אורי שקד, אינו אגוז קל לפיצוח. אורי פגש אותי ישוב במשרדו רחב המימדים, מצידו האחר של שולחן שגם הושטת יד לשלום מעליו אינה דבר מובן מאליו לאור גודלו. הריאיון עם אורי דומה מחד לעמידה מול מפל המזרים ומציף אותך במידע ומאידך שמירה קנאית על הפרטיות. לילדים ולמשפחה הוא מפרגן מלוא הטנא, ובכ"ז ברור שיושב מולך איש עסקים ממולח ומנוסה שלשמע השאלה מדוע אומרים עליו כי מי שרוצה להיכנס לענף יבוא להיוועץ בו קודם כל, מסמיק מעט אבל עונה בחדות כי הוא אכן מוכן להיפגש עם כל אחד וכי ככל שיתרבו העוסקים בענף הדבר יטיב עם כולם.

 

מי שמתקרב אל הבניין ברמת חן, שם יושבים המשרדים הראשיים של חברת 'המגש שקד', לא יכול שלא להבחין בהשפעתם על הסביבה הקרובה ובכלל זה הסופר שבקומת הקרקע. אורי מספר כי כך החל הסיפור המשפחתי, בסופר והבניין עצמו. כוונתם הייתה להקים רשת מעדניות בשכונות יוקרתיות ואכן הוקמו כאלו באזור סביון והרצליה פיתוח. "אחרי שתי חנויות נחשפתי ליין" מספר אורי.

"יקבי רמה"ג הוקמו ב 83 ועשו יינות איכותיים מאוד. אנחנו הכרנו למעשה את היזם מטעם הקיבוצים בגולן שהקים את היקב, קנינו יין ל 2 החנויות שהיו לנו, מכרנו והיה לזה ביקוש. תוך כדי שני הצדדים החליטו ללכת על הפצה, שאנחנו ניקח ונבצע הפצה. האמת לא היה לי שמץ של מושג ביין, שתיתי וטעמתי פה ושם אבל לא מתוך ידיעה אלא מתוך כיף."

את לימודיו ה"פורמאלים" עשה אורי אצל ישראל עשאל ברחובות. ישראל עשאל היה ידוע בזמנו כיצרן יין, עבד עם יקבים וקיים הרצאות על יין. קורס בן חמישה מפגשים, אחת לשבוע ברחובות בשעה 21:00, כך נתגלה בפני אורי עולם היין.

האם חברת 'המגש שקד' נתפסת בעיניך כחברה משפחתית?
"החברה שלנו היא חברה משפחתית, והיא גם מתנהגת כחברה משפחתית. אנחנו חברה מאוד זמינה נגישה, חברותית, עושים המון מפגשים של לקוחות שמגיעים לטעימות והרצאות, אני מגיע כמעט לכל האירועים שאני מוזמן אליהם. אנחנו מרגישים חלק מהלקוחות.

כשקיבלנו את יקב גאלו, הוא התנהג במסתורין. גאלו, זו משפחה שהגיעה מאיטליה לארה"ב, התחרות בין 2 בניו של גאלו הביאה אותם להיות מס' 1בעולם. כשהם נהלו מכרז על מפיץ שלהם בארץ ביקשתי לנסוע ולבקר ביקב, הם אמרו שיש בעיה, שהם לא מארחים ביקב למעט מפיצים שהם עובדים איתם או עיתונאים כדי שיראו את העשייה. סיפרתי להם ש אני מגיע בכל מקרה לארה"ב ואשמח מאוד לבקר אצלם. בסוף הם נענו לבקשתי. התהליך היה קר כזה, אבל כשהגעתי ליקב קיבלו אותי "welcome to the family". המשפחה פתחה את זרועותיה והכל נפרץ.

אצלנו לא צריך להגיע לשלב הזה, מיד עושים הכל כדי לחבר ולהתחבר ללקוחות שלנו. העסק הוא משפחתי, קוראים לנו 'משפחה של מותגים'. הילדים, הדור הצעיר, נכנס באופן רציני לעסק, משקיע הרבה מאמצים והרבה עבודה, 3 הבנים שלי, אחד מקים את החנויות, אחד בתחום ארוח ומסעדות, אחר מנהל השיווק, קובי האחיין מנהל יבוא. יש לי גם בת אבל היא בתחום אחר לגמרי, היא עושה תואר שני באונ' ת"א בעבודה סוציאלית."

