מלטה – יש.
קיימות שתי גרסאות באשר למקורו של הביטוי הידוע: "מלטה יוק" ובתרגום מתורכית: אין מלטה, או – מלטה לא. הגרסה האחת היא קצרה וצבעונית יותר ואילו השנייה ארוכה ומורכבת אך ככל הנראה הנכונה. הסיפור הראשון מספר על קפיטן עות'מאני שנשלח למלטה להעביר מסר מאת הסולטאן התורכי. הקפיטן חזר לקונסטנטינופול לאחר מספר שבועות בים מבלי שהגיע כלל למלטה מאחר וטעה בניווט ובשובו הכריז: מלטה יוק. הגרסה השנייה למקור הביטוי מספרת על צי של כ 180 ספינות עות'מאניות שנחתו בחופי מלטה בשנת 1565. על האי הגן כוח קטן בהרבה של צלבנים וחיילים מקומיים, אולם אף שהתורכים הצליחו לכבוש את רובו של האי המרכזי – מלטה, הרי שסופו של דבר כשלו בניסיונם לכבוש את מצודת סנט אנג'לו המגינה על העיר ואלטה ולבסוף נסוגו בחזרה לקונסטנטינופול שם הכריזו שאת מלטה לא עלה בידם לכבוש ובמלים אחרות: מלטה יוק.

כך או כך, מאז ימי האימפריה העות'מאנית כבר חלפו כמה מאות שנים ולאחר ששבתי מחופשה בה שהיתי לאחרונה במלטה, אני יכול לומר לכם בוודאות: לא רק שמלטה קיימת, היא גם מעניינת ומפתיעה, מן הבחינה התיירותית כמובן ואולם גם בתחום היין. אם כן - יש מלטה, יש יין במלטה ואף במגוון ובכמות מפתיעים למדי ביחס למיקומה של המדינה ולגודלה.

בליל של השפעות בין סיציליה לאפריקה

מלטה היא מדינת איים קטנה השוכנת במרכז הים התיכון, אצבע אחת דרומית לסיציליה ושתי אצבעות צפונית לחופי לוב ותוניס. המדינה מורכבת משלושה איים, האי המרכזי – מלטה ובו הבירה – ואלטה, האי גוזו ואי שמורת הטבע הקטן קומינו. כל שטחה של מלטה מגיע לכ 316 ק"מ (מעט יותר מחמישית משטחו של גוש דן) ומתגוררים בה קצת מעל חצי מיליון תושבים.

השפה המלטית (או מלטזית) נמנית על קבוצת השפות השמיות, ממש כמו עברית וערבית, אם כי שורבבו לתוכה עם הדורות מילים רבות שמקורן משפותיהן של האימפריות אשר שלטו במלטה ברבות השנים: איטלקית מתקופת הכיבוש הסיציליאני, ספרדית מתקופת שלטון נסיכי ארגון, צרפתית מתקופת הכיבוש הקצרה של הרפובליקה הצרפתית הראשונה ואנגלית שמקורה ב 130 שנות כיבוש האימפריה הבריטית. אנגלית גם נותרה כשפה רשמית שניה, לצד המלטזית. אם אתם מחפשים את חנות היין הקרובה, פשוט תשאלו איפה ה Ħanut, ואפשר שישיבו לכם שהיא נמצאת ממש לצד ה Knisja (כן, זה בדיוק מה שחשבתם). או שפשוט תתעניינו לגבי ה Wine shop.

יש גם יין במלטה

כאשר מדובר במדינה כל כך קטנה, כמות ומגוון בקבוקי היין המקומי אשר ניתן למצוא על המדפים מפתיעה בגדול. נראה שגם מגוון זני הענבים משקף את ההשפעות הזרות הרבות שהושפעה מהם מלטה על פני ההיסטוריה שלה. היינות עשויים גם מזנים בינלאומיים כמו קברנה סוביניון, מרלו, סירה, סוביניון בלאן, שרדונה (המועדף בשל הנוכחות הרבה של אבן גיר בקרקע האיים המלטזיים), שנין בלאן ומוסקט; מזנים המגיעים מדרום צרפת וספרד כמו גרנאש וקריניאן; (כניסתם של כל הזנים הלא מקומיים שנזכרו החלה בשנות השבעים של המאה הקודמת), ואולם מלטה מתהדרת גם בשני זנים מקומיים אנדמיים משלה – הזן הכהה Gellewza והזן הבהיר Girgentina.

תחילת ייצור היין במלטה בימי הפיניקים, לפני למעלה מאלפיים שנה. הרומאים ואחריהם האבירים של מסדר סנט ג'ון ששלטו במלטה, המשיכו במסורת ייצור היין.

