האם גפן היין בסכנה?

השם "פילוקסרה" הינו ללא ספק אחד השמות המפחידים בעולם היין, לאו דווקא מבחינה פונטית, אם כי נדמה שגם למי שמשמעות השם אינה מוכרת לו, הוא ודאי נשמע יותר כמו שם של מחלה, מאשר כל דבר אחר. השם "פילוקסרה" מעורר חשש מידי בעיקר בשל מה שהוא מייצג: כנימה קטנה שלא ניתן כמעט להבחין בה בעין בלתי מזוינת, אשר בתוך פחות משלושה עשורים, השמידה כמעט לחלוטין את כל כרמי ענבי היין של אירופה, ורבים מן הכרמים שמחוצה לה.

150 שנה לאחר שהפילוקסרה נכנסה אל התודעה העולמית וכ 120 שנה לאחר שעולם היין למד כיצד להתמודד עמה, חוזר שמה ונשמע לא מעט בשנים האחרונות בקרב המגדלים והמומחים למיניהם ואולם הפעם, כנקודת ייחוס. לצד השם פילוקסרה, נשמעים לאחרונה מתוך יראה לא פחותה ואולי אף גדולה יותר, שמות כמו ESCA, Eutypa dieback, Botryospheria ושמות נוספים, המתייחסים כולם למשפחת פטריות העצה, פטריות המתפתחות בעצה – משמע בגזע הגפן.

למרות שפה ושם ניתן עדיין להיתקל בהתפרצויות מקומיות של פילוקסרה, הרי שבהיות הפתרון למניעת התפשטותה ידוע ומיושם, נראה שכגורם סיכון מרכזי, ניתן כבר כיום לייחס אותה להיסטוריה ואולם, סיפורן של פטריות העצה הינו שונה בתכלית. מדובר בסיכון שבהתהוות, אשר פגיעתו ברחבי העולם הולכת ומתבררת כקשה ביותר ואפשר שמדובר בתופעה מסוכנת לא פחות מאשר פגיעתה של הפילוקסרה בעבר.

ממש כפי שקרה ביחס לפילוקסרה, עולם היין שם את פטריות העצה על הכוונת והתגייס על מנת למצוא מזור מפני פגיעתן ואולם, למרות שכבר בשנת 1998 הוקמה מועצה בינלאומית להתמודדות עם התופעה, ועל אף ההתקדמות העצומה שחלה במחקר החקלאי מאז שהחוקרים נאלצו להתמודד עם כנימת הפילוקסרה באמצע המאה ה 19, הרי שעד היום, טרם נמצאה שיטה בדוקה לטיפול במזיק וגם לא למניעת התפשטותו. זוהי הסיבה העיקרית לכך שרבים בענף היין תוהים כיום בקול רם, האם פטריות העצה הן ממשיכות דרכה של הפילוקסרה, קוטלת ההמונים של הגפנים?

מי אתן פטריות העצה?

מהן בעצם אותן פטריות עצה? מדובר בקבוצת פטריות (הידועה בדרך כלל בשם הכולל ESCA, הלקוח מן המילה היוונית YSCA שהתייחסה הן לעצת גפן רקובה והן לריקבון הפטרייתי), המתיישבות בדרכי ההובלה של גפן. על מנת להתקיים ולהתפתח, קולטת הגפן, כמו כל צמח אחר, מים וחומרי הזנה שונים (מינרלים) מן הקרקע, באמצעות השורשים. אותם חומרי הזנה חיוניים עוברים מן השורשים אל חלקיו האחרים של הגפן, דרך צינורות הובלה, המצויים בעצה. כאשר מתעוררת בעיה בהובלת חומרי ההזנה, נפגמת התפתחותה של הגפן וחייה מתקצרים. פטריות ESCA הן פטריות אלימות, הניזונות מחומרי ההזנה המובלים דרך העצה, אל שאר חלקיה של הגפן. באם בעבר ידועות היו רק 2 פטריות בקבוצה זו, הרי שבשנים האחרונות התפתחו סוגים נוספים של פטריות וכיום מזהים כבר 15-16 פטריות עצה שונות.

