כנס היין הישראלי השני ביוזמת המכללה האקדמית תל חי, מועצת גפן היין והרשות לפיתוח הגליל, נערך שבוע שעבר, בבנין הסינמטק בראש פינה. היום הראשון של הכנס, היה מיועד לקהל המקצועי והוקדש רובו ככולו לנושא הסדרת ענף היין בישראל ובעיקר, לשאלת האזוריות.

תכנית הכנס המקצועי, אשר נמשכה החל משעות הבוקר ועד הערב, כללה הרצאות רבות ומלאות עניין, אשר אין ספק שהעשירו את באי הכנס במידע רב ובנקודות ראות חדשות, בכל הקשור למקומה של האזוריות בענף היין הישראלי. שמענו תיאור בדבר המצב הקיים (או יותר נכון לומר ה"לא קיים"), בארץ ובמדינות העולם, מבחינת חקיקה והסכמים, מגמות והתפתחויות עולמיות וכיוונים אפשריים לקראת קביעת חלוקה אזורית גם בישראל. ניתן לומר שכל הדוברים היו בעד חלוקה אזורית של יינות ישראל וההבדלים בין העמדות השונות נגעו רק בניואנסים, בשאלת העיתוי ובאשר לזהות הגורמים אשר אמורים לחולל ולהוביל את השינוי.

מפת אזורי היין של ישראל

רפרנט גפן היין בשה"מ, מר ערן הרכבי, הציג בפנינו את מפת אזורי היין הנוהגת בישראל מזה עשרות שנים. הסירו ספק מלבכם, גם מפה זו לא נוצרה חלילה ביוזמה ישראלית, אלא בעקבות דרישתו של השוק האירופי המשותף, כתנאי לייצוא יין למדינות השוק. זאת, מאחר והשוק האירופי, המעוניין ביבוא יינות איכות בלבד, אינו מתיר ייבוא יינות אשר הינם חסרי שיוך אזורי. כך נוצרה אותה מפה היסטורית, אשר לא עודכנה מעולם, ומכילה לפיכך אזורי יין ובייחוד תתי אזורים, שהינם כיום בלתי רלוונטיים לחלוטין (מתי לאחרונה שתיתם מרלו מאזור כנא, או סוביניון בלאן מאזור נצרת)?! בשנת 2006 הוכנה והוגשה על-ידי ערן הרכבי ושלמה כהן, ממשרד החקלאות, הצעה למפת אזורי יין עדכנית, ואולם הצעה זו לא אושרה מעולם, בעיקר מאחר וכלל לא ברור מיהו המוסמך לאשרה. עם חלוף הזמן גם הצעה עדכנית זו זקוקה לעדכונים משלה...

מר צחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן היין, דיבר על הקשיים שביישום חקיקת סיווג אזורי בישראל, אך גם על התקוות ליישומה בעתיד. בצד הקשיים – הפיזור העצום של הגופים הממשלתיים והאחרים האמונים על ענף היין בישראל, העדר התאום ביניהם והעדר יד מכוונת וחלוקת סמכויות ברורה. נושאים שונים הקשורים לענף היין מטופלים כיום על ידי: משרד התמ"ת, משרד החקלאות, משרד הבריאות, מנהל מקרקעי ישראל, מועצת גפן היין, מכון היין (הפועל בחסות משרד המסחר והתעשייה) והמכס ומע"מ (תחת משרד האוצר).

עם זאת, הציג מר דותן כאמור גם פן אופטימי. לאחרונה הוקם צוות בין משרדי בין משרדי התמ"ת והחקלאות בנושא הסדרת ענף היין. לפני כשבוע, נחתם כתב מינוי לחברי הצוות הקובע בין היתר כי עליהם להגיש תוך 90 יום הצעות לרפורמה בענף. לדעתו, זוהי הזדמנות מצוינת לקדם את הנושא, בעיקר מאחר והשרים של שני המשרדים, שר התמ"ת, שלום שמחון – לשעבר שר החקלאות ומושבניק, ושרת החקלאות יוצאת קיבוץ, אורית נוקד, הינם בעלי היכרות עם הנושא, אוריינטציה חיובית והיסטוריה של תמיכה בענף.

