ילדות בצל הגפנים
סנדובסקי (שליין במקור) נולדה ב 1957 במושב נהלל, בת בכורה להורים רותי תבדל"א ויהודה ז"ל שנולדו בארץ, צאצאי חלוצים שעלו מרוסיה ואוקראינה בשנת 1925. היא נולדה בחודשי החופש הגדול, בדיוק כמו האחרים שבאו בעקבותיה, ככה זה כשאמא גננת (גם של ילדיה) ואלו החודשים היחידים במושב בהם אפשר להתפנות ללידות. ילדותה עברה בין השאר בין הרפתות ומשתלות הפרחים של הוריה, כשהיא סופגת את אהבת האדמה והחקלאות. "המשק היה של אבא שלי והאח התאום שלו, יחד. היינו יחד שבעה ילדים. היינו מאוד מעורבים, והיו לנו כל מיני משימות במשק". היא מספרת.

 

אהבתה לטבע הובילה אותה ללימודים בפקולטה לחקלאות, שם התמחתה בחממות ופרחים ובשנת 1980 מיסדה את יחסיה עם גידי בעלה, אותו הכירה עוד בתיכון. במקביל עשתה תעודת הוראה ובהמשך עשתה תואר שני בפיזיולוגיה וביוכימיה. "למדתי בפקולטה לחקלאות… כבר הייתי בדרך לתואר שלישי, כבר התחלנו לדבר עליו במכון ויצמן..." היא משחזרת. אך החיים זימנו לה תפנית בלתי צפויה. יחד עם בעלה, גידי, החליטה לעלות לרמת הגולן ולהקים שם את ביתה בשנת 1984.

ברמת הגולן החלה סנדובסקי לעבוד במחלבות רמת הגולן, שם הקימה וניהלה את המעבדה. אבל כעבור כשנה וחצי עבודתה החלה משעממת אותה והיא החלה לחפש עניין אחר. ב 1986 פנתה אל שמשון ולנר, שגר באותו הישוב בו היא מתגוררת עד היום (אניעם) ועברה לעבוד ביקב רמת הגולן, בדיוק בעונת הבציר ושם החלה את דרכה בעולם היין.

 

מאז ועד היום, סנדובסקי היא חלק בלתי נפרד מיקב רמת הגולן. היא עברה בו תחנות רבות, החל מתפקידים טכניים ועד לפיתוח יינות מיוחדים כמו יינות קינוח ומבעבעים. "אני אוהבת יין, וכל מה שקשור ליין. בעיניי זה מרתק… ביין זה אף פעם לא משעמם. ביין אתה מקבל חומר גלם פעם בשנה, וזה עולם ומלואו". היא אומרת.

 

באותה העת, בכל כשנתיים היקב נאלץ לחפש יינן, שיובא מארה"ב אך שב למולדתו, כך היה גם עם היועץ פיטר שטרן. אי לכך, שנה וחצי אחרי שהחלה את עבודתה ביקב נשלחה מטעמו לתואר שני (נוסף) באונ' דיוויס הנחשבת בקליפורניה והספיקה לעשותו בעשרה חודשים. "כשנסעתי ידעתי שכל מילה שאני שומעת שם חשובה לי כי אני הולכת לעסוק בזה… הייתה לי הרבה מוטיבציה..."

 

במהלך לימודים אלו הכירה סנדובסקי סטודנט שלמד שנה מעליה וברבות הימים הפך ליינן המיתולוגי של היקב, הלוא הוא ויקטור שונפלד, בו היא רואה השראה כל השנים. היא חזרה לארץ בבציר 1989 כשיינן היקב היה ג'ים קליין, ושונפלד הגיע לבציר בשנת 1991, נסע לשמפיין, חזר והשאר היסטוריה.

 

לתחושה שמשהו טוב קרה וקורה לתרבות יין המפתחת בישראל גם סנדובסקי שותפה. היא מציינת שאם פעם ראתה על שולחנות משקאות תוססים, היום היא רואה יותר ויותר יין ומרגישה שיש לה חלק בכך. מאידך היא מוחה על כך שיש מסעדות בישראל שבתפריט היין שלהן לא ניתן למצוא ולו יין ישראלי אחד. "צריך שיהיה יין ישראלי וצריך להיות משמעותי".

 

באשר לקביעת אזורי יין בישראל, היא לא אופטימית במיוחד, היא מאמינה בקביעת אזורים בהם אופי מיוחד לענבים גם מבחינת האיכות וגם מבחינת ההכרה והשיווק, אבל כל עוד מעורבת בכך הרבה פוליטיקה המהלכים הללו קשים.

