זהו, התקבעתי על דגם שאני רוצה. הבעיה - יש אותו רק בחנות אחת. אין דגם דומה, או זהה ביחס עלות-תמורה שמתאימה לי באף חנות אחרת. באסה. חבל. נו, שוין, זה מה יש. אני הוא זה שר המשקאות. נלך על זה. כך גם אמרה האישה. היא אשר אמונה על האוצר.
כל השמות והמקומות בדויים. כל השאר אמת. בחיי. טרי טרי מהחגים.
מעשה שהיה כך היה. אי שם בארץ רחוקה בה יש שלום, רעות, אחווה וחינוך משמעותי.

חייגתי לרשת מובילה בתחום, לסניף הקרוב למקום מגוריי.

אני: "שלום"
שם: "כן" (בטון עייף, נותן לי להרגיש - טוב סליחה שהתקשרתי להטריד אתכם)
אני: "אני מעוניין לרכוש מקרר יין מדגם X או Y"
שם: "אין לנו בחנות, אנחנו סניף קטן. תתקשר לסניף בראש הנקרה יש להם בחנות, הם סניף ראשי.

אני מחייג לסניף בראש הנקרה אני: "שלום"
שם: "רגע"
שם: "כן" (בטון עייף, נותן לי להרגיש - טוב סליחה שהתקשרתי להטריד אתכם)
אני: "הפנו אותי אליכם מסניף ראש פינה, אני מעוניין לרכוש מקרר יין מדגם X או Y"
שם: "לא הבנתי איזה דגמים"
אני: "דגמים X או Y שמפורסמים אצלכם באתר" (שימו לב קוראים יקרים - הצלחתי להתקדם מספר מילים במשפט)
שם: "תתקשר לסניף באר שבע, שם זה המחסן"

אני מחייג לסניף באר שבע

אני: "שלום"
שם: "רגע"
הרגע ארוך ארוך..........
אנחנו הרי דוגלים בסבלנות ואורך רוח.
זהו. ניתקו את השיחה. שומעים את צליל סגירת השפורפרת.
אולי לא הייתי צריך לפתוח בשלום. איזה אידיוט אני. ממתי מהלכים מוצלחים כאן באזור נפתחים בשלום? צריך ישר לפתוח בקריזה. ככה מתייחסים אליך.
שם: "כן" (בטון עייף, נותן לי להרגיש - טוב סליחה שהתקשרתי להטריד אתכם)
אני: "שוחחנו לפני מספר רגעים. השיחה נותקה משום מה. הפנו אותי אליכם מסניף ראש הנקרה, אני מעוניין לרכוש מקרר יין מדגם X או Y"
שם: "אני לא מבינה, אתה מבקש מרלו או קברנה ? .......שים את זה כאן על השולחן....."
אני (עם מבטל מלא סימני שאלה באישוני העיניים): "הלו ???"
שם: "כן"
אני: "א...."
שם: "בדיוק שים את זה שם"
אני (מעלה דציבלים): "הלו !!!"
שם: "אדוני אתה לא מבין שאני לבד בחנות"
ואלה בחיי ובחיי סבתי, עליה השלום, שאני לא שמתי לב, אפילו לא ראיתי שאת לבד, אין לי מושג אפילו מי נמצא איתך בחנות, אפילו לא איפה לעזאזל החנות נמצאת, כי אני משוחח איתך בטלפון. כנראה שהמציאות והדימיון התערבבו אצלך ולא יכולת להבדיל בין לקוח שנמצא אצלך בחנות, לבין לקוח בטלפון.
אבל, ננשום עמוק, נהיה סובלניים.
אני: "סליחה". הרי אם אתנצח לא אצא מזה חי.
שם: "כן"
אני: "אני מעוניין לרכוש מקרר יין מדגם X או Y"
שם: "לא הבנתי איזה דגמים"
אני: "דגמים X או Y שמפורסמים אצלכם באתר בהנחה:" (הדגשת הכותב - שני הדגמים מפורסמים בהנחה. דהיינו, שאדם בר דעת, כזה מן אדם מן הישוב, ממוצע, לא אהבל ולא פרופסור, מבין שיש את הדגמים במלאי ומסיבה כזו או אחרת בוחר הספק למכור אותם בהנחה).
שם: "רגע"
שם: "אין לנו אותם במלאי"
אני: "מתי יהיה?"
שם: "לא יודעת. אולי שבוע הבא"
אני: "איך אוכל לדעת?" (שימו לב לצורך הנמשך לדלות מהם מידע, בסוף יחשבו שאני האקר)
שם: "תתקשר מחר לדבר עם דורון"

