מסעדת ברטי שוכנת באחד מרחובותיה הפופולאריים של תל אביב, המלך ג'ורג'. שם הרחוב נקבע בשנת 1935, לציון יובל הכסף למלכות ג'ורג' ה 5 על האימפריה הבריטית.
"ברטי", כך מסופר באתר האינטרנט של המסעדה, הינו הכינוי שניתן למלך ג'ורג' ה 5. אלא שדפדוף מהיר ברשת מגלה שהיה זה דווקא כינויו של קינג גורג' ה 6 (עליו נעשה הסרט "נאום המלך").
אומנם זהו בסך הכול פספוס לא מזיק לכאורה בפרט קטן, אבל לאחר שני ביקורים במקום אני סבור כי "ברטי" הינו שם הולם למסעדה עטורת ההייפ, הקרויה על שם המלך המגמגם שהומלך בעל כורחו, וכמו ההתחכמות המתאמצת להוכיח קשר בין המסעדה לרחוב, גם המסעדה התגלתה כמתחכמת ומתאמצת מדי.

הנה דוגמא לפילפול מיותר היישר מתוך תפריט המנות הראשונות. מנת "דג ים פרוס, סלק שרוף, שמן צ'ילי והל". מדובר על מנה עם פוטנציאל מאוד מעניין שנגדע באיבו. מרקם הדג משוח שמן צ'ילי היה מלטף ונעים, אבל תבלין משמעותי כמו הל כמעט ולא הורגש, נוכחותו של הסלק השרוף בטלה בשישים. מנה יפה, נעימה ומשעממת.

מנה אחרת הייתה פרושוטו עם גבינת מנצ'גו מגוררת על קרפצ'ו צנון לבן. אני אוהב עדינות במנות ראשונות, אלא שכאן החד גוניות שלטה. מעט מדי מנצ'גו וגירורו פגמו בעוצמת טעמיו, הפרושוטו היה טעים מאוד אבל הקרדיט לא ילך למטבח במקרה זה. בדיון שקיימנו בינינו, לא הצנון ולא אני לא הבנו מה הוא עושה מתחת לקרפצ'ו.
לעומת זאת, מנת ספיחה עם בשר בקר ותמרינדי על בצק עלים,המוגשת בפשטות כשלצידה ביצה קשה חצויה וצלוחית טחינה,התגלתה כמנה נהדרת. יש משהו בביצים קשות שמצריך דרגת אמנות מסוימת בהבאתן בדיוק למידה הרצויה והשארת החלמון צהוב ובוהק, כך קרה גם כאן. "תיבול" הבשר בתמרינדי היה נהדר והמכלול כולו נאכל בשקיקה.

המנות העיקריות נשאו עימן רוחות רעננות יותר לשולחן. מנת לחי עגל הייתה טעימה. מנת בשר מכובדת שבושלה ארוכות והוגשה עם עלי תרד על מצע של מלאווח. המלאווח תרם למתיקות של המנה, על אף שאפשר בהחלט לוותר עליו היות ובמנת הבשר עצמה כבר קיימת מתיקות ואין צורך ממשי להעצימה. הניסיון להפוך את המנה למגניבה ו"עממית" כקונספט לא עובד. הטעמים כן.

מנת דג מוסר שהוגשה על מצע פריקי ורוטב לבן עשוי קרם שום, שמנת חמוצה וסילאן, הייתה נהדרת והדג נצלה למשעי. לעומת זאת מנת קלמארי עם קרם וגרגירי חומוס וחציל שרוף היא מנה מתישה. אמנם כל מרכיבי המנה מונחים על הצלחת, אבל חיתוך המרקמים השונים וחיבורם לכדי מנה הרמונית אחת, באחריות הסועד.

