כבר מספר שבועות שזוגתי ואני מחכים לנופש שהזמנו ברמת הגולן. הנסיעה האסקפיסטית מהמרכז הקרוב לצפון הרחוק של ישראל הקטנה, מרחק שעתיים וחצי שלמות מת"א, תמיד מסייעת לשנינו לנקות את הראש ולהנות ממידה נהדרת של שקט. דקות ספורות לאחר תחילת הנסיעה החלטנו שגם הפעם, נוותר על המדרונות נטולי השלג של החרמון, ונפקוד קודם כל את היקבים המעולים ברמה.

כמו התעשייה עצמה, גם תיירות היין של ישראל עדיין נמצאת בתהליכי התפתחות. בשנים האחרונות נפתחו מגוון מרכזי מבקרים חדישים ומעוצבים היטב ביקבי הבוטיק השונים, במה שנראה כהפנמה בריאה של הצורך להציג את מרכולת היקב באופן חווייתי ושיווקי.

לאחר ביקורים רבים שערכנו בחודשים האחרונים ביקבי ישראל, נדמה לי שהחיבה הרבה שזוגתי ואני רוחשים לעניין, מקורה בהנאה האקלקטית משהו מטעימות היין, מהשיח עם אנשי היקב ומן התפאורה – הטרואר של הביקור, אם תרצו.

בראי חזון זה, נדברנו תוך כדי הנסיעה צפונה ובחרנו לבקר בשני יקבי הבוטיק הפופולריים - יקב שאטו גולן בהובלת היינן אורי חץ, ויקב פלטר בהובלתו של טל פלטר.

שני היקבים, הנסמכים על כרמים בגולן, החלו את פעילותם בערך באותה התקופה (אורי חץ הצטרף לשאטו גולן בשנת 2001, שנתיים לאחר הקמתו; יקב פלטר הוקם בשנת 2002) ומייצרים יין בערך באותן הכמויות. כמו מרבית היקבים בארץ, שני היקבים מייצרים את יינותיהם האדומים בעיקר מהזנים קברנה סוביניון, מרלו וסירה וזוכים בשנים האחרונות למחמאות רבות ולנציגות במיטב המסעדות של ארצנו (המזללה, הרברט סמואל, יפו תל אביב ויתר דומיהן).

עם זאת, מה רב השוני בביקור ביקב על הדימיון.

הביקור ביקב פלטר, כמוהו כיינות היקב עצמם וכפי הנראה, כמוהו כטל פלטר עצמו - נטול יומרות ומלא תוכן. היקב המצוי בקיבוץ עין זיוון, שוכן במה שנדמה לרגע כמחסן סחורות. לאחר מספר סיבובים בקיבוץ בהם תהינו האם הגענו ליקב או סתם לאזור תעשייה נידח, הגענו לתובנה שהשלט הקטן "פלטר" לא משקר ושאנו באמת במקום הנכון.

תחושת חוסר הנוחות שפקדה אותנו מחוויית חוסר ההתמצאות במרחב, התפגוגגה במהירה עם קבלת הפנים שערכה לנו מדריכת המבקרים בעלת מגפי העבודה והג'ינס הקרועים - עובדת מקסימה בשם חן, אשר החלה לעבוד ביקב לפני מספר חודשים.
הגם שהיקב לא מרשים או מעניין מאוד, חשנו לאורך הסיור כאילו אנו מתהלכים בו תוך כדי פעילות. צינורות מפוזרים על הרצפה, עובדים עסוקים במלאכות שונות ובחור קודר בשם עשהאל שניהל את העניינים מבלי להחליף עמנו מבט, כולם, יצקו בנו תחושת אותנטיות מהפנטת.
עם תום הסיור הקצרצר, הושיבה אותנו חן סמוך לשולחן עץ גס המוקף מטבח רעוע ומקררים מלאי גבינות ויין והחלה בהטעמת היינות. היינות השונים של היקב הוגשו לנו יחד עם הגבינות המעולות, מעשה ידיה של ענבר, אשתו של טל, לאחר כשעה שהיינו במקום, ארזנו את עצמנו, כמה גבינות של ענבר ויין קברנה-שיראז מבציר 2012, אותם רכשנו ונסענו שמחים ומרוצים מאוד לתחנה הבאה שלנו.

