בריזה אוקטוברית במדדים: טמפרטורות - יורדות, מלנכוליית סתיו - עולה, ימים - מתקצרים, שפמים - מתארכים, צמא לבירה - עולה משמעותית.
הבחור ואני צמאים ועלינו להגיע לאירוע פתיחה של ה"אוקטוברפסט", אך בדרך אנחנו בכל זאת מוצאים זמן להשלים פערים. אז מה חדש? לימודים, עבודה וחיפוש אהבה. אני מספרת שמאסתי בדייטים, ואילו הבחור מנסה לעודד אותי שזו דרך שיש בה הצלחות. "סליחה, אבל לשבת בבר מעפן, לשתות בירה ולעשות סמול-טוק זה לא בדיוק הבילוי האולטימטיבי בעיניי", אני מציינת. הבחור אומר שאני טועה, ושאני עצבנית בגלל המחזור. חברים טובים פשוט קוראים אותך.

אז מה בכל זאת משותף לשנינו? שנינו אשכנזים מאוד וחילונים מאוד, אשר מקפידים לחגוג על פי כל חוקי הטקס את האוקטוברפסט.

אוקטוברפסט

טוב, זה לא ממש מדויק. בישראל ובעולם מציינים את הפסטיבל במהלך חודש אוקטובר במסגרת אירועים שונים, אך האוקטוברפסט עצמו (בגרמנית: Oktoberfest, "פסטיבל אוקטובר") הוא פסטיבל בירה שנערך מדי שנה בעיר מינכן שבמחוז בוואריה בגרמניה. זאת, כאשר הגרמנים, הידועים בדיוק ובעמידה בזמנים הנוקשה שלהם, מתחילים אותו משום מה באמצע חודש ספטמבר. הפסטיבל נמשך לפי המסורת עד יום א' הראשון של אוקטובר - מכאן שמו היצירתי. ה"תירוץ" הרשמי לפסטיבל הוא חגיגת נישואיהם של יורש העצר הבווארי ובחירת ליבו. המסיבה הייתה כל כך מוצלחת שיחצ"ני התקופה המשיכו לארגן עוד מסיבות שכאלה, וכך אנחנו מוצאים עצמנו אחרי 200 שנים של חגיגות מצמיחות כרס.

למרות כל זאת, עבורנו, אחד באוקטובר הוא יום חג לכל דבר, ובעיקר כאשר אנחנו מוזמנים לאירוע פתיחה של הפסטיבל, אשר בא כמעין הקדמה לחודש חגיגות מקומי. האירוע נערך בחסות בירת החיטה הגרמנית – ויינשטפן, בבר ה"בירגרדן" שבכיכר דיזנגוף.

האירוע 

נכנסנו צמאים. הבחור מבשר לי שבחורה במחזור חייבת לשתות חצי ליטר בירה לכל הפחות, אני מסתמכת על האבחנה שלו ונעשית צמאה עוד יותר. אנחנו מתקבלים בחיוכים ומוזמנים להתיישב היכן שרק נרצה. אנחנו מתיישבים בשולחן עגול עם כסאות בר, ונשאלים איזו מן הבירות נרצה לשתות. מעבר לויינשטפן המוכרת והאהובה, במהלך חודש אוקטובר מתארחות במהדורה מוגבלת גרסאות מיוחדות של ויינשטפן (אשר ימזגו בכ 200 ברים ומסעדות ברחבי הארץ במהלך החודש):

• ויינשטפן ויטוס, בירת חיטה לא מסוננת בצבע בהיר שופע וחושני. ניחוח פירות טרופיים, מתיקות אלכוהולית מאוזנת עם טעמים עשירים של שמרים ומאלט מתובלים. 7.7% אלכוהול.

• ויינשטפן פסטביר, בירה המבושלת במיוחד עבור חגיגות האוקטוברפסט. בירת לאגר, מסוננת, עם צבע זהוב מעט כהה, בעלת גוף מלא ועשירה בטעמים. 5.8% אלכוהול.

כמובן שלקחנו את שני הסוגים, ושתינו לסירוגין. בסופו של דבר הבחור התביית על הויטוס, ואני על הפסטביר. יש לציין כי באוקטוברפסט רשאיות להשתתף שש מבשלות בירה בלבד (מבשלות מינכנאיות) - ויינשטפן היא לא אחת מהן, אבל למה להיתפס לקטנות? בארץ היא ערבה לחיכנו מאוד, ועם קבלת הבירות שהזמנו, מונח מולנו גם נשנוש "קל" (נקניקייה ארוכה ועסיסית, כרובית מטוגנת והמנצח- פרעצל חם מהתנור עם מטבלים).

