החלטתי לקחת פסק זמן קצרצר מהכתיבה על מקום מושבי (אלבה), כדי לכתוב כמה מילים שעל ליבי לחובבי היין. נתחיל בחלק הטוב - אני אוהב אתכם! אני נהנה לטעום אתכם ולשמוע את דעתכם, אני אוהב לראות ולהרגיש את ההתלהבות בקולכם כאשר אתם מגלים משהו חדש ביין, ואם נהיה באמת כנים - את היין עושים בשבילכם, ולא למען אוליגרך כזה או אחר. רוב הייננים שאני מכיר יעדיפו להעביר ערב אתכם בטעימה, מאשר השקה כזו או אחרת. אבל בשם כל מה שיקר וטוב עלי אדמות תרדו מהמספרים.

מספרים בעולם היין נועדו כדי לתת סוג של יציבות ואובייקטיביות, על דבר שלעצמו הוא סובייקטיבי לחלוטין. כשאני מדבר על מספרים אני מדבר כמובן על ציון של מבקר יין כזה או אחר, אך גם על שנת הבציר ואחוזי האלכוהול ביין.

כתבות רבות כבר נכתבו על ידי כתבי יין וותיקים ומנוסים ממני, על הבעייתיות האינהרנטית של ציון המבקר, ולכן לא אלאה אתכם יותר מדי בפרטים. באופן כללי ניתן לומר שציון ליין הוא כלי שיווקי שנותן אינדיקציה "אובייקטיבית" ללקוח פוטנציאלי על איכות היין לפני הקניה. ציון גבוה עשוי להצביע על יין נקי ואיכותי. בנוסף, האמון שנבנה בין מבקר היין והקורא הפשוט יכול להבטיח גם הנאה מהיין, במידה כזו או אחרת של זהירות. מעבר לכך ציון היין על פי מבקר חשוב יכול גם לתרום, או לפגוע במחירו או בביקושו בשוק. לשיטה זו ישנם חסרונות רבים, אך אני מאמין כי יתרונותיה עדיין עולים בהרבה על חסרונותיה והיא מהווה כלי ליצירת בטחון בין הלקוח לתעשייה.

אחוז אלכוהול בנוזל עשוי לומר לנו משהו על היין, אך פרשנותו משתנה בהתאם למגוון פרמטרים: הוא יכול להעיד על יין המגיע מאקלים חם, או על תפיסה אסטטית ומודרנית של היינן. אחוז האלכוהול יכול להוות אינדיקציה לאיכות רק כאשר אנחנו יודעים עוד פרטים על היין, היקב וזן הענבים. כך או כך, יש לזכור שליקב ניתנת אפשרות לזייף את אחוז האלכוהול ביין בחצי אחוז, למעלה או למטה, בכל זמן נתון.

שנת הבציר - כעת אנו נכנסים לעובי הקורה ולסיבת כתיבת הטור. לפני מספר חודשים ביקר אותי חבר טוב, חובב יין מושבע ואיש שיחה נפלא. הלכנו יחדיו לביקור באחד מיקבי האזור, וכאשר המטעימה הציעה לו לנסות מהברולו 2005 הוא כמובן לא התבלבל, ומיד אמר "אין צורך זו שנה גרועה". הזדעזעתי, אבל לאחר כמה רגעים נזכרתי שגם אני בתחילת דרכי בעולם היין הייתי מגיב כך. שנת בציר היא פרמטר חשוב לבחינת יין, מפני שכל שנה יכולה להיות בעלת אופי שונה, וכשהבציר שונה ניתן לצפות שגם היין יהיה שונה. כיול היין עם שנת הבציר והחוויה החושית חשוב מאוד לכל טועם וחובב, אך כיום עם החדרת המדע לתהליכי ייצור יין ולכורמות, שנים רעות הן דבר מאד נדיר, ויותר מכך, בשנים גרועות באמת יקב שמכבד את עצמו לא יפיק יין ובמיוחד לא יינות מהסדרות הגבוהות. דוגמא טובה ניתן למצוא באזור ברולו - בשנת 2002 נפגע האזור מסופת ברד שפגעה בענבים בכרם עוד לפני הבציר, ויקבים רבים בחרו שלא להפיק ברולו, אלא לעשות דה-קלסיפיקציה לנביולו פשוט.

אז מדוע השנים 2000, 2003, 2005 ו-2007 נחשבות לשנים גרועות בברולו? התשובה הפשוטה היא שהן אינן שנים גרועות כלל. זה נכון שהן פחות טובות מהשנים המוצלחות במיוחד והיוצאות מן הכלל כמו 2001, 2004, 2006 ו-2008, אך העובדה כי ישנן שנים יותר טובות, אינה מעידה על שאר השנים כ"גרועות". במקרה של ברולו מדובר על שנים חמות יותר, כך שכל המשמעות היא שבמקום לחכות 15 או 20 שנה כדי לפתוח את בקבוק הברולו הנחשק, ניתן לפתוח אותו כבר לאחר 8-12 שנים. אם נהיה כנים באמת לרובנו זה עדיף. אני אשמח מאוד לקנות בקבוק מתיישן בזול ולפתוח אותו בהזדמנות הראשונה. כלומר, חשיבותה של שנת הבציר היא הפרופורציה שהיא נותנת, ו"שנה גרועה", או "שנה פחות טובה" אינה אומרת שהיין גרוע או פחות טוב, לרוב היא פשוט אומרת שהיין מוכן, וזה לכל הדעות דבר טוב לכשעצמו.

כמובן שבשנים יוצאות דופן נוכל לקבל יותר מורכבות ביין, אך מספר באשר הוא: ציון, אחוז אלכוהולי או שנת בציר, אינו יכול, או צריך, לגזול מההנאה שביין. המספרים הללו אינם חקוקים בסלע, והם רק אינדיקציות ופרופורציות, הן ממליצות לנו מתי לפתוח את הבקבוק ואיך ליהנות ממנו. על כן, אשוב לבקשתי בתחילת הטור - שחררו ממספרים, או לפחות הבינו אותם כפי שהם אמורים להיות מובנים ולא יותר מכך.

לחיים!!!!