יקב הרי הגליל הוקם בשנת 2000 בקיבוץ יראון. קיבוץ זה המהווה חלק מהקיבוצים שבבעלותם יקב רמת הגולן ביקש להפוך גם הוא בעל יקב ומאז השניים הולכים יד ביד משל היו הם אמא ובן. הבעלות מחולקת בין קיבוץ יראון (33%) ויקבי רמת הגולן (67%). היקב מייצר כיום מעט יותר ממיליון בקבוקים בשנה ומייצא 25% מתוצרתו לחו"ל (בעיקר קנדה, צרפת ואנגליה) ובראשו עומד אורי טירולר כמנכ"ל.

את דרכו החל היקב עם היינן גבי סדן המוכר כיום כיינן יקב שבו המוערך. בשנת 2005 גבי פרש והיינן מיכה ועדיה, שהתחנך בארה"ב ועד לשנה זו עבר ביקבי רמה"ג, לקח את המושכות לידיו. תחת מיכה עובד מאז 2008 היינן בועז מזרחי אדם (למד יין באיטליה). אייל פרנקו סיפר כי חלוקת העבודה בין השניים מאפשרת עשיית יין איכותית במיוחד.

יין יראון הראשון אשר יוצר מכרמים שניטעו בשנת 1998 בגליל העליון, הושק בשנת 2000, היא שנת הקמתו של היקב. משום כך הביקבוק עצמו נעשה בחברה האם – יקבי רמת הגולן. לעומתו יין מירון הראשון הוא מירון 2006.

אירוע טעימה כזה לאורכו של שולחן אבירים רחב בבית איש הענבים, הוא חוויה מהנה ובאווירה מקצועית. זוג המנחים עשו עבודתם נאמנה וגילו פתיחות לכל שאלה שעלתה מקהל שטעם כבר יין או שניים בחייו. אייל פרנקו, אותו פגשתי לראשונה, התגלה כרטוריקן מצוין המייצג נאמנה את המסר: יקב הרי גליל מבקש לייצר יינות המייצגים את הגליל ולא את כל ישראל.

האירוע היווה מפגש בלתי אמצעי כאמור עם פרנקו, המסתמן כאחת מאושיות היין החשובות לתעשיית היין הישראלית בעתיד, ועם יינות יראון ומירון 2010 החדשים. הפתעה ציפתה לנוכחים בסוף הערב מששלף פרנקו את מירון 2011 הלא הוא יין עתידי של היקב, לטעימה מוקדמת. בהחלט חוויה מיוחדת במינה.

דבר אחד אפשר לומר בבטחה על יקב הרי גליל. זהו יקב שמנסה לשמור על קו עשייה אחיד לאורך השנים ומצליח בכך בצורה לא רעה ומעוררת כבוד, וודאי כשמדובר על יראון ומירון. אם לשפוט על פי מירון 2006 אזי מדובר על יין שעדיין, אחרי 8 שנים, יכול להמשיך ולהתקיים שנים נוספות בהציגו צבע יפה ואיזון טוב. לעומתו יראון 2006 לטעמי סיים את תפקידו בעולם וניכרים בו חוסר איזון והתפרקות.

אציין כי היינות המרשימים יותר בטעימה היו יינות מירון ובעיקר מירון 2008 שעל אף הערה שקיבלתי מידידי ג. הרן על כך שאני לוקה מעט ב"תסמונת רוגוב", לא בכדי עוטר במדליית זהב בתחרות Challenge International Du Vin 2012 שהתקיימה בבורדו. יחד עם זאת, הדגש הטכני ביינות ניכר ואם לשפוט מניסיוני, חסרה בהם קצת נשמה.

בין אם תאהבו את היינות, לא תאהבו את היינות, טעימת יינות על ציר הזמן היא אירוע שצריך לעניין כל אדם הרוצה להעמיק את ידיעותיו בעולם היין. מהנה, מעניין ובהחלט נותן נקודת הסתכלות שלא מזדמנת בכל יום.