הנה לכם מספר שיישקף את עוצמת החבל: בשנות ה 30 של המאה ה 20 יוצרו בשמפיין 20 מיליון בקבוקי שמפניה בשנה, היום 300 מיליון בקבוקים בשנה. בערך 50% מהם מיוצאים לחו"ל. והנה עוד כמה מספרים: 320 בתי שמפניה מופקדים כיום על ייצור המשקה המבעבע ולצידם 15,800 מגדלים (כורמים) המגדלים בסך הכל שלושה זני ענבים: פינו נואר, פינו מונייה ושרדונה. שווי השוק מוערך בכ 4.9 מיליארד אירו מתוכם 2.8 הם הכנסות מיצוא. החלוקה היום בין בתי השמפניה ובין שמפניות המיוצרות על ידי המגדלים עצמם וקואופרטיבים היא 72%-28% לטובת בתי השמפניה העוצמתיים.
שוק היצוא העיקרי, איך לא הוא בריטניה (כ 28 מיליון בקבוקים) וזאת על אף שהיא החלה לייצר יינות מבעבעים בשנים האחרונות בשטחה. יתר השווקים המשמעותיים לפי כמות הבקבוקים בסדר יורד הם: ארה"ב, יפן, גרמניה, בלגיה, אוסטריה, איטליה, שוויץ, ספרד ושבדיה. מעניינת היא העובדה שלמרות שלאיטלקים ולספרדים יש יינות מבעבעים משלהם, הם עדיין נחשבים שווקי יצוא משמעותיים עבור שמפנייה. עובדה מעניינת נוספת היא השינוי בטבלה. לפני כ 10 שנים ניתן היה למצוא את סין ורוסיה בחלקים העליונים של הטבלה והיום הן כלל לא מופיעות שם – שתי מדינות שעברו טלטלות קשות מבחינה כלכלית לאור סנקציות שונות שהוטלו עליהן, תנודות בשוק הנפט ועוד, הביאו אותן לצנוח ולהפנות כמה בקבוקים לטובת המדינות הנאמנות. ואם שאלתם את עצמכם היכן ישראל ממוקמת בטבלה, אנחנו אי שם בשורה 72 מבין מדינות העולם ואפילו בירידה מבחינת נפח השמפניה המיובאת לישראל.
לאקונה בחוק היא עוד בועה בבנק
כשמדברים על מונופול בשמפיין מדברים בראש בראשונה על המהלך בו משך שנים רבות הם תיאמו מחירים. היום הם לא יכולים לעשות את זה אז הם מצאו דרך אחרת, הם מתאמים יבולים. כיום היבול מותר בכ 10,800 ק"ג ל 10 דונם שווה ערך ל 315 מיליון בקבוקים שייוצרו מבציר 2018 המהווים כ 7 מליון בקבוקים יותר ממה שיוצר בבציר 2017 ו 2016 וזאת בשל צפי לביקוש גדול יותר. את כל הפיקוח והאכיפה האלו ועוד פעולות רבות אחרות, עושה גוף עוצמתי בשם CIVC - Comité Interprofessional du Vin de Champagne היושב בבניין מפואר (Maison De La Champagne) התואם את מעמדו במרכזה של העיר אפרנה (Epernay). שם פגשתי השנה את פיליפ ויברוט, מנהל יחסי ציבור של CIVC אשר סיפר בהתלהבות על האיזור.
כנראה שלעולם לא יהיה מחסור בשמפניה, אבל הביקוש יעלה מדי פעם קצת. למה? לאחר שה CIVC קובע את היבולים המותרים והיקף היצור המותר, יתרת הנוזלים מאוחסנים וממשיכים בתהליכי יישון שאינם משמעותיים בהכרח. המטרה היא לייצר שוק יציב מחד ולשמור רזרבות לשנים עם בצירים בעייתיים מאידך. אם שתיתם שמפניה וודאי שמתם לב שמרבית השמפניות הן (NV (Non Vintage כלומר ללא שנת בציר. הסיבה לכך היא ערבוב שנות בציר שונות לבקבוק אחד והגשמת אחת מטרות העל של יצרני האזור – יצירת משקה הומוגני שבכל שנה יציג את אותם המאפיינים, או לכל הפחות קרוב ככל שניתן לאלו שיוצרו שנה קודם לכן. בית דום פריניון המציא את השיטה לפיה יש גם שמפניות של בצירים מיוחדים ובכך יצרו יוקרה נוספת למותג, אולם כאמור שמפניות עליהן טבועה שנת הבציר הן בגדר מיעוט.
