מטרה:
לקדם את תעשיית היין בישראל על ידי שינוי הרגלי צריכת היין המתוק בישראל והעברת צריכה זו לצריכת יינות שולחניים יבשים.

הסבר:
שוק היין בישראל מתאפיין בשני קהלי צרכנים. אלו השותים יין מתוך אהבתם למשקה ואלו השותים אותו בשבתות ובמועדי ישראל מטעמי דת ומסורת. חלק ניכר מצרכני היין מסיבות דת ומסורת שותים יינות מתוקים, עד כי היינות המתוקים מכונים בציבור (ואף על גבי תוויות היין) "יינות קידוש". מצב זה פוגע בתעשיית היין בישראל.
מדובר בקהל צרכנים "קשיח" ומשמעותי בעבור תעשיית היין הישראלית. אם משפחה רוכשת בכל שבת וחג בקבוק אחד של יין, יוצא שהיא רוכשת כ-60 בקבוקים בשנה או כ-45 ליטר יין בשנה. זו צריכה של כ-22 ליטר יין בשנה לנפש, פי שלוש מהצריכה הארצית הממוצעת לנפש.
מדובר אם כן בשוק צרכני יין מובהקים. וכאשר צריכה זו מופנית בחלקה הגדול ליינות מתוקים, תעשיית היין הישראלית סובלת מכך. הן מבחינת תדמיתה של ישראל כארץ יין, הן מבחינת פיתוח סגנונות יין ישראליים חדשים וייחודיים לחיך הישראלי, ובעיקר, כי תעשיית היינות האיכותיים בישראל מאבדת פלח חשוב ונכבד של צרכני יין "קשיחים" פוטנציאליים.

כשם שיש צורך בפעולה ממלכתית על מנת לייצג כראוי את היינות הישראליים בחו"ל ולפתוח שם את השווקים בפני היינות מישראל, כך יש צורך בפעילות ממלכתית על מנת להביא לשינוי הרגלי צריכת היין המתוק בישראל, בהבאת צרכני יין "קשיחים" אלו להרגלי צריכת יינות איכות ובכך לעזור לתעשיית היין הישראלית כולה.

בעלי עניין:
פעולה לשינוי הרגלי צריכה הינה רחבת היקף ונוגעת בבעלי עניין רבים. הצלחת פעולה שכזו תלויה בשיתוף פעולה של כל הגורמים הנוגעים לעניין.

משרד התעשייה והמסחר
משרד התעשייה והמסחר ממונה על תעשיית היין בישראל. באמצעות הגופים המקצועיים של המשרד - המועצה הישראלית לגפן היין ומכון היין הישראלי, יש בידי משרד זה את הכלים המקצועיים ואת הידע לפעול לשינוי הרגלי צריכת היין בישראל ולרכז את כלל הפעולות בנושא.

משרד הבריאות
בידי משרד הבריאות יש את אנשי המקצוע ואת הידע המקצועי הנוגע להשלכות הבריאותיות של צריכת יין. הן בנוגע ליתרונות הבריאותיים בשתייה עקבית של יינות אדומים יבשים, והן בנוגע לנזקים הבריאותיים הנובעים משתיית משקאות עם סוכר. מעבר לכך, צמצום צריכת היינות המתוקים והגברת צריכת היינות האדומים היבשים, יש בה בכדי לתרום לבריאות הציבור בישראל בטווח הארוך.

משרד התיירות
ארץ ישראל הייתה בעברה הרחוק ארץ יין מפותחת אשר ייצאה יינות לארצות רבות. הגפן המתורבתת יצאה מאזורינו לאירופה ולעולם כולו. על בסיס מורשת מפוארת זו יש לישראל את הפוטנציאל להפוך לארץ תיירות יין, המשלבת עבר והווה. ועל כל אלה מעיבה התדמית הירודה של היינות הכשרים המתוקים, סרי האיכות והייחוד. שינוי הרגלי צריכת היין המתוק תשפר משמעותית את תדמית היין מישראל ותאפשר פיתוח תיירות יין לישראל.