מיתוג גיאוגרפי גם בענף היין

מפי הגב' ציפי פרידקין, מהחטיבה למחקר כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות, שמענו על החשיבות של מיתוג גיאוגרפי של מוצרי מזון, הן מבחינת היצרנים והן מנקודת המבט הצרכנית. מיתוג גיאוגרפי מיועד להגן על שמות ומוצרים שהינם ייחודיים למקומות גידולם / ייצורם, לעודד ייצור חקלאי מגוון וכן את המגזר הכפרי ולהוות מורה דרך לצרכנים ובעזרת פיקוח נכון, לספק הגנה מפני זיופים והונאות. הגב' פרידקין סקרה את שיטות הסיווג האזורי המקובלות בעולם הישן כמובן, אך גם במדינות רבות ומובילות של העולם החדש, כמו ארצות הברית ואוסטרליה. עמדתה של הגב' פרידקין היתה חד משמעית, התהליך חייב להתחיל מלמטה, מן היצרנים עצמם, כאשר המערכת הממשלתית תוכל לספק בהמשך את התשתית החוקית ואת המדיניות הכלכלית והמוניטארית המתאימה.

מר עופר זקס, ציר יועץ לענייני חקלאות בקהילייה האירופית, תיאר את המצב ההסכמי בתוך האיחוד האירופי ובין האיחוד לבין המדינות הסוחרות עימו. השתאות רבה עוררו דבריו לגבי סדרי הגודל של התמיכות והתקציבים שמייחדת הקהילייה האירופית לחקלאות בכלל ולענף היין בפרט. 42% מתקציב האיחוד האירופי מופנה לתמיכה בחקלאות ובמרחב הכפרי כאשר 31%, לתמיכות ישירות (מענקים של ממש) וכ-11% לפיתוח האזור הכפרי. בעוד שמרבית התמיכות המיועדות לענף היין האירופי הינן תמיכות בכסף ממש, הרי שבישראל לעומת זאת, התמיכה הממשלתית העיקרית הינה הגנתית, באמצעות הטלת מכסים על ייבוא.

באשר לאזוריות, על הצלחתה מעידה העובדה שמספר המוצרים המוגנים באירופה הולך וגדל עם השנים. בנוסף, האזוריות בענף היין מתפשטת במהירות גם למדינות יין קטנות ולא מרכזיות, כמו למשל בלגיה, קפריסין, בולגריה ועוד. ישראל מחויבת אף היא, מכוח הסכמי סחר ואמנות, בהגנה על אזורי היין האירופאים (מפני שימוש בשמותיהם בישראל), וגם בישראל קיימת תשתית חוקית להגנה על סיווג אזורי, מכוח חוק כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, שנחקק עוד בשנת 1965.

מר זקס סבור כי לישראל לא תהיה ברירה אלא לקבוע סיווג אזורי, כחלק מתהליך קביעת זהותם של היינות הישראלים, הדרוש כל כך על מנת שיינות ישראל יוכלו למצוא מקומם על המדפים ברחבי העולם. מבחינה זו יש לנו לדבריו יתרון יחסי על פני מדינות אחרות בעולם, באשר שמות רבים של אזורים בישראל הינם שמות היסטוריים, המוכרים היטב לצרכני היין בכל רחבי העולם. להערכתו, אנו מצויים בתהליך מתמשך של הפחתת הגנות מכס, תהליך לו מחויבת ישראל מכוח הסכמים בינלאומיים ומגמה זו, בצד שערי החליפין האטרקטיביים ליבוא והעלייה המתמדת ברמת החיים בישראל, יביאו כבר בעתיד הקרוב, לתחרות גדולה יותר של יינות ישראל אל מול מוצרי יבוא. לדידו של מר זקס, את התנעת תהליך הסיווג האזורי יש להתחיל מלמטה, מתוך התעשייה עצמה, תוך שינוי תפיסתי וקביעת יעדים ותקנים ברורים ופנייה לרשויות המוסמכות על מנת שיתמכו בתהליך.

