גם אנשים שלא צופים בכדורסל באופן קבוע, ואולי אפילו כאלו שחשבו שכשאומרים מכבי ת"א הכוונה היא לסניף קופ"ח בעיר, מכירים את הסיפור על אותו סל מפורסם. הסל של דריק שארפ מול קבוצת ז'לגיריס הליטאית ב 2004.
שלשה בשנייה האחרונה של המשחק, כפתה הארכה. בסופה, מכבי ניצחה והמשיכה עד לזכייה בתואר היורוליג באותה עונה. דריק שארפ הוכתר רשמית כיקיר האוהדים – ווינר!

בשנים שחלפו מאז, הספיק שארפ לפרוש ממשחק פעיל ולהפוך לעוזר המאמן במכבי ת"א. אבל הסיבה שהוא זכה להקדמה הארוכה הזו היא לאו דווקא סיכום קריירת הכדורסל של האיש, אלה עיסוק נוסף שלו בשנה האחרונה, סטייק האוס בשם "שיין אנד שארפ".
לשארפ חבר המסעדן והשף הוותיק יענקל'ה שיין, שבתור שף, יועץ או בעלים פתח בחייו כבר למעלה ממאה מסעדות, בארץ ובעולם.

המסעדה קיימת כבר שנה, אבל הגעתי אליה לראשונה לכבוד חנוכת הבר הצמוד למסעדה.
למרות ההקדמה על דריק שארפ, את מרבית הערב בילינו דווקא עם יענקל'ה שיין. שארפ (יש! אני יותר גבוה מאיזה כדורסלן) ועוד כמה מכוכבי מכבי ת"א הגיעו למקום לקראת סוף הערב, יחד עם נינט, שהפעם הייתה על תקן ה DJ במסיבת ההשקה של הבר.

שיין מספר שהבר הוא בר עישון, "מהסיבה הפשוטה שאני מעשן". לגיטימי. עוד הוא מספר שעד השעה 23:30 מגישים בבר את אותו התפריט כמו במסעדה, אך לאחר מכן, ועד השעה 3:00, יש תפריט מיוחד שמיועד להשתלב טוב יותר עם אלכוהול.
בין מנות הבשר, דאגו במסעדה לשלב גם את הלהיט האחרון - כופתאות דים סאם. שיין מספר שכבר 4 שנים הוא מדבר בגלוי על להכניס את הדים סאם לארץ ולשם כך השקיע הרבה זמן ואנרגיה כדי ללמוד את העניין לעומק ולמצוא את הדרך הטובה ביותר להכין אותן. שיין אף נסע מספר פעמים עד להונג קונג, שם טעם אין ספור כופתאות, ולמד מגוון שיטות עד שמצא לטענתו את "הנוסחה במנצחת".

אם כן, מנות הדים סאם השתלבו בהצלחה בתפריט הבר של שיין אנד שארפ, אך יצרו שתי בעיות שעל המסעדה להתמודד איתן. הראשונה היא שעקב השאיפה לשלמות של שיין, המסעדה פספסה את אפקט הראשוניות בהגשת דים סאם, וכעת, במקום להיות מובילת הטרנד, היא מצטיירת כמנסה לתפוס טרמפ על הלהיט של הרגע.
הבעיה השנייה היא בהגדרה. המסעדה נקראה shine & sharp steakhouse, וכופתאות מאודות, יחד עם עוד כמה מנות אחרות בתפריט הבר, לא ממש עונות על ההגדרה של סטייק האוס.

אז מה עושים?

לגבי הבעיה הראשונה אין ממש פיתרון יעיל מלבד לספר, לכל מי שמוכן לשמוע, שבשיין אנד שארפ חשבו על דים סאם קודם. לבעיה השנייה גייסו את מיטב המוחות של המדינה, ולבסוף מצאו פיתרון, מעתה אימרו: shine & sharp steakhouse and more.

