יקב אלונה  //  צילום: קובי קלייטמן

 

למרות שבעלי יקב אלונה מנסים להפגין קו מחשבה הומוגני, הרי שלכל אחד מארבעת האנשים, הבוגרים והשכלתנים, יש דעה משלו, ואך טבעי הוא שכל אחד מהם ירצה למשוך את הכרכרה שמובילה את חביות היקב לכיוונו. עם זאת, אין בכך משום מהמורה בעשיית היין ביקב אלונה. אחד הדברים שנראה כי הצליחו לעשות ב 13 שנות קיומו של היקב, הוא ליצור סינרגיה שבה כל אחד יכול לתת ביטוי לדעותיו, סגנונותיו, אהבותיו וגחמותיו.

כשישבתי לשיחה עם 3 מתוך 4 בעלי היקב, הסינרגיה שבין אנשים – כרמים – יין הפכה לפתע למחשבות על האתגר הגדול אותו צלחה החבורה בהצלחה רבה. כניסתו לאחרונה של יועץ קבוע ליקב עלולה לדעתי לשנות את אופיו ולהפוך אותו הרבה יותר אחיד, ובכך או לנחול הצלחה רבה או שעמום. זאת רק העתיד יגלה לנו.

סיפור היקב

יקב אלונה נמצא במושב גבעת ניל"י, השוכן במועצה האזורית אלונה המתפרשת מזרחית לזכרון יעקב. את היקב הקימו שתי משפחות – משפחת אזולאי, דור שני לכורמים, ממקימי המושב גבעת ניל"י ומשפחת רבאו, רופאים תושבי הרצליה וגבעת ניל"י. אלי אזולאי היה ראש מועצת אלונה משך 20 שנים ובעל משק גדול, ואילו מיכה רבאו רופא כירורג ואילנה רבאו רופאת נשים. החיבור הראשוני בין המשפחות הגיע מתוך רצונם של אילנה ומיכה לעשות יין והיות אלי בעל כרמים. מאוחר יותר גילו אלי ומיכה, שהיו צנחנים בעברם, חברים משותפים רבים. דבר זה חיזק את הקשר עוד יותר.

לשאלה מדוע בעלי מקצועות מסוג זה קמים ומקימים יקב עונה אילנה כי יש בכך משום מזון לנשמה. מזון שהחל בחבית אחת וכיום כ 50 חביות (15 אלף בקבוקים). אלי מרחיב ומספר "יש דברים שאתה שואף אליהם בחיים אבל קושי החיים לא מאפשר לך אותם. כשאתה מגיע לגיל מסוים אתה מנסה לשאוף לממש את אותם הדברים שאתה באמת אוהב. יין זו אהבה אמיתית של שתי המשפחות. אנחנו מממשים את הצורך לייצר יין איכותי, אזורי (אנחנו לא קונים ענבים מאף אחד) ולהציג אמירה שלאלונה יש יין אזורי טוב".

אזוריות מתפרצת 

היקב קרוי על שם המועצה האזורית, אולם השם לא נבחר בכדי, כי אם במטרה להדגיש את החשיבות לה נותנים כולם לאזוריות, למקום. אי לכך, גם הממסכים השונים קרויים על שם מקומות באזור:

 

קֶדֶם - ע"ש מי קדם, מפעל שאלי קידם בתקופתו כראש מועצה. מדובר על תעלת מים עתיקה, תת קרקעית, באורך 6 ק"מ מתקופת הורדוס אשר שימשה למילוי צרכי האליטה של קיסריה. עד היום שואבים בגבעת ניל"י מי באר.

עגול – ע"ש ההר העגול.

תנינים – נחל תנינים היכול לשמש גם כמשחק מילים חביב – נחל טאנינים.

גם תווית היקב הנוכחית, מכילה גפן המשולב באלה עץ אלון ופרי העץ.

