השלווה שאופפת את עוספיה מזה מאות שנים, הופרה למספר ימים, עם פרוץ השריפה בכרמל. ימים אחדים לפני שעוספיה נכרכה עם האסון הלאומי הכואב, נענינו להזמנה לביקור מודרך בין אבני הדרך של התרבות הדרוזית המסתורית בשילוב עם מטעמים מהמטבח המקומי ובמפגשים אנושיים.

עוספיה במבט מן הכביש צילום: יעל עופר 

בעוספיה 10,600 תושבים, מהם כ-80% דרוזים, כ-15% נוצרים, כ-5% מוסלמים,עשרות משפחות יהודיות וסטודנטים מאוניברסיטת חיפה השוכרים דירות ביישוב.

בעבר, ולא פעם אחת, חלפנו ברחובות עוספיה והשקפנו אל הנוף הירוק, עצרנו במסעדה או קנינו בקלאווה אצל הקונדיטוריה הידועה של שפיק, אבל תמיד המשכנו לנסוע על הכביש הראשי בואכה דלית אל-כרמל, אחותה הגדולה והסואנת של עוספיה, או לכיוון חיפה דרך צומת בית אורן.

אין דומה לטייל עם מדריך מקומי בן המקום, כמו שאין להשוות ארוחה במסעדה המתמחה בתפריט ביתי אתני, למאכלים שהוכנו במטבח הפרטי והוגשו בסלון של משפחה מקומית, אך על כך בהמשך.

נשמות טובות

במרכז הכפר, אנו פוגשים את המדריך הצמוד שלנו, המומחה לחינוך ותושב המקום, ד"ר ג'אבר אבו רקון, בן לאחת החמולות המפורסמות, ומומחה לרזי התרבות הדרוזית. הסמיכות של מקום המפגש לבית הקברות סוחף אותנו לנבכי הדת הדרוזית הידועה במסתוריותה. בבית הקברות האזרחי אשר בלב הכפר, אין זכר למצבות קבע: "אנחנו לא מאמינים בתחיית המתים, אלא בגלגול נשמות. לכן, כעבור עשרים-שלושים שנה, קוברים מתים חדשים מעל הגופות הקודמות", מסביר ד"ר ג'אבר, "האדם הוא שילוב של חומר ואנרגיה והנשמה עוברת לתינוק חדש שנולד. לא פעם, הילד שגדל נזכר בחייו הקודמים, וכשזה קורה - מפגישים אותו עם משפחת המת שנשמתו התגלגלה אליו ושומרים על קשר ידידות מיוחד". ד"ר ג'אבר חושף צוהר נוסף על אמונות בני עמו: "בית הקברות הצבאי הצמוד אליו, הוא יוצא דופן וחולק כבוד לחיילים שנהרגו בהתאם למסורת הצבאית".

הרובע העתיק של עוספיהצילום: יעל עופר

נדבך נוסף בתרבות ובחיי היום יום, מתגלה בגרעין העתיק של הישוב. הרובע העתיק של עוספיה כיכב על שטר הלירה הראשונה שהנפיקה מדינת ישראל. בין הסמטאות ובתי האבן בני מאות השנים, מסב הד"ר את תשומת לבנו למגן דוד ולסמל מתומן נוסף בחזית הבתים: "המבנה המתומן עם שמונת קודקודיו מסמל את הנצחיות והאינסוף בדת הדרוזית".

ליד ביתו ההיסטורי של דודו, השייח לביב אבו רקון, חושף ד"ר ג'אבר טפח מהברית שנרקמה בין היהודים והדרוזים טרם קום המדינה, שאבא חושי היה ממנהיגי הישוב היהודי, לימים ראש עיריית חיפה שטווה את הברית ההיסטורית עם העדה הדרוזית, הסתתר מפני הבריטים בבית השייח שלושה ימים, ואז הוברח לקבוץ יגור כשהוא מחופש לאישה דרוזית.

סעודה כשרה

.אחרי העיסוק ברוח ובהיסטוריה, הגיע זמנו של ה"חומר", ואנו מוזמנים להתארח בבית מקומי, באחד מכמה בתים המשתתפים בפרויקט האירוח המשפחתי, כי הרי אין דרך טובה יותר להתוודע לתרבות ולאנשים, כמו דרך האוכל. ניחוחות המאפים פותחים לנו את התיאבון.

בפתח הבית, עמלה הסבתא ואופה טובין דרוזי בטאבון המשפחתי. המאכלים מוכרים לכולנו מהמטבח הערבי הגלילי, אך חווית האירוח ב"מדפה" - חדר ההסבה לאורחים, שונה מישיבה במסעדה. הרי גם המסעדה הטובה ביותר, אינה מספקת חוויה של אירוח משפחתי אישי, בפרט חוויה של תרבות אחרת.

במסגרת הפרויקט שיזמה חברת "עמים וטעמים" מוגשות ארוחות בשריות כשרות בהשגחת הרבנות הראשית (!). המטבח בכל אחד מהבתים המארחים, נפרד מהמטבח הפרטי של המשפחה. משגיח כשרות עובד בצמוד לאם המשפחה בכל שלבי ההכנה, שומר על להבת תמיד ואף מפריש חלה. חומרי הגלם הכשרים מגיעים מספקים כשרים מורשים. בעודנו יושבים במדפה, ומתענגים על הנוף הצופה למפרץ חיפה ועמק זבולון, נערך השולחן.

בעלת הבית עומלת על המנקיש צילום: יעל עופר 

המנקיש (פיתה ועליה שמן זית וזעתר) והמחמר (מלשון "אדום" מתובלת בבצל ותבלינים המעניקים לה את צבעה האדום), שאופה בעלת הבית מגיע לשולחן כשהוא לוהט ופריך. עד מהרה, הוא מתמלא בקערות צבעוניות ממאכלים שונים: .מנסף - צלחת אורז עם בשר ושקדים וחומוס ביתי עם שמן זית שהוכן לפני שעה קלה. החומוס מככב גם בתבשיל בורגול, וגם במנזלה - תבשיל חצילים וגרגרי חומוס עם בצל ברוטב עגבניות אשר היה טעים להפליא. בנוסף, מוגשים שני מיני קבאב איכותיים. מאגף הממולאים מגיחה צלחת קישואים, פלפלים ועלי גפן ממולאים באורז.

בתום הארוחה מגישה המארחת מאפים מתוקים כמו בקלאווה ומעמול וכמובן כוס תה נענע עם מרמייה (מרווה), וממליצה לנו לשתות אותו ללא סוכר, כדי להקל על עיכול הארוחה העשירה.

אין כמו מפגש אנושי ותרבותי בסלון ביתה של משפחה. זו בהחלט חווית תרבות הרבה מעבר לחווית הסעודה. לחפלה מושלמת, ניתן להזמין בנוסף לטיול ולארוחה, הופעה חיה של מוסיקה אותנטית והאורחים מוזמנים להצטרף בדרבוקות ובריקודים.

הכותבת הייתה אורחת מטעם פרויקט "אל כרמל" בחברת "עמים וטעמים".