מחירו 64 ₪ לצרכן.

סאנסר לה פרייר 2017 – סוביניון בלאן 100% מסנסר. ריחו ירקרק מעט, פרי לבן בוסרי, מינרלי מאוד. מרקמו רך, ובפה מורגשת גם כן המינראליות, טאני מעט ומרירות נעימה לצד המון מלון ופומלה. גוף בינוני, חומצה בינונית, סיומת בינונית. יין הרמוני, מאוזן במחיר 119 ₪. מחיר טוב ליין הזה.

פואי פומה הו לה פרייר 2017 – סוביניון בלאן 100% מפואי פומה. צבעו קש, באף ירקרקות, אפרסק בשל ומעט ברגמוט. מאוד מינראלי. טעמו טעם מלון, מרקם רך, חומצה בינונית (+), גוף בינוני (+), סיומת בינונית. יין הרמוני, מאוזן, מרשים. נהדר עם ובלי אוכל. מחירו 127 ₪.