נעים בשטח
ויניפדיה
מאמרים ודעות
יינות ישראל
כתבות מהעולם
ביקורת מסעדות
אלכוהול
תערוכת קוניאקים
פסטיבל DRINKS
פסטיבל-cocktails
חג היין
בציר הזמן
TerraVino
פסטיבל White
יקב אשרה
איש הענבים
ביקורת מסעדות
ביקור ביקב
טיולים
טעימות יין
טעימות אלכוהול
נעים בשטח
על סדר היום
יין
יקב ישראל
(0) הצג תוצאות
בית הספר ליין
7135
פרסומות...
מיכאל (מימי) בן יוסף

נפגשתי עם קפטן מיכאל (מימי) בן יוסף בביתו רחב הידיים. מימי התיישב כדי להתחיל את הראיון, בכורסא מהודרת, המשקיפה על הסלון כולו, כמי שמתרווח בקוקפיט שלו ומתכונן להמראה

מאת: קובי קלייטמן
פורסם ב 12.02.2015

 צילום: קובי קלייטמן

 

נראה כי אף שימי הקוקפיט חלפו עברו להם, לא שינה מימי במאום את מסלולו והוא מנווט את דרך חייו בחדות ובחדווה רבה. לבקשתי לספר בכמה מילים על עצמו, נעניתי להפתעתי במשפט מחויך, "אני לא יודע מאיפה להתחיל, אני איש זקן".

 

ובכן, שנותיו של מימי אינן ניכרות על פניו אבל ניכרות בהחלט בדעותיו, כמי שמלווה את התעשייה הישראלית מאז שנת עלייתו ארצה 1952. על אחד האנשים, שחותמם על תעשיית היין הישראלית ועל שות(ט)יה לא יסולא בפז, בראיון שלפניכם.


מי אתה מימי? 

 מיכאל (מימי) בן יוסף 

צילום: קובי קלייטמן

מימי נולד בכפר רומני שעיסוקו המרכזי היה ייצור יין לבן מענבי Fetească alba, עד כדי כך היה שבוי מימי בקונספט הלבן שלא ידע כלל שקיים יין אדום בעולם. הוריו לא עסקו ביין, אבל הוא נשתה כמו שבישראל שותים קפה. עם החלפת המשטר, עברה משפחתו של מימי ליאש(י), בירתה של חבל הארץ מולדובה שבמזרח רומניה.


מימי עלה לישראל בשנת 1952 עם אמו, שהתגרשה בינתיים מאביו אשר נותר ברומניה. את טבילת האש בישראל עשו מימי ואמו במעברה בנחלת יהודה (ראשל"צ של היום). "גרנו רומנים ועיראקים והסתדרנו לא רע". תקופת הצנע ואוהלי המעברה היו מוכרים למימי אבל ממרחק מסוים, שכן שלושה חודשים לאחר שהגיע ארצה גויס לשירות בחיל האוויר, קורס טיס מספר 10, וגר רוב זמנו בבסיס הצבאי. "אמא שלי גרה באוהל ואני הייתי מגיע לבקר אותה. הייתה זו תקופת הצנע, לא היה מה לאכול. הייתי אוכל ביצה אחת בבוקר בקורס הטיס וביצה קשה אחת הייתי שם בכיס, כך שבסוף השבוע הבאתי לאמי ביצים וחוזר לבסיס, שם היה לי חדר במקום אוהל. זה חלק מהחיים, הייתה תקופה קשה אבל לא התלוננו".


את קורס הטיס מספר 10 סיימו בשנת 1953 שבעה אנשים, ומימי, שכתב במהלך הקורס עברית באותיות לטיניות, ביניהם. "מסדר הכנפיים התקיים בבסיס סירקין, ולצערי אני היחיד שנשאר בחיים. חלק נהרגו בטיסות וחלק הלכו לעולמם".


האביב(ה) של מימי

את אשתו, אביבה, ס"ט ירושלמית, הכיר מימי כשהגיע כטיס אל בסיס תל נוף, שם שירתה כחיילת. לזוג שלושה ילדים, תשעה נכדים שהראשון מביניהם אף הספיק להתחתן. ביתו הראשונה של מימי קרויה אורלי, ע"ש שדה התעופה הצרפתי, והשניים האחרים קרויים על שם טייסים. למימי היה חבר טוב בשם צבי. כשנהרג, הבטיח מימי לאמו של צבי כי יקרא את בנו הראשון על שמו. אמו התנגדה, אולם התפשרה על השם איל - וכך שם בנו האמצעי, איל. ביתו הקטנה קרויה ליבי, ע"ש הטיס ליבי דולר, שהיה חניכו של מימי באל על ונהרג במהלך מלחמת יום הכיפורים.


