יקב יתיר ויקב שלוס ווסטרהאוז

בחודש שחלף התרגשתי התרגשות אמיתית. פעם ראשונה, כששמעתי את דבריהם של נציגים ישראלים וגרמנים באולם בו האנרגיות הטובות איימו לשבור את קירותיו, ופעם שנייה כשטעמתי את יינות היקבים. אין ספק כי הטעם הטוב שהותיר האירוע פרץ מעבר לגבולות הכימיה של היין, ומעל לכל הייתה זו הכימיה בין האנשים.

באירוע שהתקיים בכפר תקווה שבקריית טבעון, ובחסות יקב טוליפ, נכחו יותר מ 100 איש (ייננים, אנשי שיווק, עיתונאים, יבואנים ועוד). את האירוע ניהלו יוזמי רעיון היקבים התאומים, רנה וחוחי זלצמן, בעלי חברת 'זג יינות' המשווקת ומוכרת יינות ישראלים בגרמניה, ושותפם יובל שמיר. בין הנואמים / מרצים היו ריינהרד לוונשטיין מיקב Heymann löwenstein, אשר הרצה בנושא ריזלינג והותיר את הקהל בפה פעור כשהציג תמונות של כרמי היקב הנטועים על מדרונות תלולים בנוף עוצר נשימה, יאיר היידו אשר הרצה על התפתחות ענף היין בישראל, גרישה אלרואי מנכ"ל לשכת המסחר ישראל-גרמניה, מושיק גרוס מנכ"ל כפר תקווה ומתנדב גרמני צעיר העובד בכפר תקווה וריגש במחויבותו לכפר את הנוכחים.

חברת זג יינות והסיפור הגרמני 

חוחי, אשר עבד בחברת סאיטקס משנת 1980, נסע עם אשתו לבלגיה, שם שהו 19 שנים והתאהבו ביין. יובל שמיר, היה שותף במשרד פרסום ויינברג-קרסו-שמיר. כשחוחי ורנה חזרו ארצה בשנת 2005, מצאו עצמם כמו גם יובל בפני פרשת דרכים תעסוקתית ובפני העובדה שהיינות שהכירו בישראל, אינם עוד אותם יינות אשר הכירו 19 שנים קודם לכן. לאחר שמצאו את פוטנציאל הייצוא לאירופה, מצאו פוטנציאל גדול בשוק הגרמני הכללי (לא היהודי בהכרח). לצד שליטה בשפה הגרמנית, היווה הפוטנציאל המכירתי הטריגר לתחילת הפעילות מתוך תשוקה אמיתית לדבר.

בשנת 2006 הוקמה חברת זג יינות ומאז משווקת ומוכרת השלישייה יינות ישראלים, כשרים ולא כשרים לשוק הכללי. לדברי חוחי, בשנת 2008 יזמה החבורה את הביתן הישראלי הראשון בתערוכת Prowein גרמניה. "אני יכול לומר בוודאות שאנחנו מיצבנו את היין הישראלי על מפת גרמניה".

מיזם היקבים התאומים

היוזמה נחנכה בשנת 2008, מתוך ראייה עסקית וחברתית. חוחי טוען את מה שאימתו עבורי גם הייננים הישראלים והגרמנים שפגשתי, כי זהו מיזם ראשון מסוגו בעולם. "עם גרמניה יש חיבור טבעי ושונה מיתר המדינות. עובדה היא שיקבים גרמנים וישראלים רבים מצטרפים ליוזמה. כיום חברים ביוזמה 13 יקבים שהחדשים בהם הם יקב ספרה אשר חבר ליקב Josten&Klein מאזור Ahr בגרמניה, ויקב פלאם אשר חבר ליקב St. Urbans-Hof מאזור המוזל. שני יקבים נוספים שהחלו שותפות ממש זה עתה הם יקב סומק ויקב Eymann מאזור Pfalz הנחשב חלוץ אזורי בתחום האורגני.

