מזה שנים רבות ספרד הינה יצרנית היין השלישית בגודלה בעולם, לאחר איטליה וצרפת. ספרד נותרה במקום השלישי גם בשנת 2013, למרות שנתוני הייצור שלה התקרבו מאוד לאלו של שתי היצרניות הגדולות. באופן כללי, יוצר בעולם בשנת 2013 יותר יין מאשר בשנה שקדמה לה, ואולם, בעוד שבצרפת ואיטליה היה הגידול בייצור מינורי יחסית ( 7% ו- 2% בהתאמה), הרי שבספרד ייצרו בשנת 2013 23% יותר יין, מאשר בשנת 2012. נתוני סיכום שנת 2013, כפי שפורסמו על ידי ארגון היין העולמי OIV, מצביעים לפיכך על ייצור של 45 מיליון הקטוליטר יין באיטליה, 44 מיליון בצרפת ו 40 מיליון בספרד.

אולם, מסתבר, ולא בפעם הראשונה, כי עלייה מטאורית בכמויות הייצור אינה מבטיחה בהכרח עתיד ורוד לתעשיית היין. נתונים עדכניים מצביעים על כך שבצד הייצור המוגבר, ולמרות ירידה מתמשכת במחירי היינות הספרדיים, הרי שבשנה שחלפה, וכן בחודשים הראשונים של שנה זו, חלה דווקא ירידה בייצוא היין הספרדי, המוערך בשיעור של 3%. כל זאת, כאשר בציר 2014 הולך וקרב, והמחסנים מלאים במלאי אותו מתקשים היקבים למכור. מצב זה מביא לירידות נוספות במחירים והצפי הינו כעת שמחירו הממוצע של היין הספרדי עתיד בקרוב לשבור שיאים לכיוון השלילי, עם "מחיר רצפה" של פחות מ 3.99 אירו. לצד עובדה זו, יש לציין שלמרות עודפי היין, הרי שההכנסה הכספית הכוללת של תעשיית היין הספרדית בשנת 2013 עלתה בשיעור של 6.4% והגיעה ל 4.4 מיליארד אירו.

עודפי היין, והמחירים הנמוכים המאיימים על רווחיותם של היקבים הספרדיים, הביאו את הממשלה בספרד לנקוט בצעדי מנע קיצוניים למדי. שר החקלאות, המזון והסביבה הספרדי הורה בימים אלו, כי לא פחות מאשר 4 מיליון הקטוליטר של יין יועברו לזיקוק במהלך חודש אוגוסט, כמות מספיקה למילוי 533 מיליון בקבוקים, המהווה סדר גודל של פי עשרה מכמות הייצור השנתית של מדינת ישראל! כנגד העברת יינות לזיקוק, יזכו היצרנים לפיצוי כספי מסוים מן הממשלה.

מה בעצם ארע בתעשיית היין הספרדית אשר הביא אותה למצבה הנוכחי? את העלייה הבולטת בייצור, ובפרט את ההתקרבות לכמויות הייצור של איטליה וצרפת, מסבירים בראש ובראשונה, איך לא? – במזג האוויר. בעוד שבציר 2013 היה בציר אומלל למדי עבור המגדלים והיצרנים בצרפת ואיטליה, בעיקר בשל פגעי מזג אוויר, הרי שבספרד נוצר באותה שנת בציר שילוב מושלם של שמש וגשם המבטיח בציר שיא.

היקפו הענק של הבציר מפתיע עוד יותר, לנוכח העובדה ששטחי הכרמים בספרד הצטמצמו בעשור שבין 2002 ל 2012 ברמה של 20%, משטח נטוע של 1.2 מיליון הקטר (12 מיליון דונם) לשטח של 0.95 מיליון הקטר (9.5 מיליון דונם). למרות הצמצום הרב בנטיעות, ספרד הינה עדיין המדינה בעלת שטח הכרמים הגדול ביותר בעולם (לשם המחשה – בישראל נטועים כ 50,000 דונם כרמי ענבי יין. במלים אחרות – היקף הכרמים בישראל מהווה מעט יותר מחצי אחוז מהכמות הנטועה בספרד).

"אגם היין" הספרדי נמצא באופן היסטורי במרכזה ובדרומה של ספרד, באזורים היבשים יותר של המדינה ובפרט בחבלים Castilla-La Mancha ו- Extremadura. למרות שהגשמים באזורים אלו מעטים למדי ובלתי צפויים, הרי שבמשך שנים נאסר במסגרת החוק על המגדלים באותם אזורים להשקות את כרמיהם. כתוצאה מכך, ועל מנת לאפשר קליטה ואגירה של מי גשמים ככל הניתן, ניטעו הכרמים כשיחים נמוכים עם מרווחים ביניהם, באופן שהגפן תוכל למצות את כמות המים המקסימלית מן הקרקע.

השינוי הגדול חל בשנת 2007, כאשר האיחוד האירופי קיבל החלטות משמעותיות הנוגעות לייבוש "אגם היין" של אירופה, קרי, צמצום הייצור, על מנת לעודד את תעשיית היין האירופית הקורסת לנוכח עודפי יין עצומים, על רקע תחרותיות נמוכה מול השווקים העולים של העולם החדש, בעיקר אוסטרליה וצ'ילה. תכנית הפעולה של האיחוד האירופי כללה בעיקר הטבות לאותם חקלאים אשר יעקרו כרמי ענבי יין, בפרט כאלו שאיכות ענביהם נמוכה. ההצעה המקורית עמדה על עקירה של 400,000 הקטר ברחבי אירופה, ואולם, בלחץ מדינות היין, הופחתה כמות הכרמים המיועדים לעקירה לשיעור של 175,000 הקטר (מיליון ושבע מאות וחמישים אלף דונם של כרמים) – מספר עצום בפני עצמו.

