עוד בשנת 2012 חוקק בישראל חוק המטיל הגבלות על הפרסום והשיווק של משקאות אלכוהוליים (חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים, התשע"ב 2012) ואולם, החוק נכנס לתוקפו לפני פחות משנה (בתאריך 19.5.2014) וגם עם כניסתו לתוקף, נדחה למועד מאוחר יותר יישומן של חלק ניכר מהוראותיו ובפרט אלו המורות על הדבקת או הדפסת האזהרות בדבר הסכנות הכרוכות בצריכת אלכוהול, בדומה לאלו המופיעות מזה שנים על גבי אריזות הסיגריות המשווקות בישראל (כמו גם במרבית מדינות העולם).

ראו הוזהרתם!
בימים אלו פרסמה המועצה לגפן היין ניוזלטר המופנה ליקבים ולכורמים, אשר נועד להזכיר להם שמועדי יישומן של אותן הוראות חוק מצויים כבר בפתח, וכי יש להיערך לקראתם בהתאם.

על פי הודעת המועצה, החובה לסמן משקאות אלכוהוליים באזהרות המתבקשות, תיכנס לתוקפה במועדים הבאים:
- יינות ומשקאות אחרים המכילים יותר מ 15.5% אלכוהול לפי הנפח, אותם מכנה החוק "משקה משכר חזק" – חובת הסימון כבר נכנסה למעשה לתוקף החל מיום 21.2.2015.
- יינות ומשקאות אחרים (כולל בירה) המכילים מ 2% ועד 15.5% אלכוהול לפי הנפח, המכונים "משקה משכר" - החל מיום 21.2.2016.

עם זאת, מוסיפה המועצה ומעדכנת כי לדעת יועציה המשפטיים, קיים סיכוי שהמועדים יידחו בשלושה חודשים נוספים, (כלומר עד 21.5.2015 ביחס למשקאות עם תכולה אלכוהולית העולה על 15.5% ועד 21.5.2016 ביחס למשקאות אלכוהוליים שתכולתם 2%-15.5%) ואולם, הדבר אינו ודאי. אגב, דחייה אחת של 4 חודשים כבר אושרה בעבר, מאחר וחובת האזהרה ביחס למשקה משכר חזק, אמורה הייתה להיכנס לתוקפה כבר בחודש אוקטובר 2014 ושנה לאחר מכן חובת האזהרה ביחס למשקאות המשכרים האחרים. למען הסר ספק מבהירה המועצה, שחובת הדבקת אזהרה חלה על כל בקבוק או מכל אחר המשווק החל מהתאריכים הנזכרים, ללא כל קשר לשאלה מתי יוצר המשקה בפועל.

אילו הן האזהרות אותם אנחנו צפויים לקרוא בקרוב על גבי בקבוקי היין והמשקאות האלכוהוליים האחרים המשווקים בישראל? תוכן האזהרה מותנה על פי החוק ברמת האלכוהול שבמשקה:
ביחס ל"משקה משכר חזק" (מעל 15.5% אלכוהול) תוכן האזהרה הוא: "אזהרה: צריכה מופרזת של אלכוהול מסכנת חיים ומזיקה לבריאות!"
ואילו על בקבוקי המשקה שתכולת האלכוהול שבהם נעה בין 2-15 אחוזים, נראה את האזהרה הבאה: "אזהרה: מכיל אלכוהול – מומלץ להימנע משתייה מופרזת".

נוסח האזהרה על גבי אריזות המשקה יסומן באופן בולט לעין ובאותיות בצבע שחור, קריאות וזהות בהדגשתן, על רקע לבן, ייתחם במסגרת בצבע שחור שעובייה והדגשתה כעובי האותיות באזהרה; (מזכיר למישהו מודעת אבל?). גודל האזהרה כולה יהיה 15% משטח התווית לפחות.
האזהרה תיכלל גם בפרסומות בכתב או בדפוס למיניהן, לרבות באתרי אינטרנט. האזהרה תכתב בשפת הפרסומת, בצבע בולט לעין הנוגד את רקע הפרסומת, ניתנות לקריאה בנקל כאשר קיימת זהות בהדגשה, מתוחמת במסגרת שצבעה, עובייה והדגשתה כעובי האותיות שבאזהרה; גודל האזהרה יהיה 5% לפחות משטח מודעת הפרסומת.

גם בפרסומות הנשמעות בקול לא תיעדר האזהרה. במקרים אלו קובע החוק, תושמע האזהרה בדיוק בנוסחה הקבוע בחוק בהתאם לסוג המשקה, בעוצמת קול שאינה נמוכה מטווח עוצמת הקול המשודרת במקבץ הפרסומות שבו מושמעת האזהרה ובהקראה ברורה, כמקובל בהקראת חדשות. בפרסומות בטלוויזיה, תשודר האזהרה לפרק זמן של 5 שניות לפחות במהלך זמן שידור הפרסומת.

טבק = אלכוהול?
הבעייתיות העיקרית של החוק קשורה בהליך חקיקתו. בגדול ניתן לומר שמנסחי החוק לקחו חוק בן למעלה מעשרים שנה העוסק בהגבלת פרסומם של סיגריות ומוצרי טבק ופחות או יותר העתיקו אותו, תוך שהם מחליפים את המילים "מוצרי טבק", במילים "מוצרי אלכוהול". רק לאחר שטיוטת החוק כבר הייתה מוכנה, הוחלט לשמוע את עמדותיהם והערותיהם של המעורבים בדבר ובכללם, ענפי הייצור והייבוא של מוצרי אלכוהול. אמנם בוצעו בשל כך בחוק התאמות שונות ושינויים מינוריים ואולם, נוסחו ההתחלתי השפיע במידה רבה על התוצר הסופי, באופן שגורם לא מעט תקלות.

