ברוכים הבאים למהפכה! שנת 2016 היא שנה מרגשת בעולם היין הישראלי, שנת המהפכה השלישית! כטיבה של מהפכה היא פורצת על חורבותיו של מה שהיה קודם. מה שכבר לא פעל כמו שצריך. שהיה מיושן, ארכאי, תקוע.
המהפכה הראשונה התרחשה בשנת 1984, המחולל הראשי: יקב רמת הגולן. היקב הציג לראשונה תפיסה אמריקנית / בין לאומית לגבי איך צריך יקב מודרני להיות, עם סגנון יינות עשיר ובשל, עיצוב אירופי, אליטיסטי ומצועצע, שהיה מקובל מאוד בעולם אז. את השיווק עשה היקב ע״י ״מומחים״ מקומיים שהיו הראשונים לפאר, לשבח ולטפח. אנשים אלה היו האורים והתומים עבור קהלי מעריצים ששתו כל פיסת מידע, או טיפת יין שהמומחים יעצו. כל זה עבד יפה, לפחות עד למהפכה הבאה.
למהפכה השנייה היו מספר מחוללים - היא ללא ספק החלה עם יציאתם לשוק של 600 בקבוקי קסטל "גראן וין" 1992 – 'יקב הבוטיק הפופולארי הראשון' (ויסלח יאיר מרגלית על הדילוג האלגנטי מעליו) בשנת 1994. במהלך השנים הבאות, כמו פטריות אחרי הגשם, נוספו עשרות יקבי בוטיק ואח״כ מאות, טובים יותר וטובים פחות. ביניהם אפשר למנות בתחילת שנות האלפיים את דלתון, שאטו גולן, פלם, ברבדו, פלטר ועוד. מהפכה זו הביאה עמה את הגישה האישית, הלא מכופתרת, ושמה את היינן בקדמת הבמה. למרות הפן האישי, שוב הסתמכו היקבים על עשרות ״מביני עניין״, טועמי יין מדופלמים, סומליירים מפונקים ומארגני תערוכות ופסטיבלים שניהלו ביד רמה את כל הסימפוזיון המבולגן הזה, בו כל יין שני התהדר בהגדרות יישון מומצאות כגון רזרב, רויאל רזרב, גראן רזרב וכל יינן התחרה בכמה ימציא את הגלגל מחדש - זה שמתגלגל כבר 6,000 שנה. אבל, המהפכה עבדה. הבשורה עברה לקהל חובבי היין המתרחב, אלפים רבים היו מבקרים, שותים וקונים יינות של כ 200 יקבים, ש 99% מהם לא היו קיימים רק 5 שנים קודם. זה עבד כל כך יפה עד שאפילו היקבים הגדולים אימצו את שיטת הבוטיק והמציאו לעצמם יקבים נוספים ושונים במיתוג ובטעם, כאשר על כל תווית יין צוין שם הכרם, שם החלקה, שם הכורם, שמות ילדיו ועוד פרטים לעייפה.
למרות ההבטחה, המהפכה השנייה לא הצליחה להגדיל את צריכת היין בארץ, אלא רק להעלות את מחירו של הבקבוק הממוצע בחנות. הבעיה העיקרית ואולי אף הטעות העיקרית של שתי המהפכות הראשונות היא שהן יצרו שכבת חובבי יין מקצועיים ששימשו פרשנים ויועצים לשאר קהל צרכני היין. יועצים אלה, מלבד הידע הרחב ביין בו שלטו היו מונעים מאינטרסים כלכליים אישיים, ולא מהאינטרסים הרחבים של תעשיית היין הגדלה ולכן לא עזרו לה להתפתח. רובם אף היו מועסקים בשכר, כל פעם ע״י יקב תורן אחר. חלקם היה מקבל בקבוקי יין לטעימה בכל התחלפות עונה או שנת בציר וחלקם אף עושה זאת עד היום.
והנה אנו בשנת 2016 ולאחר המתנה של מעל 10 שנים אנחנו בתחילתה של מהפכה חדשה, שבאה לשים סוף לסדר הישן. המהפכה החדשה מדברת על תקשורת ישירה מול הצרכן, על ביטול המחסומים בין חובבי היין המקצועיים, החובבנים וכאלה שפשוט ״סתם״ אוהבים יין. היא מדברת על אנשים צעירים, כאלה שלא שמעו על הנביא דניאל.
יקב טפרברג בפסטיבל חג היין 2016 | צילום: P-360
מחולל המהפכה הפעם הוא: יקב טפרברג. היקב הוותיק נתן לנו השנה, לראשונה זה 30 שנה, הצצה לעולם היין הבין-לאומי המקצועי והראה לנו איך עושים זאת באמת ואיך כל מה שנעשה פה עד היום נעשה בצורה מיושנת, מתנשאת, ואף מסואבת לעיתים, תוך התייחסות לקליקות מסוימות והתעלמות מאחרות. יקב טפרברג הציב פה רף חדש, ואם במבט הראשון כאשר בוחנים ויזואלית את המיתוג החדש אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר ביקב ארגנטינאי או צ'יליאני, זה לא במקרה. הסטנדרט שהציבו שתי ארצות היין האלו מבחינת שפה בינלאומית ותקשור עם הצרכן בכל נקודה בעולם הציב אותן בעשירייה הפותחת של ארצות ייצור היין הגדולות. השפה התקשורתית של יקב טפרברג, יחד עם המגוון הברור של סדרות האיכות פונה ישירות לצרכן ברמה שהוא מבין לבד את איכות המוצר ואת רמת המחיר, עוד לפני שנעזר במוכר בחנות היין.
ולגבי היינות עצמם, זה כבר לא סוד שביקב טפרברג מייצרים יינות מעולים כבר לא מעט שנים. צוות הייננים השקט והשקדני: שיקי ראוכברגר ו-אוליבייה פרתי יצרו במהלך השנים קו מאוזן, טעם מודרני ונגיש בסדרות הנמוכות, ובסדרות הגבוהות הצליחו לייצר מורכבות וייחודיות לא מתאמצת ולא מומצאת. ללא ספק זהו יין ישראלי עכשווי! זאת להבדיל מיקבים אחרים שמתהדרים בזני מאכל מקומיים ויין בינוני, או כאלו שמתחפשים ללנגדוק או פרובאנס.
המספרים של טפרברג גם הם מעודדים מאוד ומראים שהקהל מאמץ בחום את המהפכה, והיינות אוזלים מהמדפים. פסח 2016 היה הראשון לבשר על השינוי והתנופה כאשר היקב הציג גידול של 100% בהיקף המכירות במהלך תקופת החג, לעומת אותה התקופה אשתקד. חנויות יין רבות הימרו על הסוס המנצח ומכרו עשרות אלפי בקבוקים של היקב בתקופה זו. בראש השנה 2016 שוב הציג היקב גידול של עשרות אחוזים ובנוסף קרה דבר שלא קרה כבר הרבה זמן, סחורה אזלה ומקצת מהקמעונאים לא קיבלו את כל הסחורה שביקשו, וכשהביקוש גדל על ההיצע, הגרף הוא בכיוון הנכון.
וכמו בכל מהפכה, יש את המאמצים ויש את הנאחזים בישן והמוכר. מי שיתחדש ברוח המהפכה שהביא עמו יקב טפרברג ירוויח ומי שלא - יתכווץ כנראה או יעלם. תחי המהפכה!
