לסיידר היסטוריה ארוכה ומרתקת ויש הסוברים שתחילתה עוד באי הבריטי. עצי התפוח גדלו באנגליה מימים עברו, אך סביר להניח, שעמים נודדים שנחשפו במסעותיהם לפרי התפוח בצרפת ובספרד, הם אלה שהכירו אותו לבריטים הקדומים. אותם נוודים שיתפו את הבריטים בסוד הפקת המשקאות האלכוהוליים וכך, למעשה, התחילו להפיק את שיכר התפוחים.

יהיה בסיידר 

עם זאת, נכון לומר כי לנורמנים (Normans) יש את ההשפעה המשמעותית ביותר על היסטורית הסיידר העולמית. במאה ה-11 לספירה, נכבש האי הבריטי ע"י החיילים הנורמנים כשבראשם עמד הדוכס וויליאם השני (William II of Normandy), הלא הוא "וויליאם הכובש". לאחר כיבושם את אנגליה בשנת 1066, הנורמנים הכתיבו תמורות ושינויים רבים בחיי הבריטים, כאשר שתיית הסיידר הייתה אחת מהם. הפופולאריות של המשקה גדלה בהתמדה, זנים חדשים נכנסו לתמונה וה"זהב הנוזלי" אפילו הוכר ברישומי המס בממלכה. עד שנת 1300 לספירה, הפך הסיידר למשקה הלאומי ואף כונה "השמפניה של הבריטים". באותן שנים, במחוזות כפריים בבריטניה, נהוג היה לשלם נתח מהשכר לחקלאים בסיידר והקצבה היומית עמדה על כ-4 פיינטים, עוללים הוטבלו בסיידר מאחר והמים היו מזוהמים ובשלהי המאה ה 18, הסיידר הומלץ לשימוש כתרופה למחלות שונות.

תופעת הסיידר התרחבה למרבית אזורי הגידול באנגליה ואפילו חצתה גבולות לצפון צרפת. בצפונה של צרפת, שהייתה ידועה בנפח ובאיכות כרמי היין שלה, החליטו לעקור כמות מרשימה של כרמים ולטעת במקומם מטעי תפוחים שישמשו להפקת סיידר.

סיידר בסטייל
לסיידר סגנונות הכנה רבים ומגוונים, החל מהשיטות המסורתיות המאופיינות בסיידרים מורכבים ובשלים וכלה בשיטות המודרניות המאופיינות בסיידרים חיוורים, בהירים וקלילים.

את הסיידר מפיקים מזני תפוחים ייעודיים, כאשר בעולם קיימים כמה מאות כאלה. הזנים המשמשים להפקת הסיידר שונים מהזנים המשמשים למאכל ונחלקים לארבע קבוצות עיקריות, לפי רמות חומציות ורמות עפיצות שונות. כל אחד מסוגי הסיידר דורש טכניקות הכנה וחומרי גלם המתאימים לו, כדי להשיג את הטעמים והארומות הרצויים. במהלך הפקתו, מתסיסים את עסיס התפוח לפרק זמן ארוך ובטמפרטורה נמוכה, עבור מיצוי טעמיו העדינים של הפרי בצורה אופטימלית.

החוזק האלכוהולי משתנה אף הוא בין השיטות ויכול לנוע בין 1.2% ל 8.5% אלכוהול בנפח. על מנת להגיע לאחוז האלכוהול הרצוי, "משחקים" היצרנים עם תהליך התסיסה- לעיתים עוצרים את התסיסה ע"י שימוש בסינון ובקור וכך משיגים סיידר בעל אחוז אלכוהול נמוך יחסית (Low-Strength Cider) עם ארומות המתאפיינות בווניל, קוקוס וקרמל, טעמים מתוקים וסוכר שיורי גבוה. בפעמים אחרות, נהוג להוסיף סוכר לתסיסה שנייה שתקפיץ את אחוזי האלכוהול בסיידר. כאן מתקבל משקה העומד על 6% -8.5% אלכוהול, עם פה יבש וטעמים מורכבים.