אשתו אמנם מלווה אותו שנים רבות, אבל לדבריו לא הצליח ללמד אותה ליהנות מיין או אלכוהול כלל. מימי מציין כי "בתור קפטן באל על, משך 40 שנה לא הייתי בבית כחצי חודש בכל חודש, זאת אומרת שמתוך 40 שנה, הייתי בבית 20 שנה. אביבה התרגלה לנהל את המשפחה, הילדים".


ואם תשאלו למשמעות הכינוי מימי, הרי שאביבה היא זו שקיצרה את מיכאל למימי כשהכירו בימיהם בצבא ההגנה לישראל.


מתי החל הרומן הרציני שלך עם יין והיכן למדת? 

משך שבוע שלם טעמתי יינות לבנים. 
בתום השבוע היה מבחן ולא עברתי אותו. 
היות ולטייסים יש גאווה או הרגל לפיו 
כישלון אינו אפשרות, זה הרגיז אותי 
והתחלתי ללמוד ביתר רצינות

"בשנת 1956, יצאתי בראש קבוצה של 20 טייסים לצרפת להביא את מטוסי הדקוטה, עימן מאוחר יותר הצנחנו את ההצנחה של המיתלה. הייתי היחיד שידע לדבר צרפתית. היינו בבסיס הגדול ביותר לניסויים של חיל האוויר הצרפתי, אשר היה ממוקם ב Mont de marsan, ובכל ערב בבואנו לאכול היה מציע המלצר יין שלא הכרתי כמובן. היינות שהיו שם הגיעו מ Monbazillac בו מייצרים יין לבן מתוק מיוחד. הזמנתי, כדובר הצרפתית היחיד, עבור הקבוצה את מה שהמלצר הציע, והצוות אהב זאת מאוד, ילדים בני 20 ויין מתוק הלכו טוב יחד. הטיסות לצרפת נמשכו עד שדה-גול גירש אותנו. אז כבר התחלתי לקרוא ולהתעניין.


בשנת 1958 הצטרפתי לצוות אל על ושם המשיכה ההתעניינות, תוך כדי טיסה לרחבי עולם. מצאתי את עצמי תמיד בראש השולחן כקפטן של צוות די גדול, אליו העיניים נישאו במטרה לראות מה הוא עושה, מזמין. הייתה ציפייה שכמבוגר ובעל התפקיד אדע יותר. קניתי לי ספר קטן של ג'ונסון שמופיע עד היום ובפנים מצאתי מודעה על קורס טעימת יין בגרמניה (קלוסטר אברבך) בעלות גבוהה לימים ההם (1000$) אבל לקחתי חופשה בת שבוע ונסעתי. היה זה בשנת 1960 לערך, משך שבוע שלם טעמתי יינות לבנים. בתום השבוע היה מבחן ולא עברתי אותו. היות ולטייסים יש גאווה או הרגל לפיו כישלון אינו אפשרות, זה הרגיז אותי והתחלתי ללמוד ביתר רצינות".


האלג'יראי שהציל את מימי מהאנגלים 

 צילום: קובי קלייטמן

מימי נרשם ללימודי יין באנגליה, לתואר Master of Wine המחולק ל 5 תעודות כשהאחרונה בהן היא MW. "האנגלים באופן בסיסי הם טועמי יין מצוינים. הכנתי את עצמי, וכשהגעתי לשם להתקבל אחזה בי התרגשות גדולה, התגלחתי דו-סטרי, לבשתי חליפה ועניבה, הגעתי וביקשתי לראות את מנהל בית הספר. הסברתי למנהל מי אני ומה אני רוצה, אבל כמו בבית משפט ראיתי לפי סבר פניו שלא אעבור את המשפט הזה וחשתי שהוא לא יקבל אותי.


לפתע, נכנסה מזכירתו של המנהל עם חבילה דמוית קופסת נעליים והודיעה לו 'מיסטר בוייר, הגיעה חבילה של שני בקבוקיי יין מאלג'יריה עבורך'. התחלתי לחשוב. בצרפת שתיתי יין אלג'יראי בשם Mascara, קברנה סוביניון חזק שהם מייצרים עד היום. היות וחשבתי שבכל מקרה הפסדתי את המשפט, אמרתי לו 'מיסטר בוייר, אם תפתח את החבילה תמצא בפנים יין Mascara'. ידעתי שזה סיכוי 1:1000. הוא הסתקרן, קרא למזכירתו וביקש מספריים, פתח את החבילה, הציץ מבעד למכסה, סגר את הקופסא ואמר לי 'Mister Ben-Joseph, Welcome to our school'. מקריות.


