הדבר הגדול באותה טעימה (וגם אתמול) היתה התמורה לכסף, אבל החשיבות היתה בשינוי התרבותי שהביאה איתה. המדובר בחשיפת אנשים שלא טעמו עד כה יינות בליגה הגבוהה של איטליה לאותם יינות, וכן לעשרות יינות אחרים מקטן עד גדול, כל זאת תמורת כ-60 ¤ לאדם (לפי התחשיב המקובל לטעימות אצל המתחרים, דהיינו מחיר היין למכירה חלקי מספר הטועמים, הטעימה ההיא היתה צריכה לעלות כ-500 ¤ לאדם). אתמול פגשתי כמה אנשים שראיתי גם לפני שלוש שנים, שצמחו בעולם היין, בין השאר בזכות אותה טעימה. הם כבר מזמן נמנים על רוכשי בקבוקים איכותיים, אולם לפני שלוש שנים לא היו חושבים להוציא יותר ממאה ש"ח לבקבוק. השינוי שלהם התחיל אז לנגד עיני, הרבה בזכות החזון ארוך הטווח של חיים גן, משוגע אז, וכנראה גם היום.

ניגש לעניין שלשמו התכנסנו – יינות הטעימה, עם הערה קטנה לקוראים כאן, אני חובב טעמי עולם ישן ומסורתי, ולא ממש מחבב ריבות ושאר ליקרים שיש מי שטועה ומכנה בטעות כיין. הגלובליזציה של יינות העולם לא פסחה (או אולי אף מובלת על ידי) יינות איטליה. לפיכך מי מכם שאוהב יינות מרוכזים מאוד מודרניים ועמוסי עץ ייתכן ולא יזדהה עם דעותי שיוצגו כאן. ניתן לאמר, שמתוך 26 יינות שהיו כאן, רק שניים משקפים את איטליה הקלאסית בצורה כלשהיא, (קרפינטו וביונדי סנטי) בעוד כ-12 אחרים מייצגים שילוב של מסורת וטרואר עם נגיעה של מודרניות. לעומת זאת, אטען כי את תריסר היינות הנותרים בטעימה, לו הוגשו בטעימה עיוורת, לא יזהו טועמים מוכשרים ביותר כיינות מהאזור ממנו הם באים, ואלי אף לא כיינות איטלקיים, רחמנא ליצלן.

יינות הטעימה
הטעימה אתמול כללה 26 יינות, ממגוון איזורים כגון טוסקנה, אומבריה, ונטו, פיאמונטה, סיציליה ועוד.
להלן דעתי הדעתנית לגבי 22 היינות שטעמתי. וסליחה מר אנטינורי.

חילקתי את היינות לארבע קטגוריות:
מצטיינים, תמורה טובה לכסף, חביבים ו.. לא מומלצים (הקורא פ. אנטינורי מתבקש לדלג)

סולם ציונים שלי:
כיוון שלכל אחד סולם משלו אז אצלי 85 זה יין טוב – משהו ברמה של גמלא קברנה סוביניון או בורדו נחמד משנה טובה. 90 נקודות ויותר זה משהו שבערך 5 יינות ישראלים אדומים שווים בעיני מדי שנה ולא יותר (ירדן קברנה בדרך כלל). 95 נקודות זה יין נדיר ברמה עולמית, טופ של הטופ, לטעמי עדיין אין כאלה שמיוצרים בישראל.

