עוד כתבה על יינות פורטוגל? לא ממש. זו החלה ככתבה שהתעוררה בעקבות השאלה, מדוע יינות פורטוגל נחשבים כבעלי שוק צרכנים דל מאוד בארץ ועשיר בחו"ל, אבל מהר מאוד במהלך ביקור בלונדון, עלתה שאלה הפוכה כמעט – האם בפרסום הנרחב ובכתבות האוהדות על יינות פורטוגל בבריטניה וארה"ב בשנה האחרונה יש ממש או שמא הן פרסום בכסות עיתונאית?

בידודה הגיאוגרפי של פורטוגל המוקפת בים מצידה האחד ובספרד מצידה השני היא חרב פיפיות. מחד יש בבידוד זה יתרון גדול בשמירה על מסורות ייצור יין, שמירה על זני המקור וארומות וטעמים הייחודיים ליינות פורטוגל. מאידך בידודה זה של פורטוגל, היה בעוכרה לאורך השנים ונראה כי גם כעת טרם הצליחה לפרוץ את החסם הצרכני הגדול בדרך לשיווק יינותיה בצורה מסחרית ברחבי היבשות השונות.

פורטוגל אינה עוד המדינה המוכרת רק בזכות יינות הפורט המחוזקים שלה או המתיאוס שבזכות בקבוקו המוזר וטעמיו הפך לשגריר פורטגלי שנשכח מעט בשנים האחרונות. פורטוגל מוכרת כיום בזכות יינותיה האדומים ואולי אף יותר בזכות יינות הרוזה והממסכים הלבנים. נגישים, בעלי גוף מלא, באיכות גבוהה, בעלי שמות זנים "אקזוטיים" והעיקר, בתמורה טובה לכסף.

הפרסומים הרבים בשנה החולפת, בעיקר בבריטניה, הביאו אותי, בעת ביקורי בלונדון בחודש החולף, לחפש את יינות פורטוגל בבתי הכלבו הגדולים ובחנויות היין המתמחות. Herrods, Selfridges, Berry Bros & Rudd, Fortnum &Mason ועוד חנויות רבות אחרות ובהן חדרי ומרתפי יין רחבי ידיים, חשפו מציאות עגומה. רוב החנויות הציגו יינות בודדים מפורטוגל, בד"כ בסמוך למדפים עמוסי יינות ספרדיים ומדפים אינסופיים עמוסים יינות צרפתים. בחנויות אחרות מציאת יין מפורטוגל שאינו פורט דמתה למציאת יין ישראלי.

המסקנה היחידה שניתן להסיק מהסיור היא כי לא היה בכתבות הרבות שפורסמו בשנה החולפת בעיתונות הבריטית אלא מהלך פרסומי. מסקנתי התחזקה בעקבות שיחתי עם שריאל שני מחברת הכרם: "כשרואים יותר ויותר יינות פורטוגזים בבריטניה וארה"ב, זו תוצאה של מאמצים שיווקיים מאוד גדולים שהתעשייה הפורטוגזית עושה כקולקטיב בשווקים האלה. קודם כל הדברים האלו לא קורים יש מאין אלא כי מישהו דואג שהם יקרו... באופן כללי אין הרבה מאוד מודעות למה שפורטוגל עושה בארץ ובעולם בכלל... כל הקמפיינים באים לגרות את הצרכן לגלות את הלא מוכר –"Portugal is never boring', Portugal is unique'' וכן הלאה.... כי פורטוגל היא מדינה שבראש ובראשונה ידעה לשמור על הזהות של הזנים הילידים שלה, הייתה ועדיין יחסית חפה מהחדרה מאסיבית של יינות צרפתיים. מצד אחר יותר קשה למכור טינטה קאו, טוריגה נסיונל מאשר קברנה סוביניון או מרלו או ריזלינג."

ומה קורה בארץ? 