בבית הספר הזה למדתי את שני השלבים הראשונים, הייתי מגיע רק למבחנים ועברתי בהצלחה. נרשמתי לדיפלומה אבל חלה חובת נוכחות לפחות אחת לשבוע לטעימות. היות וטסתי הרבה, התפשרנו שאגיע אחת לחודש, הם הסכימו ושילמתי 300 ליש"ט (סכום גדול באותם הימים). לצערי, לאחר מכן, כתבו לי שהסיכום לא יתאפשר ואם ארצה ישיבו לי את כספי. הם אכן השיבו לי את כספי וחיפשתי מקום אחר להמשך הלימודים.


California Dreaming

מצאתי בי"ס פרטי International Wine Academy בקליפורניה (נאפה ואלי). השתתפתי בשבועיים הראשונים באופן מלא ולאחר מכן סיכמתי עימם שאגיע לבחינה, דבר שהתקבל יפה על ידם בתנאי שאשתתף בסיורים. כך סיירתי עימם בדרום אמריקה ובאיטליה. במהלך הסיור לצרפת, בשנת 1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים וחזרתי לישראל. הפרידה הייתה כמו נלקחה מסרט – עמיתיי הגיעו להיפרד ממני בתחנת הרכבת, מתחבקים עם החייל שיוצא למלחמה. השלמת הלימודים והמבחנים מאוחר יותר, ארכה עוד 7-8 שנים, ואני בעצם Wine Master כמקביל ל Master of Wine הבריטי. בקשות שהועברו למכון הבריטי להכיר בי כ Master of Wine לא עלו יפה'.


בראיון שנתת לעיתון דבר בשנת 1969, סיפרת כי אחד הרגעים המרגשים בחייך היה כשצפית בנחיתתו של אווירון זעיר בשדה ליד הכפר בו גדלת. האם התרגשות שכזו אחזה בך אי פעם כששתית יין? 

קניתי את הבקבוק אז ב 100$ והוא אצלי עד היום. 
היה זה יין וגה סיציליה אוניקו 1970. 
היין שווה עכשיו 3000-7000$. 
בינתיים הספקתי לאסוף עוד כמה וגה סיציליה

"מאוחר יותר נודע לי מי היה הטייס. היה זה אחד האצילים הרומנים שחי בפריז והיה מגיע עם מטוסו לרומניה – הנסיך Cantacuzino."
מימי משיב כי אכן התרגש פעם מיין עד עמקי נשמתו. היה זה בעודו יושב במסעדה ספרדית בניו יורק. "ביקשנו מבעל המסעדה, גבוה עם שן מזהב שאני זוכר עד היום, שיביא יין. הוא אמר שיש לו רק יין אדום והביא בקבוק. טעמתי את היין, ולמרות שלא הבנתי אז במיוחד ביין הרגשתי במשהו מיוחד, ביין הזה היה איזה כוח שלא היה ליינות קודמים שטעמתי לפניו. היין עשה לי משהו וגם התאים ללובסטר שאכלנו ולרוטב בו הוגש. הרגשתי שיש לי קשר עם הנוזל שהיה בתוך הכוס. כאילו הוא מדבר אלי ואני אליו. זה לא קורה לעיתים קרובות. אנשים סביבי שאלו אותי מה קרה לי? מה יש בכוס הזו? השבתי שיש משהו. זה לא יין פשוט אלא יין שצריך להתכונן אליו.


אמרתי לבעל המסעדה שאנחנו נשתה בקבוק ושאלתי אם אני יכול לקנות בקבוק נוסף אצלו. קניתי את הבקבוק אז ב 100$ והוא אצלי עד היום. היה זה יין וגה סיציליה אוניקו 1970. היין שווה עכשיו 3000-7000$. בינתיים הספקתי לאסוף עוד כמה וגה סיציליה.


הייתה לי גם חוויה הפוכה. לפני פחות משנה חבר טוב צלצל אלי ואמר לי שחברתו, שמגיעה מניו יורק, הביאה בקבוק יין מיוחד והזמין אותי לארוחת ערב. היה זה בקבוק שאטו לאפיט 1989. שנה טובה! הכנו את עצמנו פסיכולוגית לשתייה, פתחתי את היין וגיליתי שהוא מזויף אבל לא אמרתי דבר, לא רציתי לפגוע בחברתו כי היא וודאי שילמה סכום נכבד עבור היין. זה היה קשה".


