סחיטת ענבים לבנים ביקב זורה  //  צילום: קובי קלייטמן

 היקבים מצויים בסמוך לכפר ARENI, בו גם התקיים פסטיבל היין, באזור היין עשיר הכרמים Vayots Dzor השוכן בדרום מזרח המדינה. נסיעה בת שעתיים מהבירה ירוואן לאזור היין לוותה באיש מכון התקנים, קארו הקוביאן Karo Hakobyan, האמון על מתן היתרים ליקבים במדינה. בשיחה שהתפתחה, באנגלית וברוסית לסירוגין, הכרתי אדם מעניין ובעל ידע נרחב שאף הקריא לי ולמתורגמנית שעמי פואמה של משורר ארמני ידוע, שממנה לא הבנתי דבר. איך אומרים? במקרה היה לו בתיק...

אם כך, לארמניה, המתגאה בממצא הארכיאולוגי, הוא מערות ארני1, ובהן כדי יין בני 6,000 שנה, יש תעשיית יין חדשה באופן יחסי. ניתן לומר כי תעשיית היין באזור Vayots Dzor החלה לגדול ולהתפתח באופן רציני סביב שנת 1996 (להוציא ייצור יין ביתי), לאחר היפרדות ארמניה מברית המועצות. לדברי קארו, בארמניה מצויים כיום 30 יקבים מסחריים מתוכם עשרה מוכרים יותר. כל אלו מייצרים מדי שנה כ 10 מיליון בקבוקי יין, מספר ההולך וגדל בהתמדה. למספר זה יש להוסיף ייצור של "יינות" מפירות שונים וברנדי. אחד הזנים האדומים המפורסמים ביותר באיזור הוא ארני נואר (Areni Noir) ואילו הלבן ווסקהאט (Voskehat).

יקב זורה – Zorah Winery 

בין הרים עצומים ועמקים יפהפיים, מרחק כקילומטר במעלה הכפר Rind, נחשף יקב זורה. מראה המקום הדהים אותי כל כך עד כדי שהמשפט "יום יבוא בן, וכל זה יהיה שלך" הדהד בראשי. כשעתיים מאוחר יותר עמדתי על גבעה המשקיפה על האזור כולו יחד עם בעלי היקב Zorik Gharibian ורעייתו.

שעה שפסעתי לתוך היקב דרך דלתות העץ הכבדות לא ציפיתי ליותר מדי, אולם כשראיתי את ההשקעה, הציוד והאסתטיקה של היקב, נותרתי פעור פה. זהו, עכשיו נותר רק למזוג יין.

באולם הגדול מיכלי התססה מבטון ונירוסטה, אמפורות חרס (Karasi), חלקן קבורו בתוך מסלעה וחלקן לא וחביות עץ בחדר ייעודי שקוף. בחוץ עומלים פועלים על הפעולה הראשונית של יצירת היין הלבן הראשון של היקב. כשהגענו, הענבים הלבנים שזה אך נבצרו, הגיעו אל היקב והפועלים היו עסוקים ב Press ו Crush.

"היין שלנו הוא יין המייצג את הטרואר. אנחנו מנסים לעשות כמה שפחות עבודה ביקב ולהפיק את הניואנסים מתוך הענב". כך אמר לי זוריק. הבציר הראשון של יקב זורה התרחש בשנת 2010 והיין הראשון הושק בשנת 2012. מדובר ביקב חדש מאוד המגלם בתוכו תשוקה שצמחה בעת ביקורו הראשון של זוריק בארמניה בשנת 1999. הזוג, תושבי מילאנו שבאיטליה, עוסקים בכלל ביח"צ עבור עסקי האופנה (איך לא?), אולם האהבה ליין והרצון לסייע לארמניה גרם לכל לקרות.

זן הענבים מהם מיוצרים שני יינות היקב האדומים הוא ארני נואר. מרבית הכרמים גדלים סביב היקב ומשמשים לסדרה העיקרית של היקב Karasi ממנה מייצרים כ 60 אלף בקבוקים בשנה ואילו כרם עתיק שנתגלה מוזנח, נקנה, שוקם ומניב מעט מאוד פרי. הכרם משמש לסדרה הגבוהה של היקב הקרוייה Yeraz וממנה מיוצרים כ 4,000 בקבוקים בשנה. היין הלבן, עדיין בשלבי התהוות, גם הוא יהיה עשוי זנים מקומיים, Voskehat ו Garan Dmak הנסחטים יחד.

האדמה עליה גדלים הגפנים גירית עם שכבת ליימסטון ואבנים רבות מתחת. החום בקיץ יכול להגיע בשעות היום ל 36 מעלות ובלילה לרדת בכ 12-15 מעלות. החורף מושלג והקור מגיע עד מינוס 10-12 מעלות. היקב והכרם שוכנים בגובה 1,400 מטרים מעל פני הים ואילו הכרם העתיק ובו גפנים בני יותר מ 150 שנים בגובה 1,600 מטרים מעל פני הים. אה! אין פילוקסרה ולא הייתה פילוקסרה. ככה זה כשחיים בבידוד. לדעת זוריק מבנהו של הארני נואר נכון ומספק ויש אשר תיארו אותו כבעל מבנה של סנז'ובזה וניואנסים של פינו נואר. הענב מגיע להבשלה פוליפנולית מלאה ואיטית וחומצה גבוהה.

