המסעדה הראשונה במערב אירופה נפתחה בשנת 1782 על ידי אנטואן בוויה. משהציפה התופעה את אירופה נדרש סדר שהגיע כעבור 118 שנים.מאז 1900 מחולקים כוכבי מישלן למסעדות הראויות להם. הפרס שעד היום נחשב לפרס על פיו יישק דבר פסח עד כה על ישראל ולמרות זאת, מסעדנים ישראלים רבים (גם אם לא יודו בכך) היו רוצים להצטרף לגילדה המכובדת של מסעדות המעוטרות כוכבי מישלן.

טוטו היא בהחלט מסעדה שהייתה ראויה לאורך השנים לכוכב מישלן אחד לכל הפחות. יחד עם זאת, ביקוריי האחרונים במסעדה היו מותירים את המחמאה הזו בספק. במסעדה שהקהל אהב לאהוב ושהמילייה הנמנה על הגסטרונומיה התל אביבית אהב להעלות על נס, מתחילים להתגלות אי אלו סדקים.

על אף שבאחד מביקוריי נאלצתי לשמוע את צווחות השף ירון שלו על עובדיו ומשהערתי על כך השיב המלצר כי זהו עניין שבשגרה, אינני מטיל כל ספק באשר לאומנותו. המנות המוגשות בטוטו הן מוקפדות וברמת ביצוע מהגבוהות בארץ.

בין המנות שראוי לשבח הן פיצה Bianca שיכולה לכבד בקלות את בית הפיצה Trianon שבנפולי, נושאת טוויסט משובח של ירון שלו, מנת טורטליני רך העונה לציפיית הבצק הרך ממולא תרד, מעוטרת אפונה ירקרקה, גבינת מסקרפונה וגאודה נהדרת, וגם הלחמים הנהדרים שטוטו מציעה לסועדיה. מנה נפלאה נוספת היא מנת ניוקי ערמונים בחמאה ופרמז'ן נהדרת. בעיקריות יש לציין את כבד האווז הנימוך, שקדי עגל החלב העשויים בדיוק רב ומנה מהספיישלים ג'מבו שרימפס בויניגרט.

בעיה קלה מצאתי דווקא עם מנה שמוגדרת מנת דגל, טורטליני זנב שור. בחלק מהפעמים בהן סעדתי בטוטו הביצוע היה לא פחות ממושלם הן בבחינת הטעמים, המרקמים והשילוב שבין הבשר העשיר ובין מצע ירקות השורש. במקרים אחרים, מילוי הבשר היה עשיר עד כדי צריבת החך והבצק היה כמעט אל דנטה, אבל רק כמעט היות ונמצא קשה מדי. מנה כזו אסור שתהיה בה חוסר עקביות. צלחת הנקניקים המוצעת סתמית ותו לאו. מנה מאכזבת אחרת היא טרטר בקר. מנה חסרת מעוף שטובות ממנה טעמתי בארץ ובחו"ל אם כי עלי החסה בצידי הצלחת היו שמימיים.

גזרת הקינוחים לא מאכזבת, למעט טוטו פלאן. לתיירים שביניכם אשר לא פחדו להיחשב המוניים בעודכם צועדים ברחובות פריז תוך נגיסה בפלאן, תימצא המנה טעימה מאוד אם כי מאכזבת היות והפלאן אינו פלאן מסורתי. מדובר בקינוח המשלב גנאש שוקולד לבן, פטל אדום, קוביות בריוש ועוד. מנת מילפיי מסקרפונה ערמונים המוגשת בשילוב טקס חיתוך אכזרי נהדרת, מנת נמסיס טעימה אם כי מתוקה מדי, ואילו מנת סנט הונורה עושה חשק לערום את הפחזניות החמודות לכדי קרוקמבוש ולרוץ להתחתן עם הקונדיטור.

על אוכל דיברנו די, בואו נדבר על סירסור ביין.

אין ספק כי הישיבה במסעדת טוטו מעודדת שתיית יין משובח. זו אחת הסיבות בגללה אחת מארוחותיי במסעדה לוותה בפינו נואר צרפתי מבורגון -Louis Jadot Clos De La Commaraine, Pommard Premier Cru 2005. יין אצילי שנפתח יפה עם הזמן, טאנינים רכים, טעמי שגיב, דובדבנים, ריחות הנבדלים מהטעמים ובכך יוצרים משחק מעניין שבין האף והפה. כל אלו לא מנעו מסומלייה המסעדה לגבות דמי חליצה. זאת למרות שאך לפני שנה שמעתיו אומר בהרצאה שנשא "כשמישהו בא אלי... ובא עם בקבוק שיקר לו, בא עם בקבוקים טובים, הוא לא משלם דמי חליצה... התמחור האגרסיבי שלי בטוטו זה באמת בשביל למנוע את החוסר כבוד..." עוד הגדיל והוסיף הסומלייה אבירם כץ "אם מסעדה לא תמכור יין היא תיסגר".

כנראה שמסורת של 154 שנות עשיית יין ביקב Louis Jadot לא מרשימות את הסומלייה היקר ובניגוד להצהרותיו גבה דמי חליצה, אולי מתוך כוונה אלטרואיסטית להותיר את מסעדת טוטו על כנה. התייחסותו זו מתבטאת גם בתמחור תפריט היין שהוא בעצמו טען כאגרסיבי. בשבוע יינות בורגונדי למשל הוצעו 3 סוגי מחירים: בקבוק, כוס, חצי כוס! מהי חצי כוס? ובכן אם נסתכל על חצי הכוס המלאה הרי שזוהי בעצם רבע כוס מלאה, ואם על חצי הכוס הריקה הרי שמדובר בשוד לאור יום. היין שבחרתי עלה 27 שקלים לרבע כוס (עשו אתם את החשבון).

עקב האכילס המשמעותי ביותר של המסעדה הוא שירות לא קונסיסטנטי ולא יותר ממוצע. יד אמן כמו ידו של שלו אינה יכולה למקסם את יכולותיה ללא הזרועה הארוכה היא השירות.

בטוטו השירות טוב אבל לא מצוין כמצופה ממסעדה ברמתה. המלצרים מעבידים לא אחת את יושבי השולחן, הם אינם קשובים במאת האחוזים לבקשות הסועדים, לעיתים אף נראים כמי שאינם חשים בנוח בתוך ההצגה שהם שחקניה הראשיים. באחת מארוחותיי הזמנתי מנה ראשונה ועיקרית שהוגשו על גבי מצע דומה מאוד, אך העניין לא הובא לתשומת ליבי. ולסיום, המארחות, הפנים הראשונות והאחרונות שהנכם רואים במסעדה, בדרך כלל שקועות במחשב. אם יתמזל מזלכם אולי תסננה "שלום" או "תודה" מבלי להישיר מבט.