מצטיינים
בחרתי שישה יינות שאהבתי, וסידרתי אותם לפי הסדר. ארבעת הראשונים גם מצדיקים את מחירם.
איזה כיף שביינות איטליה יש כל כך הרבה חמיצות, עדיין. ואלו שמות:

מצטיין הטעימה שלי:

1. ביונדי סנטי, ברונלו די מונטלצ'ינו 2001 (400 ש"ח)
יינות היקב הזה הם נושא לויכוח בין מבקרי יין בכל העולם, וידועים ביכולת היישון שלהם. בטעימה שהוזכרה לעיל שלפני שלוש שנים הוגש מודל 1997 שהיה נפלא, ה-2001 של אתמול היה טוב ממנו.
אף מעט עצור גם אחרי כרבע שעה בכוס, אבל חכו חכו (5-10 שנים לפחות) והוא ייתן אותותיו. לעומת זאת, בפה היין פשוט עצום גדול ורב, חמיצות אדירה, גוף מלא מאוד, איזון ומעין טעם של "קרם" עם הפרי האדום החמצמץ, המשלב גם קצת פרי שחור וליקר. הסיום באורך של כ-45 שניות, עם ליקר וחמיצות נהדרת. טעמתי ממנו מספר פעמים, וכל פעם היה טוב יותר. חוויה כבר עכשיו, אבל יהיה הרבה יותר טוב בעוד 10 שנים.
ציון: 94-96 (94 עכשיו, 96 לפוטנציאל).

2. טנוטה סאן גואידו, ססיקאיה 2003 (595 ש"ח)
שנים שלא הבנתי מה יש ביין הזה שכולם כל כך מתלהבים, אבל כמה טעימות עיוורות שערכתי בשנים האחרונות שכנעו אותי.אתמול הוכח שאפילו ב-2003 החמה, היקב שמר על הרמה. אגב המחיר בארץ הוא הזול בעולם ליין הקאלט הזה. למי שלא מכיר מדובר בבלנד בורדולזי מאזור בולגרי (שכן של טוסקנה).
אף נהדר ורחב של פרי אדום, בפה מרוכז מאוד, אלגנטי, פרי אדום, חמיצות טובה, סיום ארוך ומאוד אלגנטי. ניתן לשתות כעת, אבל רצוי ב-2012-2015.
ציון: 93-94

3. פונטרוטולי, קיאנטי קלאסיקו 2004 (145 ש"ח)
הינה דוגמא לקריצה לעולם חדש שלא הורסת את הטרואר, במילה אחת: כיף, בשתי מילים: כיף מאוד.
אף אדמתי, פטריות ובשר, עם ריכוז פרי שחור. בפה גוף מלא מינוס, תותים ודובדבנים שחורים, הדוניסטי, אלגנטי ומאוזן להפליא. הטעם המסיים ליקרי עם חמיצות מאזנת יפה. מתחנף אבל במידה.
לשתיה עכשיו ובשלוש ארבע שנים הקרובות.
ציון: 91+.

4. לורדן גספריני, קאפו די סטאטו, ונגצו, 2004 (195 ש"ח)
האגדה אומרת שהשם קאפו די סטאטו ניתן ליין יען כי: פעם ביקר באיטליה שארל דה גול, ונתנו לו לטעום את הבלנד הבורדולזי הזה. דה גול אמר שמדובר ביין בורדו משובח, וכשאמרו לו שהמדובר ביין איטלקי מאזור ונטו, אמר: אם זה יין איטלקי מדובר ב"קאפו די סטאטו", דהיינו ראש המדינה.
אף מלא עם הרבה פלפל ירוק (קברנה פרנק?). בפה טעם של בורדו, חמיצות טובה, פרי אדום, מאוזן. בסיום הארוך עדיין מעט טאני. מרמז על יכולת יישון טובה. לשתיה 2009-2014. תמורה מצוינת לכסף מדי שנה.
ציון: 91

5. סאן פליצ'ה, ויגורלו, 2001 (390 ש"ח)
סופר טוסקן מבוסס סנז'ובזה, יין נהדר, אבל המחיר מראה שהיבואן הגזים.
לידיעת הקייטנים – היין נמכר בפחות מ-150 שח כולל מס בחנויות בארה"ב. המס על יין בכניסה לישראל הוא 11% אם אני לא טועה. ב-195 שח הוא היה יכול להיות קניה נהדרת.
אף עצום של פרי שחור, חרובים לרוב. בפה גוף מלא, פרי שחור, מאוד מרוכז וצעיר, סיום ליקרי רחב מאוד. להערכתי החמיצות קצת מוסתרת כרגע על ידי הפרי המרוכז, ואני מאמין שהיין יהיה טוב לשתיה החל מ-2010. קצת "over done", ממש לא הסגנון שלי, אבל עדיין אחד הסופר טוסקנים הטובים באיטליה.
ציון: 91-92