כיצד הניסיון הבינ"ל שלך תרם להסתכלות על תעשיית היין הישראלי?

מנקודת מבטו של מימי, תעשיית היין הישראלית התקדמה יפה ובגדול, אבל לא הצליחה לבסס את מה שהתעשייה האירופית הצליחה – התעשייה כשלה בייצור יינות יומיום בעלות 5 אירו ('זה כבר יקר').

 

מי ששותה יין ישראלי מעניין אותו 
כמה עולה לו לקנות אותו, 
ולא כמה עלה לייצר אותו. 
אי אפשר לרחם על בעלי היקבים 
ולדעתי יקבי הבוטיק מגזימים במחיר

"בפורטוגל, וינו ורדה כובש את המדפים, היקר עולה 8 אירו והרגיל 4 אירו. בישראל עושים היום יין טוב יותר ממה שעשו לפני 10 שנים וטוב עוד יותר מזה שעשו לפני 20 שנים אבל לא הצליחו לעשות יין ליומיום. הצליחו לעשות יין שיישמר שנה-שנתיים ויינות דגל שעולים 120-220 שקלים יינות שאסורים לאדם הפשוט. בפריז, אתה יושב במסעדה וקונה יין ב 15 אירו. זה בקבוק שתוכל לשתות עם חבר וגם לא תצא שיכור מהמסעדה כי אין בו 14% אלכוהול. בארץ, כתוב על תווית 14% אלכוהול, וכשאני שואל את היינן האם זה אכן המספר הוא אומר, 'טוב, אולי 14.5%'. בארץ מייצרים תוצרת טובה ויקרה. אין לי פתרון לתופעה.


יקב אחד אולי הבין את בעיתיות המצב, יקב ברקן. בברקן הבינו שהם צריכים לפנות לכלל, להמונים, אם הם רוצים לייצר היום 10 מיליון בקבוקים בשנה וגם למכור אותם. יקבי כרמל עשו גם כן יין להמונים אבל איבדו את שמם בגלל זה. היום הם מחזירים את שמם אבל העלו את המחירים. זה מה שמפריע לי".


"מי ששותה יין ישראלי מעניין אותו כמה עולה לו לקנות אותו, ולא כמה עלה לייצר אותו. אי אפשר לרחם על בעלי היקבים ולדעתי יקבי הבוטיק מגזימים במחיר".


ומה על מחירי היין במסעדות?

"לצערי אין מסעדה ממוצעת בה תלך לאכול עבור 120 שקלים והמלצר יציא לך בקבוק יין בעלות 40 שקלים. ראית פעם מלצר ששואל 'תרצו לשתות 4 אנשים בקבוק יין תמורת 40 שקלים?' אם היה, אני בטוח שאנשים היו נענים בחיוב. זאת אומרת, הגישה הזו חסרה. מלצרים מביאים בקבוקים בעלות 100 שקלים שלמסעדה עלו 25-30 שקלים.


אני הולך למסעדה כדי לאכול אוכל שאין לי בבית. אני רוצה לאכול מטעמים שאינני יודע לבשל ושאשתי וחבריי אינם יודעים לבשל. אני רוצה משהו חדש ואני רוצה להתאים לו יין חדש. אני לא מוכן לשלם 220-250 שקלים לבקבוק יין, גם אם זה יין טוב. ברוב הפעמים אני מביא עימי את היין ומשלם דמי חליצה.


ואם יבקשו ממך 70 שקלים דמי חליצה כפי שקורה במספר מקומות בתל אביב? "אשים את הבקבוק בצד ולא אשלם. פרינציפ".


מתי התחלת לכתוב ביקורות יין? 

צילום: קובי קלייטמן

"התחלתי לכתוב על יין במגזין יין וגורמה שהייתי אחד מיוזמיו. מאוחר יותר כתבתי בג'רוסלם פוסט. בעיתון חדשות כתבתי ביקורת מסעדות וביקורת על יינות מיוחדים שהייתי מביא מחו"ל. כתבתי גם באתרים של ישראל פרקר ורני רוגל ובשנים האחרונות אני כותב במגזין סיגר".


מה הביא אותך לכתוב ביקורת יין?

