אליזבת גבאי באירוע השקת רוזה איתי להט // צילום: נאו מדיה

 

איש הענבים אירח השבוע באירוע שהוקדש למהפכת הרוזה את אליזבת גבאי, דמות יוצאת דופן בעולם היין, במיוחד בתחום יינות הרוזה.

 

אליזבת גבאי היא Master of Wine (MW) מאז שנת 1998, מתגוררת למרגלות האלפים הדרומיים, בפאתי פרובנס, שנחשבת למרכז המודרני של מהפכת הרוזה.

 

היא משמשת כיועצת יין ושופטת בתחרויות יין בינלאומיות רבות, כולל בפרסי היין העולמיים של Decanter וב Mondial de Rosé. כתבה ופרסמה שלושה ספרים על רוזה, בניהם "Rosé: Understanding the Pink Wine Revolution" אותו הציגה במהלך הרצאתה, וספר רביעי צפוי לצאת בשנת 2026. היא מפרסמת מאמרים רבים בנושא במגזינים ופרסומי יין נחשבים כמו Decanter, The Drinks Business, Meiningers ועוד.

 

אליזבת גבאי, כמומחית רוזה מובילה בעולם, פועלת ללא לאות לשנות את התפיסה המסורתית של יין רוזה ולהעלות את מעמדו.

 

את הרצאתה פתחה אליזבת בסקירת ההיסטוריה של יינות הרוזה, סיפור מרתק של גלגולים ותמורות, שנע בין מעמד יוקרתי לזלזול, ועד לתחייה מחודשת ומרשימה.

תחילת המצגת של אליזבת גבאי באירוע השקת רוזה איתי להט // צילום: עדיאל מזרחי

 

גבאי מציינת שרוזה אינו המצאה מודרנית כלל וכלל. למעשה, היינות הראשונים בהיסטוריה היו כנראה בעלי גוון ורדרד-אדמדם. בתקופות קדומות, שיטות הייצור לא אפשרו מיצוי צבע אינטנסיבי מקליפות הענבים כמו בימינו. הענבים האדומים נדרכו ומוינו מהקליפות במהירות יחסית, מה שהוביל ליינות בהירים יותר. לכן, הפרימיטיביות של ייצור היין "ייצרה" למעשה רוזה.

 

בתקופות העתיקות, במיוחד ביוון וברומא, יינות בהירים, כולל אלה שהיו אדומים בהירים או ורודים, נחשבו לרוב ליוקרתיים יותר. לאורך ימי הביניים יינות אדומים כהים ומרוכזים יותר החלו לתפוס מקום מרכזי ולהיתפס כ"רציניים" ואיכותיים יותר. המאה העשרים היא התקופה שבה, לדברי גבאי, הרוזה סבל מ"דימוי בעייתי" חמור. הוא נקשר ליינות זולים, מתוקים ופשוטים. רוב יינות הרוזה יוצרו בשיטות פשטניות, ולעיתים קרובות היו תוצר לוואי של ייצור יינות אדומים או שהיו פשוט מתוקים מדי כדי לחפות על איכות נמוכה של ענבים. הרוזה נתפס כיין פחות ערך, שאינו ראוי להתייחסות רצינית מצד מבקרי יין או חובבים.

 

בסוף המאה ה 20 ותחילת המאה ה 21 החלה מהפכת הרוזה המודרנית. זהו הפרק שגבאי תיעדה מקרוב.

 

אזור פרובנס, שהיה ידוע ברוזה גם בתקופות השפל, הוביל את הדרך לשינוי. יצרנים בפרובנס החלו להשקיע בטכנולוגיות ייצור מתקדמות, בהבנה עמוקה יותר של זני הענבים והתאמתם לרוזה יבש ואלגנטי. בתחילה, הדגש היה על רוזה יבש, פריך ובעל גוון בהיר מאוד (כמו זה של פרובנס), שנתפס כ"שיק" ורענן. בהמשך, ההצלחה של הרוזה מפרובנס עודדה יצרנים ברחבי העולם – מארצות הברית ועד אוסטרליה, דרך ספרד, איטליה ואפילו ישראל – לאמץ שיטות ייצור דומות, אך גם לפתח סגנונות רוזה משלהם, המבוססים על זנים מקומיים וטרואר ייחודי.

 

בשלב מאוחר יותר של המהפכה, החלו יצרנים רבים (בניצוחם של מומחים כמו גבאי) להדגיש את הפוטנציאל של רוזה למורכבות, יישון, וביטויים שונים מעבר לגוון הבהיר, מה שמחזיר את הרוזה למעמדו כיין רציני. רציני עד כדי כך שלראשונה, ב 2018 נמכר בקבוק רוזה במעל 200 אירו על ידי Château d'Esclans Garrus (שאטו ד'אסקלן גארוס), ככל הנראה הרוזה המפורסם והיקר ביותר בעולם.

 

גבאי רואה בהיסטוריה של הרוזה סוג של מעגל – מיין מקורי ויוקרתי בעת העתיקה, דרך ירידה בסטטוס והפיכתו ל"יין פשוט" בתקופה המודרנית, ועד לתחייה מרהיבה כיין אופנתי, מורכב ואיכותי בעידן הנוכחי. היא מדגישה את חשיבות ההבנה של ההיסטוריה הזו כדי להעריך את הרוזה המודרני במלואו.