ישנם גם יקבים אשר מיוצגים על ידי זג יינות ובחרו שלא לקחת חלק בתהליך, כנראה על רקע משקעי עבר בהיסטוריה שבין העמים.

החיבור בין היקבים נעשה במשותף בין הנציגות הישראלית, המעריכה פוטנציאל ומאפיינים בולטים באנשי היקב, ובין דובר היקבים הגרמנים מיכאל ינסן, מנכ"ל יקב Hofkeller Würzburg היקב הותיק ביותר בגרמניה והאח התאום של יקב טפרברג. "השמועה כבר עשתה לה כנפיים, אנחנו חווים בשנתיים האחרונות עלייה רבה בהתעניינות במיזם." ניתן למצוא יקבים שהחיבור ביניהם הוא היותם יקבים צעירים, יקבים שהאלמנט המשפחתי בולט בהם ואולי בשנה הבאה נוכל לראות גם חיבור בין שני יקבים שהאהבה למוסיקה עומדת כנר לרגליהם...יש לכם ניחוש לגבי היקב הישראלי?

האם היקבים הגרמנים מציגים את יינות התאום הישראלי בתחומי היקב? "יש כאלו שעושים את זה. יקב Georg Mosbacher, היקב התאום של ויתקין, עושים אירועי יין ותמיד מציגים את היינות של ויתקין, הם אפילו מכרו אותם בשלב מסוים. גם אם רק יציגו אותם ויפנו מתעניינים למפיץ שלנו באזור, יהיה זה לטובה. אנשים באזור הפאלץ שמכירים יין לבן ופינו נואר, נחשפים ליינות מסוג אחר. אנשי יין אוהבים להתנסות, כל יין הוא מקור לחוויה אינטלקטואלית. זה הסיפור של היין. טעמים שונים המעוררים את הסקרנות."

היינות המיוצרים על ידי היקבים הישראלים והגרמנים שונים מאוד מבחינת הרכבי הזנים ברמה הבסיסית וברמה הרחבה יותר שונים מבחינת הטרואר, העשייה הייננית ועוד. מהו המניע שמוביל את השותפות? חוחי משיב כי אין תחרות היות וכידוע מרבית היין הישראלי הוא אדום ומרבית היין הגרמני לבן. השותפות מסייעת לייצוא היינות הגרמנים לישראל והישראלים לגרמניה.

מה לגבי האלמנט שאינו שיווקי? – ובכן, ייננים כמו גם חובבי יין סקרנים מטבעם. "שוק היין הוא השוק הכי תחרותי בעולם. כנציג יקב בתערוכה כמו Prowein אתה שואל את עצמך איך למצוא את הנישה שלך. במקרה הזה, הסיפור הוא ישראל עצמה המוצגת מפן שטרם חשבו עליו."

"מעבר לכך הייננים יכולים ללמוד האחד מהשני. מרגלית מנסה לעשות יינות ריזלינג, הוא נטע ריזלינג ועובד על זה. אני חושב שחלק גדול מזה הוא החיבור עם Heymann löwenstein. הייננים מדברים ביניהם, הם מכירים את השפה, הבעיות."

"השוני בין ישראל וגרמניה מתבטא בטרואר, האקלים, ההשקיה בטפטוף, החום. זה מאפשר לייננים הגרמנים להכיר טרואר שונה ואקלים שונה. יקב Georg breuer היו פה בסיור עם חברת נטפים ועם היקב התאום שלהם, הרי גליל, כדי ללמוד איך לעבוד עם טפטפות. יש להם חלקה או מספר חלקות באזור בעל מפנה דרומי והם טוענים שבקיץ הטמפרטורה יכולה להגיע ל-40 מעלות. הם צריכים את הטפטפות."