כיצד התקיים שיתוף הפעולה עם יקבי רמת הגולן? ומדוע נפרדתם?

"אנחנו התחלנו בשיטה, בדרך של מכירה ישירה. חשבנו שיהיה נכון להגיע לנקודה הסופית, לבעלי חנויות. (שנת 1985-6), עד אז זה לא היה מקובל, היו כ 8 סיטונאים במדינת ישראל (אחד בירושלים, 2 בת"א, 1 בחיפה, 1 חדרה...)." אורי קיבל החלטה לבצע מכירות מזוית מבטו של הקימעונאי כשאחת השאלות שהציב הייתה, מה הפריע לקמעונאי? "קימעונאי מאוד רוצה להיות בקשר עם הלקוח, להכיר את הלקוח, את הצרכים של הלקוח, את מבנה העסק של הלקוח, את מגוון היינות שמתאימים ללקוח... הגענו להרבה נקודות מכירה ביחס להיקפים ולגודל, גדלנו וצמחנו עם יקבי רמה"ג ובשנת 2000 נפרדנו."

בשנת 2000 הם (יקבי רמה"ג) ביקשו לשנות את המבנה, את דרך ההתקשרות בינינו (תקופתו של שלום בלייר כמנכ"ל היקב). שלום רצה שנקים חברה משותפת ואנחנו הבנו שיש כאן מעשה של הלאמה.

האם עסקתם גם בהפצה בחו"ל? כיצד המשכתם בעידן שאחרי החיבור עם יקבי רמת הגולן? 

"אני אמרתי תמיד שאני מכרתי את יינות רמת הגולן בכל העולם. נסעתי המון בעולם, אבל הרווחתי ממה שמכרתי בארץ. אני תמיד אומר וחושב שייצוא מאוד חשוב. מאוד חשוב לכל יקב מקומי. למרות שרוב היין הולך למגזר היהודי או הישראלי. חשוב מאוד שהיין (הישראלי) יהיה בצרפת ובארה"ב, זה פותח דלתות נוספות גם שם וגם פה. כשתייר אמריקאי שותה יין ישראלי בארה"ב ומגיע ורואה אותו בארץ הוא יודע לקשר ושותה אותו גם בארץ. מה עוד שכפי שאמרתי ישראל היא מדינה לא יציבה גם כלכלית וביטחונית בעיקר, יכולים להיות פה משברים כלכליים או ביטחוניים רציניים ואתה צריך אלטרנטיבה ליין."

בשנת 2000 נפרדנו מיקבי רמה"ג וחיפשנו דברים גדולים. הבאנו את גאלו, יקב גדול מארה"ב אבל זה לא צלח, לא כל מה שמביאים מארה"ב מתאים לטעם הישראלי והם התעקשו על טעם שלהם. הבאנו את גאטו נגרו שהגיע להיקפים עצומים ואז רקנאטי ומספר שותפים הקימו יקב, ביקשו מאיתנו את ההפצה, התנאי שלי היה שותפות ואכן נכנסתי שותף."

יש לציין כי שקד אינו שותף ביקבים נוספים אבל מפיץ את יקב צרעה ואת טריו שהקימו ילדיו כמותג עצמאי תחת יקב רמות נפתלי. (לדבריו מייצרים כיום 100 אלף בקבוקים בשנה).

אולם, אל לכם להתבלבל, בתוך העשייה רבת השנים הוקמו כ 6 חברות בהן משמש שקד דירקטור: המגש שקד בע"מ (רשומה כחברה למטרת עסוק בשיווק פירות וירקות), אגוז מוסקט בע"מ (רשומה כחברה ליבוא שיווק מוצרי יין ומשקאות חריפים כשרים), דרך היין בע"מ (רשומה כחברה לפרוייקטים למכירת יין), היכל היין אחזקות בע"מ (חברה לניהול נכסים ואחזקתם), יקבי הר מירון בע"מ, יקב רקנאטי בע"מ. על פי נתוני משרד הכלכלה חלק מחברות אלו קיבלו בשנת 2013 מכסות ייבוא עבור יינות וכהילים מארה"ב וממדינות האיחוד האירופי בנפח כולל של כ 131 אלף ליטרים משקה.

