הנופחים למרחקים, או איך אנחנו העיתונאים מפריחים נאדות לחבית ממנה אנחנו שותים
כבר בפתח דבריי אני מבקש אחת ולתמיד, הניחו למילה "פלצנות" בהקשר ליין. די! אין למילה הזו מקום בעגה העברית, וודאי שלא בהקשרים עליהם נדבר. ועכשיו מששטחתי את בקשתי הצנועה, בואו נדבר קצת על המילה הזו, שנייה לפני שאנחנו מכחידים אותה מעלינו ומפסיקים כל שימוש בה.
אני מניח שכל כתבי היין ואני ביניהם, רוצים לקדם את דעותיהם, אמונותיהם וברמה זו או אחרת את תעשיית היין הישראלית או העולמית, ובכך גם להשפיע על ציבור רחב יותר, לשתות יותר. מנגד, ישנם קוראים רבים, הרואים בתחום היין, בכתבי היין ובמילון המונחים המשמש בביקורת יין, משום תחום סנובי, אליטיסטי, מתנשא וכמובן פלצני. לאחרונה אף נתקלתי בכתבה פרי עטו של ח. גורפינקל, אחד העיתונאים האהובים עלי, שבכותרת המשנה לכתבתו נכתב על ישראל של "טרום פלצנות היין" כאילו לומר שפעם היה טוב והיום נפלנו לתהומות הנשייה של עולם הנוחיות.
המילה "פלצנות" נתפסת כמילה שלילית ולא בכדי. מי הוא האוהב את הריחות הנלווים לנפיחת האחוריים? שיקום או שיצמק את לחיי עכוזו ויידום לעד.
הסלנג הישראלי החליט בשלב מסוים כי "פלצנות" היא מילה נרדפת למילים כמו סנוביזם, יומרנות... אולם גם אם תשאלו את אנשי האקדמיה ללשון עברית (כן, שאלתי), הם לא ידעו לספר על גלגולה של המילה לעגה הישראלית, למעט הפניה למאמר של אילון גלעד בעיתון הארץ אשר גם בו אין די כדי להצדיק את קיומה של המילה בהקשרים בה היא נאמרת כיום. והנה סיבה נוספת להפסיק את השימוש במונח המשעמם הזה ולהכרית את הבורות מתוכנו.
הקשר אשר נכרך בין עולם היין ובין המילה פלצנות, בתרומתם האדיבה של כולנו, מעורר בי פלצות באופן מתמיד. הרי לכוס בה אנו אוחזים, נמזג משקה אשר נשתה מתוך רצון לתבל ולרומם ארוחה, כמו גם מתוך רצון לחוות רגע משותף, נעים ואהוב עם אנשים שאנו חולקים עמם חוויה וכוס משקה. האם הרצון לחבר בין אנשים, לחבר בין האוכל והנפש היא פלצנות? ככל שידוע לי השורש פ.ל.צ מרחיק אנשים זה מזה בתנועות נפנוף יד ולא מאחד ביניהם.
הניתוח המדוקדק אותו עושים מבקרי היין השונים למשקה, מקומו כמצפן המכוון את ההולכים אחר דעותיהם והמסייע לאלו הבאים אל מול מדפי החנויות העמוסים תוויות מסוגים שונים, לברור את המוץ מן התבן. זוהי שפה, מילון מונחים גדוש אסוציאציות מן החי, הצומח ולעיתים הדומם, באמצעותו אפשר להעביר אל הקורא את החוויה אותה יפגוש כשיריח ויטעם את היין. נכון הדבר, כי בחלק מן המקרים, כותבי הביקורות כושלים באבחנותיהם, נכון גם שלא כל מבקרי היין מבינים יין, אולם בבסיסו של דבר, ביקורת יין טובה היא כמו כל ביקורת בכל תחום אחר. עלינו להבין כי בתרבות עסקינן ואילו המילה "פלצנות" לא זו בלבד שאינה מסמלת תרבות, יותר מכל היא מסמלת את הבורות ומרחיקה את קוראינו ודורשי שלומינו משתיית יין.
בחרתי להקביל את היין לתחום אומנויות הלחימה. אין עוררין על העובדה כי מקורותיהן של אומנויות הלחימה, הם מקורות תרבותיים, פילוסופיים עמוקים. יחד עם זאת, זה לא מפריע לעשרות אלפי ישראלים ללמוד אומנויות לחימה, להזיע, להיות עבדים למילים כמו איפון, וזארי ושלל מילים קוריאניות וסיניות שהקשר בינן ובינינו כקשר שבין מחיר בקבוק יין ואיכות הנוזל שבו. טרם שמעתי אדם מתלונן על כך שאומנויות הלחימה והעיסוק בהן הם "פלצניים". גם טרם שמעתי אדם הקושר בין תנועות מעולם החי כעגור, הנמר או הזבוב הנהוגות באומנויות לחימה שונות, כאליטיסטיות.
כל אלו מתקבלים משום מה, בזרועות פתוחות והורים לילדים ממשיכים לשלוח את ילדיהם אלי קרב בשפה זרה שמקורותיה בחכמי המזרח הרחוק, שאת שפתם כידוע אנו דוברים היטב כאן בארץ הקודש, ישראל.
אם כך, מדוע עולם היין שגם הוא מעט שונה, פילוסופי, אומנותי, תרבותי ומתואר במילים הלקוחות מעולם החי והצומח, זוכה לאיפון תמידי ולתפיסת חנק המותירה אותו מאחור בתחום ה"פלצנות"? האם לא הגיע הזמן להשתחרר מכדור הברזל הסוחב אותנו מטה אל המצולות? הגיע הזמן גם הגיע!
הנופחים ברינה, בעצב יבצורו
זו העת, לפלוט את הסלנג הקלוקל הזה מקרבנו, או אם תרצו, לנפוח אותו לתוך ביב השופכין של מילים בעגה של השפה העברית, שמוטב לו לא היו עולות על דל שפתותינו. אני קורא ואף ברוב חוצפה, דורש מכתבי היין, לזנוח את השימוש במילה ואת האזכור שלה.
אני קורא לכל אדם באשר הוא, להמעיט את השימוש במילה הרסנית זו שאינה מתארת נכונה את העובדה שמשקה היין, יכול ללוות ארוחת גורמה במסעדת שף כמו גם פיצה או סתם כך שיחה בין חברים בשפת הים. לא כל יין הוא מוצר פרימיום ולא בכל ארוחה צריך לשתות יין שעולה כמו נופש משפחתי ביוון, על אף שזה יכול להיות נחמד ואפילו מאוד.
להוקיע, לזנוח ולנפוח את הפ.ל.צ ולהשריש את שפת היין כתרבות יין.