שתי מנות בשריות נוספות שטעמתי היו בורקס עם שקדי עגל. בצק הבורקס היה מצוין אלא ששקדי העגל היו מלוחים נורא (מישהו מאוהב שם במטבח?), ומנת נתח קצבים עם בצלים ממולאים. הגשה יפה של 5 בצלים ארוכים ממולאים וטעימים מאוד ליד גיבוב עלים ו-3 נתחי בשר. הבעיה התגלתה בנתחי הבשר, כולם עשויים לדרגת מדיום, למעט נתח אחד סורר שהחליט להישאר בדרגת רר. יש משהו מדכא במנה שבה אחת מתוך 3 החתיכות אינה עשויה כנדרש. חתיכת הבשר נותרה יתומה על הצלחת והיא הוחבאה מתחת לירק - תהי נשמתה צרורה בצרור העלים.
את אחת הארוחות ליוויתי ביין רוזה של יקב עמק האלה (לא בתפריט המסעדה). היין ליווה את המנות הראשונות והעיקריות בהרמוניה נפלאה ואף התאים למזג האוויר האביבי. יין בצבע ורוד עדין, עשוי ענבי סירה ומרלו, בעל גוף בינוני וחמיצות המלווה פירותיות רבה המדגישה טעמי תות שדה ווניל.

מחירי הקינוחים בברטי גבוהים (38-40 שקלים), אך לצערי אינם שונים הרבה ממסעדות אחרות. למרות זאת, נקודת האור של שתי ארוחותיי במקום הייתה מנה שבה ההתחכמות התגלתה כמוצדקת. מעמול תמרים עם גבינת טולום ודבש. המעמול עוצב לצורה של שתי דיסקיות בצק פריכות ורחבות, ביניהן ממרח תמרים ועל הכל מפוזרת גבינת טולום מלוחה עם נגיעות של דבש מדולל. מנה נפלאה, המשלבת מתיקות ומליחות בצורה ענוגה. חשיבה נכונה ויצירתית.

מעבר לקינוח המנצח, ברטי הצליחה במקומות נוספים בהם מסעדות אחרות נופלות: עיצוב החלל ושירות טוב. הכניסה למסעדה מייצרת ציפייה לערב מבטיח. עיצוב חלל המסעדה נאמן למראה התל אביבי העדכני, ובד בבד מבט אחד על המרצפות החזיר אותי לשנים בהם גם בריצוף הייתה אמירה אמנותית. קבלת הפנים לבבית, המלצריות "מתוקתקות" (מכנס שחור, חולצה מכופתרת בצבע תכלת ושיער אסוף). ההרגשה הכללית היא כאילו נכנסת לאכול בביתו של חבר.

ואכן, השירות בברטי מוכיח את עצמו בצורה אמיצה בעתות שלום לא פחות מאשר בעתות מלחמה. באחת הפעמים בהם אכלתי בברטי, המטבח היה כמרקחה, או יותר נכון כמו חדר ההסבה הקבוע של פולניה זועפת. חשוך. עובדה זו, שהפריעה אמנם להכנת מנות רבות והוצאתן אל הסועדים, הייתה בבחינת אבן בוחן לתפקודה של מסעדה בעת משבר.
על אף סימני המצוקה שנראו היטב (ובצדק) על פניו של השף, צוות המלצריות נהג כמנהגו. מנות "פיצוי" מהפס הקר יצאו לעברנו, וחיוכים בהם נתקלתי גם בפעם הקודמת חולקו לכל עבר. לשאלתי האם יש בעיה במטבח (ישבתי לצידו) נעניתי בפנים חתומות: "לא, רק בעיה של תאורה". חמש דקות לאחר מכן, גם המוסיקה והחשמל במחסן קרסו. אסתכן ואומר כי בלעדי המלצריות המסעדה לא הייתה יכולה להתקיים. איפה הן היו כשהטיטניק פגעה בקרחון?

אם כך, השירות הינו תהילתה של ברטי, אך האוכל, על אף האיכות הגבוהה של המוצרים והגשה יפה, בברטי מגלם באופן מוחשי תחושה של פספוס. עם מנות המאופיינות בהתחכמות מיותרת, עם שמות ותיאורים המכוונים למשהו גדול, אבל ביצוע המותיר אותך עם נפש המשורר שניסח את התפריט בידך האחת ועם האכזבה באחרת.