חנות היינות אדגה היא יבואנית יינות פורטוגל הגדולה ביותר לישראל. שף איל מרון, הבעלים, מדווח על 60 סוגי יין שונים, מ 8 יקבים שונים המצויים ב 4 אזורים עיקריים בפורטוגל. "האפלסיון קונטרולה בפורטוגל הוא הוותיק ביותר בעולם. פורטוגלים נחשבים צרכני יין מאוד גדולים, לרוב יינות שולחנים בסיסיים אבל טובים. לכל אזור המאפיינים שלו, אבל בגדול - יינות אדומים למשל, עם אלכוהול גבוה יחסית 13.5% עד 15%. היינות שאנחנו מביאים מאוד מאוזנים, אלגנטיים ועם חמיצות נעימה, יינות עם אורך ולא סוג של ריבה או ריקבון שמאפיין בעיקר יינות עולם חדש... היקבים מהם אנחנו מביאים יין, כולם בבעלות פורטוגזית. גם ביינות לבנים יש דברים מהממים כמו ויניו ורדה שהוא יין פשוט ופיתרון מושלם לקיץ הישראלי... באירופה היינות קוצרים פרסים ושבחים, מדינה שלכל אורכה ורוחבה יש עשיית יין. זו אמנם נישה אבל מאוד מעניינת."

למרות שהתמורה הכספית לעומת איכות היין נהדרת ברוב המקרים, על פי יבואנים שונים, ישנם מספר חסמים להתפתחות שוק היין הפורטוגלי בארץ.

1. כשרות – שריאל שני מספר כי הכשרות המאפיינת את מרבית קהל צרכני היין בישראל לא מאפשרת ליינות הפורטוגלים להיכנס ל-mass market (רשתות שיווק בעיקר).

2. חוסר עניין של תעשיית היין הפורטוגלית – ישראל היא מדינת יין מתפתחת, גם העניין ביין בציבור הרחב עודנו בחיתוליו באופן יחסי ולכן אין בשוק הישראלי עניין עבור יצרנים פורטוגלים. זאת ועוד, במדינות בהן יש ביקוש ליינות מסורתיים כמו המחוזקים (פורט) נפתחות בהמשך דלתות גם ליינות מסוגים אחרים. התעשייה הפורטוגלית מתמקדת קודם כל בשווקים גדולים. השוק הישראלי לא יכול לספק מסה קריטית שתספק את הנדרש.

איל מרון מאדגה: "השוק הישראלי מאוד קטן יחסית, הם רוצים לראות בנו פוטנציאל אבל זה לא השוק הגדול שלהם. יש להם שווקים כמו אנגולה וברזיל שהיו פעם קולוניות פורטוגליות וקונות הרבה יותר יין. זו מדינה עם צרות כלכליות לא קטנות והם מחפשים את היורו בכל מחיר. היתרון הגדול הוא שיש הרבה יין. היינות הפורטוגלים פונים למכנה משותף נורא גדול של אנשים, אוהבי יין שיכולים לעמוד בתמחור של 60-100 שקלים לבקבוק. לכל יקב שאנחנו מביאים יש 5 רמות של יין ואתה יכול לגדול עם היין מבחינת איכות ומבחינת מחיר."

3. חשש מהלא נודע – עידן עוז מהחברה הסקוטית אשר ייבאה יינות מחוזקים מפורטוגל סיפר כי יין פורטוגלי אינו רק למכירה כי אם גם נושא בתוכו אלמנט חינוכי. למה? פורטוגל היא מצד אחד מדינת עולם ישן עם האפלסיונים הראשונים שהוכרזו. מצד שני זו מדינה שמתחדשת, יש לה זנים מקומיים משלה והיא מייצרת כיום יין מודרני יותר ודומה ליינות העולם החדש ואז הקהל מבולבל. הקהל נופל באמצע בין תפיסת עולם ישן לעשייה מודרנית. קשה להסביר את זה למדינת יין מתפתחת כמו ישראל."

4. שבויי היבואנים – איל מרון מאדגה טוען ש"מסעדנים  /בעלי חנויות יין לא רוצים להתאמץ בשביל נישות חדשות, הם רוצים שיעשו עבורם את העבודה. חנויות יין רוצות שהצרכן יבוא ויגיד מה הוא רוצה, מסעדנים רוצים שהצרכן יזמין יין ישראלי או יין בעל שם מחו"ל שעבורו תוציא כסף. מצד אחר יש יינות שהמסעדנים יכולים להמליץ עליהם אבל לא בטוח שיש להם אינטרס כזה.