6. קרפינטו וינו נובילה די מונטפוליצ'יאנו, ריזרבה, 2001 (215 ש"ח)
אחד משני היינות המסורתיים יותר בטעימה הזו, אבל טיפה יקר לטעמי.
אף מלא ושופע פרי,אלגנטי עם מעט עובש. בפה פרי אדום, בשלות טובה,ליקר,מלא,חמיצות נהדרת באמצע ובסיום המהנה. יין נהדר. אפשר לשתות עכשיו אבל עדיף לחכות קצת, לפחות שנתיים.
ציון: 90-91.

תמורה טובה לכסף
להלן רשימת השווים.

1. מיקלה קיארלו, ברברה ד'אסטי סופריורה, לה אורמה, 2005 (80 ש"ח)
אף פרחוני, פרי צעיר אדום. בפה אלגנטי חמיצות ברברה אופיינית, יין סקסי, יופי של תמורה. נכון שזה לא ממש ברברה קלאסי, אבל הנגיעה המודרנית לא הרסה לחלוטין. מוכן לשתיה.
ציון:+88.

2. פונטרוטולי, קיאנטי קלאסיקו 2004 (145 ש"ח) – ראו לעיל.

3. פטוריה די ברבי, רוסו די בארבי, 2006 (80 ש"ח)
יין פשוט ולא יומרני.
אף נעים ועדין, בפה גוף בינוני,פרי אדום,קצת חלול במרכז וטאני בסיום, אבל ילך יופי עם סנדוויץ' חזה עוף או פיצה. לשתיה עכשיו.
ציון:86

4. ריקאסולי, קיאנטי ריזרבה, רוקה גאוצ'רדה, 2005 (120 ש"ח)
גם היין הזה היה פעם יותר מסורתי, ועכשיו מעמיסים עליו יותר עץ, אבל, עדיין שומר על הטרואר.
אף חייתי, זיעה ואדמה (זה הולך ביחד בטוסקנה!). בפה טאני, פרי אדום, חמיצות מצויינת, לא מעט עץ בסיום שאני מאמין שירד עם הזמן. לשתיה 2009-2012.
ציון: 88.

5. פרונוטו, ברברסקו 2005 (200 ש"ח)
אף מנטה-אקליפטוס, מין שרף שכזה, פה ליקר,פרי אדום ושחור, ריכוז טוב, ליקריץ, חמיצות בסיום, לשתיה 2012-2018, אם תתעקשו לשתות עכשיו אז נא לחלוץ 3-4 שעות מראש.
אז ככה, ברברסקו קלאסי זה לא, קצת מודרני, אבל עם נגיעות מהטרואר, ולפיכך במונחי ארצנו תמורה טובה.
ציון:88-89.

לרשימה זו ניתן להוסיף גם את הקאפו די סטאטו לעיל, שאמנם עולה 195 ש"ח אבל קשה למצוא טוב ממנו בקטגוריית מחיר זו.

חביבים
כשאומרים על מישהו שרוצים להכיר לך שהוא "בחור טוב" זה מדאיג. גם כאן, יינות נחמדים, אבל האמת, שאני לא הייתי קונה אותם כי הם בטעם בינלאומי וחסרי ייחוד. רוב האורחים שלכם לעומת זאת יאהבו אותם, בעיקר אם יש לכם כוונה להדליק מנגל.

1. פלסקו, ויטאנו אומבריה 2006 (מחיר?)
מהיקב האהוב על רוברט פרקר, היין הבסיסי של היקב, מאוד מומלץ למתחילים ולחובבי יין אדום ישראלי.
באף פרי אדום, נעים, אלגנטי. בפה עודף עץ וטאנין,פרי טוב, עץ בסיום. לשתיה עכשיו (מנסיון, תוך 3 שנים הפרי יורד והעץ נשאר).
ציון: 85.