דייט מנצח

"כמה זמן לא היה לך דייט כזה?", אני שואלת את הבחור בפה מלא כרובית, "בירה מיוחדת, שולחן מלא אוכל, ובר באווירה שלא נתקלים בה הרבה?". הוא טובל חתיכת פרעצל חם במטבל עגבניות ומחייך: "וגם הבחורה בסדר ".

הרי זו הבעיה שלנו בדרך כלל. אם מצאנו עכשיו בר שהוא, לכל הדעות, מושלם לדייטים, ובירה שנעים לשתות בחברה - כמו שאמר לפנינו אביתר בנאי, עכשיו רק חסרים לנו חתנים וכלות.

את הפנטזיות שלי על הבירות שיגישו בחתונתי, קוטע עלם אשר מצטרף אלינו. זהו רז שרון – מנהל המותג האחראי על חיי הלילה, שמספר לנו עוד על האירועים שיערכו בארץ ועל החזון העתידי.

השיח נסוב סביב העובדה שצריכת הבירה לנפש בארץ נותרת סטטית למדיי בשנים האחרונות, בעוד תחום היין התפתח וקרנו עלתה. תרבות הבירה לא מפותחת דיה, ולפרטים החשובים לא ניתנת חשיבות. רז מספר לנו, כדוגמא לכך, שכמו בשתיית יין, כאשר שותים בירה יש חשיבות מאוד גדולה לכוס. בארצות שבהן תרבות הבירה מפותחת, אין בכלל כוסות "סטנדרט", וכאשר אדם מקבל את הבירה שהזמין - צידה של הכוס, ועליה הלוגו, מופנה אליו להעמקת החוויה. צורת הכוס חשובה אף היא, כשם שטעמים וארומות משתנים מבירה לבירה, כך מצופה שהכוס תשמש להעצמת החוויה. רז מוסיף: "אם אני שותה מכוס של סטלה ארטואה, למשל, אני מעיד על עצמי שאני ג'נטלמן". הבחור מחייך אליי, ואני רושמת לי תזכורת בפנקס הקטן - לחפש גבר ששותה סטלה. בכוס של סטלה.

בר ללא אלכוהול

עוד על ג'נטלמנים ועל פאסון אירופאי אני שומעת מגדי דבירי – הבעלים והמייסד של "בירדי", שבניגוד לשאר הנוכחים איננו אוחז בבירה. גדי מספר שבפסטיבלי בירה בעולם יש תרבות בירה, מושג אשר לא השתרש בארץ עדיין. בארצות בהן תרבות הבירה מפותחת, ואשר עורכות פסטיבלים נחשבים, לא נצפים בהמוניהם שיכורים וגסי-רוח. לתרבות יש ערך, והיא מתקיימת באופן הצריכה והתנהגות הצרכנים.

"אז יש תרבות אלכוהול", אני מסכמת. גדי מתקן אותי - המשמעות של "אלכוהול" בחו"ל שונה, שם המילה "אלכוהול" מייצגת את הרכיב הרע שבמשקה. דבירי מספר שישב בבר בחו"ל ושאל "איזה אלכוהול יש לכם?", המלצר ענה שאין להם אלכוהול. גדי המבולבל הצביע לעבר ברזי הבירה ושאל "אז מה זה?" והמלצר ענה – BEER.

מעבר לשימוש השגוי במילה "אלכוהול", יש חשיבות נוספת להקפדה על סמנטיקה. כאשר חיים בתרבות שבה יש חשיבות למשקאות החריפים, ספציפיות היא אקט של כבוד לתרבות והנאה ממנה. אנחנו לא שותים אלכוהול, אנחנו צורכים בירה ספציפית בכמות ספציפית ובכוס ספציפית. אנחנו בוחרים יין ספציפי בטמפרטורה ספציפית, או קוקטייל ספציפי בהגשה ספציפית, או וויסקי מאוד ספציפי עם כמות קרח ספציפית. וכו', כמובן.

כשגדי הולך, הבחור מאיר את עיניי. "זה נוגע גם לעולם הדייטים, את רואה? אנחנו צריכים להיות ספציפיים במה שאנחנו מחפשים".