התסיסה הכהלית נעשית במכלי בטון ועוד מספר ימים נותרים הענבים על הליס. התסיסה המאלולקטית נעשית באמפורות ולאחר מכן מועבר היין לבטון בחזרה. היות ומדובר ביינות שהם 100% ארני נואר, המילה בלנד מתייחסת ביקב זה לאמפורות. אל תתבלבלו, אין מדובר באמפורות מהסוג הגיאורגי – החרס שונה ואין איטום פנימי. ביקב החליטו גם לא להשתמש יותר בחביות עץ וזאת על מנת שלא למסך על תוצרי הטרואר.

היין בסדרה הגבוהה שוהה בחביות עץ לא קלויות וגדולות מאוד רק לצורך ריכוך הטאנינים. מחירו לצרכן גבוה מאוד ונע סביב 100 אירו, בעוד מחיר היין השני נע סביב 24 אירו. מדובר על יינות מאוד יקרים בהתייחס לארמניה. אין ליקב שום שאיפה להפוך מיקב בוטיק למסחרי וההתפתחות, כמו היין, צריכה לעניות דעתם להיוותר איטית ושקולה. מטרתם לייצר יינות מזנים מקומיים, בשיטות מסורתיות וברמה בינ"ל שיוכלו בעזרתם לפרסם את היינות הארמנים בעולם כולו.

היין הראשון שיצא תחת היקב ותחת היינן האיטלקי שלו, אלברטו אנטוניני, אשר הוכרז במגזין דקנטר לאחד מחמשת הייננים המובילים בעולם, זכה להימנות בין 10 היינות המומלצים ברשימה של בלומברג, עובדה שנתנה לבעלי היקב דחיפה בכיוון הנכון.

מילה אישית. בתחרות היין בה שפטתי טעמתי בצורה עיוורת את Karasi ונתתי לו את הציון הגבוה ביותר בטעימת היינות האדומים. כשהגעתי ליקב וטעמתי אותו שוב, מבלי שידעתי כי זהו יין שטעמתי, למדתי כי ליין מאפייני ארומות וטעמים של עולם ישן ועשייה חצי-מודרנית. יין נפלא, מרשים בעל בוקה נהדר ואיזון חומצה וטאנינים נהדר בפה. ההפתעה לגלות כי היין זכה בסופו של דבר במקום השני (לאחר שקלול ציוני השופטים כולם) שימחה אותי מאוד.

יקב ארני – Areni Winery 

על היקב הזה אספר בצמצום מה לאור הסיור הקצר, אולם חשוב להדגיש כי הוא ההיפך הגמור מהעדינות והאסתטיקה של יקב זורה ואינני אומר זאת בהכרח במובן השלילי. היקב, אשר הוקם בשנת 1994 והוציא את היין הראשון לשוק בשנת 1996, שוכן על כביש ראשי לצד יקב נוסף בעל שם דומה. עיקר השימוש הוא בענבי ארני נואר כנהוג באזור, ועבור היינות הלבנים בזנים מסח'לי (Mskhali) וקח ח'רג'י (Khach Khardji). היקב מייצר יינות יבשים, חצי יבשים, חצי מתוקים, מתוקים, לבנים והחל מהשנה גם יינות מפירות כמו רימונים, דובדבנים ועוד.

היקב אוהב מאוד עץ במידה כה רבה עד כי מיכלי התסיסה הענקיים עשויים חלקם עץ וחלקם נירוסטה, וכן חביות הענק גם עשויות עץ. היינות מועברים לאחר התסיסה אל חביות ענקיות ליישון, חלקם למשך שלוש שנים וחלקם פחות.

החביות הגדולות הן חביות מהתקופה בה שלטו הסובייטים בארמניה. כל החביות ביקב, קטנות כגדולות, עשויות אלון המגיע מאזור המריבה בין ארמניה ואזרבייג'אן - מחוז קראבאך - שאיכותו כה מוערכת עד כי המלווה שלנו בסיור מספר כי גם צרפתים מגיעים לקראבאך לרכוש עצי אלון לייצור חביות. אולם כאן לא תם סיפורן של החביות הגדולות – החביות נרכשות מחברת הברנדי-וודקה-יין בירוואן (העיר הבירה) מנוקות ומוכנות ליישון יין. בכל שלוש שנים מפורקות החביות, מוסרת מהן שכבה פנימית אחת והן מורכבות מחדש. החביות משמשות ליישון יין כל עוד הן יכולות.

היקב גדול מאוד ומכיל חללים רבים, באחד מהם מתגלות שתי תגליות מעניינות: האחת היא בקבוקי פלסטיק מלאים יין מונחים על הרצפה והשניה ארגזי נשק. לגבי בקבוקי הפלסטיק מרגיע הבחור ומספר כי מדובר ליין לצריכה מקומית שמחזיק לכל היותר 14 ימים. סיפורם של ארגזי הנשק מעניין יותר. אלו הם ארגזים שנשתמרו מתקופת מלחמת ארמניה-אזרבייג'אן (מלחמת נגורנו-קראבאך 1988-1994 שיש האומרים כי טרם הסתיימה) ובה השתמרו בקבוקי יין משנת 1996 עם נוזל כלשהו שוודאי אינו עונה להגדרת יין, או אפילו חומץ בן יין עד היום.

היקב מייצר כ 180 אלף בקבוקי יין בשנה, מתוכם 60% אדום, 10-15% יינות פרי והיתר לבנים. חלק מהיינות הלבנים שוהים אף הם בחביות אולם צבעם משתנה לורדרד. יינן היקב הוא יינן מקומי או ליתר דיוק יינן טרוארי בסביבה מאוד לא מדויקת, אולם היקב משתדל להביא מעת לעת מומחים בינלאומיים להערכת איכויות היינות שלו.