הנושא לא פשוט. בשנה שעברה נרשם סימן מסחר מאשר (Certification Mark) למועדון "יקבי יהודה" באופן שבו מגנים על אזורי יין במדינות ה'עולם החדש'. השנה - ממש באוגוסט - קיבל המהלך גם הכרה בשיטה האפלסיונית, שבה מוגדרים אזור וגבולות, שיטות הגדרת היין המקומי וכו'.
בהודעת רשם הפטנטים והסימנים המסחריים נכלל הסבר קצר על אודות כינוי מקור. כינוי זה מוגדר בחוק, כשם הגיאוגרפי של ארץ או אזור הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד על מקורו ותכונותיו, כתוצר של אותה סביבה גיאוגרפית. מדובר בסוג של קניין רוחני המוסדר באמצעות חוק כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, תשכ"ה-1965.
עו"ד אופיר אלון, רשם הפטנטים אמר כך: "רשות הפטנטים נרגשת לרשום שישה כינויי מקור חדשים בישראל, לאחר יותר מ 50 שנה וקוראת לעוד אזורים וחבלים בארץ לרשום כינויי מקור ליבולם ותוצרתם".
לרגל אישור סימן המקור, לקחנו לראיון את עו"ד עידן בר אולפן, היועץ המשפטי שליווה את המועצה האזורית מטה יהודה בתהליך. בסופו של דבר היוזמה באה ועלתה אחרי דברים שהוא כתב, ולכן מעניין היה לשמוע את החוויות שלו מהתהליך ואיך הוא רואה את הדברים לעתיד.
- עידן, כמה זמן לקח התהליך?
פעולות ההכנה לקראת התהליך החלו כבר לפני יותר משלוש שנים. בפועל, הוגשו הבקשות לרישום סימן המסחר המאשר וכינויי המקור בראשיתה של שנת 2018.
- מי היו הדמויות שישמו ודחפו?
מבחינתי, החל התהליך עם פנייה מפתיעה שקיבלתי מצדו של ברק כץ, יועץ התיירות של המועצה האזורית מטה יהודה. ברק סיפר לי שקרא בספרי "הגנה אזורית" אודות האפשרות לרשום כינוי מקור לאזורי יין בישראל וכי הוא מעוניין לקדם זאת ביחס לאזור היין של יהודה. (הייתה זו לי שמחה כפולה: גם מצאתי קורא שקרא את הספר עד סופו – שכן ההמלצה לרישום כינוי מקור באה לקראת הסוף - וגם הרצון ליישם). ברק שימש כנציג המועצה לכל אורך התהליך והיה הרוח החיה מאחוריו.
ראש המועצה האזורית מטה יהודה – ניב ויזל, אשר אביו מאיר ויזל כיהן בעבר אף הוא כראש המועצה והקים את מועדון היין האזורי, ראה מלכתחילה את היתרונות שבתהליך, האמין בו, ותמך בו בנמרצות רבה לכל אורך הדרך.
מצד היקבים, שותפים בכירים לתהליך היו ניר שחם ודרור אנגלשטיין מיקב שורק וכן סייעו ערן פיק מיקב צרעה ואחרים. חשוב לציין שכלל היקבים באזור היוו חלק פעיל בתהליך, ועודכנו בנוגע להתקדמותו. בפן המקצועי, אנחנו חייבים תודה לפרופסור עמוס הדס, שיעץ, הציע ואף כתב חוות דעת תומכת מפורטת וכן לגיאוגרף פרופסור גדעון ביגר, שהעשיר אותנו גם בחוות דעת מצדו.
- בוא תעשה לנו סדר: מפת אזורי היין הישראלית הרשמית - זאת שמוגדרת בתקן לייצוא - תצטרך להשתנות עכשיו?
מפת אזורי היין הישראלית – זו משנת 1977, הייתה צריכה להשתנות כבר מזמן, עם או בלי קשר לרישום כינויי המקור. אין למפה כמעט כל רלבנטיות כיום ביחס לאזורי הגידול בישראל. למרבה הצער, כל הניסיונות שנעשו בעבר לשנותה כשלו. אחת המטרות שלי בתהליך כולו, היא להניע את המחוקק הישראלי (שיש לו בעיניו עניינים חשובים יותר לעסוק בהם מאשר ביין), לתקן ולעדכן את המפה, מתוך תקווה שרישום כינויי המקור יהווה סוג של זרז.