האיים המלטזיים מיושבים למדי, בייחוד האי המרכזי – מלטה, והשטחים החקלאיים אינם גדולים ועל כן גם ייצור היין מצומצם למדי. ישנם לא מעט מגדלים אולם החלקות הן קטנות. כמעט כל היינות נמכרים במלטה עצמה, אם לתושבים המקומיים ואם למיליוני התיירים הפוקדים אותה ואם תנסו למצוא יין מלטזי מחוץ לאיים, תמצאו שהצבתם בפניכם משימה קשה עד בלתי אפשרית. יתרה מזו, ריבוי התיירים הפוקדים את מלטה מביא לכך שלעתים קרובות אין היצרנים המקומיים יכולים למלא אחר הדרישה ועל כן לא מעט יינות מקומיים מיוצרים לפחות בחלקם, מתירוש ענבים המיובא מאיטליה.

מרבית היינות המלטזים מיוצרים על ידי קומץ יצרנים שרובם בבעלות חברות צרפתיות ואיטלקיות. היקבים הבולטים במלטה הם Emmanuel Delicata, Mar Casar המייצר יינות טבעיים בלבד בכדי חרס QVEVRI גאורגיים, Markus Divinus, Marnisi, Marsovin ו Meridiana. מרבית היקבים גם מאפשרים ביקור וטעימה.

האקלים המלטזי הוא מן הסתם אקלים ים תיכוני חם. חודשי הקיץ חמים ויבשים וחודשי החורף קרירים וגשומים למדי, דבר המאפשר השגת יבולים גבוהים יחסית. שימוש בהשקיה הוא בלתי נמנע. מלטה היא אחד מאזורי היין הדרומיים ביותר באירופה ומבחינת קווי הרוחב שלה מקבילה לצפונה של ישראל ודרומה של לבנון.

בשנת 2007 אימצה המדינה את שיטת אזורי היין האירופית ליינות איכות. כינוי האפלסיון המלטזי הוא DOK (Denominazzjoni ta’ Oriġini Kontrollata), ועד היום הוכרו בה שלושה אזורי יין מוגנים - DOK Malta ליינות המיוצרים מענבים שגדלו באי המרכזי בלבד, DOK Gozo ליינות המיוצרים מענבים שגדלו באי גוזו, ואזור GI המתייחס ליינות העשויים מענבים שגדלו בשני האיים גם יחד - IGT Maltese Islands Indikazzjoni Ġeografika Tipika)הוא המונח המלטזי ל IGT).

גם יין מבעבע מיוצר באי וכינויו Cassar de Malta והוא מיוצר לרוב בשיטה המסורתית ומבלנד של שני הזנים המקומיים.

איכותם של רבים מן היינות בהחלט טובה מאוד. בביקורי במלטה השתדלתי להתמקד בעיקר בטעימת יינות מן הזנים המקומיים המוכרים כמובן פחות, או בבלנדים בהם נכללים הזנים המקומיים. לא התאכזבתי. מחירי היינות דומים למקובל במדינות רבות באירופה, כלומר נעים בין 5-9 יורו ליינות הבסיס, 10-14 יורו ליינות בדרגת הביניים, ו 15 יורו ומעלה ליינות האיכותיים והיקרים יותר. עם זאת, ניתן למצוא (בעיקר בדיוטי פרי המקומי) גם יינות מלטזיים יוקרתיים של ממש הנמכרים במארזים יוקרתיים ובקבוקים מעוצבים וכבדי משקל, כמו למשל יין הדגל של יקב Marsovin Grand Maitre - בלנד של ענבי קברנה סוביניון וקברנה פרנק הנמכר במחירים הנעים בין 60 ל 150 יורו לבקבוק ואף יותר מכך (פער המחירים תלוי שנת בציר).

הזן האדום המקומי Gellewza נטוע במשורה ומשמש בעיקר לייצור יינות רוזה מבעבעים. הארומות האופייניות לזן זה הן של תות שדה רענן ודובדבנים, היינות הם בעלי גוף בינוני.

הזן הבהיר Girgentina הוא פופולרי בהרבה ובין הנטועים באיים, אם כי הוא מאבד לאיטו ממקומו לטובת זנים בינלאומיים ובעיקר לטובת השרדונה. שם הזן מרמז על מוצאו מאזור יישוב הנקרא Girgenti. העניין הוא שישוב בשם זה ניתן למצוא לא רק במלטה, אלא גם באי האיטלקי סיציליה הסמוך למלטה מצפון. אחת מן הסברות ההיסטוריות היא כי מלטה יושבה לראשונה על ידי תושבים מאזור זה של סיציליה. חיזוק נוסף לסברה מגיע מכך שהזן נקרא לעיתים ה Inzolia (זן סיציליאני מוכר) של מלטה. יינות הזן נוטים להיות קלי גוף ורזים באלכוהול, ובעלי ארומה פרחונית עדינה. הענבים נוטים לאבד חמיצות לקראת תום תקופת ההבשלה תחת חום הקיץ המלטזי. על מנת לחזק מצד אחד את הגוף ומן הצד השני את החמיצות, לעתים קרובות יימצא הזן בבלנד יחד עם הזנים Vermentino ו Garganega.

אם בניגוד לאותו קפיטן תורכי כושל הצלחתם להגיע למלטה, ולכבוש אותה לצד התיירים הרבים הנוספים, מומלץ לטעום את היינות המקומיים ולהיווכח בעצמכם שגם כשמדובר ביין, מלטה בהחלט לא יוק.