 

היקפי יבוא גדולים אלו לצד שיווק תוצרת מקומית ובראשה יינות רקנאטי וטריו, מובילים למחשבות על התוכניות העיסקיות והמודלים עליהם חושב שקד.

האם אתה שואף להידמות ל Berry Bros&Rudd השותפים ביקבים מובילים באירופה תחת לייבל שלהם?

לשמע שאלה זו מחייך אורי חיוך מעט נבוך ומשיב תשובה חלקית, "נכון שאם אני אהיה מעורב ביקבים נוספים זה לא מזיק זה טוב, ייתן יותר ביטחון, יותר כוח, יותר השפעה, על מה מייצרים, סוגים, זנים. אתה לא רק מוכר אתה שותף בעשייה ובהחלטות של מה מייצרים, איזה זנים נוטעים, מה גודל היבול שבוצרים..."

מתי הקמתם את דרך היין ומה היה הקטליזטור לפעולה זו?
בשנת 83 הוקמו יקבי רמת הגולן, 84-5 יצא הבקבוק הראשון לשוק, ומאז יצרו איזושהי מהפכה של איכות וגם מחיר. דרשו מחיר גבוה יותר ויצרו יינות איכותיים יותר, זכו בתחרויות בינ"ל זכיות ומדליות ושני דברים קרו בינתיים.

1. חנויות היין לא היו ברמת היין. זאת אומרת, היה פיגור, פער בין איכות היין לחנויות היין... רובן היו חנויות מאוד מיושנות, שלא היה אצלן אפילו מיזוג אוויר, בקבוקים עמדו ועטפו בעיתון..."

2. קמו הרבה יקבי בוטיק שיצרו תחרות לשיפור איכויות היין, ובד בבד נפתחו הרבה חנויות. היה צורך בהדרכה והכשרה בנושא יין. "זה נעשה בהדרגה ואפילו במידה מסוימת נבלם. החנויות החדשות שקמות הן חנויות אלכוהול ויין, זה לא יין ואלכוהול, לא חנויות יין... היום היין נדחק לקרן זווית והאלכוהול הפך להיות ה Issue, בעיני הצעירים בעיקר.

"הקמנו את דרך היין ב 1993. החנות הראשונה קמה בחשמונאים בתל אביב, מהסיבה שציינתי אותה קודם שהייתה בעיה של התאמה בין איכויות היין שיוצרו ברמה"ג והשיפורים שהחלו להתחולל לבין ההתייחסויות של בעלי החנויות ליין, ידעתי שצריך לעשות מעשה, מעשה אפילו קיצוני כדי לגרום לכך שיקומו חנויות מקצועיות. ללא חנויות מקצועיות ומסעדות טובות שהיו אז, הענף ייבלם באיזשהו שלב. חיבות להיות חנויות מקצועיות ליין כדי שהם (המוכרים) יוכלו לתת יין שאיכותו נשמרה מהרגע שהוא יוצר, לא התדרדרה בשל אחסון לקוי או חוסר מקצועיות של מוכר בחנות. היו מקרים שבהם קונים שהגיעו לחנות ידעו יותר מהמוכר. גם היום זה קורה אבל פחות."

אתם פרצתם את גבולות תל אביב אבל לדעתך יש היום מקום בתל אביב לכל כך הרבה חנויות יין? למרות שאמרת שרובן עוסקות בעיקר באלכוהול?
"החנויות שלנו ממוקמות בדרך כלל במקומות שבהן אין מענה ללקוחות שמחפשים חנויות יין. אנחנו לומדים את הרגלי הצריכה, ההתנהגות הצרכנים באיזורים שונים." ב G למשל אתה רואה אוכלוסייה אריסטוקרטית, אוכלוסייה שמחפשת מוצרים יוקרתיים ואיכותיים."

