יש פתגם שאומר ש"הרכבת עוצרת לכל אדם פעם אחת בחייו. האדם לא יודע שהרכבת הזו היא הרכבת שלו, אבל אם הוא

עלה עליה – השמיים הם הגבול". הכוונה כמובן היא לניצול הזדמנות "לתפוס את המומנטום".

לקבל עבודה כמדריך טיולים זה לא דבר קל. צריך ללמוד, לעבור קורסים, לעשות סטאז' מעשי בארצות שונות, להיות אופטימי ולקוות שירצו להעסיק אותך כמדריך באחת מהחברות.
יש רבים, מוכשרים וטובים, שעברו את כל המסלול ההכרחי כדי להיות מדריך, אך הם לא מצליחים לקבל ולו את ההזדמנות הראשונה.

הזדמנות שכזו נקרתה בפני, לפני כמה שנים, לאחר שמדריך חבר המליץ עלי בחברה בה הוא מועסק, זימנו אותי לפגישה ולאחר ראיון הקבלה, הודיעו לי שהתקבלתי.

בעודי במכונית בדרך הביתה, צלצל הטלפון, על הקו היה האחראי על ההדרכה שזה עתה קיבל אותי לעבודה "יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה" הוא אמר "בעוד ארבעה ימים יוצא טיול לרוסיה ואם אתה רוצה אני מוכן לשבץ אותך כסטאז'ר, על חשבון החברה. חסרים לנו מדריכים לרוסיה וכך תוכל להשתלב בטיולים לשם". ברוסיה לא הייתי מימי ולמרות זאת מיד השבתי בחיוב. היה לי ברור שהזדמנות כזו אסור לפספס.

עוד באותו היום התחלתי ללמוד על רוסיה ולהבין את מסלול הטיול. למחרת התקשרתי לחברה כדי לקבל את הטלפון של מדריך הטיול "הוא בחו"ל ויחזור יום לפני" היתה התשובה. המשכתי ללמוד על המדינה הענקית, על ההיסטוריה המפוארת שלה ועל הערים בהן נבקר. יום לפני היציאה לטיול חייגתי שוב למשרדי החברה, כדי לדבר עם מדריך הטיול: "אל תשאל מה קרה" סיפרה לי האופרטורית (המשלחת), "המדריך נפל אתמול ושבר את הרגל", "אז מי המדריך החדש" שאלתי "אתה" היתה התשובה.

נדהמתי. מה פתאום אני, מעולם לא הייתי ברוסיה, אני בקושי מכיר את המסלול ורק לפני יומיים התחלתי ללמוד אותו. "אין ברירה" אמרה לי הגברת "אין לנו מדריכים פנויים ואנו מבקשים שתצא לבד". לא הסכמתי בשום פנים ואופן. אחד הדברים הראשונים שלומדים בקורס מדריכי טיולים, זה שאסור לצאת עם קבוצות ליעדים שהמדריך לא היה בהם לפני כן.

שום דבר לא עזר לי. כעבור כמה דקות התקשר אלי מנכ"ל החברה "תעשה טובה ותציל אותנו, אחרת הטיול יבוטל והנוסעים יתבעו אותנו. לכל מקום שתגיעו נדאג שימתין לך מדריך מקומי שיוביל וידריך, כך שאין לך מה לדאוג" ואז הוא הוסיף את משפט המחץ "אני יודע שאתה מדריך חדש ואני אישית אעריך מאוד את תרומתך זו לחברה". הרבה ברירות לא נותרו לי, אף אחד הרי לא רוצה להסתבך עם המנכ"ל. הסכמתי.

למחרת פגשתי את חברי הקבוצה בשדה התעופה ושם נשאלתי אם אני מכיר את רוסיה.
השבתי בחיוב ולא שיקרתי. הספקתי להכיר את רוסיה במהלך היומיים האחרונים. אלה היו יומיים ארוכים מאוד, עברתי על חומר, שיננתי תאריכים, לא יצאתי מהבית ובקושי ישנתי. למזלי לא נשאלתי אם הייתי ברוסיה.

נחתנו בסנט פטרסבורג ובשעת לילה מאוחרת הגענו למלון. חילקתי חדרים לחברי הקבוצה, וידאתי שכולם הלכו לישון ואז לקחתי תיק גב, שמתי בו בקבוק מים ומפות ויצאתי "לחרוש" את העיר ברגל.

עוד בצבא למדתי שכדי לנצח בקרב, חייבים להכיר היטב את היעד ואת השטח. צעדתי בסמטאות וברחובות, הגעתי לכל המקומות בעיר, שעל פי תוכנית הטיול היינו אמורים להגיע ולסייר בהם. נכנסתי לכנסיות חשוכות, חציתי גשרים אפלים, איתרתי בתים, ארמונות ומבני ציבור היסטורים וכך סבבתי בעיר החשוכה עד שהשמש החלה לזרוח. בשעת בוקר מוקדמת חזרתי למלון, התקלחתי וירדתי לחדר האוכל כדי לפגוש את חברי הקבוצה. מיד לאחר הארוחה יצאנו לסייר בעיר. הפגנתי ידע והובלתי בבטחה בדרכים שהובילו ליעדי הסיור. בדרך לביתו של המשורר פושקין נשאלתי אם גם נסייר בתוך הבית "אני לא חושב שזה יתאפשר" השבתי, "בדרך כלל בתקופה זו של השנה הבית בשיפוצים". לאחר כמה דקות הגענו לבית פושקין. הבית היה מוקף בפיגומים וברור שהוא היה בשיפוצים.

"איך ידעת"? התפעל אחד הנוסעים.
כמובן שלא סיפרתי לו שרק לפני 3 שעות הייתי שם. וכך נמשך לו הטיול. בלילות כמעט ולא ישנתי. נהגתי לצאת מדי לילה, בחשאי, עם מפות וחומר לימודי, כדי להכיר מקרוב את המקומות להם אני אמור להוביל את הקבוצה.

גם כשהגענו למוסקבה לא חרגתי ממנהגי. כשהקבוצה נסעה לצפות במופע של הבלט הרוסי המפורסם, אני יצאתי להכיר את תחנות המטרו המוסקבאי. את הלילות "ביליתי" בקרונות מקרטעים ומצחינים לצידם של שיכורים וזונות רחוב. הרגשתי שחובה עלי להתוודע מקרוב לתחנות הרכבת המפוארות, שחלקן הן ממש מוזיאון לכל דבר ועניין.

הטיול היה מוצלח ועבר ללא תקלה. לחברי הקבוצה לא היתה כל סיבה "לחשוד" שהמדריך שלהם נמצא לראשונה בחייו ברוסיה. בלילה האחרון חגגנו את סיום הטיול במסעדה ושאלתי את האנשים, כמה פעמים לדעתם הייתי ברוסיה. אחד אמר 50 פעם, אחר יותר. המספר הנמוך ביותר שנקבו בו היה 20.

חגגתי את "נצחוני" בשקט, ולאחר שנשאלתי למספר הנכון השבתי בחיוך "מי סופר"?.

אני מאמין שהטיול הזה לרוסיה היה "הרכבת שלי". מאז, יצאתי כמדריך לטיולים רבים ברחבי העולם, אבל לרוסיה סירבתי לחזור בשום פנים ואופן.