במרבית שיטות הייצור, בוחרים להשביח את השיכר עד שלוש שנים, כשלבסוף יוצרים את הממסך בין הזנים השונים עד קבלת הסיידר הרצוי.

כוח תפוח
בבריטניה מייצרים ושותים סיידר יותר מכל מקום אחר בעולם, אבל זאת לא המדינה היחידה המחזיקה במסורת ארוכה, ייחודית ומרתקת בתחום.

סיידר צרפתי (Cidre): 

הסיידר הצרפתי מיוצר לרוב בחבל נורמנדי (Normandy) שבצפון מערב המדינה. מסורת הכנת הסיידר הצרפתי התפתחה במאה ה 12 לספירה והיא שונה אפוא מהמסורת הבריטית- הסיידר הצרפתי נוטה להיות מתוק יותר ואלכוהולי פחות. בנורמנדי נהוג להגיש את הסיידר בקערת קרמיקה עמוקה, מלווה בקראף שמנת, לערבב ביניהם ולשתות לרוויה.

סיידר ספרדי (Sidra):
הסיידר הספרדי פופולארי למדי במדינה, אך אין מקום המסוגל להתחרות בצריכת הסיידר כפי שקורה באסטוריאס (Asturias), למרגלות חופה הצפוני של ספרד. שם, שתיית הסיידר הפכה לאקט של גאווה לאומית- מלצר סיידר מומחה, העונה לכינוי ולתואר "Escanciador", מוזג את הסיידר מגובה רב ומתיז אותו על דפנות הכוס בכדי לאוורר אותו. לאחר המזיגה היומרנית, מתקבל "מוס" קצף המזכיר את כובע הקצף של השמפניה.

סיידר גרמני (Apfelwein):
למרבה הפלא, גרמניה, המזוהה יותר מכל עם בירה (ופורנוגרפיה), מייצרת גם סיידר. באזור הֶסן (Hessen) מיוצר ונצרך מרבית הסיידר הגרמני, סיידר עדין העומד על 5%-7% אלכוהול בנפח. את הסיידר בגרמניה נוהגים לשתות מדולל במיץ תפוזים או מים, לצד מעדן גבינה מקומית.

ארה"ב (Cider):
לפני כ 30 שנים החליטו האמריקאים לחקות שיטות ייצור סיידר אירופיות-מסורתיות ושילבו אותן עם טכנולוגיה וחדשנות וכך, למעשה, יצרו את תעשיית הסיידר האמריקאית. מושפע מהסיידר הבריטי, הסיידר האמריקאי מגיע מריר, טאני, בעל גיזוז אגרסיבי ומשמש כיום תחליף הולם ליין במסעדות ובברים.

יש גם אגסים
פֶּרי (Perry), הינו שיכר אגסים, נפוץ ומוכר פחות מהסיידר, המופק בשיטות הזהות לסיידר תפוח, רק כשכעת מוחלפים התפוחים באגסים. בשל העובדה כי אגס מכיל כמות נמוכה יחסית של סוכרים הניתנים לתסיסה, הפֶּרי יכיל מתיקות גבוהה ואחוזי אלכוהול נמוכים למדי. את הפֶּרי נהוג לכנות גם "סיידר אגסים", כינוי שגוי לכשעצמו.

הטעימה הגדולה
להכנת הכתבה, התבקשתי לתרום את גופי למדע ולנדב רשמי טעימה ממותגי הסיידר המובילים הנמכרים בישראל. כלקח מטעויות העבר, כדי שאף אחד מהמותגים לא יאפיל על טעמי חברו, נפרשה הטעימה לאורך ארבעה ימים, כשבמהלכם נמזגו המותגים השונים.