כי היא מבינה או כי זה מתקשר לסוג האוכלוסיה?

"קל לזהות פטרוס גם בתווית וגם בשם. אני לא יודע להגיד לך אם זה בגלל שהם מתחברים למוצר יקר כי יקר זה טוב, לא! טבעי שאנשים שגרים בבתים האלה נחשפו בעולם ליינות האלה יותר מאשר מי שלא גר שם.

החנויות קמות במקומות בהם אנחנו מגלים וחושבים שאין כיסוי של חנויות יין. אני מאוד רוצה להיעזר בחנויות הקיימות, אנחנו מסייעים להם, תומכים בהם, מלווים אותם. אנחנו עוד מעט בסניף העשירי.

החנויות בבלעדיות מוחלטת שלנו, אין זכיינות. המטרה בחנות היא להיות מקצוען, לתת יין מתאים המתאים ללקוח, יין שנשמר בקפידה ולכן גם העניין הוא לא המחיר... גם אם המוצר יהיה יקר בכמה אחוזים זה לא מה שיפיל אותו. אנחנו ממשיכים ללמד ולהסביר."

"...אם יש לך גם כסף ואתה גם אוהב יין שני אלו מנצחים. אני מכיר כאלה שהיקף הקניה הרבה יותר גדול מהיקף הרכישה, ותמיד הם מוסיפים עוד חדר ועוד מקרר יין, כי ההיקפים הולכים וגדלים, יש לנו היום 9 סניפים. אנחנו בונים סניף נוסף שיהיה למעשה גם מחסן קדמי כי יש לנו בעיה של הובלת יינות למסעדות בבוקר מהמחסן בצריפין. המשאיות מגיעות מצריפין ונכנסות לת"א, קבלות הסחורה במסעדה היא בד"כ מ 9 עד 11.30, אז אתה צפוף בזמן, הרבה מאוד נקודות, עיר פקוקה עם פרק זמן מאוד קצר, אתה צריך מכוניות בינוניות... שכרנו לנו מבנה בדרך השלום שבו תהיה גם חנות וגם מחסן קדמי, גם חדר טעימות והרצאות."

אורי מספר כי בחנויות דרך היין, מקיימים הרבה קורסים למנהלי מחלקות יין בחנויות, 5 מפגשים ללא תשלום, מי שלא מגיע לכל ה 5 נקנס וצריך לשלם כסף. השאלה הנשאלת, האין זה שובה את קהל הידע כקהל של דרך היין?
"לא. יש בזה יתרון. ברור שהוא (מנהל החנות) יזכור חסד נעורים למי שלימד אותו. אבל המטרה היא ללמד איך להציג יין, לתמחר, איך לשלט יין, איך להמליץ על יין, איזה שאלות לשאול את הלקוח, איך מאחסנים יין, משמעות של עונות ביין, תהליך ייצור של יין, סוג הפקק, סוג הכוס... הגעתי למסקנה לפני הרבה שנים שכמו אדם בכל תחום, מלצרית במסעדה לא תמליץ על יין אם היא לא מבינה יין, אם לא מכירה את יין. היא תחשוש להמליץ כי אם ישאלו אותה שאלות היא לא תדע לענות וזה מביך. מי שמדבר על יין במסעדות בד"כ הוא מי שיודע ויש לו אומץ לדבר. מי שלא, מחכה שתזמין. במסעדות הבולטות יש סומלייה שממליץ לך ומתאים לך את היין."

שקד אינו חושש להצביע על האשמים במצב ענף היין והדריכה במקום בכל הנוגע להיקפי שתיית היין של הישראלי הממוצע. האם הוא רואה בחלק מפעולותיו בתחום אשם או קטליזטור?!