אחת מן הבעיות טמונה כבר בהגדרה הבסיסית של החוק, המבחינה בין "משקה משכר" לבין "משקה משכר חזק", שהינו משקה משכר המכיל מעל ל 15.5% אלכוהול בנפח. יינות לא מעטים ובכללם גם יינות יבשים, מכילים רמות אלכוהול העולות על 15.5% ובכך נוצרה אבחנה לעניין אופן הסימון וחומרת האזהרה, למרות שבשני המקרים מדובר ביין. אין ספק כי נכון היה בהרבה להטיל חובת סימון אחידה המתייחסת ליין, תהא אשר תהא כמות האלכוהול בו ולאבחנה מחובת הסימון החלה על משקאות כוהליים עתירי אלכוהול, ובכללם המשקאות המזוקקים למיניהם.

במשרד הבריאות פועלים בהקשר זה על מנת להגדיל את שיעור האלכוהול הרלוונטי ל 20%, אך ככל שמדובר בעדכון הוראות החוק, אין עדיין תוצאות.

בעיה נוספת קשורה בעובדה לפיה החוק יוצא מנקודת הנחה שכל פרט שהחוק לא התיר לפרסם – אסור לפרסמו! הפרסום אסור למעשה בכל אמצעי המדיה, לרבות אינטרנט (נושא האינטרנט הוכנס לחקיקה רק ברגע האחרון וללא תכנון מוקדם, בעקבות "שאלת קיטבג" שנשאלה על ידי אחת מנציגי הענפים המעורבים, בדיון האחרון של ועדת החקיקה). כנגד איסור הפרסום באינטרנט הוגשה על ידי נציגי הענף עתירה לבג"צ, ואולם זו נדחתה למגינת לבם של המעורבים בדבר.

אילו פריטים התיר החוק לפרסם? כשמדובר במשקה משכר ובכלל זה יין עם תכולה של עד 15.5% אלכוהול, הותרו לפרסום הפריטים הבאים ואלו בלבד: השם והסימן המסחרי של המוצר והיצרן, אריזת המשקה, מקום ייצורו ותמונות אותו מקום, קיומה של תעודת הכשר, אחוז האלכוהול, תארים ופרסים בהם זכה המשקה בתחרויות שונות, מחיר ושנת ייצור. שר הבריאות רשאי לקבוע פריטים ועניינים נוספים שיותר לפרסמם ביחס לכתבי עת העוסקים במשקאות משכרים, ואולם טרם עשה כן.

מאחר ואין לפרסם אלא את מה שהותר במפורש, נראה שחל איסור למשל על פרסום תצלומים או תמונות בהם נראה אדם מוזג או שותה יין וכיוצא בזה. כאמור, ביחס למשקאות, כולל יין, אשר תכולת האלכוהול שלהם עולה על 15.5%, גם פרסומם של הפריטים שנזכרו נאסרה.

מספר שאלות הקשורות לנוסח החוק נותרו עדיין פתוחות ואפשר שיוכרעו בעתיד בבתי המשפט, באם יובאו להכרעתם על ידי השלטונות. אחת מאותן שאלות נוגעת לביקורת על מוצרי אלכוהול. הואיל והפרסום אותו אוסר החוק הינו "פרסום מסחרי", נראה שלמרות המגבלות, אין מניעה לפרסם ביקורות יין על ידי מבקרי יין, עיתונאים ו/או על ידי הציבור בכלל, כל עוד אין מדובר בפרסום מגמתי הממומן מטעם היצרנים או המשווקים.

אין ספק כי עידן חדש עומד לפתחנו בתחום פרסום מוצרי האלכוהול. האם יהיה בכך כדי לשנות את תמונת הצריכה ואת מגמותיה, כפי שהתכוון המחוקק? ימים יגידו. עם השנים התרגלנו לאזהרות המופיעות על מוצרי הטבק, אם כי מחקרים מוכיחים שכמות העישון אכן ירדה בעשורים שמאז הטלת המגבלות על שיווקם של מוצרים אלו ואין ספק שגם לאזהרות הייתה השפעה בהקשר זה. כלל לא בטוח שהיה מקום להכניס לאותו סל יחד עם מוצרי הטבק, גם את מוצרי האלכוהול ובפרט את היין, הן לנוכח תכונותיו הבריאותיות החיוביות וכן מאחר וברור לכל כי הסיכון לפיו בני נוער "יתפסו ראש" על בקבוק יין או שניים, כפי שהם נוהגים לעשות באמצעות משקאות אלכוהוליים אחרים, כמעט אינו קיים. מכל מקום, נראה שהמחוקק הישראלי סבר אחרת. צריכת היין בישראל נמוכה גם כך ונותר כעת לראות אם ההגבלות המוטלות מכאן ואילך מכוח החוק על הפרסום והשיווק של היין, יפעלו להקטינה עוד יותר, או שמא ציבור הצרכנים ידע לעשות את האבחנה שהמחוקק נמנע מעשותה.