המגמות השולטות בענף היין בעולם

מר יאיר היידו, הוסיף סקירה היסטורית מעניינת וגם הבהיר את המגמות השולטות כיום בענף היין העולמי: Tracebility (עקיבות) – כלומר מהיכן מגיע המוצר; שייכות לסיפור מסגרת כלשהו (של מקום, של יקב, של יינן); הגודל כן קובע אך קטן יותר נחשב טוב יותר; מגמת הכרמים היחידניים; הליכה לכיוון של אזוריות המותאמת לאופי ענף היין המקומי ומוניטין של יקבי איכות. הרצאתו סיכם מר היידו במלים אילו: הגדרה גיאוגרפית – כן ומיד!, הגדרה תכנית וסגנונית של האזורים – יתכן שבעתיד אך עדיין לא, הגדרה איכותית (פרמייר קרו וכד') – לעולם לא!

תיירות יין בישראל? עדיין לא על המפה העולמית

העיתונאי, מר שגיא קופר, הביא בפנינו את שאלת האזוריות מנקודת המבט הצרכנית. מחקר שנערך באוסטרליה בשנת 2006 בקרב רוכשי יין בחנויות יין (להבדיל מסופרמרקטים), קבע באופן חד משמעי, שקניית "אזור" משמעו קניית "מוניטין". עוד השיבו הנשאלים כי על מנת שהצרכן יחפש יינות של "אזור" מסוים, צריך שיהיו לאזור נפח, מוניטין, יינות איכות על פני תקופה קבועה, שידברו ויכתבו עליו ושיהיו לו מסורת ואופי ייחודי. מחקר אוסטרלי נוסף משנת 2009, קבע שרוכשי היינות בחנויות היין מחפשים בראש ובראשונה סגנון ביין ולאחר מכן זן ואזוריות, בסדר הזה, ורק בהמשך באים שיקולים של שנת בציר, תדמית היקב, מוניטין של היינן, מותג, פרסום, מבצעים, המלצת המוכרן ושיקולים נוספים. מכאן, ניתן ללמוד שככל שהידע של הצרכן עולה, כך גם עולה חשיבותה של האזוריות והמסקנה היא, כי קיימת חשיבות רבה בהשקעה בהקניית ידע בנושאי יין.

נדבך חשוב נוסף לקידום אזוריות, הינה תיירות היין. מחקרים הוכיחו כי כאשר הצרכן עומד מול שלל הבקבוקים בחנות או בוחר יין במסעדה, הוא מושפע מאוד בבחירתו מאזורי יין בהם ביקר בעבר. לדעתו של מר קופר, קיימת חשיבות רבה לעידוד תיירות היין גם בישראל, הן לקידום אזוריות ולקידום צריכת היין בכלל. כדוגמה הביא מר קופר את אזור יואב–יהודה, שמקיים כיום שיתוף פעולה רב בין היצרנים והרשויות המקומיות לשם קידום תעשיית היין האזורית, באמצעות עריכת פסטיבלים ויצירת דרך יין של ממש.

מידע מעניין הובא לעניין שיטות לקידום צריכת יין אצל צעירים, תוך שימוש באזוריות. כך למשל, יקב לינדמנס האוסטרלי יצא בשנת 2006 עם סדרת יינות המיועדים לשוקי חו"ל שהציגה קברנה מצ'ילה, סוביניון בלאן מדרום אפריקה, שיראז מאוסטרליה וכד'. סדרה זו נחלה הצלחה רבה בשוקים החדשים באסיה ובעיקר בסין והודו.