התקופה שבין 1881-1959 הייתה תקופה בעייתית מאוד בחבל שמפיין (משבר הפילוקסרה, שתי מלחמות עולם, זיופים ועוד). התוצאה הייתה הקמת ארגון חזק לניהול ה AOC ושידאג שמה שמיוצר בחבל שמפיין ייקרא שמפניה ולא אף מוצר אחר. נוצר סינדיקט שבו קבעו שמי שייכלל בו יהיה רק מי שמייצר יין מענבים מקומיים (השונים מאלו הראשונים שהביאו הרומאים לאזור). במהלך המאה ה 20 נקבעו חוקים ותקנות נוספים וויכוחים מרים אף העלו באש לא מעט בתי שמפניה בשנת 1911.
בשנות ה 30 של המאה ה 20 ניטעו כרמים מחדש והשוק הוצף עד ליצירת משבר. כתוצאה, הוקם ארגון משותף לכורמים וייננים שבו קבעו כללים שונים לגבי כמויות היבול וכולי. מי שלא עמד בחוקים הייתה נשללת ממנו הזכות לרשום את המותג "שמפניה" על הבקבוק.
היום הם שומרים בקנאות כה גדולה על זכויותיהם הייחודיות, אותן מתרגמים ללא מעט כסף וטעם טוב, ומחזיקים גוף שכל מטרתו זיהוי הפרות של שם המקור "שמפניה" בכל מדינות העולם ותביעות משפטיות להפסקת השימוש ככל שלא אושר ותשלומי פיצוי. גם בישראל הייתה תביעה אחת לפחות כשמי עדן השתמשו בסיסמא "השמפניה של הטבע" והפסידו בתביעה שהגיש נגדם CIVC. כך גם גופים רבים אחרים בעולם כולל ארה"ב שהיא כיום בבחינת ה"ילד הסורר" של השימוש הבלתי חוקי במותג שמפניה.
מדוע נחשבה השמפניה מוצר יוקרתי מתחילתה ועוד יותר כיום?
צילום: קובי קלייטמן
בקבוק שמפניה עלה פעם פי שלושה מבקבוק יין בורגון הטוב ביותר. לייצור המשקה התלוו קשיים רבים, לא הייתה טכניקה אחידה ביצירת המשקה כך שלמשל, איש לא ידע כמה סוכר יש להוסיף כדי לעודד תסיסה שניה. כתוצאה, סוחרי השמפניה נטלו על עצמם סיכון רב. מעניין לדעת שהמשקה כבש את לבבות האנשים שמחוץ לצרפת ורק מאוחר יותר את הצרפתים עצמם. בסוף המאה ה 19 עדיין יוצאו 80% מבקבוקי השמפניה וכיום היצוא עומד על 50% בלבד.
לשיווקה של השמפניה היו כמה גורמים תורמים: פיזור האצולה הצרפתית ברחבי אירופה, הפכה אותה ל"שגרירים של רצון טוב" עבור המשקה והפצתו. אולם מעל לכל התרומה הגדולה ביותר הייתה העובדה שבמאה ה 19 יצרני השמפניה לא היו המגדלים אלא סוחרים שהפכו תירוש לשמפניה. רבים מהסוחרים עסקו במסחר בטקסטיל והשתמשו ברשת המסחר שלהם גם להפצת שמפניה. הסחר בטקסטיל, בעיקר עם גרמניה, הביא גם למיזוגי משפחות צרפתיות-גרמניות בנישואין והרבה כסף זרם בין המשפחות.
ניתן לספר עוד רבות על מחוז ייחודי זה, על יופיו, על אנשיו וההיסטוריה המורכבת שלו אבל אולי דווקא מילה על עתידו. חבל שמפיין לעולם לא יאבד את כינוי המקור "שמפנייה" אבל יצור היינות המבעבעים בעולם הולך ומתרחב, כך בריטניה שפעם חשבו שלא ניתן לגדל בה ענבי יין החלה צוברת תאוצה בתחום זה ואפילו בתוך צרפת כל אזורי היין שאינם שמפיין מייצרים "קרמה" Crémant שפעמים רבות זולים יותר, טעימים לא פחות ומשווקים יותר ויותר בצרפת ובעולם. מה יהיה? יהיה תוסס.