2. טומאסי, ריפאסו, ונטו, 2005
אף לא ברור, פה ריבתי אבל עם חמיצות טובה, טאנין בסיום. יין טוב לעל האש. ציון:85

3. פרונוטו, ברברה ד'אלבה 2006 (80 ש"ח)
אף מרוכז והדוניסטי של עולם חדש, בפה חמיצות טובה, חם בסיום הליקרי שלו. לשתיה עכשיו. קשה לאמר שזה ברברה, אבל החמיצות מסגירה.
ציון: 85+.

4. פיקאייה, צ'צליה ברטה, 2004
אף ריבתי, פה מודרני אבל החמיצות מחפה ושמורת עליו טרי- "פרש".דורש קבב על גחלים. ציון:85.

5. סילטארי ולפוליצ'לה 2005
אף של ריבת חרובים, בפה מעודן יותר, עם פלפל שחור, ליקר, חביב. ציון:85+.

לא מומלצים/ מאכזבים
הרבה מבקרי יין נמנעים מביקורת שלילית, אבל אני לא מבקר יין רשמי.
פייר אנטינורי נמנה על החלוצים ששמו את טוסקנה על מפת היין, אבל הוא הוביל מהפכה שמביאה לאובדן הצביון היחודי ליינות אלו ואחיהם מאיטליה כולה. כמה חבל.
בעוד יינות בסגנון בינלאומי במחיר זול נראים לי מתאימים למכירה בכוס בברים (בארץ מוגשים בדרך כלל בטמפרטורה של כ-30 מעלות בבר...), יינות במחיר 300 שח בלי אפיון נראים לי כבזבוז כסף.
אז ככה:

1. אנטינורי, טיניינלו 2000 (335 ש"ח)
באותו בוקר טעמתי גם את מודל 2003 עם אפיון דומה. הרבה ריבה, ללא שום ייחוד. פעם גם הטיניינלו היה מדיף ריחות סנז'ובזה (זה הענב המרכזי כאן), אבל לא עוד. המסחור הרס כל חלקה טובה. אוי א-ברוך.

באף פרי שחור בשל ומתוק, בפה ריבתי ומתקתק, נו באמת, לשתיה עכשיו עד 2010, ציון:89 (אבסולוטית זה לא יין רע, אבל פשוט חסר ייחוד).

2. אורנליה, לה וולטה, 2005 (115 ש"ח)
עוד בית שחרט על דגלו עולם חדש, אבל הפעם יש כאן גם פגמים בייננות, וזה כבר חמור.
אף בעל ריח מלאכותי, משהו כמו חומר ניקוי (תיקון חומצה אגרסיבי?). בפה קל-בינוני, חלול לחלוטין באמצע. מה זה צריך להיות? ציון:60.

3. אנטינורי, לה ברצ'סקה, וינו נובילה דה מונטיפוליצ'יאנו, 2004 (115 ש"ח)
וינו נובילה משמעו יין חדש, עד כאן בסדר, אבל איפה המונטפוליצ'יאנו?
אף מודרני מתוק, ריבת תותים, בפה ריבה וחסר חמיצות, סתמי לחלוטין, ציון: 80.

לסיכום:
הטעימה האקסית המיתולוגית שלי חזרה, יפה מתמיד, וזהרה. איטליה אמנם כבר מזמן לא מסורתית, אבל הטעימה ייצגה את הספקטרום הרחב של היינות המיובאים לכאן. בקיצור, הטעימה עשתה כבוד: לנו, בגלל התמורה הנהדרת לכסף, לאיש ענבים בגלל בחירת היינות ולארג'יות כל כך לא אופיינית לענף, ולאיטליה, שיוצגה כאן במלוא הדרה. כל הכבוד.
להתראות בטעימת איטליה הבאה.