יקבי ישראל
תעשיית היין הישראלית כולה תצא נשכרת משינוי הרגלי הצריכה בישראל. שינוי כזה מחייב מסע הסברתי נרחב וחינוך של ציבור הצרכנים. ולמרות שמשימה שכזו אינה מתפקידו של יקב מסחרי כזה או אחר, הרי שיתוף הפעולה של היקבים נדרש על מנת שהמהלך כולו יצליח.

דרכי פעולה:
בכדי להביא לשינוי משמעותי בהרגלי צריכת יינות הקידוש המתוקים, נדרשות פעולות הסברה וחינוך רבות היקף. אולם מאחר ומדובר בציבור בעל שפה פנימית משלו, יש לתת למסע ההסברה דגשים שונים מאשר מסע הסברה רגיל המעודד צריכת יין, וזאת כדי שהמסרים יתקבלו באהדה ולא יעוררו התנגדות.
לשם כך יש לפלח את ההסברה והחינוך לפי קהלי היעד:

הציבור החרדי:
הציבור החרדי הינו רבגוני ביותר. עם זאת, ישנם כמה קוים מנחים אשר נכונים בהכללה לציבור זה כולו.

לא תעשה:
1. אין לצאת במסע פרסום השם דגש על ההנאה מיין או ההנאה משילוב יין ואוכל. הדבר עלול להיתפס כסוג של נהנתנות פסולה ועלולה ליצור התנגדות, המרחיקה במקום לקרב.
2. אין לצאת במסע פרסום השם דגש על תדמיתו הנאורה/מתוחכמת של שותה היין. תדמית זו עלולה להיתפס כחיקוי תרבות המערב ו"מנהגי הגויים" ושוב, הדבר עלול להרחיק במקום לקרב.
3. על החדרת המודעות ליין היבש יש לעשות דרך הרבנים מתווי הדרך ובאמצעות הקניינים הסיטונאיים. להם יש לערוך סדנאות יין, אך אין לפרסם סדנאות שכאלה לציבור החרדי הרחב. מעבר לנהנתנות, הדבר עלול להיתפס כפן של שתיינות ועלול ליצור התנגדות קשה.

עשה:
1. במסע הפרסום יש לשים דגש על הבעיה ההלכתית הקיימת בשתיית יינות ממותקים. (להלכה, יין בתוספת סוכר אינו ראוי לעשיית קידוש. אמנם הפסיקה האשכנזית הקלה בכך, אך רק במקרים בהם היין הממותק הוא טוב ומשובח יותר מהיין היבש).
2. יש לשים דגש רב על עניין "הידור מצווה", כך ש"כוס של ברכה" תהיה של יין איכותי, הראוי להיות מנוסך על המזבח (יין ממותק אסור בכך).
3. יש לשים דגש על ההיבטים הרפואיים השליליים בשתיית יינות עם סוכר, ומנגד יש לתת דגש משמעותי על ההיבטים הרפואיים החיוביים בשתיית יין אדום יבש. הציבור החרדי מודע בדרך כלל לבריאותו והוא גם אמון על המצווה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
4. דווקא בשל החשיבות שהיין תופס בעולם המערבי, חשוב מאוד ליצור בידול מתרבות שתייה זו ובמקום זאת להתבסס על מקורות ביהדות. יש לשים דגש על תרבות היין כפי שהיא משתקפת בתנ"ך, ועוד יותר מכך, במשנה, בתלמוד ובאורח חייהם של גדולי התורה לאורך הדורות.