'אכפת לי מיין', מימי משיב. לדבריו, כתיבה על יין מקרבת אותו לגפן, ליינן, לתהליך הייצור. הוא עוצר בכל הנוגע לשיווק, כואב לו עניין המחירים, אבל הוא אינו מציין אם היין יקר או לא, אלא את המחיר לצרכן בלבד. ישנם מקרים בהם הוא מוצא יין איכותי וזול, אז הוא רושם 'לא להתרשם מהמחיר הנמוך', כלומר לקחת בחשבון יין שהוא טוב וגם מחירו נמוך.


"בטעימות, אני בוחר את היין הטוב וכותב עליו. יש יינות שאני לא כותב עליהם ואז היחצנים מתקשרים ושואלים מדוע. אני משיב להם שאינם רוצים שאכתוב על היין. אני לא רוצה להיות הרע. אני מבקר של יינות טובים".


הרי הביקורת נועדה לצרכן ולא לייצרן. האם מבקר לא אמור לכתוב גם ביקורת רעה?

"זה נכון שאנחנו כותבים עבור הצרכנים, באיזשהו מקום יש מידת הרחמים על אותו היינן שעובד קשה. קוראי מגזין סיגר הם קבוצת אנשים שיכולים להרשות לעצמם. הקבוצה הזו אינה מעוניינת ביינות לא טובים, הם רוצים לראות שיש יין שבן יוסף ממליץ עליו ולקנות אותו".


אתה זוכר תגובה מרגשת שקיבלת על כתבה שלך?

"אני לא כל כך מתעניין אחרי שאני כותב. לא מתרגש. ברגע שכתבה יצאה ואמרתי בה את מה שאני חושב, אני ממשיך הלאה. הזיכרון הולך וקטן עם השנים, אני צריך למלא אותו במשהו חדש ולא בזיכרונות".


כתבת את אחד הספרים הראשונים המקיפים על יין בישראל ואחר כך ספרים נוספים. מה היה המניע לכך? 

מימי בן יוסף כתב את ספר היין 
בשנת 1991 (הוצאת כתר), 
יינות ישראל בשנת 1997 (הוצאת משכל), 
אשר תורגם גם לאנגלית, ואת ההקדמה לספר 
כתב לא אחר מאשר הברון 
אריק דה רוטשילד משאטו לאפיט

מימי מספר כי בכל אשר פנה, היה צימאון ליידע על יין בישראל. את הספר הראשון שכתב מכר במעל ל 35 אלף עותקים וקיבל פרס ספר הזהב על כך. "הספר הוא א-ב שהיה נחוץ כאן לפני 20 שנים. בכל בית אליו אני מגיע אומרים לי שיש להם את הספר שלי. היה צימאון רב לידע בסיסי בתחום היין."


מימי בן יוסף כתב את ספר היין בשנת 1991 (הוצאת כתר), יינות ישראל בשנת 1997 (הוצאת משכל), אשר תורגם גם לאנגלית, ואת ההקדמה לספר כתב לא אחר מאשר הברון אריק דה רוטשילד משאטו לאפיט, ובהוצאת מודן את The Bible of Israeli wines. מעבר לעובדה זו, כתב מימי את הפרקים על יינות ישראל בספרו עב הכרס WINE של André Dominé, אשר תורגם לשפות רבות, והשתתף בספרים נוספים.


חשבת אי פעם על עיסוק אחר בתחום היין מלבד כתיבה?

"הציעו לי להיות שותף, ייננות, כותב תפריטים, מנהל יינות במסעדה וסירבתי לכולם. ברגע שאני מתחייב לדבר כזה אני לא יכול להיות עיתונאי יין, כך אני מאמין, למרות שיש כאלו שלא עושים כך. מאידך, אני לא רוצה להיות כל כך עסוק. אני קורא הרבה ואני רוצה את הזמן החופשי שלי דווקא לעיסוק בפילוסופיה והשלמה של כל מה שפספסתי לאורך השנים.


מהו התהליך המשמעותי ביותר שעבר על תעשיית היין בישראל כפי שהכרנו אותה לפני שנות ה 90 ואחריהן?

התהליך הדרמטי ביותר לדבריו של מימי הוא הפיכתם של יקבי בוטיק מסוימים לכאלו שהם בעלי חתימה משלהם, חתימה של היינן או היקב ושל המקום. למרות שהוא מציין כי ענבים משתנעים בארץ לכל עבר, 50% מהחתימה היא של היינן ו 50% של הענבים, וזה מאוד חשוב.


