בארץ החיות, באחד הימים הקרים, הסתובב לו צבוע עם בטן ריקה, ללא הרבה תקוות כי ייקרה בדרכו דבר מזון כלשהו. כאשר עבר בסמוך לנקיק גדול, עלו באפו ריחות נפלאים של מטעמים שונים. הצבוע עקב אחר הריחות והופתע לגלות את מלך החיות נוגס לו בנחת בצלע טרייה, ולצדו עומד שועל, שמוזג לאריה יין אדום. בעוד הצבוע מתקרב לעברו, אמר האריה: "נראה כי זה זמן רב לא לעסת דבר מאכל". ענה הצבוע: "כן אדוני המלך. האם יורשה לי להשתתף בסעודת המלכים שלפניי?". "אכן", ענה האריה, "אך לא לפני שתעבור אצל חברי השועל ותלגום מן היין הנהדר".

ניגש הצבוע אל השועל וביקש כי ימזוג לו מן היין. "כמובן", ענה השועל, "אך דע כי יצאה הוראה מבית המלוכה שלפיה התנאי להשתתפות בסעודה הוא מבחן טעימה". "בבקשה, אני מוכן", אמר הצבוע. השועל מזג כתריסר כוסות יין וביקש מהצבוע לזהות מאיזה כרם הגיע כל יין. מיד החל הצבוע לרחרח את היין, וקבע כי היין בכוס הראשונה הגיע מכרם האיכר האילם, היין בכוס השנייה מכרם צייד השועלים, היין בכוס השלישית מכרם כלבי השמירה והיין בכוס הרביעית מכרם התימנים. כך המשיך הצבוע לזהות בדיוק מופלא את מקור היין בכל תריסר הכוסות.

"יפה אמרת, אדוני הצבוע. עכשיו נעבור לשלב השני של המבחן", אמר השועל. תכף ומיד הופיע בואש והפיץ ריח נורא שהאפיל על ניחוחות היין הנפלאים. השועל המשיך: "כעת, כאשר הנך נטול חוש ריח, אנא לגום מן היינות ואמור לנו - מהיכן הגיעו האשכולות?". לקח הצבוע את הכוסות והחל ללגום. לאחר שסיים את הכוס הראשונה, חש את בטנו מתכווצת מרעב. כשלמולו עומדת המטרה לסעוד את לבו משולחן המלוכה, לגם הצבוע מהכוס השנייה והשלישית, והמשיך עד שלא רק חוש הריח שלו היטשטש אלא גם הכרתו. בסיום הטעימה הרגיש הצבוע כי לא רק שאינו מסוגל לזהות מהיכן הגיעו האשכולות, אלא אינו מסוגל אף להיזכר מהיכן הגיע בעצמו, ובצער רב חזר על עקבותיו לקול צחוקם המתגלגל של האריה והשועל.

לימים הגיע הקיץ הלוהט, שהעיק על חיות היער וגרם להן להסתתר במקומות מוצלים. הצבוע הסתובב בחום הנורא, הפעם לא רק רעב אלא גם צמא. לפתע נזכר בקיומה של באר מים קרובה והחל לצעוד בשביל שמוביל לבאר. כאשר הביט לתוך הבאר, אורו עיניו: לא רק שלולית מים נמצאת בתחתית הבאר אלא גם סעודת מלכים בדמות כבשה שנפלה אליה. ללא היסוס קפץ הצבוע לתוך דלי השאיבה, הגיע חיש מהר אל החגיגה, סעד מהכבשה ורווה מן השלולית. כאשר ביקש לחזור לביתו, גילה כי אינו יודע כיצד לצאת מהבאר. לפתע צץ במוחו רעיון, והוא החל קורא בקול עליז: "בואו חברים, בואו רעים, סעודת מלכים אני מציע לכל חבריי".

בדיוק באותו הזמן עבר האריה בסביבה, וכששמע את הצבוע, מיד זינק לעבר הבאר וקרא לעברו: "מה אתה קורא בקול?". ענה הצבוע: "בוא אדוני המלך, כפי שעיניך רואות, הכנתי סעודת מלכים עבור החברים ועבור כבודו. התכבד בבקשה". "כיצד יורדים לתחתית?", שאל האריה. "ודאי אדוני רואה את הדלי התלוי. כל שעליך לעשות הוא להיכנס לתוכו והוא יוריד אותך אל שולחן הכבוד".

זינק האריה לתוך הדלי והחל לרדת מטה. באמצע הדרך שם לב האריה כי הצבוע עולה בצדו השני של החבל, ותמה: "לאן אתה הולך, ידידי הצבוע? וכי אינך נשאר איתי לסעוד?". גיחך הצבוע והשיב: "כך הם החיים אדוני המלך, פעם אני למטה ואתה למעלה, ופעם להפך".