השנה היא השנה ה 13 לקיומו של היקב. בראי הזמן - האם המסע היה כדאי? על שאלה זו עונים כולם במקהלה – כן! אלי מוסיף "כשאדם צופה לאחור רק כדי לראות מה הוא עשה, וכשאנחנו רואים את העשייה שלנו בתחום היין, זו התפתחות מאד שלמה שעושה לך טוב ונותנת לך את היכולת להביט קדימה ולומר 'יש לי עם מה ללכת קדימה'. זה היופי בעשייה. כל זה לא היה מתממש אם לא הייתה חברות אמיתית שלנו כמשפחות. זו אהבה אמיתית וחברות אמיתית".

 

ייננות ביקב אלונה
אלי ואילנה למדו הכנת יין אצל יאיר מרגלית במכון התקנים ומשך שנה בתל חי. מאוחר יותר הלימוד התרכז בעשייה עצמה, ניסוי וטעייה. מיכה עשה שני קורסים אצל ברי ססלוב, קרא רבות וקורסי טעימות רבים במקומות שונים בעולם.

ליקב מספר מנטורים – יאיר מרגלית, ברי ססלוב וגולן תשבי. כולם מנטורים וחברים. היועץ הראשון והיחיד שהיה ביקב אי פעם הוא יותם שרון, אשר החל לעבוד עימם בשלוש השנים האחרונות. מיכה, אילנה ואלי מתארים את העשייה כמשותפת. עבודה פיזית משותפת, טעימות משותפות, החלטות משותפות. בתחילת הדרך את הבציר היו עושות המשפחות בלווית חברים אולם כיום עם הגידול בתוצרת, הם שוכרים בוצרים.

האם חל שינוי באופי היינות לאורך השנים?

מיכה – "כן. הסגנון פחות או יותר נותר כשהיה אבל אני חש שעם יותם שרון עשינו צעד קדימה".
אלי – "היו שינויים במאפיינים, תוך כדי העשייה, הלמידה והאיזון בינינו. עלינו מדרגה משנה לשנה. למרות זאת, אני יכול לומר שיש קו שעובר כחוט השני בין כל השנים הלו - הכרם ואנחנו".

כרמי יקב אלונה – או שמא שאטו אלונה? 

הכרמים מהם נבצרים הענבים להכנת יינות אלונה הם כרמים הפרוסים על פני 30 דונמים והשייכים ליקב. גפנים של קברנה פרנק וגרנאש נטועים ממש לצד היקב, ואילו יתר הגפנים (קברנה סוביניון, קריניאן בן 25 שנים, שיראז, מרלו) נטועים מחוץ למושב ובסביבתו. בעבר ענבי קריניאן ומרלו הופנו ליקב כרמל, אבל היום הכל מופנה ליקב אלונה.

שיטת הגידול מסייעת ליקב להתגבר על בעיות טבעיות ולהגיע לאיכות טובה יותר, למרות הגובה הנמוך. ישנה הקפדה על דילול שריגים, דילול אשכולות ומיון אשכולות. לדברי אלי, אשר לוקח את המושכות לידיו בכל הקשור לעבודת האדמה, האיכות מתאפשרת בעזרת הנתונים הבאים – "ראשית, הקרקע נותנת לנו PH מעולה. שנית – אנחנו עושים דילול שריגים ואשכולות וחילון בצד אחד על מנת להגיע למקסימום הבשלה, טובה ואחידה. הגפנים כמעט ואינן מושקות במים למעט בימי חמסין. אנחנו זורקים הרבה מאוד פרי, או עושים זמירה נמוכה על מנת לקבל מראש מספר אשכולות קטן. אנחנו מדשנים עם זבל אורגני כדי שיהיה שחרור איטי של חומרי הזנה במשך כל השנה, גם כשהגפן בתרדמה. אנחנו מרסנים את הגפן.

לאחרונה נקנה עבור היקב מכשיר למיון גרגרים מאיטליה וכן מכשיר דסטימר-קראשר ולא הפוך כנהוג. המכונה מפרידה את השדרה במלואה, לא חתוכה ולא מרוסקת. הגרגר נופל לתוך מיכל בו ניתן לכוון את עוצמת המעיכה, אם בכלל. למיכל אליו עוברים הגרגרים מחוברת משאבה עדינה וכך הטכנולוגיה מאפשרת ליקב הקטן יחסית לשמור על איכויות הענבים במהלך עשיית היין.