ולנו יש פלאפל... וגם סיידר 

מסתבר שגם בארצנו הקטנטונת מייצרים סיידר- סיידר התפוחים של באסטר'ס (Buster’s), מיוצר בתשוקה רבה בהרי ירושלים ע"י דני ומת'יו נילסון, אב ובנו המשוגעים לדבר. הסיידרים של באסטר'ס מיוצרים מ 100% תפוחים וללא תוספת מים וסוכרים. באסטר'ס מגיע בשתי גרסאות- באסטר'ס אדום (מתוק) ובאסטר'ס ירוק (יבש).

באסט'רס אדום מציע ללוגם טעמים קרמליים וניחוח "תפוחי" דומיננטי, אך לא מעיק במיוחד. לסיידר מרקם סמיך, גיזוז עדין (עדין מידי לטעמי) וסיומת מתוקה, המלווה את החיך לפרק זמן קצר יחסית. בהחלט הולם את ה"חיך הישראלי" שרודף אחר הטעמים המתוקים.
- באסטר'ס אדום, 4.8% אלכוהול בנפח. מחיר מומלץ לצרכן 16 שקלים (כשר)

באסטר'ס ירוק, הגרסא המאתגרת יותר- מדובר בסיידר בסגנון אנגלי מסורתי, יבש, עם חומציות גבוהה ועקצוץ אלכוהולי קל שמלווה את הפה בטעימה. לסיידר ניחוח פירותי שתופס את האף לאורך זמן וסיומת ארוכה עם מרירות מענגת השוטפת את החיך.

משגע לימי הקיץ החמים.
- באסט'רס ירוק, 6.7% אלכוהול בנפח. מחיר מומלץ לצרכן 16 שקלים (כשר)

מאחר וישראל הינה מעצמת סיידר בהתהוות, שאר המותגים לפניכם מיובאים ע"י החברות השונות:

איספרווינום (IsProVinum), חברה המתמחה בייבוא יינות מדרום צרפת, והינה גם אחת ממספר החברות המייבאות ומשווקות בישראל סיידרים. החברה משווקת מספר מותגי סיידר, המיובאים מנורמנדי כמובן ומציעים מגוון של טעמים שונים. השיכרים שנטעמו מיוצרים ע"י פייר הואט (Pierre Huet), יצרן בולט מנורמנדי.

סידרה בושה - ברוט (Cidre Bouché- Brut), היה הסיידר הראשון שנמזג לכוס הטעימה ומיד עורר את האף- ניחוח כבד של טחב, לחות ותפוחים בשלים בקעו ממנו. גם בפה הסיידר "השתולל" והציג טעמים יבשים, מורכבים למדי עם פיקנטיות מסוימת. הסיומת יבשה, ארוכה ומרירה, מעט מתכתית יש לומר. סיידר שאינו מיועד לבעלי לב חלש.
- סידרה בושה - ברוט, 4% אלכוהול בנפח. מחיר מומלץ לצרכן 49 שקלים (750 מ"ל)

השיכר השני שנמזג, פֶּרי, גם הוא של פייר הואט. פואר- דמי סק (Poiré- Demi Sec), שיכר אגסים חצי-יבש, שהתבלט לטובה באותה טעימה. אלגנטי, קליל, עם חומציות מאוזנת היטב. צבע זהוב השובה את העין וניחוח מרענן של אגסים צעירים כובש את האף. למשקה גיזוז עדין המשתלב בהרמוניה בפה עם אחוזי האלכוהול הנמוכים, סיומת מענגת ומתקתקה. כעת התברר לי מדוע פלשו בעלות הברית לנורמנדי.
- פואר- דמי סק, 2% אלכוהול בנפח. מחיר מומלץ לצרכן 49 שקלים (750 מ"ל)

מאירלנד מגיע בגאווה מגנרס, אולי מותג הסיידר המפורסם ביותר בישראל, המשווק ע"י י.ד עסקים. גם כעת, נטעמו שני שיכרים, האחד תפוחים והשני אגסים.