עם זאת, חשוב לציין שכינויי המקור אינם מחליפים את המפה הקיימת, אלא באים בנוסף. כל עוד לא תתוקן המפה, הרי שכל יקבי ישראל ימשיכו להיות כפופים וכבולים למפה הקיימת וימשיכו להיות מחויבים לציין את אזורי הגידול בהתאם לאותה מפה. יקבי יהודה לעומת זאת, יורשו כעת לציין, במקום או בנוסף, את שם כינוי המקור (שהרי אין חובה לציין את אזור הגידול על התווית, אלא מדובר ברשות בלבד).
אופציה אחרת ומבורכת היא, שגם אזורי גידול אחרים יפנו לרישום כינויי מקור (אם הם עומדים בתנאים לכך) ובאם כך יקרה, יוכלו יקבי ישראל לציין על התוויות שמות של כינויי מקור עדכניים, במקום את השמות המיושנים והבלתי רלבנטיים של המפה.
מה יהא על מפת איגוד הייננים הישראלי בה מופיע צמד המילים "מורדות יהודה"? המפה ההיא מתבססת גם היא על שיקולים מקצועיים ויש הבדל בין השתיים. מי יתקפל? אני שואל בחיוך.
ראשית, בחינה מעמיקה של מפת איגוד הייננים, תראה שההבדלים בין גבולות אזורי הגידול של חבל יהודה שצוינו שם, לבין אלו של כינויי המקור, אינם מהותיים.
צריך גם לזכור שמפת איגוד הייננים, מבוססת יותר על נטיעות קיימות ופחות על פוטנציאל נטיעה (שכן לצורך הגדרת אזור נדרש על ידם שטח נטוע מינימלי של 500 דונם כרמים). כמו כן אותה מפה נערכה מראש לשמש מפה הסברתית והיא אינה מחייבת. לכן אני לא רואה כאן משום תחרות ואין צורך בהתקפלויות משום צד.
אין ספק עם זאת שהכי נכון יהיה שכל אזורי היין בישראל יתיישרו לפי מפה אחידה ומחייבת, ואני מוצא מקום לציין בהקשר זה שבמסגרות הבקשות לרישום כינויי המקור, הבענו מראש נכונות להתיישר לפי גבולות מחייבים כאלו, ככל שיהיו בעתיד.
- יש יין שענבי המקור שלו הם מחוץ לאזור (קסטל, פלם, סוסון ים ובוודאי אחרים): אני מניח שרק יינות שמכילים 85% ענבי 'יהודה' יוכלו לכתוב יהודה על התווית, לכן:
הכלל של 85% חל לגבי האזור בכללותו וגם לגבי אזורי המשנה. אם יין מכיל 85% ענבים מאזור הגידול של "הרי יהודה" ניתן יהיה לסמנו בשם כינוי מקור זה וכך גם אם הוא מכיל 85% ענבים מאזור "מורדות יהודה", לגבי כינוי המקור שלו. אם היין מכיל ענבים המגיעים משני אזורי המשנה הללו גם יחד בשיעור כולל של לפחות 85% מכלל הענבים, ניתן יהיה לסמנו בכינוי המקור "יהודה".
צריך לזכור שהשימוש בכינוי המקור הוא וולונטרי ולא חובה. למיטב ידיעתי, אין אף יקב שפועל באזור שאין לו ולו יין אחד שהוא בגדר "אזורי", כך שלא תיגרע זכותו של אף אחד מן היקבים. להיפך, דווקא באזור יהודה קיימת הזדהות גדולה של היקבים והייננים עם הטרואר האזורי.
אני יכול גם לומר בפה מלא, שהתמיכה למהלך הייתה רוחבית. מי יודע, אולי בזכות כינויי המקור החדשים ימצאו היקבים ביהודה לנכון להגדיל עוד יותר את השימוש בענבים המקומיים, הנטיעות יתרבו וכולם ירוויחו מכך.
