"באותו רגע ממש, הכריזה אגודת הצבעונים של הארלם על פרס לגילויו (איננו מעיזים לומר לייצורו) של צבעוני שחור וגדול ללא כתם של צבע, דבר שטרם הושג, ואשר נחשב כבלתי אפשרי, ...באותה מידה כך נאמר אז, יכולים היו מייסדי הפרס להציע שני מיליון גילדן ולא 100,000 בלבד, שכן מדובר היה בפרס שאיש לא יוכל להשיגו". (ספרו של אלכסנדר דיומא, הצבעוני השחור – The Black Tulip).

איני יודע באם סיפורו של הצבעוני השחור, זה שאינו ניתן להשגה, קינן בראשם של בני משפחת יצחקי, מייסדי יקב טוליפ, כאשר הגו את שמו של יין הדגל של היקב: Black Tulip, אולם אין ספק שהיין עצמו, השומר מזה שנים על רמה אחידה של איכות, הינו אחד מהישגיו הגדולים של היקב. הזדמנות להיווכח בכך, לטעום מיינות בלאק טוליפ ויינות אחרים של היקב על ציר הזמן ניתנה לאחרונה לאורחי בית איש הענבים. טעימה ייחודית זו אפשרה לטועמים להבין מחד, כיצד מייצר היקב מדי שנת בציר יין הדומה כל כך בתכונותיו ובאיכותו לקודמו ומאידך, להכיר ולחוש ביינות את ההבדלים בין שנות הבציר השונות.

ערב טעימות מרתק, מלווה בארוחה מרתקת לא פחות, אשר הוכנה במקום על ידי שף אלון גונן, הותיר טעם מסיים ארוך במיוחד. את מסע הטעימות אל נבכי יינותיו של יקב טוליפ, הנחה בעניין רב ובחן, יינן היקב – דוד בר אילן.

11 בצירים עומדים מאחורי יקב טוליפ והיקב בהחלט אינו שוקט על שמריו. מיבול של 7,000 בקבוקים בבציר הראשון, הגיע היקב לכ 300 אלף בקבוקים בבציר 2014, מה שהופך את יקב טוליפ לאחד היקבים הצומחים בישראל. לכך יש להוסיף את מעברו של היקב לכשרות, החל מבציר 2010, פעולה שדרשה מאמצים רבים, בייחוד לשם הטמעתם בעבודת היקב של חברי כפר תקווה. אם לא די בכך, לאחרונה הקים היקב חברת הפצה ויבוא של יין מרחבי העולם וגם יקב קונספט חדש: "יקב מאיה", אח צעיר ליקב טוליפ, הבא מאותו בית טוב (ועל כך בהזדמנות אחרת).

בלאק טוליפ במבחן הזמן 

השריפה שפרצה בארכיון היקב לפני כשנה, מנעה טעימה משנות הבציר הראשונות של הטוליפ השחור, וכך נותר לנו לטעום את היין החל משנת הבציר 2008 ואילך, כולל טעימת חבית משנת בציר 2013, כל היינות, למעט טעימת החבית, מבקבוקי מגנום. "יקב טוליפ הוא יקב עולם חדש" מסביר דוד בר אילן היינן. בעולם הישן האירופאי המסורתי, מייצרים את היין מהענבים שבבעלות היקב סביב אחוזתו, עם התערבות מינימלית מצד היינן, כך ומאחר והגיוון האקלימי בין שנה לשנה יכול להיות משמעותי, הרי למרות שהזנים הם אותם זנים והענבים מגיעים מאותם כרמים ממש, נוצרת שונות רבה ביותר ביינות, בין שנות בציר.

התפיסה ביקב טוליפ ובפרט בכל מה שנוגע לבלאק טוליפ, הינה שונה בתכלית. הקו שלנו, מסביר דוד, הוא לייצר יין בסגנון קבוע, עם שונות נמוכה ככל הניתן על ציר הזמן. אי לכך, הבלנד הבורדולזי של אזור המדוק (קב"ס, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו), כמעט שאינו משתנה וכך גם הכרמים אשר מהם מגיעים הענבים (כפר יובל, עלמה-עד 2013 עת נעקר בשל וירוס קיפול העלים, כרם בן זמרה), בציר ומיון ידני, משך הזמן ששוהה היין בחביות (כ 30 חודשים עד 2011 ומאז 24 חודשים) וסוגן (עץ אלון צרפתי בנות 225 ליטר בקלייה מהירה), תהליך היישון (כל זן בנפרד למשך חצי שנה עד שנה והשלמת היישון כבלנד), טמפרטורת היישון, סוג השמרים וכדומה – כל אלו הפכו לחלק מפרוטוקול הייצור של היין. אם בוצע שינוי בשנה מסוימת, הרי שמטרתו הייתה בדרך כלל דווקא לשמר את הסגנון.