 

סנדובסקי הפכה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתעשיית היין הישראלית. היא חתומה על פיתוחים רבים וחדשנות בלתי פוסקת, לרבות בתחום היינות המבעבעים של היקב אבל בפירוש בפיתוח יין הקינוח ירדן Heightswine. לאורך כל הראיון היא מצטנעת או שיש לומר רואה עצמה יותר כאחת מהצוות ולא אחת העומדת בפני עצמה. "הייתה תקופה לא קצרה שאני הייתי אחראית על זה... פיתחתי המון דברים שיעזרו ליינן... לא פשוט, ביין מבעבע יש מורכבות... אבל ביינות קינוח, באמת הייתי קצת יותר מעורבת בפיתוח". לצד זאת יש להזכיר את הפרויקט המורכב של ייצור יין הבוטריטיס שלמרבה הצער לא המשיך. בעצם בשנת 1998 כשחזרו סנדובסקי ומשפחתה משליחות בת שלוש שנים בהולנד ממנה הגיחה בכל קיץ לבציר בישראל, היו כבר שלושה ייננים ביקב והיא מונתה כאחראית על יינות קינוח, מבעבעים ולבנים. צוות כפי שהיא מתעקשת לטעון.

 

גם כשהייתה בהולנד לא הפסיקה סנדובסקי לחשוב על היין, ובעצם עזרה להרחיב את הגשר ליצוא באמצעות ניהול טעימות יין לסוכנים, שגרירות ועוד. עם הזמן התרחבו תפקידיה ביקב ונראה שאין פינה ביקב שהיא איננה מכירה היום, לאחר 38 שנות עבודה ביקב שנראות כממשיכות להשביח והיותה ייננית בכירה (איך לא?).

 

פרויקט נוסף עליו שקדה סנדובסקי, ושהוביל אותה לבקר באזורי יין רבים באירופה, אפריקה ואוסטרליה, היה הקמת היקב הניסיוני ששוכן בתוך יקבי רמת הגולן. היא ביקרה, למדה והביאה את הדברים שהתאימו ליקב, לרבות זנים חדשים כמו אלו הפורטוגזים (טוריגה נסיונל וטינטה קאו). אם אתם חושבים שהיא שוקטת על השמרים בנוחות מה, אז לא. פרויקט מעבר לתעשייה 4.0 והעברת מוטת השליטה באופן כמעט מלא על הנעשה ביקב לתחום האלקטרוני הוא תחת אחריותה ולפחות לדברי שונפלד היא מצטיינת גם בכך.

 

היא נזכרת שבטיול של היקב לצרפת אנשי היקב התארחו ביקב מפורסם בבורדו, ובעלון שהיא לקחה לידיה נכתב שפעם בשלושים שנים הם בוחנים את התהליכים ושוקלים אם לערוך שינויים. "אנחנו עושים את זה בערך פעם בשלושים שניות, אחת המילים הכי נפוצות אצלינו זה מצוינות ואיכות".

 

ברטרוספקטיבה על השנים שחלפו היא אומרת "אני חושבת שכשהיקב התחיל, הוא היה מגדלור שהלכו לפיו, ויש שיפור מדהים ביין הישראלי ובייננים, יש פה ייננים מאוד מוכשרים בארץ..."

 

לסנדובסקי מוענק השנה פרס מפעל חיים במסגרת אירוע הגאלה של תחרות היין הבינ"ל טרה וינו 2025 מבית איש הענבים. זהו כבוד גדול ומרגש, שמעיד על תרומתה הייחודית לעולם היין הישראלי. לא רק בצד הטכני כי אם גם מעצם היותה הייננית הראשונה בישראל. ייננית שפרצה דרך לנשים אחרות בתעשייה הנשלטת על-ידי גברים, אם בעשייה שלה ואם במפגשים בהם הרצתה לאורך השנים בקורסים, בבי"ס שורק, מכללת רמת גן, הפקולטה לחקלאות ועוד. "כשלמדתי בדיוויס, היינו בכיתה חצי-חצי (גברים ונשים ק"ק), אנחנו מפגרים אחרי ארה"ב, אנחנו מדינה שוביניסטית". היום בעיניה אין חשיבות לדיון על נשים בתעשיית היין כי הדברים התפתחו ומתפתחים כפי שהיא מדגימה גם על שירותן של נשים בצבא.

 

סנדובסקי היא אישה מעוררת השראה, שהצליחה לשלב בין אהבתה למשפחה, לקרקע וליין. היא דוגמה ומופת לנשים רבות בתעשייה להן היא ממליצה בחום ללמוד את המקצוע. אין ספק כי תמשיך לתרום ולעצב את עתיד היין הישראלי עוד שנים רבות או במילותיה "אני כל כך מאושרת, אני לא רוצה להפסיק, אני נהנית מהעבודה כל הזמן".