"אם אני הייתי קונה 80% מתפריט היין במסעדה, ימליצו עלי אבל בגלל הגודל שלי הם לא. אז בינתיים הצרכנים הפרטיים חוזרים וקונים את היינות אצלי וגם שותים אותם אצלי במסעדה... אני לא מייצר תנאים מסחריים טובים יותר מספקים אחרים, המחירים הם אטרקטיביים והמסעדנים יכולים להרוויח כסף, השאלה היא אם הם מוכנים להמליץ על יין מפורטוגל או יין איטלקי או צרפתי. זו השאלה שנשאלת. זה בא מהספקים והצרכנים."

5. קהל מצומצם – זהר גולדברג מקיפיס מספר "לפני יותר מ 10 שנים הבאתי ויניו ורדה לבן וכל אוהבי היין התלהבו אבל לא הצלחתי למכור את זה. כיום אני מייבא יין טאורו 96 שהוא יין צעיר ווינו ורדה רוזה. לרוזה מתחברים היום יותר. בזנים הקהל הישראלי יותר שמרני... בפורטוגל ישנם זנים כל כך אחרים. הישראלים, קשה להם להוציא כסף על משהו שלא טעמו בעבר. התמורה לכסף נפלאה אבל הישראלים לא מעזים לנסות... גם במסעדות אתה אומר פורטוגל ואתה מרגיש שאתה נתקל באוזניים אטומות. שמות הזנים לא נשמעו כאן."

מיהו קהל הצרכנים בישראל ליינות פורטוגל?
שריאל שני מאפיין את הצרכנים כ"חובבי יין משכילים ומתוחכמים, אנשים שאוהבים להתנסות בדברים חדשים, אנשים שיודעים להעריך תמורה לכסף. כדי להתוודע ליינות אלה צריך מעורבות של שגרירים כאלה ואחרים כמו סומליירים ובעלי חנויות או מוכרנים בחנויות שהתפקיד שלנו היבואנים הוא לחשוף את המוצרים הללו אליהם והם אח"כ שגרירים טובים למוצר. קהל שמרני יותר בד"כ מחפש יותר עולם חדש ובד"כ מחפש זן ששמע עליו או יצרן ששמע עליו. יש ציבור יחסית מאוד קטן של צרכנים לנישות האלה ולפעמים משהו לתקופה זה יותר אופנתי מנישה אחרת אבל בסופו של דבר הפוטנציאל המסחרי של יינות אלו הוא מצומצם אבל קיומם בשוק חיוני כדי לקיים תרבות יין."

שאלתי את איל מרון מאדגה האם נתקל בשפים שביקשו להציג יין פורטוגלי. תשובתו אולי מסכמת טוב מכל את עתידה העגום של צרכנות היין בארץ בכלל ולא רק הפורטוגלי: "שפים לא מתעסקים ביין בישראל יותר מדי. יש מעט מאוד שפים בארץ שמדברים יין. באירופה זה לא קורה, שם שף הוא חלק בלתי נפרד מתפריט היינות. יתרון גדול של היינות (הפורטוגלים) הוא שהם הולכים טוב מאוד עם האוכל שלנו. המטבח הפורטוגלי הוא מטבח חם, מטבח של בשר ודגים, שמן זית, עגבניות וכל מה שאנחנו אוכלים פה. יש הרבה מסעדנים שהולכים עם טרנד מסוים בגלל הצרכנים או גחמות פרטיות שלהם. אני יודע שכל מי ששותה את היינות הפורטוגלים מאוד נהנה לשתות אותם ומאוד נהנה לאכול איתם. הקהל לא שותה ביוקר, לא חייבים לתרום כליה בשביל לקנות בקבוק. כולם מרוויחים."

בסיכומו של דבר, נראה כי טרם הגיעה עדנה ליין הפורטוגלי ויחד עם זאת, אולי דווקא עכשיו זהו הזמן להיחשף אל היינות הייחודיים של פורטוגל, לפני שמישהו שם יקבל החלטה מסחרית / כלכלית לשנות את אופי הייצור ולדבוק בעולם החדש ובזנים מוכרים וחבל.