האם אתה מאמין ברעיון האזוריות ביין ישראלי?

"לא מסוגלים! בשום פנים ואופן לא. הלוואי וזה היה קורה. פרופ' עמוס הדס חברי ואני מדברים על כך רבות אבל היקבים לא מסוגלים לעשות את זה. באיזשהו מקום יצטרכו לוותר אחד לשני, ואבל הם לא יוותרו. גם בצרפת ב 1855 רבו על הנושא, אבל אז האנשים היו מתים בגיל הרבה יותר צעיר כך שהויכוחים דעכו".


אתה מעודד שתיית יינות לבנים. האם אתה חושב שהמאמץ בתחום זה מספק?

"לא, ממש לא. עיתונאים החלו להבין את החשיבות. יש טעות אחת בהגשת יינות אלו בישראל. היינות הלבנים מוגשים במסעדות קרים מדי. למדו להביא יין כמעט מהפריזר ולקוח שלא מקבל יין לבן קר צועק של המלצר שיקרר אותו. זה לא נכון לשתות יין לבן כל כך קר, הקור משתק את הלשון והתחושות שאנחנו אמורים לחוש מתעמעמות. יש פה עניין של הדרכה. מי שמוכרים יינות לבנים למסעדות צריכים ללכת וללמד אותם כיצד להגישם.


אני מאוד אוהב לשתות יינות לבנים, שנין בלאן של סוסון ים למשל, הוא יין שמאוד מתקרב למה שעושים בלואר אבל קצת יותר כבד ויותר שמן. דוניה שם אותו בחביות ומשתמש בענבים מקצה מסלול ההמראה 1-8 בתל נוף."


מדוע לדעתך לא קם עד היום בי"ס לייננות בישראל?

"כששואלים אותי איפה ללמוד אני מפנה למונפלייה ולדייויס. אני יודע שהיו ניסיונות פה ושם, אבל לא בטוח שהגיע הזמן לכך. אנחנו החלטנו שאנחנו מדינה שמייצרת יין, אבל אנחנו קטנים בתחום הזה ולא כדאי להמציא את הגלגל. יש גלגלים, הם עגולים, אפשר להשתמש בהם ולא להמציא גלגל משלנו. בואו נלמד מהם, זו לא בושה".


האם אתה חושב שמיעוט הביקורים של עיתונאי יין ישראלים ביקבים שמעבר לקו הירוק מזיק לתעשיית היין הישראלית?

"יקבים אלו בד"כ עושים אירועי טעימות בירושלים. אני לא חושב שזה נכון שלא לבקר שם. איפה שיש יקב צריך לנסוע. הבעיה היא בקושי שלהם למכור את היין, אבל לא לנו כעיתונאים. אם הם טוענים שהם עושים את היין הטוב ביותר באזור מסוים, תפקידנו לטעום ולומר את דעתנו. אני לא מאמין שהגעתו של יין ישראלי מעבר לקו הירוק מנע ממישהו בחו"ל לרכוש אותו. מי שקונה יין שמגיע מישראל, קונה יין בגלל שהוא יין טוב ולא בגלל שהוא מגיע ממקום מסוים בארץ".


האם אתה יכול להגדיר כיום מהו יין ישראלי?

"ממש לא. אין מאפיין. כשאתה חושב על שנין בלאן מאזור ירושלים ועל אמרלד ריזלינג מאזור אחר ורוסאן מרסאן של רקנאטי אין ביניהם שום קשר למעט העובדה שהם יינות לבנים".


מה דעתך על חוסר הפיקוח על תעשייה זו?

"מאוד כואב לי. על מנת שיהיה פיקוח אתה צריך צבא של אנשים מומחים. מפקחים. הרי אין ביקורת. היום מביאים את היינות לבדיקה במכון התקנים (פעם למכון היין שהייתי חבר בו). יקב מביא בקבוק שעל תוויתו מצוין 14.5% אלכוהול. המכון בודק ומאשר את הכתוב. אבל! בבקבוק הזה יש 14.5% אלכוהול, מה קורה בכל יתר הבקבוקים? לך תדע.


בגרמניה למשל יש חוקים לסיווג יין – QbA, QmP. בתנאי מזג אויר שונים מותר לעשות שפטליזציה אבל לאחר מכן יופיע סימון מתאים על הבקבוק. על תוויות היין הגרמניות רשום הכל ובכל אזור יין יש מכון יין שמפקח באדיקות. אתה יכול להקים מכון יין בישראל בצפון, בדרום ובמרכז? מדובר בשלושה מכוני יין לכל הפחות. עניין של תקציב ונכונות. בארץ אין קשר בין הרשום על התווית ובין תוכן הבקבוק".