כתוצאה מן היוזמה, פחת היקף הכרמים באיטליה בכשישה אחוז ובצרפת בכחמישה אחוז. למרות שהיקף הכרמים שנעקרו בספרד היה גדול בהרבה (בחבל קסטייה – לה מאנשה בלבד פחת היקף הכרמים הכולל משטח של 700,000 דונם הקטר, ל 465,000 הקטר), הפיצוי הגיע בדמות מתן היתר נרחב להשקיה. בעוד שעד לשנת 1990 נאסרה כליל ההשקיה בספרד, הרי שכיום מושקים על פי ההערכה כ 34% מכרמי ספרד, בפרט באזורים החמים יותר, מה שמעלה בהכרח את כמויות הענבים. בסופו של יום, ספק אם התכנית האירופית השיגה את מטרותיה להפחתת כמות הענבים, לפחות ככל שמדובר בספרד.

הצרה הנוספת היא, שעלייה בהיקפי גידול הענבים אינה כרוכה בהכרח בעלייה באיכות. לצד ההשקיה בטפטוף, מקבלים כיום כרמים רבים גם תוספות של אשלגן חנקתי, חומרי דישון וכימיקלים נוספים. לעתים קרובות התוצאה הינה ענבים תפלים וחסרי אופי, מה עוד שעיקר הענבים האדומים שמגדלים במרכזה ובדרומה של ספרד הינם מזן הטמפרניו, שבדרך כלל מייצר יינות רופסים וחסרי עמוד שדרה, כאשר הוא גדל באזורים חמים. התוצאה המתקבלת מכך היא שיין בייצור המוני מן החלק הדרומי של ספרד, נוטה כיום להיות מעניין עוד פחות מאשר בעבר, טרם התערבות האיחוד האירופי.

אין להסיק מכך כמובן מסקנות נחפזות ביחס ליתר אזורי היין של ספרד, מאחר וברבים מאזורי הגידול שבצפון המדינה דווקא עולה איכות היין בהתמדה, בעיקר כתוצאה ממודרניזציה, השקעות כספיות ומתוספת של ייננים מוכשרים ומלומדים. לצד אזורי האיכות הקלאסיים - פנדס, ריברו דל דוארה וריוחה, ניתן למצוא כיום אזורי יין פחות מוכרים בחלקה הצפוני של ספרד, המייצרים יינות שמבחינת יחס האיכות - מחיר, הינם מן הטובים על פני כדור הארץ. בין אותם אזורים ניתן למנות את החבלים: Alicante, Calatayud, Campo de Borja, Cigales, Montsant, Ribeira Sacra, Valdeorras ועוד.

בעיה נוספת עמה מתמודדים יצרני היין בספרד, הינה הירידה בצריכה המקומית ובעיקר בקרב הצעירים, כחלק מן המגמה האירופית הכללית. עד לשנת 2006 שתו הספרדים בעצמם את מרבית היינות שייצרו, ואולם הירידה בצריכה הגיעה עם השנים לרמות כה גבוהות, עד שבשנתיים האחרונות ספרד מייצאת יותר מפי שניים מכמות היין שהיא צורכת!

על רקע עובדה זו, אפשר אכן שחבל ההצלה לתעשיית היין הספרדית, יגיע בכל זאת מפן הייצוא, ולמעשה הרחק מעבר לאוקיינוס, דווקא מסין. בשלוש השנים האחרונות כמעט ושולשה כמות היין המיובא לסין מספרד, כאשר מדובר בעיקר ביינות בסיסיים. למעשה, ספרד עקפה לאחרונה את איטליה ואת צ'ילה, והפכה לספקית היין השלישית בגודלה בסין, לאחר צרפת ואוסטרליה.

מכל מקום, מן השינויים והתמורות אשר עברו על תעשיית היין הספרדית, ניתן להסיק מספר מסקנות יסוד, שהינן לא פחות רלבנטיות, אם כי בקנה מידה אחר, באשר למדינות יצרניות יין אחרות וישראל בתוכן. ראשית, הגדלה מאסיבית ומהירה של כמויות הייצור עלולה להתברר כמסוכנת על רקע העדר אטרקטיביות של היינות, בין בשוק המקומי ובין בחו"ל, דבר היוצר עודפי יין מידיים במחסנים, שעמם אין היקבים מסוגלים להתמודד. מסקנה נוספת היא שמחירים נמוכים מאוד אף הם אינם בהכרח ערובה למכירות, ומסתבר כי מתחת לכל מחיר רצפה, קיים בסופו של דבר מחיר רצפה נוסף. מסקנה מתחייבת נוספת מן האמור לעיל היא שעל מנת להימנע מעודפי ייצור משמעותיים, מוטב להתרכז בייצור יינות איכותיים, מאזורי יין עדיפים ומזנים מתאימים, במחירים סבירים ותחרותיים עד כמה שניתן. לבסוף, אפשר ללמוד מניסיונה של ספרד, כי עד כמה שהייצוא הינו אטרקטיבי, בסופו של יום אין תחליף לצריכת יין מספקת בשוק המקומי.