 

מגנרס תפוחים - סיידר מסורתי המיוצר בצפון אירלנד ולשם הפקתו משתמשים במבשלה ב 17 זני תפוחים שונים. לסיידר של מגנרס ניחוח תפוחי עדין, לצד ניחוח השמרים. בפה הסיידר מציע טעמים חמצמצים עם מרקם קרמי, הרמוני, מדויק ואינו מתיימר כלל. פשוט וטעים.
- מגנרס תפוחים 4.5% אלכוהול בנפח. מחיר מומלץ לצרכן 12.5 שקלים

מגנרס אגסים, שיכר האגסים לבית משפחת מגנרס, מיוצר בשיטות הזהות לתהליך ייצור הסיידר, אלא שכעת ממתינים האגסים על הקרקע עד הבשלתם המלאה. הפֶּרי של מגנרס מציע ארומות מורכבות של חבושים, אפרסקים וגם אגסים, המשתלבות היטב עם טעמי המשקה ועם מרקם הבועות העדין. לפֶּרי סיומת בינונית וחמצמצה במקצת.
- מגנרס אגסים, 4.5% אלכוהול בנפח. מחיר מומלץ לצרכן 12.5 שקלים

אחרונים וחביבים, נטעמו השיכרים של נורמן פרימיום, המפיצים בישראל את מותג הסיידר האנגלי ווסטונס (Westons). ווסטונס מייצרים סיידרים ממטעים עתיקי יומין ובקנאות למסורת עוד משנת 1880.

ווסטונס פרימיום סיידר (Westons Premium Cider) הינו אחד משלל מותגי הסיידר בסדרה, המציע ללוגם משקה עם מתיקות מתונה, בהתחשב בעובדה שמדובר בסיידר חצי יבש. הפה פוגש טעמי תפוח בולטים, עשירים ומעט בשלים. האף מורכב למידי עם ארומות המזכירות קינמון, ווניל ובריוש. ה"פרימיום סיידר" מוגז קלות, מאוזן היטב ומציע חוויה מרעננת.
- פרימיום סיידר, 4.5% אלכוהול בנפח. מחיר מומלץ לצרכן 13 שקלים

הבא, נמזג המותג אינגליש וינטאג' סיידר (English Vintage Cider). סיידר אנגלי טיפוסי, המיוצר מהתפוחים המובחרים של אותה שנה. לסיידר גוף מוצק, גיזוז דומיננטי ואחוזי אלכוהול גבוהים, אך למרות זאת, נעים מאוד לשתייה. לאינגליש וינטאג' ארומות עמוקות של תפוחים בשלים וסיומת ארוכה, נעימה ועשירה במתיקות. מעין הכלאה מוצלחת בין מיץ תפוחים ליין מבעבע.
- אינגליש וינטאג' סיידר, 7.3% אלכוהול בנפח. מחיר מומלץ לצרכן 28 שקלים (750 מ"ל)

את הטעימה קינח פֶּרי לבית ווסטונס- ווילד ווד (Wild Wood), שיכר אגסים אורגני, המשלב בצורה מעניינת בין טעמי האגסים האורגניים המתקתקים, לצד הניחוחות הארומטים האופפים את המשקה ואפילו אחוזי האלכוהול, היחסית גבוהים, נטמעים בו היטב. לווילד ווד סיומת בינונית עם עוקצנות קלה המעניקה ללוגם חוויה אמיתית.
- ווילד ווד, 6% אלכוהול בנפח. מחיר מומלץ לצרכן 23 שקלים (500 מ"ל)

עוד הרבה לפני שנפל התפוח המפורסם על פדחתו של אייזק ניוטון והביא לאחד הגילויים המרעישים בתולדות האנושות- כוח הכבידה, גילו העמים הקדמונים את סגולותיו המשכרות של פרי התפוח. מדובר בקטגוריה של משקאות שבהחלט כיף לשתות ביום-יום, במיוחד במדינתנו שופעת השמש, הלחות והעצבים. אם תשאלו את דעתי, לא מדובר בטרנד זמני שיחלוף מאיתנו.