אילנה מספרת כי התווית הראשונה של היקב מספרת גם את סיפור העבודה בכרם בתחילת שנותיו של היקב. "בתחילה כשבאו חברים לבצור והתווית הראשונה הייתה תמונה של כולם יחד – 'חברים בוצרים'. היו שאמרו שזו החלקה היחידה בה עדיין ישראלים בוצרים".

האם זכורות לכם טעויות שעשיתם במהלך השנים? מיכה מספר "מדי פעם אנחנו עושים משהו בסגנון אמרונה – מייבשים את הענבים קודם ואחרי שמאבדים כ 40% מהמשקל שלהם מתחילים תסיסות. כמובן שהסוכר הולך ועולה וביין קֶדֶם הראשון שלנו, הייתה תסיסה חוזרת. נאלצנו להוציא את היין מהבקבוקים ולהחזירו לחביות זמן נוסף. בסופו של דבר זה לא יצא משהו פנטסטי. ולמרות זאת הכל נמכר".

אילנה מוסיפה טעות חיובית שארעה לפני שנתיים, עת יין הרוזה עבר תסיסה נוספת בבקבוק וכתוצאה הוא בעבע מעט. "לא זו הייתה כוונת המשורר. בהתחלה תפסנו את הראש, אבל אנשים מאוד אהבו אותו".

 

מה הדבר שגורם לכם גאווה אחרי 13 שנות קיום היקב? ניכר כי עצם העובדה שאדם זה או אחר מספרים למשפחות על שתיית יין אלונה והנאה ממנו מספקת אותם מחד, ומאידך ההנאה האישית שלהם משתיית יינותיהם מחזקת את ההחלטה הבסיסית להקים יקב.

מי אחראי על המיתוג והתוויות? "הכל אנחנו. בת של חברים שלנו היא מעצבת והיא עיצבה את התווית האחרונה יחד עם המשפחות. התוויות השתנו לאורך השנים ובשנת 2007 הדור הצעיר קבע את הסמל שהפך לסמל הקבוע שלנו".

האם אתם אחראים על עבודת השיווק והמכירות? היום משווק את יינות אלונה, חינאווי. יתרת היינות נמכרים ביקב או בשלוחתו בהרצליה בבית רבאו. בעבר עסקו בעלי היקב בכיתות רגליהם בין מסעדות, אולם הם שמחים על כי ניתנה להם ההזדמנות לחדול מכך. "אנחנו לא אנשי שיווק גדולים" אומרת אילנה, "חוץ מזה קבענו רף מסוים של יצור ואנחנו לא מעוניינים לעבור אותו בשלב זה".

כשאילנה מתייחסת למכירה במסעדות היא נזכרת: "כשכיתתנו רגלינו בין מסעדות אני זוכרת איך נדבקתי לכיסא כשאמר לי בעל מסעדה: 'גברת את צריכה לתת צ'ופרים לעובדים שלי אם את רוצה שהם ימכרו את היין'. לי זה היה נראה כמו לתת ברפואה כסף שחור. מה זה לתת צ'ופרים? לצערי, אני מתחילה להתפכח ולהבין שלא הכל כמו שחינכו אותי בבית".

בנוסף החליטו בעלי היקב למכור יין איכותי במחירים סבירים. כך נמכרים היום יינות זניים במחיר 80 שקלים הבקבוק ביקב, ורזרב ב 100 שקלים הבקבוק. "אנחנו לא רוצים לגזול אף אחד, אנחנו רוצים שאנשים יקנו את היין וייהנו ממנו". אלי אומר כי הם רוצים להחדיר ליותר בתים ואנשים את תרבות היין.