זווית ראייה חדשה על חקיקת יין

הרצאותיו של מר פאביו פיקולי, עיתונאי איטלקי ומומחה בחקיקת יין, הציגו לנו כישראלים זווית ראיה חדשה ומעניינת לגבי חקיקת היין ובייחוד בשאלת האזוריות ולא פחות חשוב, באשר לתעשיית היין הישראלית, כפי שהיא נראית בעיניו של זר, שמוצאו מאחת ממדינות היין המרכזיות.

מר פיקולי פתח בהצגת השינוי הגדול שביצע האיחוד האירופי בחקיקת היין בשנת 2009, כאשר סיווג את יינות האיכות באירופה לפי 2 רמות, על פי קריטריונים של אזוריות, בדומה לסיווג האירופי החל לגבי מוצרי מזון אזוריים אחרים. הסיווג החדש חל על כל מדינות הקהילייה האירופית והן מחויבות להתאים את חקיקת היין שלהם לקריטריונים החדשים הקבועים בחוק האירופי ואולם, בצד הסיווג האירופי, המדינות רשאיות להותיר גם את שמות הסיווגים הפנימיים שלהן. מר פיקולי סבור לפיכך, שעוד במשך שנים רבות נמשיך לראות בצד הסיווגים האירופיים החדשים: PDO (Protection of Designation of Origin ), ו-PGI (Protected Geographical Indication), את ה-IGT וה-DOC האיטלקיים ואת ה-Vins de Pays וה-AOC הצרפתיים. כיום קיימים במדינות הקהילייה האירופית 1,551 אזורי יין המסווגים כ-PDI (490 בצרפת, 437 באיטליה, 119 בספרד) ו-599 אזורים המסווגים כ-PGI (166 בצרפת, 155 באיטליה ו-109 ביוון). שינוי משמעותי נוסף בחוק עורר התנגדות רבה בצרפת ואיטליה והוא ה היתר לציין על תווית יינות איכות את זני הענבים ובלבד ש–85% לפחות יוצר מאותו זן.

נתונים מדהימים נוספים הובאו באשר לגודלו של שוק היין באירופה ובנוגע לתמיכה של האיחוד האירופי בחקלאות בכלל ובענף היין בפרט. מדינות אירופה מייצרות כיום 175 מליון הקטוליטר לשנה, המהווים כ-65% מהייצור העולמי; 45% משטחי גידול ענבי היין בעולם מצויים בתחומי אירופה ו-57% מהצריכה העולמית היא אירופית. 70% מייצוא היין בעולם במונחים גלובליים, מקורו מאירופה. האיחוד מקציב כיום 560 מליון יורו בשנה לפעולות של קידום היין. 60% מהכנסות הקהילייה האירופית מופנים לחקלאות.

ככלל, מר פיקולי סבור שלכל מדינת יין צריכים להיות כללים ברורים בייחוד בנושא אזוריות, דבר המצביע על רצינות התעשייה, אבל בד בבד, הינו מזהיר מפני שיטה קשיחה מדי, בפרט בנושאי הבקרה והפיקוח, אשר יכולה להזיק יותר מאשר להועיל. לטעמו השיטה האירופית בהחלט סובלת מיתר חקיקה, פיקוח ובקרה, מה עוד שככל שהכללים נוקשים יותר הופך לעתים הפיקוח בשטח לכמעט בלתי אפשרי. כדוגמה, הביא מר פיקולי את מכירת מיכון אוסמוזה הפוכה באיטליה - למרות שבאף אחד מאזורי היין של איטליה אין היתר לשימוש במכשור זה בייצור היין, הרי שאותו מכשור הינו כיום ציוד ייצור היין הנמכר ביותר באיטליה...

