צילום: ולדיסלב גורניך

בדיחה נושנה מספרת על רב שהתבקש לפסוק בסכסוך שכנים. השכן הראשון נכנס אל הרב וטוען באריכות ובסיום טיעוניו מאשר הרב: "אתה צודק". מיד לאחריו נכנס השכן השני ובפיו טענות המהוות את ההיפך הגמור. הרב מקשיב בסבלנות ומכריז: אתה צודק. לכשיצאו הטוענים מן החדר נכנסת הרבנית, ששמעה את הדברים מן החדר הסמוך, ומוכיחה את הרב: הכיצד זה האחד אומר יום והשני לילה ולשניהם אתה אומר שהם צודקים? הרי זה לא הגיוני! מהרהר הרב ואומר לה: "גם את צודקת".

טעימה עיוורת של יינות לבנים שהתקיימה במסגרת בית פתוח בבית "איש הענבים" הזכירה לי את הסיפור הזה, וביותר ממובן אחד. ישנם חברים שאני פוגש לרוב בבתים פתוחים ואולם אני יודע מראש שלא אפגוש אותם במפגשי הטעימה העיוורת. כאשר שאלתי אותם לסיבת היעדרותם, הם מסבירים לי שטעימת יין מבלי לדעת באיזה יין מדובר, מהו מוצאו וסגנונו, היקב והזנים, גורעת מן היכולת להבין את היין ופוגעת להם בהנאה מן הטעימה. אפשר בהחלט להתחבר לטיעון זה. אבל מצד שני, אין כמו טעימה עיוורת כדי לספק את יצר הסקרנות ולאתגר ואתם יודעים מה, הצד השני של מטבע הטעימה העיוורת, הוא שדווקא כאשר התווית מוסתרת, מתחייבת בחינה ולמידה אינטנסיבית ומדוקדקת יותר של היין, שאינה מתבססת על דעה מוקדמת ובלא ציפיות.

כבר בסיומו של הבית הפתוח הראשון בסגנון טעימה עיוורת בו השתתפתי, הגעתי להכרה שעם כל ניסיוני בטעימת יין, לרבות טעימה שיפוטית, הסיכוי שלי להצביע בוודאות ולזהות בדיוק יינות מהרשימה, מגיע לכל היותר לשלושה עד ארבעה מתוך 20 היינות ויותר שבטעימה. על כן, החלטתי זה מכבר להציב בפני מטרות פשוטות וכלליות יותר, בעיקר כדי להבין בסופה של הטעימה אם הייתי בכלל "בכיוון".

כך גם בטעימה העיוורת האחרונה, זו של היינות הלבנים. במבט חטוף ברשימת היינות אני מוצא בשמחה לא מעט יינות שעל פניהם אמורים להיות איכותיים. הרשימה כוללת יינות שרדונה ישראלים מוכרים, כנ"ל יינות סוביניון בלאן וגם בלנדים, כמה יינות ריזלינג מישראל ומגרמניה, שניים שלושה גוורצטרמינר, שנין בלאן, פינו גרי, ורדחיו, שני יינות מאזור פרנקן בגרמניה: האחד מזן הסילבנר והשני מולר - תורגאו ועוד. אין ספק שזה יהיה מעניין אני אומר לעצמי.

מבט שני ברשימה ואני מציב לעצמי מטרות: שרדונה אני הרי יודע לזהות וגם סוביניון בלאן, על ריזלינג וגוורצטרמינר אין בכלל מה לדבר, היינות הישראלים המוכרים באמת ודאי יקפצו לי מהזיכרון, הבחנתי ברשימה ביין או שניים שטעמתי לאחרונה ושהותירו עלי רושם כזה או אחר (למרבה הצער אנו זוכרים בדרך כלל דווקא את היינות שהותירו רושם "אחר"...), ודאי אדע להבחין בין הנוכריים ליינות משלנו, לזהות שמדובר ביקב גדול – תעשייתי, או אולי ביקב בוטיק? הפרנקונים עשויים להוות מכשול... השאלה הבאה שהייתי צריך להציב בפני, צריכה היתה להיות: "האמנם?"