אפשר לומר שלמדינה לא ממש אכפת מתעשיית היין הישראלית?

"ממש כך. אין מישהו במדינה שיאמר שיש פה תעשייה גדולה עם 45 מיליון בקבוקים בשנה ושצריך לעשות משהו. כרמל מגלגלים 240 מיליון בשנה וברקן אני מניח אותו דבר. מדובר על מיליארד שקלים בשנה שאינם מטופלים. זה לא הדבר היחיד שאינו מטופל בארץ. אנחנו נתלונן כל הזמן אבל לא ישימו לב כי אנחנו קטנים."


האם אנחנו בתחילתו של משבר?

מימי מאמין שאנחנו בתחילתו של משבר קטן אשר כבר החל לקרום עוד וגידים והוא מציין כי תחושותיו מגיעות דווקא מהסתכלות על שני היצרנים הגדולים בישראל – כרמל וברקן וגם רמת הגולן. "לרמת הגולן יש הרבה יין במחסנים שעוד לא נמכר. אחזקתו של יין שלא נמכר עולה הרבה כסף. רמת הגולן, למשל, תפסו את מעמד הביניים עם סדרת גמלא באיכות יפה ומחיר סביר, אשר נמכרת במיוחד לפני החגים במבצעים. לדעתי יש יין שיכלו למכור אותו בסדרות יקרות מגמלא, אבל הורידו אותו לסדרה זו כדי להיפטר ממלאים. זה קורה גם בשאטו הגדולים של בורדו לפעמים. כשיש שנה טובה מאוד ואי אפשר לעשות את כל היין לאפיט, עושים קרואה דה לאפיט – אותו יין בשם שונה הנועד למכירה.


אנחנו במשבר עודף יין לשוק הישראלי. ברקן זיהו כבר את המשבר גם כן. הייתי במלון בים המלח והיין ניתן במזיגה חופשית מברז. היו אלו יינות אדום ולבן של ברקן."צ'רצ'יל היה אומר על כך "קללת השפע הותירה אותנו עירום ועריה".


מיהם האנשים שהשפיעו עליך בתחום היין?

"הכרתי את פרופ' אמיל פיינו (Emile Peynaud) שספרו היה אחד הראשונים שקראתי. הוא היה אחד המומחים הגדולים ליינות בורגון, עד כדי כך שסופרו עליו אגדות כאילו ידע לאפיין בכל יין מאיזה כרם ענביו נבצרו ומאיזה צד של הכרם. הוא מסוג האנשים שאתה שומע מרצים ולא רוצה לכתוב רק להקשיב ולבלוע את כל מה שיש לו לומר. אתה שותה אותו.


אני מאוד נהנה לשמוע את ניר שחם מדבר על יין. הוא מדבר על יין כמו שצריך ואני חש בקשר עימו בשיחה על יין. יש לו הבנה רבה והוא מנתח דברים נכון".


מיהו בעל ההשפעה האישית הגדולה ביותר עליך?

"אני קורא המון היסטוריה. נשמתי קשורה לווינסטון צ'רצ'יל ואני יודע עליו כל מה שכתוב עליו. הוא היה אדם מאוד חכם ומוצלח. גדולתו הייתה בכך שידע להפסיד בכבוד. אני מנסה להעביר את התכונה הזו גם לעצמי וגם לילדיי. אם אתה לא יודע לעשות משהו אפשר לומר שלא יודעים ולוותר".


צ'רצ'יל אמר "פסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות. אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי". מימי הוא מהזן האופטימי שהשכיל למצוא בכל קושי הזדמנות. מן הטובים שבטייסנו ומן המנוסים שבטועמינו.


חברים מספרים על בן יוסף

רני רוגל

"מימי משלב הרבה דברים שאנשים רבים היו מתקנאים בהם אלמלא הם היו במימי. במימי לא מקנאים כי אנשים פשוט יודעים שלא יכולים להגיע לרמת הידע שלו בתחומי יין, אוכל, דברים טובים של החיים. זאת כמובן מעבר לידע שלו בתחומים שכמעט אף אחד מאיתנו לא שולט בהם - טיסה והובלה של מיליוני נוסעים במשך השנים במטוסי אל על כקפטן הראשי של אל על.


