בכל סקירה רצינית של יינות האיכות באיטליה חייבים אנו להזכיר את איזור ברולו, איזור יין השוכן בפיאמונטה וממוקם בצפון מערב איטליה, ליד הגבול עם צרפת. מיקומו האסטרטגי (שעתיים ממילאנו, שעתיים ממונקו והריביירה הצרפתית, שעתיים מהמון בלאן ושעתיים מג'נובה) בוודאי תרם רבות להתפתחות המסחר ואיכות היין. בברולו מגדלים זנים רבים (בעיקר אדומים), אך החשובים ביותר (בסדר עולה) הם הדולצ'טו, ממנו מפיקים דולצ'טו ד'אלבה, ברברה, ממנו מפיקים ברברה ד'אלבה, וכמובן הנביולו - מהזן האציל הזה ניתן להפיק את יין הברולו הנחשב. מורכבות האזור והחלקות שבו, מזכירים את המורכבות שבאזורי היין הצרפתיים כמו בורדו ובורגונדי, ואכן האיטלקים נוטים להשוות את אזור ברולו שלהם, לאיזור בורגונדי הצרפתי.

במהלך חופשות המולדת שלי יוצא לי לפגוש, להכיר ולשוחח עם חברים, חובבי יין, "שרופי יין" ואנשי מקצוע על יינות ברולו. במהלך שיחות אלו הבנתי שלמרות הכרת היינות, האזור ומורכבותו, עדיין אינם ברורים דיו. על כן, אנסה לפרוש כאן בקצרה סקירה של האיזור, היינות וההיסטוריה כפי שהיא הוצגה בפני, בתקווה לסבר את האוזן.

איזור ברולו קיבל את דירוג ה DOCG שלו בשנת 1980, ביחד עם ברברסקו וברונלו די מולטנצינו. אך הסיפור של ברולו התחיל הרבה שנים לפני כן. באמצע המאה ה 19 בעלי קרקעות ובעלי עניין שאפו לשפר את איכויות היין המיוצר באזור. הם הזמינו ייננים צרפתים בכדי ללמד את החקלאים האיטלקים לייצר יינות באיכות גבוהה. כמצופה, הייננים הצרפתים לימדו את האיטלקים בעיקר לעבוד בצורה נקייה ואסתטית. היינות שהופקו מהזן המקומי נביולו הפגינו מורכבות ארומטית, ומבנה טאני שיכול להוציא סתימות בשיניים (כלומר היין היה טוב, מעניין, והיה לו פוטנציאל יישון מכובד).

יינות ברולו נחשבים ליינות "הבורגון של איטליה". כדי שהיין יוכל להיקרא ברולו (וגם כדי שניתן יהיה לכתוב על התווית ברולו) עליו להיות מיוצר מ 100% ענבי נביולו, ועליו להתיישן ארבע שנים ממועד הבציר ביקב, לפני הכניסה לשוק, כשלפחות שנתיים מתוך הארבע יהיו יישון בחביות עץ. בנקודה זו חשוב לציין שרוב הברולואים "יושבים" יותר מ 3 שנים בחבית, אך לרוב מדובר על חביות botte grande הענקיות (של אלפי ליטרים). הנביולו מפורסם בכך שהוא הזן הראשון באזור שיוצא מתרדמת החורף, והאחרון שמבשיל. לכן, נהוג היה לשתול אותו היכן שהשלג נמס ראשון (בכדי לאפשר לו את ההבשלה הארוכה).

אזורים אלו הם הבסיס לשיטת ה cru הפיאמונטזית, לדוגמא: cannubi, brunate, ו-ginestra. אך עם הזמן עלה הביקוש, וחלק מה cru גדלו לרמה שהם הפסיקו לייצג את האזור כהלכה. כך קרה ל Bussia שהוא cru מפורסם וחשוב של אלדו קונטרנו, אך עם הזמן הוא גדל וכולל היום את כל השטח שבין Casteglione falletto ועד ל Monforte d'Alba. לכן, כ cru הוא אינו אומר כבר דבר (היינות טובים אך לא תמיד ניתן למצוא בהם מכנה משותף).