אליזבת גבאי ועדיאל מזרחי באירוע השקת הרוזה של יקב להט // צילום: באדיבות עדיאל מזרחי

 

יש לה משנה ברורה וסדורה על איך צריך להראות רוזה איכותי. משנתה מתבססת על כמה עקרונות יסוד:

1. רוזה הוא יין רציני, לא רק "יין לבריכה"
גבאי מתנגדת בחריפות לתפיסה שרוזה הוא רק משקה קליל, ורוד ופשוט שמיועד לשתייה בקיץ ליד הבריכה. זה נכון עדיין שכשאומרים רוזה מייד חושבים על סאן טרופה, כך אליזבת, אך היא טוענת שרוזה לא חייב להתקשר רק ל Life Style כדבריה, אלא יכול להיות מורכב, רב-שכבתי ובעל פוטנציאל יישון משמעותי, בדיוק כמו יינות אדומים ולבנים איכותיים. היא רואה ברוזה יין שיכול להשתלב נפלא עם אוכל וללוות מגוון רחב של מנות, ולא רק סלטים קלילים.

 

2. גוון בהיר אינו מדד לאיכות – ואף מסוכן
אחד ממוקדי המאבק המרכזיים שלה הוא נגד "דיקטטורת הצבע" – הרעיון שרוזה איכותי חייב להיות חיוור ובהיר מאוד, כמו בפרובנס. גבאי מצביעה על כך שצבע היין אינו מעיד על איכותו או על יובשו, ושלעיתים קרובות, יצרנים מנסים להשיג גוון בהיר באופן מלאכותי, מה שעלול לפגוע במורכבות ובאיכות היין. "אל תשתמשו בצבע כדי לשפוט את היין" אומרת גבאי.

 

3. שימוש בבקבוקים כהים
בקבוקים שקופים המשמשים ליינות רוזה בהירים חושפים את היין לקרינת UV, מה שגורם לו להתיישן רע ולהשחים. למרות שרוזה מצטלם נהדר עם נוף ברקע, היא מעודדת צרכנים ויצרנים להעריך את מגוון הגוונים של הרוזה, מבהיר ועד כהה יותר, כל עוד הם נובעים משיטות ייצור טבעיות ומקובלות.

 

4. חשיבות הטרואר וזני הענבים לרוזה
עבור גבאי, רוזה איכותי מבטא את הטרואר ואת זני הענבים הספציפיים שמהם הוא עשוי. היא חוקרת לעומק את האספקטים הללו, ושואלת שאלות חשובות כמו: מתי נבצרו הענבים? איך הם נבחרו? מהו הרכב הקרקע? האם הייתה השפעה של עץ (שיכולה להוסיף מורכבות)? כל אלו, לטענתה, משפיעים על רוזה בדיוק כמו על כל יין אחר.

 

5. פוטנציאל יישון של רוזה
אליזבת גבאי היא תומכת נלהבת של הרעיון שיינות רוזה מסוימים יכולים וצריכים להתיישן. היא מראה כי רוזה מזנים מסוימים או כאלה המיוצרים בשיטות מסוימות יכולים לפתח מורכבות, ניואנסים ואופי חדשים עם הזמן, ממש כמו יינות אדומים ולבנים מהשורה הראשונה. היא מספרת על חווית טעימת רוזה של Tavel בציר של 1975, אשר היה בעיניה Absolutly stunning.

 

גבאי מקדמת את הרוזה כיין גסטרונומי לכל דבר. היא טוענת שיש מגוון עצום של יינות רוזה, עם גוף, חמיצות, פירותיות ומבנה שונים, המתאימים למגוון עצום של מנות – החל ממטבחים ים-תיכוניים ועד מאכלים אסיאתיים, ואף בשרים וגבינות. היא פועלת להכניס יותר רוזה איכותי לרשימות יין במסעדות, עם פירוט ראוי שיאפשר לסועדים לבחור את היין המתאים למנה.

 

לסיכום
משנתה של אליזבת גבאי היא קריאה להכרה ברוזה כקטגוריית יין מורכבת ורב-גונית, שיש להעריך על פי איכות הייצור, ביטוי הטרואר והפוטנציאל הגסטרונומי וההתיישנות שלה, ולא רק על פי צבעה או תדמיתה הקלילה. היא פועלת לחינוך צרכנים ואנשי מקצוע כאחד, כדי להביא את מהפכת הרוזה לרמה הבאה של הערכה וכבוד. קריאת הסיום שלה ליצרני הרוזה נראית ברורה מאליה אך לעיתים עשויה להישכח – אל תשכחו את הצרכן הסופי ואת העדפותיו.

 

 

ועוד כמה עובדות לסיום:

על פי ארגון היין והגפן הבינלאומי OIV (International Organization of Vine and Wine) ודו"חות של Rosé Wines World Tracking אחד מכל 10 בקבוקי יין שנצרכו בעולם היה רוזה.

 

צרפת היא עדיין יצרנית וצרכנית הרוזה הגדולה בעולם בפער ניכר. בצרפת, כ 1 מכל 3 בקבוקי יין שנצרכים בצרפת הוא רוזה .

 

אזור פרובנס בצרפת מייצר כ 5% מכלל ייצור הרוזה העולמי, ייחודו בכך שכמעט 90% מכלל היינות המיוצרים שם הם רוזה.

 

אירופה מובילה את צריכת הרוזה העולמית, אך אזורים כמו צפון אמריקה ואסיה-פסיפיק מראים גידול מהיר.