 

האם אתם מאמינים בתחרויות יין? כולם עונים שוב – כן! אילנה טוענת כי בעבר השתתפו בתחרות טרה וינו אשר נערכה באילת שם זכו ביקב הבוטיק הטוב ביותר ויין המרלו זכה בזהב כפול. מאז השתתפו פעם נוספת ובתחרות אשכול הזהב. החשיבות בעיניה של אילנה היא החשיפה, ומיכה משלים אותה באומרו כי זוהי תעודה לכך שהם עושים יין טוב או יין לא טוב אותו יש ללמוד. אלי מוסיף ואומר כי תחרות כטרה וינו היא תחרות מקצועית המאפשרת לדעת באיזה מקום בעשייה אדם מצוי. חשיפה באמצעות תחרות יין לדעתו היא שולית. "אנשים שבאים ליקב לא מתעניינים בתעודות. אם היין לא טעים למישהו הוא לא קונה."

האם אתם חושבים שרעיון האזוריות יכול להצליח בארץ? "האמת היא שאנחנו ארץ קטנה מאוד. ההבדלים אינם במרחק אלא בגובה. אם באזור מסוים יש שוני בין היינות, אבל יש קו מאפיין, זה צריך להיות טוב. לשם אנחנו מכוונים. לכן כל התהליכים שלנו מופנים לייצור יין אזורי. אנחנו לא רוצה לקנות ענבים ברמה"ג ולהביא אותם לכאן ולעשות יין. אנחנו גם בעלי הכרמים ויודעים לשלוט בגידול עד כמה שאפשר, לבצור בזמן בו אנחנו רוצים ולנהל תהליך שהוא שלנו."

מה לגבי תקינת יין – האם היא נחוצה בעיניכם?

תקינת יין בארץ? אלי באופן מובהק בעד תקינה. "אני חושב שהגיע הזמן להתמקצע בפרמטרים המקצועיים של יצירת היין בארץ. אם אנחנו רוצים למסד את ייצור היין הטוב בארץ, יש צורך במסד נתונים לפיו תדע לאן לשאוף. מעבר לכך, תקינה תנפה את כל אותם אלו שרוצים למכור יין במחירים מופרזים שאינם תואמים את איכותו. תקינה תהפוך את הענף למקצועי יותר."

האם יש ניסיון להקים באזורכם מועדון יקבים אזורי? ישנן מחשבות על תו תקן אזורי, ובינתיים יש את פסטיבל יין ארץ כרמים וטעמים אותו הקימה רותי בן ישראל ויתקיים בפעם השנייה השנה.

האם תוכלו לנקוב ביקבים שאתם מעריכים את העשייה בהם?

מיכה – "אני אוהב מאוד את קלו דה גת, מעריך את הקונספט של טוליפ ומאוד אוהב חלק מהיינות של מרגלית ושל יקב שבו. בזמנו גם אהבתי את ססלוב וחבל שכבר אין. את יקב בזלת הגולן, אהבתי יותר לפני שהפך לכשר".

אלי – "אני מפרגן לכל מי שמעז. מי שמעז לעשות יין מענבים בנתונים שגדלים בישראל ולשאוף להגיע לאיכות. ככלל בישראל יש יותר מדי יקבים. חלקם הגדול מייצר יין טוב. באיזשהו שלב הארץ הזו לא תוכל להכיל את כל היקבים וחלקם יקרסו. אותם יקבים שמייצרים יין טוב ישרדו".

אילנה – "אני אוהבת את יינות ויתקין ופלאם. שיניתי את דעתי לגבי יקב קסטל לחיוב עם השנים, קלו דה גת. אני אוהבת את הייננית טלי סנדובסקי מיקב רמת הגולן שעושה את ההייטס וויין – והצנע לכת. אישה עם ידע אדיר, עשתה מאוטובוס מעבדה נהדרת, מפיקה בתנאים לא תנאים יופי של דברים."

מרכז המבקרים של יקב אלונה פתוח בתיאום מראש במושב גבעת ניל"י, ואם אתם כבר באזור תעשו לעצמכם טובה ותסתובבו קצת בתוך המושבים וביניהם, תגלו סביבה מרגיעה במיוחד במרחק לא גדול מאי שם לאי פה.