מה רב השוני. אם את יקב פלטר לא איתרנו, את יקב שאטו גולן פשוט לא יכולנו לפספס. לאחר 40 דקות של נסיעה מעין זיוון לדרום רמת הגולן הגענו למושב אליעד. יקב שאטו גולן ניצב בגאון בכניסה למושב ומקדמים אותו שלטים ברורים הקוראים בפרהסיה - "היקב". ניכר, כי בעיצוב היקב הושקעה מחשבה רבה. האסתטיקה של המקום נפלאה, הכניסה ליקב, היושב במבנה דמוי-שאטו, עוברת דרך שער מתכת מרשים, הנושא קשת הכוללת את שמו של היקב בצרפתית. את המבנה מקיפה מדשאה מטופחת ושורות כרמים המדגימות את סוגי הגפנים השונות בהן עושה היקב שימוש. הסיור ביקב עצמו כולל בין היתר ירידה למרתף היפייפה בו מתיישנות חביות היין ובמרכזו שולחן אבירים ארוך, עליו ניצבים יינות היקב מוארים בתאורה שהותקנה לצורך התצוגה בלבד.

ועדיין, חוויית הביקור ביקב שאטו גולן התמצתה במובנים רבים בהתרשמות מן האסתטיקה של המקום. הסיור עם המדריכה ביקב היה די משמים. ניכר היה שהיד המכוונת שעיצבה את המקום עד לפרטיו הקטנים, חיפשה גם להנחות את ההדרכה עד תום. המדריכה שלנו, חנוטה במדים ייצוגיים של המקום, שיננה בפנינו את פרטי ההדרכה אשר הנחו אותה להסביר מראש. כאשר שאלנו שאלות, קיבלנו לפרקים תשובות שגויות ("אנו עובדים עם ענבי קברנה סוביניון מרלו, שיראז וסירה..."), ולפרקים תשובות מתוך דפי מידע שהחזיקה עימה. אם ביקב פלטר הרגשנו כמי שמתבוננים מהצד בלא מבחין ביקב חי ובועט, יקב שאטו גולן הרגיש כאילו הבחין בנו מתבוננים ונערך עבורנו לתצוגה.

גם שלב הטעימות עורר בנו רגשות מעורבים. ההחלטה להגיש לנו את טעימות היין בעמידה, סמוך לדלפק, רק לאחר שהשלמנו את חובתנו ושילמנו 30 שקלים לאדם, הפכה את החוויה למעט פחות רומנטית. היין נמזג במשורה ולגימת הכוסות אשר נעשתה בעודנו עם התיקים על הגב הביאה להשלמת התהליך תוך דקות ספורות.

לצד זאת, היקב לא מפשל בָּעיקר. היינות של שאטו גולן מופלאים. יין הסירה של בציר 2013 אותו טעמנו, הוא אחד הטובים והארומתיים שיצא לי לפגוש בתקופה האחרונה. חרף גילו הצעיר יחסית, היין, אשר התיישן 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, מחזיק בריחות חזקים של פרי שחור ומתובלן כיאה ליינות המופקים מן הזן, אליהם מתלווה בפה סיומת ארוכה ומהנה.

בסוף, בלי לתכנן את זה הצלחנו לשלב ביום אחד ביקור בשני יקבים שמציגים אופי מאוד שונה, שמדגים איך אפשר להנות גם כך וגם אחרת. בין אם זו האסתטיקה הנהדרת של שאטו גולן או האווירה המשוחררת של פלטר, שני היקבים שווים ביקור לחובבי הז'אנר. וזהו לחלוטין ז'אנר ששווה לחבב, ככל שהיקב מאפשר למבקר להיחשף לצבעים המיוחדים שהופכים אותו למה שהוא.