האזור מייצר כיום כ 13 מיליון בקבוקי ברולו בשנה, והוא כולל כ 400 יקבים וקואופרטיבים פעילים. רוב היקבים מייצרים פחות מ 100 אלף בק' בשנה, כ 30 מייצרים יותר מ 300 אלף וכ 5 מייצרים יותר ממיליון. איזור ברולו כולל בחובו 11 כפרים, אך לכל כפר יש את ה cru המפורסם שלו, עם טרואר יחודי ומובחן. אני נוהג לחשוב על ברולו במונחים של גדה מערבית ומזרחית, מפני שלהן יינות שונים לחלוטין, ולצורך הדיון אני משתמש בהאנשה של הגדות השונות- נשית וגברית.

הגדה המערבית, ה"נשית", כוללת את הכפרים: 

verduno - ברולו יותר רזה ומינראלי, דומה לנביאולו של איזור רוארו (roero), שם הוא גדל על אדמה חולית. ה-cru המומלץ הוא: monvigliero.

La morra - הכפר הגבוה ביותר באיזור (513 מטר מעל פני הים). כרמי הנביולו לייצור ברולו נטועים במדרון הפונה מזרחה. היינות מפגינים ניחוחות של קקאו, שוקולד ושזיף. ה cru המומלץ Brunate.

Novello - לרוב, החלקות מכפר זה נכנסות לברולו גנרי. עד היום לא מצאתי ברולו יוצא דופן שהגיע מהאזור, או יותר נכון עד חודש מרץ השנה, אז הזמין אותי לורנצו קורדו (נצר למשפחת vietti) לטעימה של איזה חלקה משונה היישר מהמכל. הוא הסביר שב-20002001 הם ביקבקו את הברולו הזה כ-cru, אך הוא היה טאני מדי, והיום הם שוקלים לחדש את התווית. מה אומר לכם? המבנה הטאני באמת היה עוצמתי, אך לא בלתי נעים, וזה היה יין של מינימום 12 שנים השתבחות. שם ה-cru המדובר- Ravera.

Barolo - הכפר שנושא את שם היין, ומשמש בית לכמה מהיקבים החשובים באזור. הכפר ברולו שוכן בין la morra ל monforte במרכזו של עמק לנגה. ה'טרואר' המקומי מפיק יינות שהם בין ה"נשיות" של הגדה המערבית, לגבריות של הגדה השמאלית. ה cru המפורסם של הכפר, ואולי המפורסם ביותר בכל האיזור הוא cannubi – זוהי גבעה קטנה המחולקת בין המון יקבים (יותר מ-47). חוסר האחידות ברמת היקבים יוצר חוסר יציבות באיכות היינות המיוצרים בגבעה. מומלץ לנסות את הברולו של סאנדרוני, ברולו שמייצג את הטרואר באופן המוצלח ביותר .

יש עוד 2 כפרים בגדה, אך הם אינם כה חשובים, ולכן אינני מתייחס אליהם בנפרד- הכפרים המדוברים הם: roddi ו-cherasco.

הגדה המזרחית, הגדה "הגברית", כוללת את הכפרים:

Castiglione falletto - זהו כפר ציורי מוקף כרמים. האזור הזה הוא שגרם לי להבין למה הברולו נחשב למלך הבלתי מעורער של יינות איטליה. בכפר הזה היינות מתחילים להפגין יותר אלגנטיות ורבדים של פרי וטבק, אך הם זקוקים לזמן השתבחות רב. את יינות casriglione אין סיבה לפתוח לפני שמלאו להם 8 שנים ממועד הבציר, וגם אז ניתן למשוך אותם עוד מספר שנים. ה cru המפורסם ביורת בכפר הוא villero, וגם הוא מחולק בין יצרנים רבים, ומאופיין בחומציות יוצאת מן הכלל (ביחס לאזור כמובן).

Monforte d'Alba ו- Serralunga d'Alba – מונפורטה הוא הכפר היפה ביותר באזור, ואולי גם השוקק ביותר. ה-cru השוכן בין שני הכפרים הללו (cascina francia) הוא השיא של יינות ברולו. מהכפרים הללו מופקים יינות אלגנטים ומורכבים, שמאזנים פרי, חומצה וטאנים בצורה מושלמת. כמובן שפוטנציאל היישון של היינות נמדד בעשרות שנים ויותר. ה cru המומלצים ביותר הם" Ginestra ו- cascina franci.

ישנם עוד שני כפרים בגדה, אך אין להם חשיבות מיוחדת: grinzane Cavour ו-diano d'alba.

אז אם יש לכם את האפשרות, זמן וכסף, סעו וטיילו באזור היפהפה הזה, תטעמו בעצמכם....
לחיים!