בניגוד לפילוקסרה, שתוצאות פגיעתה ההרסנית בגפן היו בדרך כלל מהירות מאוד וניתן כמעט לומר מידיות, הרי שאת פטריות העצה ניתן אולי לכנות כ"רוצח השקט". בדרך כלל, גם אם פגיעתן נראית, הרי שהגפן ממשיכה להתמודד עמה למשך פרק זמן לא קצר ואפילו על פני שנים ואולם, אורך חייה של הגפן מתקצר באופן משמעותי ותהליך גסיסתה החל, תוך שבמהלכו ניכרת השפעה קשה על איכות הפרי. עם זאת, נרשמו גם מקרים של "מוות מידי", בתוך ימים, בייחוד כאשר פגיעת הפטרייה התגלתה לראשונה באמצע הקיץ, במהלך תקופה יבשה שבאה מיד לאחר פרק זמן עתיר גשמים. אף שפטריות העצה תוקפות גם גפנים צעירות, הרי שהן נוטות לגרום לפגיעה קשה יותר דווקא בגפנים הבוגרות יותר, אלו שגילן מעל 10 שנים.

גפנים זקנות ומבוססות

יתרונותיהן של "הגפנים הזקנות" בהקשר של ייצור יינות איכותיים ידועות. הפרי שנותנת גפן בוגרת אמנם מועט יותר, אך ככל שהוא מתמעט הוא גם נעשה איכותי יותר. גפנים בוגרות הינן בעלות מערכת שורשים מפותחת יותר, והתאקלמותן ביחס לתנאי הגידול המקומיים טובה יותר. כתוצאה מכך, הן נותנות פרי מורכב ומרוכז יותר. מסיבה זו השתרשו בעולם היין מונחים המשמשים לתיאורם של יינות המיוצרים מגפנים בוגרות ובין הידועים שבהם: ,"Vinhas Velhas" "Vieilles Vignes". בעולם שבו אורך חייה של הגפן מתקצר גם בלא השפעת פטריות העצה, לא מעט גם בשל שיקולים כלכליים של כמות על פני איכות, הרי שיצרנים הדוגלים בייצור יינות איכות "מחפשים כיום בנרות" אחר גפנים בוגרות יותר לשם ייצור יינותיהם. אם בעבר הלא מאוד רחוק ניתן היה למצוא ברחבי העולם גפנים רבות שגילן קרוב למאה שנה ואף מעבר לכך, הרי שבימינו, גפנים בנות חמישים ושישים נחשבות לזקנות ובאזורים חמים יותר, כמו בישראל, גפן בת 25-30 כבר נחשבת לקשישה. כל זאת כאמור, עוד בטרם נכנסו פטריות העצה לפעולה. בנסיבות אלו, ניתן בהחלט להבין את חששם של המגדלים והיצרנים וגם את דאגתם של הצרכנים, מפני האיום ההולך ומתהווה על עולם היין.

המקור

מהו מקורן של פטריות העצה ומדוע לא דובר בהם כאיום קיומי על תעשיית היין העולמית, אלא רק בשנים האחרונות? גם בהקשר זה, כמו ביחס לפתרונות האפשריים, קיימות יותר שאלות מאשר תשובות. אחת הסברות היא שתחילתו של האיום נמצא דווקא בניסיונם של המגדלים להתגונן בפני איום אחר. עד לתחילת המאה הנוכחית, נהגו ברחבי העולם לרסס גפנים נגד מחלות בחומר הרעיל ארסן (סודיום ארסניט) ואולם, השימוש בחומר זה נאסר מסיבות מובנות. יש הסבורים כי הפסקת השימוש בארסן, ששימש בין היתר גם כקטלן של פטריות העצה, שיחקה תפקיד מרכזי בעלייה הברורה בכמות הגפנים המותקפות על ידי הפטריות.