מדוע ענף היין הישראלי דורך במקום?
הטענה העיקרית שלי כלפי הענף עצמו זה הרשויות – משרד החקלאות, משרד התעשייה, משרד התיירות כולם יחד מול יצרני היין במדינת ישראל ובעלי הכרמים, הכורמים במדינה שלהם יש את האינטרס הגדול ביותר לקדם את תרבות היין במדינת ישראל. מה עוד שבכל מדינה שמייצרת יין בסביבות 80% מהיין שנמכר הוא יין מקומי, זה קורה גם פחות או יותר בישראל. אחוז היבוא למדינה הוא יחסית קטן ליצוא. היין הכי נמכר בארץ הוא יינות סופר, אירועים, יין זול ופשוט. ככל שאתה עולה מחיר מן הסתם הצריכה קטנה כך שאם תלך למסעדות תראה כ 80% יבוא.

האויב הגדול ביותר של יין ישראלי הוא מצב בטחוני רעוע אפילו יותר ממצב כלכלי קשה. למה? צריכת היין המקומית במסעדות על ידי תיירים היא מוחלטת. תייר שמגיע למסעדה ישתה פה יין ישראלי, תייר לא ישתה פה יין צרפתי בדיוק כמו שלא תשתה יין אמריקאי בצרפת או יין צרפתי בארה"ב. אלו שאפילו מגדילים לעשות ישתו את היין של האזור. בצרפת זה מאוד בולט האזוריות, אתה מגיע למקומות והם (תיירים) עושים התאמה, הם מחוברים לאזור. תייר שמגיע לישראל מעדיף יין ישראלי, איש עסקים שמגיע לשבוע לישראל שותה מעל הממוצע הישראלי השנתי, תבין את האבסורד, אין לזה אח ורע באף מוצר בעולם. שותה כל ערב בקבוק אם הוא אורח, מתארח ועם עוד כמה אנשי עסקים.

אנחנו תלויים מאוד במצב הביטחוני כי אם הוא בעייתי פחות תיירים מגיעים ופחות יין ישראלי נצרך. למרות שאם נסתכל על הצרכן הישראלי הוא מאד סקרן הוא רוצה להתנסות, רוצה לנסות צרפתי, ואמריקאי ולכן יש מגוון מאוד גדול . יש מגוון כי הוא לא נעול על מוצר אחד אותו הוא שותה תמיד, כמו במוזיקה אתה יכול לאהוב כל סגנון, זה לא מגונה לאהוב גם וגם. כך גם ביין אתה יכול לאהוב יינות שונים בזמנים שונים."

מה יגרום לשינוי והגדלת צריכת היינות על ידי הצרכן הישראלי?

"אנחנו. צרכני היין, מביני יין. אנחנו צריכים לתת דוגמה. צריך שיראו שאנחנו שותים רוזה, שאנחנו מזמינים רוזה במסעדות כי רוזה מתאים לאוכל, לאקלים במדינה. הבעיה היא שאנחנו הישראלים הפכנו את המוצרים ל"פושטים"... בזמן שמכרו רוזה גרנאש, לא היו בכלל ענבי גרנאש. עשו יין מקריניאן וקראו לו רוזה גרנאש. עשו כל מיני דברים שפוגעים בתדמית של המוצר.

שמפניה - לקחו יין, שמו אותו בבקבוק של שמפניה, עם פקק של שמפניה, וקראו לו שמפניה. נעשו מעשים שהם למעשה מרתיעים את הלקוחות... איך אתה הופך את המוצר לא לגדול אלא לכשזה שאפשר לשתות מבלי לחשוש ומבלי להתבייש? קל להתחבר למשהו שקיבל את ההכרה. מוצר שלא קיבל את ההכרה, יקשה על מי שאין לו את הידע או את האומץ להתחבר אליו. יש כאלו שלוקחים יין אדום חם מאוד, לוקחים קוביית קרח, שמים בפנים ושותים. הם צודקים, עדיף לשתות את היין ככה מאשר יין חם בחום הזה.

לטענתו של אורי, ענף היין עוד לא אמר את שלו, ועל אף ניסיונות של משרדי ממשלה שונים לקדם את היין בחו"ל, אין תקציבים מתאימים לכך בד בבד עם חוסר יכולת של יקבים להתאחד לכדי פעילויות משותפות.

