פורסם ב 24.12.2025
Image courtesy of Château Mouton Rothschild
מעט מאוד יינות בעולם הצליחו להפוך את התווית שלהם לאייקון תרבותי. Château Mouton Rothschild (שאטו מוטון רוטשילד) הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לכך - יקב שבו היין אינו עומד לבדו אלא נמצא בדיאלוג מתמשך עם עולם האמנות.
המסורת החלה בשנת 1945, שנה טעונה במיוחד: סוף מלחמת העולם השנייה, ניצחון בעלות הברית ותחושת לידה מחדש באירופה. הברון פיליפ דה רוטשילד בחר לציין את הבציר ההיסטורי בתווית יוצאת דופן – איור של האמן פיליפ ז'וליאן ובו האות V (Victory) המשולבת באות M של מוטון. זו לא הייתה גחמה עיצובית, אלא הצהרה: יין גדול הוא חלק מהעולם שבו הוא נוצר.
מאז, ובאופן רציף כמעט לחלוטין משנת 1946 ואילך, אימץ שאטו מוטון מסורת ייחודית: בכל שנה מוזמן אמן או אמנית לעצב את תווית היין. לא מדובר במהלך שיווקי בלבד, אלא במחווה עמוקה לאמנות כערך תרבותי העומד בשורה אחת עם יין גדול. האמנים מקבלים חופש יצירתי מלא - ובאופן סמלי, אינם מתוגמלים בכסף אלא בבקבוקים מהבציר אותו עיצבו.

Image courtesy of Château Mouton Rothschild
ברשימת האמנים שעיצבו תוויות למוטון מופיעים כמה מהשמות הגדולים של המאה ה 20 וה 21: פבלו פיקאסו, מארק שאגאל, סלבדור דאלי, אנדי וורהול, פרנסיס בייקון, ג'ף קונס ואחרים. כל תווית משקפת לא רק סגנון אישי, אלא גם רוח זמן, ולעיתים קריאה מרומזת של השנה שבה נוצר היין.
הבחירה באמנים לא נעשית באקראי, וגם לא תמיד לפי מידת הפופולריות. פעמים רבות מדובר בדיאלוג אישי בין משפחת רוטשילד לבין האמן, בהזמנה שמבקשת יצירה חופשית - לא פרסומת, לא תווית "יפה", אלא יצירת אמנות מיניאטורית שתלווה את הבקבוק לנצח. חשוב לא פחות: האמן אינו מקבל תשלום כספי. התגמול הוא עשרות בקבוקים מן הבציר שעיצב - מחווה אלגנטית שמדגישה את ההערכה ההדדית.
לא כל התוויות התקבלו תמיד באהדה. תווית הבציר 1993, שעוצבה בידי האמן בלתוס וכללה דמות עירומה, צונזרה בחלק מהמדינות ונמכרה שם בגרסה "מרוככת". גם זה חלק מהסיפור: מוטון לא נרתע מפרובוקציה מתונה, כל עוד היא נובעת מעשייה כנה ולא מפרובוקציה ריקה.

Image courtesy of Château Mouton Rothschild
המסורת הזו נמשכת בבציר 2023. תווית יין הדגל עוצבה השנה בידי האמנית הפורטוגלית ג׳ואנה ואסונסלוס, מן הקולות הבולטים באמנות העכשווית בפורטוגל. ואסונסלוס, החיה ויוצרת בליסבון, ידועה בעבודות המשלבות בין מסורת ומלאכות יד לבין שפה חזותית מודרנית ולעיתים חתרנית. עבודותיה הוצגו בביאנלה של ונציה, בארמון ורסאי ובמוסדות מרכזיים נוספים, והבחירה בה ממשיכה את הקו של מוטון: כבוד עמוק למסורת – בצד פתיחות לפרשנות עכשווית.
כך, לאורך עשרות שנים, הפכו תוויות מוטון לארכיון תרבותי מרתק: מפגש בין בורדו הקלאסית לבין אמנות עכשווית, בין מסורת נוקשה יחסית לבין חופש יצירתי. כל בקבוק הוא לא רק ביטוי לבציר מסוים, אלא גם לרגע תרבותי - כזה שאפשר לטעום, להתבונן בו ולחשוב עליו.
ואולי זה סוד הקסם האמיתי של שאטו מוטון רוטשילד: היכולת להזכיר לנו שיין גדול אינו רק עניין של כימיה, אקלים וטכניקה, אלא גם של רוח, דמיון ואומץ לחרוג מהשורה.