מדברים הרבה על מה שקורה לשוק הבירה בארץ. מדברים על זה שהדרישה למגוון בירות איכותיות מיובאות עולה, ועל זה שגם לגזרה המקומית יש יותר ויותר מה להציע. מאידך, יש המלינים ואומרים שאנחנו עדיין "לא שם". הרוב הגדול מעדיף לשתות את אותן בירות פושטיות ופשוטות (בלי שמות, חברים, בלי שמות), ולא רוצה שיבלבלו לו את הבועות והקצף עם יותר מדי התחכמויות. בירה זו בירה ולא ממש אכפת לו איזה סוג של לתת היה מעורב בהכנתה ואיזה ניחוח היה לכשות.

אני חייבת להודות שיש בזה משהו. לקח לי זמן, אבל בסוף הבנתי שזו אני שחיה בתוך בועית בירה. אני בעצם חלק מקבוצה יחסית קטנה שבטוחה שהיא זו שנורמאלית וכל מי שסביבה חריג. זאת אומרת, הקבוצה הזו בטוחה שכל מי שכששואלים אותו: "מ אתה רוצה לשתות", עונה "בירה" במקום להגיד: "אני רוצה לאגר כהה או בעצם אינדייאן פייל אייל, אבל שיהיה פרחוני במידה ושהאפטר טייסט לא יהיה יבש מדי וארוך ויאפיל על האיזון והארומה הראשונית", אז המישהו הזה עם ה "בירה" - לא בסדר. יחד עם זאת, קשה להתעלם מזה שיש רעשים של שינוי. רק בשבוע שעבר ביקרתי, במסגרת שיפוט ברים לקראת תערוכת הבירה שתתקיים השבוע, בכמה ברי בירה ברחבי הארץ, (כאלו שנמצאים, לא תאמינו, מחוץ למדינת תל אביב), וגיליתי לשמחתי שמשהו אכן זז. יש לא רק היצע, אלא גם ביקוש. איזה יופי, הא?

יותר מכך. פן אחר של אותה מגמה הוא במעמד של הבירה. אם בעבר בירה נתפסה בישראל כמשקה עממי (פויה!), שוביניסטי (יאק!) שלא מחפש יומרות (פחח...), הרי שגם כאן ניתן למצוא ניצנים של כיוון אחר. מגמה זו היא תולדה של שילוב של כמה גורמים. בגרות של השוק, יוזמה, נחישות ואומץ של כמה אנשים בתעשייה ולא פחות מכך – חינוך.

קחו לדוגמה את הערב שארגנה החודש מבשלת הגולן. עזבו את העובדה שיש לנו פה בארץ מבשלה מקומית, לא זעירה ולא ביתית, שמייצרת סדרה של בירה שלא מתחילה ונגמרת בלאגר. יש לי הרבה מה לומר על הבירות של סדרת בזלת, אבל לא זה הקטע כאן. מה כן הקטע? הכבוד.

מבשלת הגולן ארגנה ערב למנכ"לים, בו אירחו מנכ"ל המבשלה, טלי לוין, והברומאסטר של המבשלה, ניקולאוס סטארקמט, מנכ"לים ובכירים מהשוק הישראלי למפגש טעימות והסברים. המפגש התקיים, איפה אם לא מאשר ב-פורטר אנד סאנס, "מקדש" בירה תל אביבי בזכות עצמו. המנכ"לים נהנו (כן, בחיי. הייתי וראיתי), מהסברים על היצע הבירות, על ייחודן ועל התאמתן למנות המובחרות של המסעדה.

הנקודה התחתונה, היא שלא מדובר רק בצעד שיווקי חכם למבשלה (ולמסעדה), אלא גם לבירה באשר היא. אנשי עסקים הנפגשים עם בירות בערב אקסקלוסיבי כזה, מקבלים בדיוק את הרושם המתבקש: בירה אולי אינה באה להחליף בקבוק יין משובח ויוקרתי המנמנם במרתפי המסעדה שניים ורבע עשורים, אבל היא לעיתים יכולה להתאים לארוחה, והרבה יותר מיין. היא יכולה לכבד אירוע עסקי רציני בנוכחותה, שלא לדבר על החשיבות ברכישת הידע והבקיאות על סוגי הבירה. לוין וסטארקמט, הציגו לנוכחים את מנעד הטעמים הייחודי שהתחיל בפילזנר הקלילה והלא יומרנית, והסתיים בדופלבוק העוצמתית, ואף הצליחו לחזק את המסר בלי קשר לטעם של הבירות שנדגמו - הבירה כבירה - היא משקה עם כבוד.

אם בא לכם טיפה רכילות ליד הבירה שלכם, אז דעו כי באותו הערב לגמו ונהנו מהבירות – ארנון תורן, מנכ"ל עזריאלי, אלון גרבוז, מנכ"ל הסינמטק, עדי מימרן, מנכ"ל רד בול ישראל, אבנר קופל, יו"ר מנהלת ליגת העל בכדורסל, אדלי מרקוס, מנכ"ל מנהלת ליגת העל בכדורסל, חיים אוחיון, בעלי מבשלת הגולן ובעלי קבוצת גלבוע גליל, חיים מילר, מנכ"ל ובעלי תכשיטי מילר, אבי פיאטוק, בעלים סבון של פעם, יואב גאון, ממשפחת גאון בעלי אימג'ינריום, איש העסקים, בנג'י זינגר (בעלי קפה ג'ו לשעבר), איש העסקים, אודי דאהן (לשעבר מנכ"ל בנק UBS בישראל), חן אשד, סמנכ"ל שיווק H&O, יניב וידבסקי, סמנכ"ל ב-H&O, צביקה לוינסון, איש עסקים ובעלי דפנה לוינסון.

נו, בכבוד. איי רסט מיי קייס.