- מה יעשה יקב שכותב "הרי יהודה" על היינות שלו כבר שנים? האם יצטרך להוריד את הכינוי הזה מיינות לא רלוונטיים?
כפי שאמרתי, נושא המותר והאסור באשר לשימוש בכינויים ביין, לרבות בנוגע לשמות אזורי גידול, מוסדר בישראל בחקיקת היין הרלבנטית, לא חל בו כל שינוי והוא מחייב את כל היקבים בכל אזורי הגידול, בלי כל קשר לכינויי המקור.
במונח הרי יהודה עדיין יוכלו להשתמש כל היקבים מאחר שהוא מופיע במפת אזורי היין (בתנאי כמובן שהם עושים זאת כדין). כינוי המקור אינו מונע זאת מהם. מה שלא יוכלו לעשות, זה לכתוב כינוי מקור או Appellation of Origin הרי יהודה. זה מותר רק ליקבים באזור. כמו כן, חוק הגנת כינויי מקור מקנה הגנות מסוימות למי שהשתמשו בשם כינוי המקור בעבר עוד בטרם אושר.
- האם תהיה תווית נפרדת ליקב מול תווית ליין? לכאורה עלולים להיות יקבים שבכלל אין להם כרמים באזור ועדיין יוכלו לשים לוגו 'יהודה' אצלם?
כפי שצוין על ידי רשם הפטנטים בהודעתו, השימוש בכינוי המקור מותר רק ליקבים הפועלים באזור ורק ביחס ליינות שעונים להגדרה האזורית, מבחינת שיעור הענבים ביין מאזור הגידול. באשר לשימוש בשם יהודה באופן כללי, על כך חלה חקיקת היין הקיימת, מי שרשאי להשתמש – רשאי ומי שלא – לא.
- המשמעות העתידית: מה לדעתך יצטרכו כדי לרשום למשל את אזור כרמלים, הגליל או 'הר הנגב'?
זו שאלה מצוינת. כינוי מקור על פי הגדרתו אינו בגדר של רישום גבולות גאוגרפיים בלבד. על מנת לרשום כינוי מקור יש צורך להוכיח בנוסף, שאיכותו או תכונותיו של המוצר בו מדובר (במקרה שלנו יין) הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה. בשל כך, להערכתי, רישום כינוי מקור מותנה בין היתר בכך שניתן להצביע על ייחוד ומסורת אזורית כלשהי, או על דפוסי פעולה מייחדים וכן יש צורך להצביע על תכונות אזוריות ייחודיות כלשהן במוצר עצמו.
לפיכך, להבנתי אזור שיהיה מעוניין לרשום כינוי מקור יידרש בין היתר לערוך ולהציג מחקרי טרואר, טעימות, דעות של מומחים שונים ועוד, כפי שנעשה על ידינו בהקשר של אזור יהודה. יש להערכתי לא מעט אזורי גידול וייצור בישראל שהיה ויעשו את עבודת ההכנה הנכונה, יהיו אף הם רשאים לרשום לעצמם בעתיד כינויי מקור.
- תיקנתם את הרישום כך שיכלול רק את מה שבתחומי קו שביתת הנשק 1949, על פי הצעת משרד המשפטים. מה לדעתך ההשלכות על אזור הגולן, למשל?
הצעת משרד המשפטים לכלול בשלב זה בתחומי כינוי המקור רק אזורים שבתחום קו שביתת הנשק, באה על רקע העובדה שנבחנת במשרד היועץ המשפטי לממשלה השאלה אם רשם הפטנטים מוסמך לרשום כינויי מקור ביחס לאזורים שמעבר לאותו קו. שאלה זו עדיין לא הוכרעה. מעמדו של אזור רמת הגולן עשוי להיות שונה מבחינה זו, מאחר ושם הוחל החוק הישראלי במלואו, אולם מכיוון שלא בדקתי את הסוגיה, איני יכול לומר דבר בוודאות.
- מה זה אומר על אזור השומרון והיקבים שמעבר לקו הירוק? האם נצטרך לוותר על רישום אזור כזה, בעתיד?
נראה שהדבר מותנה במסקנות אליהן יגיעו במשרד היועץ המשפטי לממשלה.