למחרת
אני: "שלום"
שם: "כן" (בטון מרענן)
אני: "אפשר לשוחח עם דורון בבקשה"
שם: "רגע"
שם: "כן"
אני: "אני מעוניין לרכוש מקרר יין מדגם X או Y"
שם: "אין לנו"
אני: "מתי יהיה?"
שם: "לא יהיה"
אני: "אבל אתם מפרסמים באתר שיש לכם, ולא רק שיש לכם, אלא שגם הדגמים האלה במבצע"
שם: "אין. הפסקנו להביא, הם מוצרים סיניים פשוטים"
אני. מתחת לשפתיים. מקלל, קיבינימאט אז למה אתם מפרסמים? סתם כדי לשגע אנשים? להראות שיש לכם מלאי? כבר תעתיקו את כל סוגי המקררים שיש. למה להסתפק רק בשניים. תשימו גם מכוניות, תנורים, טלויזיות, לווינים, נדל"ן, מטוסים, יאכטות.
אני: "הבנתי. אז מה יש לכם?"
שם: "דגם Y"
אני: "כמה עולה?"
שם: "אלף ו..."
זה 40-30% יותר מהדגמים שציינתי....
אני: "למה כל כך יקר אם זה אותו דבר?"
שם: "זה שונה לגמרי"
אני: "למה?"
שם: "יש לזה תצוגת טמפרטורה דיגיטלית"
אני, מתחת לשפם... וואו . מדהים, פנומנלי. חדשנות. ממש מוצר אחר לגמרי.
אני: "והיכן זה מיוצר?"
שם: "סין"
אני, מתחת לשפם... רגע, לא אמרתם שסיני זה זול ופשוט? תאי השכל המעטים והרפים שלי מתחילים להרגיש עליונות על האיש מהצד השני של הקו.

וכאן אחסוך מכם את "החפירה" העמוקה והארוכה שאותו נציג, שאגב היה מאוד נחמד וידידותי, הסביר לי על המשמעות העמוקה של תוספת הצג הדיגיטלי על יכולת שמירת היין במקרר יין, ועל השפעתו מרחיקת הלכת על ניהול מלאי היין שלי והרגלי שתיית היין שלי. אין לי ספק כי הוא מבין ביין ומקררי יין. רק שהוא לא היה קשוב. ניסיתי מדי פעם להגות מספר מילים לכדי משפט שלם, ללא הצלחה, גם לא כשניסיתי להסביר שיש לי מעט ניסיון, בן 25 שנה, עם יינות שונים מסוגים שונים ממדינות שונות. אבל, קטונתי.

אני: "טוב אם כך אזמין אחד בבבקשה"
שם: "מה השם?"
נתתי שם פרטי ושם משפחה. וביקשתי שיעבירו לסניף הקרוב למקום מגוריי.
ואז אמרו לי רגע........... והמתנתי
עוד כמה דקות
ועוד כמה דקות
ואז כמו קודם
לקחו את השפורפרת
הרימו
וניתקו.

אחרי כמה ימים חייגתי כדי להבין אם בכלל היתה הזמנה, כי פרטי כרטיס אשראי לא לקחו. גם לא כתובת. רק שם.
אמרו לי אל תדאג הכל בסדר תוך כמה ימים יגיע לסניף שלנו לידך. הסברתי שאני מבקש לדעת מראש כדי לתאם הובלה. אמרו לי אל תדאג.
אז זהו
מכירים? שישראלי אומר אל תדאג יהיה בסדר?

אחרי כמה ימים:
שם: "שלום, מדברים מהסניף שקרוב לביתך"
אני: "שלום, אחלה איזה יופי"
שם: "תבוא היום או מחר לקחת? אחרת אנחנו מחזירים את זה לסניף בצפון"
אני: "אבל למה? אמרתם שתודיעו מראש? שיהיה לי זמן להתארגן"
שם: "אדוני, המקרר שלך תקוע לנו באמצע החנות. זה החגים עכשיו, אין לי מקום בשבילו, הוא מפריע. אם לא תבוא לקחת נשלח חזרה"
לזה אני קורה אחריות בשרות, אדיבות, סובלנות, נחמדות, ממש דוגמא ומופת

אתם חושבים שזה נגמר?

בסוף, אחרי מאמצים ועזרה משכן הגעתי בשעת ערב מאוחרת.
המקרר, שאינו גדול, עמד בחנות. יכלו לשים עליו ארגזי שתייה. שגם כך היו מפוזרים על הרצפה. אבל מי אני שאלין על הגיון...
נו? על המקרר היתה מדבקה עם שמי. וערך כספי לחיוב. מה דעתכם?
הערך לחיוב היה גבוה בעשרים אחוז מהמחיר שנאמר בטלפון.
אז ביקשתי שיבדקו
אבל רגע
אין את הדגם במערכת המידע....
לא תחת השם מקרר
ולא תחת יין
ולא תחת אף תחת של אף מוצר. אגב, גם לא באינטרנט של החברה.
ובכלל שם המוצר על המדבקה לא תאם את שם המוצר המקורי על האריזה. חלם.
ואז טלפונים הלוך חוזר
חזור והלוך
פתרנו. מוגדר תחת מספר מסוים. אקראי כזה. לא שייך.
ופתאום כשהוקלד מספר זה גם הופיע המחיר הנכון.

שילמתי
הלכתי.

מבחן התוצאה?

הספק ניצח. הלקוח הפסיד - כי למרות השרות והכל. קניתי. לא היתה ברירה רבה. לקוח שבוי. הכי טוב ככה לספקים.

חג שמח (לספקים).
גם לי סבבה. כל עוד המקרר עובד ויש לי יין. כי הרי נאמר שיין ישמח לבב אנוש.