עם כל זאת, הטבע עושה את שלו ולצד הקו האחיד המודגש, המוצא ביטויו בצבע, בארומות וגם בטעם – הישג מעניין בפני עצמו, ניתן בהחלט לזהות הבדלים בין היינות משנות הבציר השונות וזהו ללא ספק אחד הדברים שהפך את הטעימה (כמו גם את עולם היין כולו), למרתקת כל כך.

תודה לאיש הענבים, ליקב טוליפ, לדוד בר אילן ולשף אלון גונן, על ערב טעים במיוחד.

טעימת יינות בלאק טוליפ

בלאק טוליפ 2008 (מגנום): ללא ספק אחד היינות הבולטים בטעימה. כמו כל היינות – צבעו סגול כהה, כמעט שחור. האף מתחיל להיפתח, מעט אלכוהולי, מורכב עם ריחות פרי שחור בשל, קאסיס, וניל, פלפל ותבלינים, פטריות ושוקולד. בפה – גוף מלא, חמיצות טובה, טאנינים מודגשים אבל נעימים, טעמים ממשיכים את האף, סיומת ממושכת. מוכן לשתייה, אך ימשיך להשתבח בבקבוק בשנים הקרובות.

בלאק טוליפ 2009 (מגנום): יין טוב מאוד. עדיין סגור באף ולטעמי, מוטב להמתין עוד שנה לפחות עד לשתייתו, או לחדרר שעתיים ויותר טרם מזיגתו. האף אלכוהולי, פרי בשל, ריחות פלפל ותבלינים, קאסיס, וניל ושוקולד. הפה בעל הגוף המלא, נותן אף הוא תחושה כי מדובר עדיין ביין צעיר מאוד, טאני, חמיצות יפה, ניתן לחוש בפוטנציאל ההשתבחות של היין ובאופיו האלגנטי. סיומת ממושכת.

בלאק טוליפ 2010 (מגנום): שנת הבציר החמה ביותר בשנים האחרונות נותנת בהחלט את אותותיה גם ביין, אשר לטעמי היה המוצלח פחות מבין יינות בלאק טוליפ שטעמנו. האף אלכוהולי, ריבתי, בשל ומתקתק. היין ללא ספק מוכן לשתייה ונראה שאין לו לאן להתפתח עוד בבקבוק. באף ריחות קברנה סוביניון מודגשים: פירות שחורים וקאסיס, פלפל לבן ושחור, לא לגמרי מאוזן. העדר האיזון ניכר גם בפה, מתקתק ופירותי, גוף מלא, החמיצות אמנם גבוהה אך לא ממש משתלבת (תיקון חומצה מאסיבי?), טעם מסיים בינוני במשכו.

בלאק טוליפ 2011 (מגנום): באם 2010 היתה דוגמה לשנה חמה במיוחד, הרי ששנת הבציר 2011 היתה ההיפך המוחלט – שנה קרה מאוד ולדבריו של דוד בר אילן – עונת הגידול התנהגה באופן אופטימלי עבור הזנים המרכיבים את היין. בניגוד לקודמיו וכמו הבאים לאחריו, יין זה שהה 24 חודשים בחביות עץ וזאת מתוך החלטה מושכלת להפחית את השפעת העץ על היין. שינוי נוסף הוא שהחל מבציר 2011 מגיעים ענבי המרלו בממסך מכרם צובה שבהרי יהודה. גם בציר 2011 נותן תחושה אלכוהולית באף, אם כי פחותה והתחושה היא שהיין פתוח למדי. הפרי מוחצן והפירות אדומים, אולם ריחות הפרי עדיין "נחבאים" מאחורי התבלון המפולפל המגיע בעיקר מן העץ. האף מצוין. בפה ניכרת חמיצות גבוהה אך מאוזנת, היין אמנם פחות "בומבסטי" מקודמיו, אך עגול ואלגנטי. יין מצוין, תחרות קשה מול בציר 2008. מוכן כבר כעת לשתייה, אם כי להערכתי, הינו צפוי להמשיך ולהשתבח בבקבוק בשנים הקרובות. מאידך, היותו מוכן לשתייה כבר בשלב מוקדם זה, מרמז לדעתו של היינן שאפשר ואורך חייו יהיה קצר יותר מאשר זה של מתחרהו.

בלאק טוליפ 2012 (מגנום): עונת הגידול הייתה סטנדרטית למדי. היין שהתקבל הינו סגור יחסית באף – עדיין צעיר. הסגנון המוכר של יינות בלאק טוליפ נשמר, אם כי נדמה שיין זה מורכב מעט פחות מקודמיו ופחות מפולפל, בריחו ובטעמו. גוף מלא ובפה טאנינים מודגשים. טעם מסיים בינוני, נראה שפרק זמן נוסף בבקבוק ייטיב עם היין מבציר 2012.