סיפור היין הוא סיפורם של האנשים העושים אותו 

כששאלתי את ריינהרד לוונשטיין מיקב Heymann löwenstein מהו המניע של השותפות בין היקבים, טען כי חשיבות שיתוף הפעולה הוא בידידות, ברמה האנושית והפוליטית. הרי עובדה היא שאין שום צורך בשיתוף פעולה דומה בין ישראל ומדינה כמו צרפת. עוד הוא טען כי חילופי המידע היינני קיימים בשוליים, אולם לדבריו כיינן הוא לומד כל הזמן.

באירוע הפתיחה ציין מיכאל ינסן, דובר היקבים הגרמנים: "מטרתנו המשותפת היא ללמוד האחד מהשני. חוץ מחילופי הידע בתחום הייננות והכורמות, חשוב מאוד להבין את האנשים ואת סביבתם בשתי מדינות שונות. עלינו להבין את ההיסטוריה, את המצב הנוכחי ואנחנו רוצים להמשיך עמכם לעבר עתיד טוב. לאחר יומיים של טיול מצאנו שישראל היא מקום נהדר, עם אוכל נהדר, יינות נפלאים ומעל הכל אנשים נפלאים."

יין ללא תיק ושר ללא מצב רוח

בימים אלו שלאחר בחירות וחלוקת תיקים, שאלתי את הבלתי נמנע, האם הממשלה תומכת במיזם? חוחי, הפוליטיקלי קורקט מבינינו השיב כי "יש תמיכה אבל לא כמו שאנחנו והיקבים היינו רוצים. אני לא שותף להאשמה שמכון הייצוא לא עושה מספיק, הם תרמו הרבה מאוד, יש ציפייה שהם יתרמו יותר. חשוב להשקיע בתדמית של ישראל כמדינה שיש בה לייף סטייל."

מאידך חשף אלון גונן ('אכול ושאטו') בתאריך 17.05.2015 את מה שלא שמו מארגני המפגש על השולחן. "ממשלת גרמניה לא ראתה בעין יפה את השתתפות יקב רמת הגולן ויקב בזלת הגולן במפגש זה, מאחר ומבחינתם היקבים הללו נמצאים בשטחים כבושים. "לא זו אף זו, שגריר גרמניה, אנדריאס מיכאליס, הדיר את רגליו מן האירוע בצורה בוטה. עוד כתב גונן כי גם התנהלות משרד הכלכלה אליו פנו מארגני האירוע הייתה לקויה:

"יש לסיפורנו עוד גיבור מקומי, משרד הכלכלה, שגם אליו פנו המארגנים הישראלי כבר בחודש פברואר... במשרד הסבירו כי קשה לסייע כספית, ונדרש לשם כך אישור מארבע ועדות, שר הכלכלה וראש הממשלה – לא פחות. עם משלוח ההזמנות לאירוע ביקב טוליפ, פנה גורם בכיר במשרד הכלכלה, התעניין, ואף שאל אם זקוקים למימון. התשובה הייתה כי מסורתית היקבים הישראלים מזמינים את תאומיהם הגרמנים לארוחת ערב לסיכום שהותם בארץ – והנה ההזדמנות לסייע. אחרי המתנה הגיעה התשובה: מצטערים, לא נוכל לממן. אבל בצד החיובי, משרד הכלכלה הוא זה שסייע בשחרור היינות שהגיעו מגרמניה לטעימות ולארוחה שכן התקיימה בלי תמיכתו..."

אני טוען מחד שאולי עדיפה התערבות מינימאלית ככל שניתן מטעם הממשלה (ראינו מה קרה בפעם האחרונה) ומאידך, אם כבר מחלקים משרות לשרים נפולי פנים ונטולי תיק, אולי עדיף לציידם בבקבוק יין וחולץ פקקים כעוזר פרלמנטרי. כך אולי יוקירו תודה לייננים בישראל וליצואנים שהפכו לשגרירים בעל כורחם ויתחילו לעשות משהו בזמן אמת, ולא שבוע לפני פרישתם מהתפקיד ומהחיים הפוליטיים (ע"ע לנדאו).

לחיים!

Prost!