בהתייחסו ליינות ישראל, הביע מר פיקולי את דעתו כי הדבר החשוב ביותר והראשון במעלה שיש לכוון אליו, הינו יצירת זהות ייחודית ליינות ישראל, לטעמו, מאחר ושוק היין בישראל הינו קטן יחסית – שוק נישה, הרי שיהיה קל יותר ליצור זהות אשר תהווה משיכה לצרכני היין בעולם, יש הרבה מקום ליינות נוספים בשוק העולמי, הצרכנים מחפשים יינות חדשים וחוויות חדשות. ייצוא מוצלח מחייב אנשי מכירות מוצלחים אשר ישהו בחו"ל במשך תקופות זמן ממושכות ויקדמו שם את היינות הישראלים. הבעיה בעולם כיום אינה איך לייצר יין, אלא איך למכור אותו, יקבים באירופה משקיעים כיום כ-80% על אמצעים טכניים, כ–10% על מכירות ופחות מ-10% על מחקרים בקרב צרכני היין הפוטנציאליים. לדעתו של מר פיקולי יש להגדיל את ההוצאה על מכירה ובעיקר המחקרית מבחינת יצירת הזהות וקידום שיווקם של יינות ישראל, קיימת גם חשיבות מרכזית לשיתוף הפעולה בין השחקנים בשוק הישראלי, כך שהמוצר שישווק בחו"ל יהיה קודם כל "יין ישראלי" ורק לאחר מכן יזוהו היצרנים והמותגים.

חקיקת יין הינה לדבריו של מר פיקולי נדבך חשוב בתהליך יצירת הזהות. יין הוא היסטוריה ולכן נוף היין הוא אחד הדברים החשובים ביותר בייצוג היין ובקביעת זהותו, מחקר משותף של אוניברסיטאות מאיטליה וצרפת הראה, כי כאשר במסגרת טעימות יין הוספו צילומי נוף של אזורי היינות אשר נטעמו, השפיעו תמונות הנוף לטובה על הציונים שנתנו הטועמים ליינות. יין הוא גם היצרנים ולכן קיימת חשיבות רבה לסיפור העומד מאחורי היין ולזהות היצרן. תיירות יין הופכת לכלי מרכזי למכירת יינות בעולם. בשנת 2010 היו באיטליה למעלה מ-10 מליון תיירי יין, כמעט 2 מליון תיירי יין במונטאלצ'ינו בלבד! חשיבות עצומה קיימת גם לקידום תרבות היין והקניית ידע בנושאי יין. כאמור, מר פיקולי רואה חשיבות מרכזית גם באשר לאופן שבו משווק היין.

סיכום

היום המקצועי של כנס היין הישראלי, ניתן לומר כמעט מעבר לכל ספק, שקיימת חשיבות מרכזית בהסדרת חקיקת היין בישראל ובכלל זה בקביעת שיטת סיווג אזורית, לקידומו של ענף היין, הן בישראל והן בשווקי חוץ. השאלה הנשאלת (ושאלה זו נשאלת כבר שנים לא מעטות), היא כיצד ניתן לקדם את אותה חקיקה ומה ניתן וצריך לעשות על מנת שהמחוקק יכיר בצורך ליצור אותה. נדמה שאם הענף ימשיך לסמוך על גורמי השלטון והחקיקה שיקדמו את הנושא, נמשיך לדבר על חקיקת יין גם בכנסים רבים בעתיד, אך בשטח לא תהיה תזוזה ממשית. נראה שבלא התעוררות של הענף מבפנים, התארגנות ממשית ליצירת לובי מתאים ולהעמדת הנושא במקום מרכזי בסדרי העדיפות של החקיקה, ימשיך הנושא לדשדש עוד שנים רבות ונפספס הזדמנויות שהולכות ונפתחות לקידום היין הישראלי, גם כאן אצלנו בבית וגם בעולם.

• עו"ד עידן בר אולפן הוא חובב יין, ומתמחה בתחום חקיקת היין בישראל