חינוך:
1. יש ליזום בתוך ציבור זה כתבות בנושאי בריאות הדנות במעלות השתייה המבוקרת של יין אדום יבש ולפרסמם בעיתונות הכתובה של ציבור זה.
2. יש ליזום פנייה של משרד הבריאות לציבור, באמצעות הרופאים וקופות החולים, להעלאת המודעות בסיכונים של סוכרים וביתרונות הבריאותיים של יין אדום יבש.
3. אם ניתן, כדאי לאתר רבנים ומנהיגי קהילה, לשכנעם בהיבט הבריאותי החשוב במעבר ליינות יבשים. זאת בכדי שההיבט ההלכתי הבעייתי של היינות המתוקים, יועבר לציבור זה דרך הרבנים, ולא דרך המדיה.
4. יש לאתר את הקניינים של הישיבות ושל חצרות האדמו"רים ולערוך בעבורם סדנאות לטעימת יינות יבשים. יש הכרח שהסדנאות יועברו על ידי גבר דתי המכיר גם את תרבות היין המופיעה במקורות היהדות. רצוי שלא יהיה בסדנאות אלה שיווק סמוי, דהיינו סדנאות המועברות על ידי אנשי מקצוע, אך לא על ידי היקבים.
5. יש לקיים תערוכות יין כשר. הן כאלה הפתוחות לקהל והן תערוכות סגורות המיועדות לקניינים סיטונאיים. כדאי לחלק את התערוכות הסגורות לפי סוגי הכשרות של כל יקב וכן כדאי שבתערוכות אלו היינות יוטעמו על ידי משגיחי הכשרות של היקבים.

יקבי ישראל:

1. על היקבים להוציא סדרות יין המכוילות לחיך של קהל צרכנים הרגיל ביין מתוק ועושה את צעדיו הראשונים עם יינות יבשים. על הסדרות הנמוכות יותר ביקבים להיות לא רק זולים יותר, אלא גם מתאימים יותר לצרכנים אלה (פירותי, סוכר שיורי גבוה, חומצה נמוכה, חביות אמריקאי, קלייה מורגשת וכ"ו)
2. גם כאשר יש ליקב הכשר מהודר ביותר, אם הציבור החרדי לא יפגוש יינות אלו אצלו בקהילה, הוא לא בהכרח יטרח לחפש אותם במקום אחר. לפיכך על יקבי ישראל לוודא כי יינותיהם היבשים יקבלו שטחי מדף ברשתות הצרכניות החרדיות. זאת בכדי שכל פעולות ההסברה והחינוך יתורגמו לחשיפת הציבור החרדי ליינות האיכות של היקבים.

הציבור הדתי:
את הציבור הדתי קשה לאפיין, עוד יותר מהציבור החרדי. חברה זו מגוונת ביותר. החל מאלה הקרובים באורח חייהם לציבור החרדי, ועד לאלה שהיהדות בעבורם היא רק מעט יותר ממסורת. אך בהכללה ניתן לומר כי זהו ציבור המעורה בחברה הישראלית וחשוף לתרבותה. יש להשתמש בתרבות הישראלית כמנוף לחינוך ציבור זה ליינות יבשים, בתוספת דגשים מיוחדים נחוצים.

עשה:
1. כמו אצל הציבור החרדי, יש לשים דגש על הבעיה ההלכתית בקידוש על יין מתוק, על "הידור מצווה" בקידוש על יין משובח, ודגש על הפן הבריאותי. גם אם אין צורך ביצירת בידול מתרבות השתייה המערבית, עדיין ישנה חשיבות לדגשים מתוך תרבות היין העתיקה שבמקורות.
2. גם כאן, טוב כי הרבנים יתנו גושפנקא הלכתית להעדפת יינות יבשים. עם זאת, לציבור זה ניתן וראוי לגשת ישירות ולא דרך הרבנים. לרוב, בציבור זה מקומו של הרב מצטמצם ונותר יותר בתחום ההלכתי, ואילו נושאים כמו צריכה נשארים יותר בשליטתו של הפרט.

חינוך:
1. יש ליזום כתבות בריאות על יתרונות היין האדום היבש ועל חסרונות היין המתוק ולפרסמם בתקשורת הכתובה של ציבור זה. זאת בנוסף להעלאת המודעות לנושא על ידי משרד הבריאות.
2. יש ליזום כתבות עומק על הפן ההלכתי והפן התרבותי-יהודי של היין ולפרסם כתבות אלו בביטאונים הדנים בנושאי הלכה ותרבות יהודית.
3. יש ליזום סדנאות טעימה ותרבות יין, המותאם לקהל זה. דהיינו, סדנאות עם יינות כשרים בלבד, משולבים בהווי של קהל זה. כגון פנייה לאירועי פנויים/פנויות, פנייה באמצעות פאבים כשרים וכדומה.
4. חשוב לקיים תערוכות ואירועי יין כשרים בעבור ציבור זה.
5. ניתן וכדאי לעודד ציבור זה לגאווה לאומית בנושא היין הישראלי ולעודדו להעדיף צריכת יינות אלו.