לפני שאפרט קצת בעניין המנות שהוגשו באותו ערב, כמה מילים על האווירה. מלבד העובדה שננזפתי כשדרכתי על השטיח בכניסה לבר (באמת, לדרוך על שטיח?! חוליגן שכמוני) האווירה הייתה נעימה. הבר משדר אלגנטיות ויוקרה אבל בלי לגלוש לפלצנות יתרה. אפשר להשאיר את העניבה בבית, אבל מצד שני לא מומלץ לנסות להגיע עם כפכפים.

האם הדים סאם שווים את כל ההמולה? טעמנו 4 סוגים: שרימפס עם ערמוני מים (47 שקלים ל 5 יחידות), בקר עם כמהין (45 שקלים), עוף עם ירקות (39 שקלים) ופטריות שיטקה עם ירקות (36 שקלים).
השרימפס והשיטקה היו מצויינים, איזון מדויק בין הבצק למילוי, טעם מורגש של שרימפס או שיטקה, עם תיבול נכון, בהחלט מומלץ. העוף היה טעים, אבל לא מלהיב במיוחד. הבעיה הייתה בבקר, הדים סאם לפחות זה שאני טעמתי, היה בעיקר בצק וכמעט ולא הורגש המילוי.

מלבד הדים סאם ניסינו עוד כמה מנות מתפריט הבר. הראשונה הייתה המנה ששיין הגדיר כמנת הדגל במקום, כנפי עוף ללא עצם, ברוטב טריאקי וסירצ'ה (46 שקלים). מדובר במנה ממכרת. חייב להודות, שאחרי הביס הראשון, לא הבנתי על מה המהומה, כנפיים בלי עצם זה קונספט מדליק, אבל הטעמים היו די שגרתיים. ליתר ביטחון ניסיתי עוד כנף, ואז עוד שתיים. אני חושב שבערך בשמינית הבנתי סופית ששיניתי את דעתי. המנה לא מתיימרת להתחכם, היא פשוט עשויה טוב וחשוב לא פחות, לא כבדה, כך שאפשר לאכול הרבה (כמו שהוכחתי) לצד השתייה, בלי להתמלא מידי. ובאופן כללי, לאכול כנפיים בלי להתלכלך, זה סטארטאפ!

לאחר הכנפיים יצאה מנת קריספי דאק, עם חסת אייסברג, מלפפון, בצל ירוק ווינגרייט הוייסין (49 שקלים). שיין מספר שזאת אחת מהמנות הפופולאריות ביותר במסעדה, ואפשר להבין למה. הדאק פה הוא בכפל משמעות, גם ברווז, וגם שיטת החיתוך – דק. עוד מנה כיפית וקלילה.
המנה השלישית הייתה "סלופי סבח" (63 שקלים), הגירסה המרוקאית לסלופי ג'ו האמריקאית שבעיקר מוכרת בישראל מסרטי תיכון אמריקאיים. לדעתי זאת הייתה המנה החלשה של הערב, כבדה, לא מאוד נוחה לאכילה וחריפה במידה שהעפילה על טעמי הבשר והטחינה. מה שכן, הצ'יפס שהוגש לצד המנה היה פריך וטעים.

המנה האחרונה שהוגשה אלינו הייתה מסוג ה"קינוחים" החביבים עלי, קרואסון שקדי עגל חלב עם תפו"א סגול, אריסה, איולי ולימון כבוש (76 שקלים). פה האריסה דווקא השתלבה יפה ונתנה חריפות קלה, שהתאימה מאוד למנה ויחד עם הלימון יצרה מנה מעניינת וטעימה.

לסיכום, אין ספק שדרינק ומנת בר בשיין אנד שארפ הם חוויה נעימה, אם כי לא זולה בכלל. האוכל טוב ומעניין, אבל לא מדהים. ודריק שארפ? הוא שוב מנסה לזרוק לסל מקו השלוש, זה אולי מספיק כדי להביאו להארכה, אבל נדרש עוד קצת מאמץ בשביל ניצחון.

Shane & Sharp

יגאל אלון 65, ת"א  |  טלפון: 03-5364755