בזמן שרבים אחרים הלכו לחנויות ולבתי קזינו, מימי הרחיב והעמיק את הידע שלו בתחומי היין והאלכוהול. מה שיפה זה שמימי לרגע אחד לא היסס ולא מהסס לחלוק מהידע שלו עם כל מי שרק רוצה לשמוע ממנו וללמוד ממנו. הוא כתב וכותב עד היום באכול ושאטו. הוא יוזם את הכתבות וזה תמיד תענוג גדול לקבל את הדברים. העריכה היא גם כן תענוג גדול כי בעריכה העורך חייב לקרוא את החומר וליהנות ממנו. לפעמים צריך ללטש את העברית של מימי (צריך לזכור שנולד ברומניה), אבל התוכן תמיד מרשים ואפילו מדהים.


דבר נוסף שחשוב לציין על מימי זה שהוא בן אדם פתוח וחם, שחולק את הידע שלו וגם תמיד מוכיח ומפגין את המשפחתיות שלו. הכי חשוב לציין, אין מימי בלי אביבה אשתו, שהם שילוב ומיזוג בין הבחור הצעיר שעלה מרומניה לבין הירושלמית הס"ט ועם כל המשפחה. כיף לראות את זה".

 

עדי אבישר – "מימי בן יוסף היה מנהל פאנל הטעימות הראשון של מגזין יין וגורמה ואני נתתי לו את הכינוי 'קברניט הטעימות'.


אני הכרתי את עולם היין באמצעות הספר הנהדר של מימי. עוד לפני כן שתיתי יין אבל את ההבנה וההארה עשה לי הספר שלו שהוא לדעתי הוא סימן דרך בתרבות היין בישראל. הוא מכר מהספר כמויות עצומות וגם אני למדתי ממנו רבות. לאחר מכן הכרנו באופן אישי ולמדתי ממנו את נושא הטעימות וכיצד עורכים אותן. הוא אדם מאוד רציני ויסודי שלא חותך פינות. הוא גם איש טוב וחבר".


אברהם בן משה – "מימי היה קברניט באל על עוד לפני שהכרתי אותו אבל תמיד הייתה לו גישה ואהבה גדולה מאוד לנושא היין. הוא חקר את נושא היין ובין הטיסות גם סיים קורסים שונים בתחום.


הכרנו בהיותי מנכ"ל כרמל מזרחי, מתוך האהבה שלו ליין. באותה תקופה, הוא העלה את הרעיון להוציא ספר על יין, יקבים ותולדות היין. תמיד הייתה לו אהבה גדולה ליין ולתעשייה בארץ. אני חושב שהוא אחד התורמים להתפתחות תעשיית היין בישראל.


בין היתר אני זוכר שהיקב השתתף בתערוכת היין בבורדו ואני שהיה לי קשר מיוחד עם בעלי יקב לאפיט, סייעתי לו לבקשתו בכך שבעלי יקב לאפיט ירשום הקדשה לספר שלו. הוא הוציא ספר יפה מאוד. אחר"כ כתב על יינות. יש לו ידע רב גם ביין וגם בתחום הקולינארי.


גם בכתבותיו כעיתונאי ניכרת גישה צנועה. אף פעם לא חיפש דרך להראות שיודע יותר מאחרים. אני מעריך אותו כעיתונאי וכאדם שתרם לפיתוח הענף בארץ".

 

André Dominé, wine writer and senior editor Ullmann publishing

It was a great chance for me that Michael Ben-Joseph took over the pages on wine culture in Israel in “Wine”, my internationally distributed encyclopedia on the wines of the world. Michael understood perfectly the concept of the book and highlighted brilliantly the dynamic evolution of the modern wines of Israel. Many thanks, Michael!

 

אירועים קרובים
בית פתוח: יבואנים קטנים של יינות גדולים | 2024
29-03-2024 10:00
יום חמישי 28.03.2024 בין השעות 17:00-23:00 // יום שישי 29.03.2024 בין השעות 10:00-16:00
x
משתמש קיים - נא התחבר
התחברות לאתר איש הענבים תאפשר לכם להינות ממגוון השירותים המוצעים בו.
כמה זה 2 + 10 ?
לקוח חדש
שחזור סיסמא
משתמש חדש - נא הרשם
לאחר הרישום תשלח אליכם הסיסמא למייל שהזנתם.

לחצו כאן לחזרה להתחברות
שיחזור סיסמא
לאחר הזנת כתובת המייל ישלח אליכם לינק לשיחזור סיסמא
לחצו כאן לחזרה להתחברות