מכל מקום, כשהמטרות ברורות אפשר לגשת למשימה ולהתחיל בטעימה. העניין הוא שמהר מאוד התגלה לי, כמו שקורה תמיד בטעימות העיוורות, שהמשימה קשה בהרבה ממה שהיא נראתה בתחילה. כאן נכנסים לפעולה המשתנים השונים: עד כמה באמת ניתן לזהות שרדונה או סוביניון בלאן ביין צעיר שנדמה שהמרכיב העיקרי שלו הוא בכלל... עץ? באיזו מידה אכן דומים המאפיינים של ריזלינג ישראלי לניחוחות ולטעמים המוכרים של הזן מגרמניה? מה באשר לסגנון האישי של היינן? איזו השפעה יש על היין לעובדה שהבקבוק פתוח כבר מספר שעות, בעיקר כאשר ביינות לבנים עסקינן? מהי הסיבה לכך שחלק מן היינות נמזגים דווקא מתוך דקנטרים, האם זה מאחר והם דורשים חידרור? או שצורת הבקבוק שלהם עשויה להעיד על תכולתו? או שמא מדובר בכלל ב"טריק" של המארגנים? ואם מדברים על טריקים, צריך לזכור שיין אחד תמיד מוגש לטעימה פעמיים – האם אצליח לזהות באיזה יין מדובר? למה ניתן בכלל לצפות ביינות מאזור פרנקן? רגע, צריך להתייחס גם לשנות הבציר, יינות ותיקים יותר עשויים בהחלט להטעות! בקיצור – בלגן!

אני מחליט לחזור לקווי היסוד אותם קבעתי לעצמי ולא להתפזר. מנסה להתרשם מהריחות והטעמים, להבין את היין ורק אחר כך לנסות להסיק מסקנות וגם אז, כלליות בלבד. אחד מן היינות, נקרא לו מטעמי חיסיון יין X, קפץ לי מיד מן הזיכרון, זהו ללא ספק אחד מן היינות שטעמתי לאחרונה ואשר הותיר אצלי לצערי רושם "אחר". בדיעבד מסתבר שצדקתי, כנראה שהרושם באמת היה עז...

יין נוסף, נקרא לו יין Y, אף הוא עושה לי רושם מוכר מאוד. איכותי, בעל סגנון מאוד ברור – שרדונה שהתיישן בעץ חדש, מוחצן מאוד ומתקתק. אני מציץ שוב ברשימה על מנת לוודא. כן, היין עליו חשבתי מופיע אכן ברשימה. אבל האם זה באמת הוא? טועמת וותיקה שהתיישבה לידי להחלפת דעות והתרשמויות מחזקת את דעתי. גם היא באותה דעה. אם כך, כעת אני בטוח.

חוזר לרשימה. גוורצטרמינר? ריזלינג? הרי זה אמור היה להיות קל, אבל יש לי כבר 4 יינות החשודים כריזלינג ובסך הכל 2 יינות ריזלינג ברשימה... ולמעט יין אחד אין עוד יינות המתיימרים להיות גוורץ, למרות שאני מאתר שניים ברשימה, ואיך אזהה את אותם 2-3 יינות שטעמתי ואשר ממש אינם דומים לשום דבר שטעמתי עד כה? רגע, אלו ודאי הגרמנים מפרנקן, אבל זה לא בהכרח הרושם שהם עושים. זהו בדרך כלל השלב שבו הביטחון העצמי כמעט נוגע ברצפה ואני מתחיל לחפש חיזוקים אצל חבריי הטועמים. מה חשבת על יין מספר 10 אני שואל, מה דעתך על יין 22 ועוד שאלות כלליות שמטרתן לא להסגיר את העובדה שבשלב זה, לאחר 20 פלוס יינות, אני כבר ממש מבולבל, וגם מעט לא מפוקס. אלא שלצערי או לשמחתי, תלוי בנקודת המבט, אני מגלה שהטועמים האחרים עימם אני משוחח לא פחות במבוכה ומנסים אף הם לדוג נתונים ממני...

עוד כמה יינות והטעימה שלי מסתיימת ורשימת ההערות שרשמתי לעצמי התמלאה. עם סיום הטעימה עולה המתח, בייחוד ככל שמתקרבת השעה 5 אחר הצהריים, השעה שבה תפורסם רשימת היינות ותועבר אחר כבוד לתיבת המייל של המשתתפים. והנה מגיעה השעה היעודה ובשעה טובה, הלוט מוסר. אני מזכיר לעצמי: בדוק מגמות, מבט על, עזוב את הניחושים כי הם לא העיקר (ובסופו של דבר גם חסרי סיכוי), האם בגדול הבנתי את היינות? זיהיתי מקור? זנים? דפוסי יקבים?

גם אתם במתח? צאו מזה, כבר הבנו שזה מיותר, הרי לא החלטנו? זיהוי היינות הוא לא העיקר, זה סתם משחק של ניחושים, בעיקר אם הוא לא מצליח. אז מה עם השיא הקודם שלי העומד על 3-4 פגיעות בול לא נשבר גם הפעם? לפחות ביחס לחלק מן היינות הייתי בכיוון. ומה עם השאר אתם שואלים? טוב, יש כאן המון משתנים... וגם הרבה מאוד יינות, וחוץ מזה – לא בשביל הניחושים הגעתי, אלא בשביל הכיף, הרי ממילא לא מחלקים פרסים, ובכלל, העיקר שהיה טעים!