בלאק טוליפ 2013 – טעימת חבית: טעימת חבית הינה תמיד סוג של אתגר, מאחר וצריך לזכור שעניין לנו עם יין שפשוט עדיין אינו מוכן. בטעימה כזו צריך להתגבר בעיקר על בעיות איזון ולנסות להתחקות אחר הפוטנציאל של היין, כאשר יבוקבק. הקושי גדול עוד יותר, כאשר כמו ביין שטעמנו, הבלנד הסופי עדיין אינו מוכן וצפוי להשתנות. בהסתייגויות אילו, נדמה לי שבפנינו עוד אחד מן הטובים שבבצירי בלאק טוליפ, התואם את עונת הגידול עצמה, שהתקדמה לדבריו של דוד: By the book. ניתן כבר לחוש ביין את מאפייני הסגנון המוכר עם פרי מרוכז מאוד וטאנינים בולטים מאוד בשלב זה, אך נעימים. הסיומת ארוכה.

טעימת אורך: סירה רזרב

טעימת הסירה רזרב פתחה למעשה את טעימת היינות האדומים של הערב (לפתיחת הקנה, קדמה לה לגימה של 2 יינות לבנים צוננים: וויט טוליפ 2014 ומארה וויט של יקב מאיה). דוד בר אילן מדגיש כי ניתן לקבל בארץ יינות מצוינים מזן הסירה, אך לשם כך צריך שהענבים יגיעו ליקב ברמת הבשלות המתאימה. לשם כך, בשלבים הסופיים של עונת הגידול, מגיע דוד לכרם מדי יום, על מנת לבחון את מצבם של הענבים. יינות הסירה רזרב, כמו הבלאק טוליפ, מתיישנים בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות, בנות 225 ליטר. כל היינות בטעימה, למעט טעימת טרום הבלנד של בציר 2014, נמזגו מבקבוקי מגנום.

רזרב, סירה 2009 (מגנום): במילה אחת - בומבסטי. צבע היין סגול כהה מאוד, כמעט שחור. האף אלכוהולי מאוד, פרי מאוד בשל, פלפל לבן ושחור, טבק, שוקולד ומוקה, רמזים לציפורן ועור. בפה גוף מלא, אלכוהולי, עם חמיצות בינונית לכל היותר, טאנינים מדגשים, גוף מלא, עם סיומת ממושכת למדי. ניתן ליהנות מן היין במהלך שלוש עד חמש השנים הקרובות.

רזרב, סירה 2012 (מגנום): צבע היין סגול כהה מאוד, כמעט שחור כקודמו ואולם שאר מרכיביו שונים למדי ומשקפים את תחילת השינוי בתפיסה שחל בעקבות הצטרפותו ליקב של דוד בר אילן, המעדיף לייצר יינות בומבסטיים פחות ואלגנטיים יותר, הנותנים יותר ביטוי לפרי. האף שהיה מעט סגור בעת הטעימה הינו אלכוהולי, ריחות פרי בשל, לצד שוקולד, פלפל לבן ושחור ורמז לטבק. בפה חמיצות טובה, הרמוניה יפה בין הטעמים לריחות, הפרי בולט יותר מאשר באף. אלגנטי למדי, עם גוף בינוני עד מלא וסיומת בינונית פלוס. ימשיך להיות מהנה לשתייה לפחות בחמש השנים הקרובות.

רזרב, סירה 2014: טעימת טרום בלנד: היין עזב את החבית רק שעות אחדות לפני הטעימה. דוד מסביר שעונת הגידול של 2014 הייתה מעט בעייתית עבור ענבי הסירה, בשל החורף הדרמטי. הענבים ביין מגיעים אף הם כמו בשנים קודמות מן הכרם בכפר יובל ואולם, היקב שוקל להוסיף לממסך ענבים מכרם נוסף (ובשלב זה חשאי), בשל הדרישה הגבוהה ליין.

היין מסתמן להיות עוד פחות בומבסטי מקודמו ומבחינתי, מדובר במחמאה. באף מתקבל פרי טוב, בעיקר שזיפים שחורים ובבשלות טובה ולצד הפרי ריחות עץ בתחילת דרכו. הפה עדיין חסר איזון, העץ והפרי אינם משתלבים ואולם מדובר בעניין זמני לחלוטין. האלגנטיות של היין כבר נרמזת והסיומת ממושכת ונעימה. לטעמי, באם לא יתבצעו ביין שינויים מהותיים, יש בו פוטנציאל להיות אחד מן האיכותיים שביינות הסירה רזרב של יקב טוליפ שטעמתי עד כה.