בתחילת מאי סעדנו במסעדת "הנחלה" היפה שבצפון נהריה, שם המליצו לנו על יין רותם 2009 של יקב שטרן. הבלנד המדוקי הרשום על התוית – אחוזים גבוהים של קאברנה סוביניון, ולצדו מרלו, קאברנה פראן ומעט פטי ורדו - קסם לנו, ולאחר שטעמנו מבקבוק שהיה פתוח, הזמנו בקבוק ולא הותרנו ממנו טיפה. היין עורר בנו עניין ביקב שטרן שעד אז לא שמענו עליו כלל. אבל מה הפלא? בישראל קמו בקצב מזורז מאות יקבי בוטיק, ופשוט אי אפשר לעקוב. אני מניח שעל רוב רובם לא שמעתי מעולם, מה שמאפשר פה ושם, אבל לא תמיד, תגליות משמחות.

יקב שטרן הוא מבחינתי תגלית משמחת.

ההערה היחידה שלי ליין "רותם", שאיננה משום ביקורת, אלא הפתעה, היא שחרף האסאמבלאז' שלו - אין לו אופי מדוקי. הוא פירותי, הוא קוסם לחיך, הוא עולם חדש, אין בו המורכבות שאינה ממהרת להיחשף של יינות בורדו. טבעי: לא רק שהטרוארים במובן הרחב שונים בתכלית, וגם גיל הגפנים - אולי זה גם אופי היין שלומדים לייצר בתל חי. מדוקי או לא, הוא נעם לנו מאוד.

כך כתבתי בדוא"ל ליינן, ג'וני שטרן, שהשיב לי שהוא שמח שהיין שלו לא מדוקי מכיוון שהוא מייצר יינות מהטרוארים של ישראל, וכאן מאוד שונה גם בהבשלה של הענבים וגם קצת בתהליך עצמו.

הוא ביקש להוסיף אותנו לרשימת "ידידי היקב" שלו, ובעקבות זאת קיבלנו הזמנה להשקת יינות 2010. וכך, בעיצומו של החום, ובניגוד גמור לעיקרון רב-השנים שלי שלא לצאת מהמזגן בחודשי הקיץ, נסענו לקיבוץ תובל שמאחורי דיר אל אסאד ומעל מג'ד אל כרום – אחרי שכמובן וידאתי שהיקב ממוזג.

סידרה מרשימה של יינות אדומים
באנו בצהריים, כחום היום. ההשקה משכה ליישוב הנידח למדי עשרות רבות של אנשים – במהלך האירוע מגיעים מאות. בחצר הצרה והארוכה ניגנו מוסיקה, ביקב רכשו, ובאולם-אירוח קטן ומלא עד אפס מקום טעמו יין ואכלו – קייטרינג מהסביבה, שהגיש בין היתר קבב עסיסי. בקיצור, אירוע טעים ושמח.

אבל באנו בשביל היין. טעמנו שישה יינות מבציר 2010, שיושנו שנה או מעט יותר בחביות חדשות של עץ צרפתי ואמריקאי. קאברנה סוביניון, קאברנה פראן (שבישראל קוראים לו בשוגג פרנק), "רותם", הבלנד המדוקי שכבר הוזכר, "יונתן", שהוא שילוב של קאברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו (ללא קאברנה פראן), "פלג" - קאברנה סוביניון, מרלו ושיראז, וקאברנה סוביניון רזרב שזכה במדליה שאיני יודע מה היא, אבל מוצדקת.

כל היינות טובים, מאוזנים, כמובן צעירים, ויכולים להתיישן כמה שנים, אבל ראויים לשתיה כבר עכשיו. הואיל והתקשיתי להחליט מה היין החביב עלי ביותר טעמתי עוד ועוד, מכולם, טעימה שהיא שתייה ללא יריקה – חבל על היין – וויתרתי מראש על הנהיגה בחזרה. התלבטתי בין "רותם" ל"פלג" ולקאברנה סוביניון רזרב, ולבסוף בחרתי ב"רותם", הסיבה שבגללה נסעתי עד שם, אבל גם שני האחרים היו מאוד לרוחי. 2010 מכיל 52% קאברנה סוביניון, 19% מרלו, 16% קאברנה פראן ו 13% פטי ורדו. במדוק, בדרך כלל אחוז הקאברנה סוביניון גדול יותר, ואחוז הפטי ורדו נמוך מאשר ב"רותם". אבל זה לא משנה. שהרי הגורם העיקרי הקובע את אופי היין הוא הטרואר. באלזאס, למשל, שם הגיוון הגיאולוגי עצום, אותו הזן נותן יינות שונים בתכלית בכרמים סמוכים זה לזה שלכל אחד מהם קרקע אחרת.

ג'וני היה מארח עסוק מאוד, ורק בעמל רב הצלחתי לשכנע אותו לפתוח את חדר החביות הצונן כדבעי שהייתי מוכן להעביר בו את כל הקיץ, ולתת לי לטעום מהחבית הלא חדשה שבה שורה פטי ורדו 2011, שהוא מתכוון לבקבק כיין זני. פטי ורדו, שמשמש במינון של כ-5% בחלק מיינות בורדו, נדיר מאוד כיין זני. טעמתי ממנו פעם אחת בדרום אפריקה, ופעם בלינצ' באז' שבפויאק. היין של באז' הוא בלנד מדוקי, כמובן, אבל הם מבקבקים כמות קטנה של יינות זניים לצורך השתלמויות והדגמות.

נהנינו מאוד מהיינות והאירוח, ונראה לי שאחרי הקיץ אשוב לשם לביקור יסודי יותר, שבו אטעם את עוברי היין שבחביות, ואולי גם אזכה לטעימה אורכית של אחד מיינות היקב למן ההתחלה ועד היום.

היקב הוקם ב 2004. בשנה הראשונה ייצרו 1,200 בקבוקים משני זנים. ב-2009 חצו את קו ה-10,000 עם 6 יינות שונים. ב-2012 יגיעו, לפי התכנון, ל 20,000 בקבוקים וייצרו גם יין לבן אחד. אני מקווה שלא יתפתו להגדיל את הייצור בשנים הבאות.

למשפחת שטרן אין כרמים משלה. ג'וני סיפר לי שהם בחרו כרמים ומנחים את הכורמים, וגם בוצרים. הכרמים נמצאים בקדמת צבי שבגולן (בזלת), בעמק קדש שבגליל העליון (טרה רוסה) ועוד. אבל כבר נטעו כרם בתובל.

לתיאום ביקור: ג'וני שטרן 054-3034361