"אם בעלי היקבים והכרמים לא ייקחו את העניין לידיים, צריכת היין תישאר כפי שהיא כשהיקף היצור הולך וגדל. יקבי בוטיק עשו כמה דברים טובים וגם גרמו לא פעם ללא מעט נזקים. בגלל שצריכים ענבים ומוכנים לשלם עבורם, מחיר הענבים עלה, וככל שענבים איכותיים יותר באופן טבעי הם יקרים יותר, כך שכל פעם צץ איזה כוכב חדש בתחום היין שגרם להתייקרות של הענבים, אבל סה"כ בישראל מייצרים יינות טובים, איכותיים מאוד, שמשתפרים משנה ולשנה, מקווה שעם הזמן יקבים ילמדו להשתמש פחות בעץ, שהעץ לא ישתלט על היין, שידעו לזהות את זמן הענבים המתאים."

הבאתם את גאטו נגרו לארץ. האם בדיעבד היה זה מהלך שהועיל או פגם בתפיסת היין בישראל?
"אין לי ספק שהוא תרם. מדינת ישראל לא הייתה מסוגלת לספק באותה עת את הביקוש של מרלו וקברנה סוביניון, זנים שפתאום גילו אותם אחרי המהפכה של יקבי רמה"ג. לא היה ניתן להשיג את כמות היין שנדרשה וכך הרבה מהקריניאן הפך להיות קברנה ומרלו, כי כמות הקריניאן הייתה מאוד גדולה בארץ. הגיע יין (גאטו נגרו) ששווה לכל כיס. אני אומר שזה יין של שלב מסוים, יין שבו אתה שותה, מגיע לבגרות בצריכה נוטש וממשיך הלאה.

אני נפגש בהרבה אנשים שאומרים גאטו נגרו הרבה פחות טעים היום. אני עונה שהגאטו נגרו אותו יין, הטעם שלך פשוט השתנה. נחשפת ליותר יינות כך שהיין הישראלי הלא מחוספס הריבתי מאוד מתאים לטעם הישראלי. המחיר של גאטו נגרו היה מאוד אטרקטיבי. היקבים הרגישו מאוד מאוימים ממנו. עדיין מביאים אותו אבל בהיקפים הרבה יותר קטנים. גם אנחנו מאמינים שצריך לעשות התאמות ושינויים עם הזמן, גאטו נגרו התאים לתקופה מסוימת."

גאטו נגרו התאים אז כפי שקאווה מתאימה בשנים האחרונות?
לדבריו של אורי היבוא המאסיבי של קאווה לארץ נובע משתי סיבות עיקריות: הוזלה משמעותית של המכס ונגישות המשקה. יחד עם זאת הוא מתייחס אל המשקה כאל טרנד שאין לדעת כמה זמן עוד יימשך.

ומה עם הנהירה העולמית לסין?

"צריכת היין בסין גם אם היא הכפילה את עצמה היא עדיין מזערית. 'האנזים' הסיני לא מפרק אלכוהול. סיני משתכר מטיפה יין והצריכה היא מאוד מוגבלת מאוד קטנה. יין זה תרבות. כמה סינים מתוך מיליארד הסינים באמת יכולים להיחשף ליין?"

מה דעתך על פרסום יין ואלכוהול בישראל?
"פרסום יין זה עניין של תקציב, עניין של מודעות. עושים מעט מידי כדי לקדם את תרבות היין. הרווחיות נשחקה מאוד. בשנים האחרונות יקבים עברו הרבה ידיים. כולל כרמל שלאחרונה נקנה ע"י משקיעים. יש בעיה של תקציבים, בעיה של השקעות מאוד כבדות ביין ולכן אחת הסיבות שלא ממש מפרסמים יין נובעת מכך...

הדבר היחיד שיכול להביא לפרסום ומודעות זה התארגנות משותפת, אבל זה תמיד קם ונופל על זה שהגדולים לא מוכנים להשתתף בגודלם היחסי כי הקטנים יהנו כמוהם.

מה עם היקבים הקטנים יותר?