יקבי ישראל:
1. הצרכן הדתי עדיין לא נחשף מספיק לתרבות היין. במידה והחשיפה תהיה חיובית, יהיו אלה מתוך ציבור זה אשר יתחילו בחיפוש אחר יין ייחודי. יקבי הבוטיק הישראליים יהיו הכתובת המתבקשת לכך. ולכן, גם אם בעלי היקבים הקטנים אינם מעוניינים בכשרות אשר תנתק אותם ממגע עם יינותיהם, עדיין יש לעודד את יקבי הבוטיק להוציא אל השוק גם סדרות כשרות, כדוגמת יקבי ססלוב וצ'ילג שאינם כשרים, המייצרים סדרות יין כשרות לייצוא.
2. יש בין היקבים (כגון רמת הגולן, סגל ועוד) שעל אף שהם כשרים, הם מקיימים ארוחות שף המלוות ביינות המתאימים של היקב במסעדות לא כשרות. חשוב לעודד קיום ארוחות כאלה גם במסעדות כשרות בעבור החברים הדתיים של מועדוני הלקוחות.

הציבור המסורתי:
את הציבור המסורתי ניתן להכליל ולומר כי זהו ציבור אשר מטעמי מסורת, עדיין משתמש ביינות לקידוש ולברכה.
חינוך:
1. יש להבהיר בכל דרך כי אין שום יתרון הלכתי ביינות הקידוש המתוקים. חשוב להבהיר בכל דרך כי יינות יבשים הינם בריאים יותר, ומבחינה הלכתית, מהודרים יותר לברכה ולקידוש.
2. יש לעודד צריכת יינות ישראליים לקידוש ולברכה, על ידי פיתוח גאווה לאומית על תעשיית היין הישראלית.
3. המודעות לנושאים אלה תחלחל מהציבורים החרדיים והדתיים, מהפניות של משרד הבריאות ומתרבות היין הישראלית בכלל, כפי שיפורט להלן.

הציבור החילוני:
תרבות היין בישראל נשענת כיום ברובה על תרבות השתייה של העולם המערבי. מצב זה אינו טוב לתעשייה המקומית, שכן הערצה סמויה זו לתרבות היין בחו"ל גורר לכיוון העדפת צריכת יינות ייבוא.
מעבר לכך, תרבות שתייה המיובאת מארצות ניכר הינה בעייתית לחלקים ניכרים של הציבור בישראל. לא רק החרדים והדתיים, אלא הרבה ישראלים הרואים בתרבות צריכת יין משהו המנותק מההווי הישראלי השורשי. ויעיד על כך נאומו מלפני כמה שנים של ח"כ עוזי לנדאו, אשר דיבר בגנותם של שותי היין ואוכלי הגבינות מרמת אביב.
ביהדות ובמקורותיה היין תופס מקום נכבד ביותר. ההיסטוריה ואגדות חז"ל שזורות הווי תרבותי על גידולי הכרם, על ייצור יין ועל ההנאה מיין. שימת דגש רב יותר על מקורות אלו בתרבות היין הישראלית העכשווית, יכולים לתת דחיפה לכל תרבות היין בכלל ולתעשיית היין הישראלית בפרט: במניעת אנטגוניזם של הציבור החרדי/דתי, במניעת אנטגוניזם של חלקים נוספים ונכבדים של הציבור הישראלי, בעידוד גאווה לאומית בצריכת יין ישראלי וגם בחיסול רגשי נחיתות תרבותיים בנוגע ליין, אשר בהמשך משפיעים גם על התדמית ועל הייצוגיות של היין הישראלי בעיני הקהל המקומי של שוחרי היין. בכדי להגיע לכך, על עיתונות היין המקצועית, הכתובה והאלקטרונית, לתת מקום נכבד ודגש למקורותיה היהודיים של תרבות יין בישראל.