סברה מקובלת אחרת, היא שהתפתחותה המואצת של הפטרייה קשורה בכך שמשתלות ברחבי העולם כולו החלו בשנים האחרונות, משיקולים כלכליים, "לחתוך פינות" בכל הקשור לסניטציה של השתילים ולמועד הוצאתן למכירה למגדלים. יש הסבורים כי האשמה נעוצה בשיטות מכניות שפותחו לשם הרכבת הכנה והחוטר. מומחים אחרים סבורים כי תופעת פטריות העצה נפוצה במיוחד בגפנים שניטעו במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת. אחת הסברות אשר טרם נחקרה עד תום, היא שקיים קשר לעוצמת הצימוח של הגפן, כאשר בעשורים האחרונים מועדפות גפנים בעלות עוצמת צימוח נמוכה יותר.

תפוצתן של פטריות העצה היא עולמית, אם כי ישנם אזורים בהם השפעתן ההרסנית עודנה מוגבלת. התפשטות הפטרייה פרצה מזמן את גבולותיה של צרפת, שם אותרה לראשונה והיא נפוצה כיום מאד גם באיטליה, בספרד, באוסטרליה, בניו זילנד ולאחרונה גם יותר ויותר בגרמניה ובשוויץ. התפשטות הפטריה אינה מוגבלת רק להיבט האזורי. בתחילת המאה, הנטייה היתה לחשוב כי הזנים קברנה סוביניון וסוביניון בלאן הינם רגישים במיוחד לתקיפת משפחת פטריות העצה ואולם, בשנים האחרונות התרחבה פגיעתן גם לזנים נוספים וביניהם פינו נואר בבורגון, שרדונה ועוד.

צרת רבים נחמת טפשים 

מה מצב התפשטות פטריות העצה אצלנו? על כך שוחחתי עם ערן הרכבי, מנהל תחום הגפן בשרותי ההדרכה והמקצוע (שה"מ) של משרד החקלאות. ערן מאשר כי גם בישראל איננו נקיים מדאגות, אם כי לדבריו המצב נמצא עדיין תחת שליטה, וזאת לא מעט בשל פעולות הגנתיות שונות הננקטות על ידי נציגי משרד החקלאות. בנוגע לזנים, מסביר הרכבי כי אין אמנם נתונים בדוקים, אבל אפשר שהזנים קריניאן ופרנץ' קולומברד הינם רגישים יותר.

לפני זמן לא רב התפרסמה באתר אכול ושאטו כתבה שעסקה גם בפטריות העצה ואשר תוכנה עורר סערה זוטא. באותה כתבה נטען בין היתר, כי המסקנות אליהם הגיעו אנשי שה"מ ביחס לפגיעת פטריות העצה בישראל והפעולות אשר ננקטו על ידם לשם התמודדות עם פגיעתה, נגועות בשיקולים זרים. הטענה העיקרית היתה כי המקור להופעת הפטריות בישראל הוא בחומרי ריבוי מקומיים וכי על מנת להגן על בתי הריבוי המקומיים, מטיל משרד החקלאות מגבלות קשות על ייבוא שתילים לישראל, אשר אפשר והיה מסייע לפתרון הבעיה.

ערן הרכבי דוחה את הטענות וקובע שההגנה מפני יבוא המוני של שתלי גפן לישראל, דווקא פועלת להגנת הגידול המקומי. לדבריו על סמך מחקרים שבוצעו, נמצא כי הבעיה כאן, כמו גם במקומות אחרים ברחבי העולם, אינה נעוצה בחומרי הריבוי, אלא בשתלנים, המעדיפים כתוצאה מלחצם של המגדלים, להוציא את השתילים לשוק במועד מוקדם ככל הניתן, לפני ט"ו באב – על מנת שהשתילה תתבצע לפני ראש השנה וכך ירוויחו המגדלים שנת עורלה. שתיל שיוצא מן המשתלה, מסביר הרכבי, מכוסה עדיין ברקמה ראשונית עוברית רגישה ובאם לא ישתרש בתוך שבועיים – הוא צפוי להירקב. בתי הגידול מזרזים לפיכך את תהליך ההשתרשות של השתיל ובסופו של דבר זה בעוכריו, בשל הרגישות להתפתחות פטרייתית.