ביקבי בוטיק המייצרים סביב 100,000 בקבוקים כמו קסטל, טריו, אין תקציבים לפרסום, 100,000 בקבוקים לא יכולים להרים קמפיין טלוויזיוני. מה עוד שבד"כ הם מוכרים את היינות שלהם, הם לא הבעיה, לא קסטל, לא מרגלית ובטח שלא טריו, גם לרקנטי אין בעיה למכור. הבעיה היא ביקבים הגדולים, העודפים ביקבים הגדולים הם גדולים מאוד.

על מבקרי יין, עתיד התעשייה שלאחר החברה הסקוטית ומילוי הפער שנוצר

האם אתה רואה כיום, בדור שאחרי רוגוב, מקום למבקרי יין בישראל?
"אין לי ספק שיש מקום, יש מבקרי יין שמבינים ביין, מבקרים ביקבים בארץ ובעולם, טועמים יינות מגיעים למפגשי טעימות ולכל מיני מסיבות עיתונאים. יש מוצלחים יותר ופחות כמו בכל דבר. אני חושב שיש המון רציניים מבלי לנקוב בשמות, שבאמת יכולים לקחת את השרביט ולרוץ. לרוגוב היה אפיון מיוחד, לא יהיו עוד רוגוב כי רוגוב הוא רוגוב, אז כל אחד אחר יכול לבנות לו דמות שתבקר יין בצורה מקצועית עניינית רצינית ללא משוא פנים. "

האם יש השפעה לעיתונות המודפסת או הדיגיטלית על צריכת יין?

"אני חושב שלכל יש מקום, פחות בעיתון המודפס בגלל המדיה האלקטרונית, אבל אי אפשר להתעלם ממה שקיים (ידיעות אחרונות, גלובס, דה מרקר). אחת הסיבות של בחירת סוג היין ע"י הלקוח הסופי נגרמת ברוב המקרים מ 3 סיבות: מבקר יין שכתב ודירג גבוה יין מסוים, חבר מבין יין, המלצה של מוכר היין בחנות. מבקר יין זה דבר מאוד חשוב, יש לו השפעה מאוד גדולה על צריכת היין ועל ההעדפה של סוג יין זה או אחר."

איך תיראה התעשייה אחרי נפילתה של החברה סקוטית?
"חבל לי על מה שקרה בסקוטית. את הידע, הניסיון והקשרים בעולם שיש לדן ליאור אי אפשר לקחת ממנו. אני לא יודע מה קרה שם. זה לא טוב ולא נכון לענף שלנו שזה קרה. אבל לא בשליטתנו. אני מקווה שדן יצא מזה. שיצליח לגבור על התקלה והבעיה שנוצרה."

האם זה פותח לכם את השוק למותגים שהסקוטית היו מייבאים? האם יש הסכם בין החברות שלא לייבא מותגים מקבילים, לפחות בתחום היין?
"הסכם כזה הוא לא חוקי בכלל, זה קרטליזציה, אין הסכם, כולם מתחרים בכולם, השוק חופשי והתחרות מאוד קשה וצפופה מאוד אפילו. אתה מגיע לבורדו יש לך אלפי יקבים בבורדו, כך גם בריוחה, כולם מביאים את כל האזורים. זה לא שהסקוטית התמחתה בבורגון ואני לא הבאתי מבורגון... פחות או יותר וכולם מביאים את מה שכולם מביאים, שיהיה סל מגוון שיהיה מהכל, צרפתי, אמריקאי, שיהיה מגוון מאוד רחב של יינות שיוכל לתת פתרונות טובים ללקוחות, מעולם לא הייתה חלוקה של מי מביא מה, למעט אקרמן שמביאים פחות יין, שאר החברות דומות באופיין ובסגנונן, מי עושה יותר לטובת קידום היין מי עושה פחות."

בסוף הראיון, הצביע אורי על סל פירות עשיר שעמד מרחק מה ממני ושאל: "למה לא לקחת פרי?" השבתי: "לא הצעת". ולפי מבטו של אורי הבנתי את מה שמשך ראיון שלם ניסיתי לפענח בדמותו - מי שלא מעז לא מצליח.