סקס והעיר הגדולה
ערב בנות קלאסי. יצביע עכשיו הגבר שלא היה רוצה להיות זבוב על הקיר בערב כזה, כדי לשמוע את כל הרכילויות החמות והנושאים הלוהטים? החל מפטנט חדשני להורדת שיער בשעווה, וכלה בטמפונים החדשים המצופים אבקת זהב עדינה, שמגנה על האיזורים האינטימיים. בהמשך הערב נפתח, כרגיל, את הדיון האלמותי: אם היו מלהקים מחדש את "סקס והעיר הגדולה", לאיזה תפקיד היו מלהקים כל אחת מאיתנו?
אכן, ערב פרוע וסוער.

אך לפני שניגש לכל זה, עלינו לדאוג לליווי הולם בדמות בקבוק יין מבעבע המוצע במקום. קר, זה בטוח. אבל האם יהיה זה למברוסקו? קאווה?שמפנייה? ומה הקשר של כל זה למשקה הארכאי המכונה "שפריץ"?
תהיות חשובות לא-פחות מאשר השפעת הגזירות הכלכליות על מחירי התחבושות ההיגייניות (נושא שגם בו נגענו לא-מעט). החלטתי להתגבר על הביישנות שמקורה בבורות, ולבדוק לעומק מה אנחנו הולכות לשתות היום, ומה זה אומר. גם אם זה אומר שהחברות יתייבשו מעט (אם אין מבעבע, שתו מים- בינתיים)

הגישי לנו שמפנייה, גברת!
מי מכם שנכח בהשקה של ספינת פאר היוצאת לראשונה את הנמל, או בהכתרה של מלך חדש במדינה, זכה ודאי בלגימה או שתיים של "יין המלכים ומלך היינות", הלא היא השמפנייה- אולי היין המבעבע המפורסם ביותר בעולם.

הגזמתי בתיאור, כמובן, כי את השמפנייה תוכלו ללגום בימינו גם במסעדות נחשבות, וביננו - גם במסעדות פחות נחשבות. השמפנייה זמינה היום כמעט בכל מקום ולכל דורש. אם היא איכותית במיוחד, זה תלוי כמובן גם בתכולת הכיס שלכם.

המלצרית ניגשת אלינו. דמיינו נא חבורת בנות מצחקקות, משוחררות מכל דאגה (לפחות לשעות הקרובות) מול מלצרית שעובדת כל הלילה. המתח בשיאו. אבל לי יש משימה.
"יש לכם שמפנייה?"
"בקבוק?" היא שואלת. והבנות מהנהנות בהתלהבות, שמחות שהחפירה הסתיימה בזריזות. אבל אני לא מוותרת, משימה היא משימה.
"איזו שמפנייה זו?" אני מקשה. כל המבטים אליי, והם - רובם ככולם - עצבניים וצמאים.
המלצרית עונה לי מבלי למצמץ "קאווה".
אני יכולה להשבע שברקע הושמע פסקול שנכתב במיוחד עבור סרט אימה מותח במיוחד. נכנעתי ואישרתי במנוד ראש.

מלחמת יין ראשונה 

המבינים ביין, ובעיקר הצרפתים, עלולים לשחוט אותי על האמירה הבאה, אבל האמת היא שאין הבדל גדול. עבור המבקרים והמבינים הגדולים- העניין הוא שונה. אבל המתינו נא, בטרם תעלו אותי אל עמדת הגיליוטינה, והרשו לי לומר כמה מילים להגנתי.
עבורנו, בנות-ישראל-המובחרות-הרוצות-לדפוק-את-הראש, גם הקאווה היא משקה ראוי ומכובד. יותר מזה- גם בלעדינו המוניטין שלה לא רע בכלל. מקורה בספרד, שיטות הייצור שלה פחות נוקשות (השמפנייה חייבת להגיע מחבל שמפיין ולהיות מיוצרת בשיטה המסורתית האדוקה), והיא נעשתה זה מכבר שם כולל לכל המבעבעים באשר הם. קצת טריוויה, אם יורשה לי (אני עדיין על הגרדום פה), מקורה במילה CAVE שפירושה מערה, כיוון שבעבר נשמרו הקאוות במערות.

ואם את הצרפתים הרגעתי, אך האיטלקים יקומו עליי לכלותני (יהודיה נרדפת, בכל זאת), יש לי חנופה גם עבורכם: אתם הם שהגיתם את הלמברוסקו! יין מבעבע אדמדם וקליל בעל אחוז נמוך של אלכוהול. נשים מתות על זה!

היין עלה לה לראש
"תמר? את בסדר?" חבורת בנות נדהמות בוהה בי חולמת בהקיץ על מלחמת יין ראשונה. הן מתלחששות ביניהן, "האלכוהול לא עשה לה טוב", "ניקח אותה הביתה", "אולי נזמין לה מונית?".
אני מסתכלת על חברות האמת שלי, סמוקות מעט מאלכוהול, דואגות אבל מאושרות. ונמלאתי אהבה.
ליינות המבעבעים, לא אליהן.

וזוהי הסיבה, ידידיי, שאנחנו כל כך אוהבות את המבעבעים למיניהם (לא בטוחה אגב, בנוגע ל"שפריץ"- שהוא, בגרסתו הישראלית, כינוי ליין זול מעורבב עם סודה לשם השגת האפקט המבעבע). נעים לשתות אותם. הם קלילים ומרעננים, הם נחשבים נשיים (אבל כל גבר שבטוח בעצמו יכול ללגום אותם בהנאה), והם עושים לנו טוב. טיפ לבחור בדייט ראשון: אם היא לא פמיניסטית אדוקה, המשפט "יין מבעבע לגברת!" יכול להיות מועיל. אם היא פמיניסטית, בכל מקרה הכתם שלו יירד בקלות אחרי שתשפוך אותו עליך בזעם.