בשנת 2009, כחלק מהמאבק המתמשך בוירוס קיפול העלים, ניטע כרם חדש של יקבי רמת הגולן כחלק מ"תכנית 2020" של היקב שעתידה בעצם להחליף את כל כרמי היקב הנגועים. ייחודו של כרם בראון, אותו מטפח הכורם משה פשרמן, אינו בהחלפת הגפנים בכרם, אלא בכך שמדובר בכרם חדשה על אדמה בתולית. 2013 היה הבציר השני של כרם בראון ומבחינת היקב מדובר בנקודת מפנה ופריצת דרך.
כרם בראון נעים להכיר
הכרם ממוקם בצפון רמת הגולן, בין קיבוץ אלרום וכרם אודם, ליד הר בראון (הר געש כבוי) וקרקעיתו מורכבת אדמת טוף ובזלת. גובהו של הכרם 1,040 מטרים מעל פני הים. אחת מנקודות המפנה שציין ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקבי רמת הגולן, היא באופן בחירת הקרקע על ידי טכנולוגיות למדידת מוליכות חשמלית של הקרקע. המוליכות מבטאת בין היתר את לחות הקרקע, כובדה וריכוזי המלחים בה. לאחר מחקר מקדים והרבה גרפים יפים, ננטעו 133 דונם כרם המחולקים ל 19 חלקות בנות 7 דונם בממוצע כל אחת. (ליקבי רמה"ג סה"כ 400 דונם כרמים נכון לבציר אחרון).
שתי דאגות עיקריות לעוסקים במלאכה. האחת, מחקר ומעקב אחר שורשי הגפן – כמה עמוק השורשים צומחים והיכן הם פעילים. מעקב מתמיד זה שומר על השורשים מניוון והמשך צמיחה לעומק הקרקע. דאגה שניה היא מניעת הדבקת הכרם בוירוס והם פועלים באמצעים ביולוגים ואף כימיים במידת הצורך. הגפנים בכרם זה הם תוצר גידול של משתלת היקב.
יינות כרם בראון
בכרם בראון נטועים קברנה סוביניון (68 דונם), פטי ורדו (11 דונם), סירה (18 דונם) ושרדונה (35 דונם). איכותם של הזנים האדומים אפשרה ליקב להוציא סדרת יינות הכלולה בסדרה הגבוהה של היקב (ירדן) ובה שני יינות זניים Single Vineyard – קברנה סוביניון וסירה. וכן ממסך זני המכיל קברנה סוביניון, סירה ופטי ורדו. הזן הלבן היחיד בחלקה, השרדונה, אינו עולה יפה מספיק בשלב זה כדי לייחד לו בקבוק משלו.
שנת הגידול האחרונה תוארה על ידי שונפלד כשנה נוחה באופן יחסי, למעט אביב חם במיוחד ותופעה יוצאת דופן אותה אינו מצליח להסביר עד היום. עונת הבציר החלה דווקא בכרמים הצפונים יותר, כלומר הקרים יותר ולא בנמוכים יותר כרגיל. היה זה בציר קצר (10 שבועות) והאינטנסיבי ביותר ב 22 השנים האחרונות.
צילום: עומרי מירון
טעימת היינות ושתי הפתעות נוספות
את הטעימה ניהל כאמור ויקטור שונפלד, יינן היקב בעזרתם של גלי ווליצקי ואבי בן עמי בבית שהפך חלל נעים המזכיר גלריה, אותו הם יזמו לאחרונה בשכונת פלורנטין ונקרא "אזור התעשייה".
סירה 2013 כרם בראון, סדרת ירדן – צבעו דובדבני, ריחו נשכני – בשרני, מורגשת חבית, דובדבנים רעננים (לאחר זמן מה ניתן לחוש בפריחת השדה). טעמו בתחילה מעט שטוח ומריר במרכז הלשון, אולם לאחר כרבע שעה בכוס הוא מפגין יכולות מרשימות של פרי אדום טרי, מנטה ואדמתיות. היין מאוזן סה"כ ונראה שצריך לתת לו עוד זמן לפני פתיחתו. (190 ₪ לצרכן).
קברנה סוביניון 2013 כרם בראון, סדרת ירדן – צבעו אדום עמוק, ריחותיו כשל קרקע, פרי אדום רענן, מעט מאד פיטנגו ברקע ועשבוניות. בעת טעימתו התחושה מאוזנת, מבליטה את הפרי הטרי, עשבי תיבול, פלפל וחבית במינון נמוך וזאת על אף השימוש בחביות חדשות. (235 ₪ לצרכן).
ירדן כרם בראון 2013 (ממסך) – הרכבו של היין משקף את הדונמים הנטועים מכל זן בכרם ובכך אולי מהווה ממש במעט את הטרואר. זהו היין הראשון אי פעם ביקב בו מערבבים זנים שכולם מאותו הכרם. צבעו אדום דובדבני, בדומה ליין הסירה, אולם עמוק מעט יותר, ריחו רענן, עוקצני במידה, חבית מורגשת אבל לא מעיקה, הרבה פרי אדום ושחור, עישון קל ופלפל שחור. האיזון עם הטעמים בפה נהדר וגם בהם הרבה פרי ופלפל. (285 ₪ לצרכן).
את הערב ליוו שני יינות נוספים שאינם קשורים לכרם בראון וראוי לציינם, היות ובקרוב ניתן יהיה למצוא אותם בשוק:
ירדן בלאן דה בלאן 2009 – התוסס המעולה של היקב. חד, חומצי, פרחוני ורענן. הבועות העיפו אותי וגם היין. יופי של יין.
ירדן סוביניון בלאן בתהליך (2016) – בשלבי הצללה אחרונים, יבוקבק בקרוב. יין מקסים שבוודאי יתאהבו בו רבים ואחרים פשוט ירצו לשנוא אותו ולא יצליחו. אז נכון הוא קצת מתחנף במתקתקות שלו אבל הוא כל כך רענן ומינרלי באף, יחד עם ריחות הלדר והאגס שלו וכל כך מהנה בטעמי הפירות היבשים ומרקמו, שפשוט אי אפשר שלא לאהוב אותו.
ויקטור שונפלד, יינן ראשי של יקבי רמת הגולן חוגג 25 שנות עבודה (איפה השעון?) וכרם חדש עם יינות חדשים בעלי פוטנציאל מעולה, הניתנים לשתייה גם עכשיו. המשוכה היחידה היא מחירם הגבוה יחסית של היינות. אולם, בצד כל הדיבור שנתקלתי בו לאחרונה על דעיכת יקבי רמת הגולן והיעלמותם ממרכז העניינים בישראל, מרגש לפגוש ביינות כרם בראון שיחזירו את הורוד ללחיים. לחיים.