אחת המסקנות אליהם הגיעו לאחרונה האירופים, היא שפתיחת הגבולות בין המדינות, המתבטאת גם במכירה כמעט חופשית של שתילים, תרמה תרומה מרכזית בהתפשטות הפטריות. לפיכך מסביר ערן, המגבלות המוטלות בישראל על יבוא שתילים, הן שמסייעות דווקא לבלימת התפשטות התופעה אצלנו, ואילו יבוא בלתי מבוקר יעצים את התפשטותה: "גם אם חומר הריבוי שלנו אינו מושלם, עם המחלות שלנו נסתדר, המחלות המיובאות הן הבעיה". לנוכח המחקרים העולמיים המתייחסים ל"קיצור פינות" במשתלות רבות ברחבי הגלובוס, נראה לכאורה כי יש ממש בדבריו של הרכבי. כאשר מדובר באיום בסדר הגודל של הפילוקסרה, מוטב לזכור ולמיין שהתפשטותה של זו לאירופה נבעה מייבוא בלתי מבוקר של שתילי גפנים מצפון אמריקה, ששורשיהם היוו בית לכנימה.

האם יימצא הפתרון במועד, או שמא עולם היין מצוי שוב בסכנה?

פתרונות שונים ומשונים הוצעו בזמנם להתמודדות עם הפילוקסרה, בטרם נמצא הפתרון המיוחל (הכלאת הגפן האירופית עם כנות אמריקניות). בין המשונים שבהם: קבורתה של קרפדה חיה מתחת לגפן, או השקיית הגפנים ביין לבן. עולם היין המודרני אמור להיות ערוך יותר להתמודדות עם המזיק העכשווי ויש להניח שהפתרון לפטריות העצה לא יגיע בסופו של דבר מכיוונים אלו. הואיל וטרם נמצא הפתרון לתופעה, כיצד מתמודדים עמה בכל זאת ומה ניתן לעשות על מנת לפחות להפחית את התפשטותן של פטריות העצה?

ערן הרכבי כמו מומחים זרים רבים, סבור כאמור שהבעיה מתחילה כבר במשתלה וכי למרות הפגיעה ברווח המידי, עדיף יהיה לענף היין בטווח הבינוני והארוך, באם המשתלות יאריכו את שהות השתילים בתחומן, טרם הוצאתם. פעולה נוספת אותה ניתן לבצע במשתלה, הינה טיפולים מונעים בחומרי הריבוי – טבילה במים חמים באמצעות אמבטיות מחוממות ועוד ואולם, השתלנים אינם מתלהבים מביצוע אותם טיפולים, משיקולים שבעיקרם הינם כלכליים. בנוסף, חשוב למנוע התפשטותם של חומרי ריבוי פגועים.

הקיימות דרכי התמודדות למניעת התפשטותן של הפטריות בכרם? מסתבר שלא הרבה. כיום מדובר בעיקר על הימנעות מזמירה בימים גשומים וכמה פרקטיקות גידול נוספות, אשר יעודן למעשה הינו מניעת מחלות באופן כללי ובתוך כך, גם עיכוב התפשטותן והתבססותן של פטריות העצה. באנלוגיה לפילוקסרה, נראה לפיכך שאנו מצויים כיום עדיין בשלבים הראשונים של הניסוי והתהייה והחשש הוא, שלמרות חומרת המצב העכשווי, הרי שגם מבחינת נזקיו של המזיק, מצויים אנו עדיין בשלבים ראשוניים בלבד, כאשר העתיד אינו מבשר טובות. אמנם מוקדם עדיין לדעת אם תעשיית היין עומדת בפני אסון כמו זה שגרמה לו כנימת הפילוקסרה ואולם, מאחר ולמרות ניסיון מחקרי של 15 שנה ויותר, הפתרון אינו נראה עדיין באופק, והחששות בהחלט נשמעים מבוססים.