צילום: נאו מדיה

האם יינות רוזה יכולים להפוך להיות היינות האדומים החדשים? האם, ממש כמו ביחס ליינות אדומים ולבנים, אפשר לדבר על יינות רוזה פרימיום? היש מקום להתייחס למורכבות של יינות רוזה? הניתן לשוחח על רוזה במונחים של טרואר? להתייחס להבדלים בין שנות בציר? האם יש מקום לבחון יינות רוזה בהיבט של יינות מתיישנים?

 

בעיניה של אליזבת גבאי MW (מאסטר אוף ווין), מי שהפכה בשנים האחרונות ל"כוהנת העולמית" של יינות הרוזה, אין ספק שהתשובה לכל השאלות הללו הינה חיובית, אולם, כך היא מדגישה, בתנאי שנפסיק להתלהב בעיקר מצבעם המהפנט של יינות אלו.

 

אליזבת גבאי כתבה מספר ספרים על יינות רוזה ופועלת לקדם את אהבת הרוזה ברחבי העולם כולו. כך קרה, שבמהלכה של השקת יין רוזה ישראלי חדש בבית איש הענבים - יין Garrigue של יקב להט מבציר 2024, מצאתי את עצמי נהנה מתיאוריה המאלפים של גבאי המוכשרת, אודות יין הרוזה לדורותיו, ומרותק (וגם בהחלט משתכנע) לשמע הטפותיה לפיהן יש להתייחס ליינות הרוזה ובעיקר לאיכותיים שבהם, בכבוד הראוי להם, ממש כמו שאנו מתייחסים ליינות האדומים והלבנים. עלינו להשכיל ולהבין שגם יינות רוזה מגיעים בסגנונות ואיכויות שונות, ובמיוחד, חשוב שנהייה ערים וקשובים ליינות הפרימיום שבקטגוריה זו.

צילום: נאו מדיה

רוזה פרימיום? אין ספק שהשקת Garrigue של איתי להט היא המקום הנכון לדון בסוגיה זו. איתי הצליח ליצור יין רוזה "רציני", יין שמשדר איכות, מורכב, בעל רבדים וגוף, שכל מה שצריך להיות ביין רוזה איכותי – פירותיות, חמיצות ומרירות – משולבים בו היטב, יחד עם תיבול שובה אף ופה וטאניניות קלה. יין שיתאים לליווי סוגי מזון רבים, טעים ומפתה כבר עכשיו, ואשר ללא ספק ימשיך להשתבח בבקבק בעתיד, גם אם הזמן ישנה אותו לא מעט, כדרכם של יינות רוזה. (13% אלכוהול, 120 שקלים).

 

אז מה יש בו ברוזה של להט וכיצד הוא יוצר? ראשית – ארבעה זנים: מורבדר (35%), סירה (35%), גרנאש נואר (20%) ו רוסאן (10%). רוסאן הינו זן לבן, ואכן זהו אחד מקסמי הרוזה – העובדה שעל מנת לייצרו אפשר להשתמש בזנים אדומים ולבנים גם יחד (למעט באותם מקומות שבהם כללי הייצור המקומיים אוסרים זאת). מקורם של הענבים ביין בגליל העליון המערבי (אלקוש ופקיעין). למחרת הבציר, לאחר שהענבים קוררו למשך הלילה, הופרדו הגרגרים מהשזרות (destemming), הושרו למשך שעות בודדות לקבלת צבע וטעמים ואז נסחטו בעדינות להפרדת המיץ מהקליפות. לאחר שיקוע המוצקים, הועבר התירוש לחביות משומשות בנות 500 ליטר כל אחת, ותסס בחביות בטמפרטורה של 18-20 מעלות, תוך מניעת תסיסה מאלולקטית. בתום התסיסה בוצעה "שפייה גסה" תוך הותרת ה fine lees, בוצע הבלנד והיין הוחזר לאותן חביות להמשך התיישנות, כאשר בסך הכול, שהה 9 חודשים בחביות עץ האלון.

 

אם תשאלו למקור שמו של היין? Garrigue הינו שמה בצרפתית של הצמחייה הטבעית הרב שנתית המקיפה את הכרמים, הגדלה לרוב על פני קרקע עשירה בסלעי גיר, בדרום צרפת ובמרחב הים התיכון כולו, ובכלל זה גם בישראל. כך למשל - עצי האלון, פרחי לוטם, לבנדר ותימין. בהשאלה, הפך המונח לכזה המתאר יינות רוזה המתאפיינים בארומות של צמחי בר ותבלין.

איתי להט // צילום: נאו מדיה

מדוע המתנת שנים כה רבות, נשאל איתי, עד שייצרת את הרוזה הראשון שלך? תשובתו של איתי מחזירה אותנו לאליזבת גבאי, לסיפורים של יינות הרוזה ובעיקר, לתהיות לעניין עתידם. לדבריו של איתי, הוא חש שבטרם ייצר יין רוזה, ועל מנת שהרוזה שהוא ייצר יזכה להתייחסות הראויה לו, כיין איכותי, בתוך שלל היינות הסמוקים הנמכרים בישראל, נכון היה להמתין עד שיסתיימו ימיו של יין הרוזה כטרנד בלבד. רק לאחר שהשוק ירווה ביינות הרוזה הסטנדרטיים ויהיה מקום ליינות רוזה פרימיום, שגם אפשר יהיה להתייחס אליהם ככאלו, יהיה זה הזמן לייצר יין רוזה משלו. מבחינתו של איתי, כעת הוא בדיוק הזמן המתאים מבחינה זו.

 

אליזבת גבאי מסכימה. לדידה, תמה תקופתו של הרוזה כיין לתמונות אינסטגרם בלבד, עלינו להפסיק להתייחס לצבעם הקוסם של היינות ולהתרכז באיכותם, בדיוק באופן שבו אנו מתייחסים אל היינות האדומים והלבנים. על מנת להתגבר על משיכתו של הצבע (אשר גם גבאי אינה מתכחשת אליו), הרי שהיא עצמה טועמת את יינות הרוזה בכוסות אטומות, שחורות וממליצה לכולנו לעשות כן כמותה. בנוסף, אל לנו לדבר על רוזה במושגים של "טרנד" ועלינו להשתחרר מהנטייה לייצר יינות רוזה על פי סגנונות מקובעים – לדוגמה מתקתק ועמוס תות ופירות אדומים, לחלופין עצור ומינימליסטי, או עמוס בעץ.

 

עולם היין כבר מכיר היטב בקטגוריית יינות רוזה פרימיום. אליזבת גבאי מספרת שבשנת 2007 הושק יין רוזה של יקב Chateau d’Esclans, אשר במחיר של 80 אירו, היה אז יין הרוזה היקר בעולם. בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי אמנם כבר אינם ביחד, אבל כשהיו ביחד, היה להם מקום חשוב בקידומו של הרוזה האיכותי – ביקב Miraval שלהם. היה זה תחילת העידן של רוזה הסלבריטאים, ששם את הקטגוריה גבוה על המפה התקשורתית. ההתפתחות המשמעותית האחרונה של רוזה הפרימיום הייתה ב 2018, כאשר ז'רארד ברטראן יצר בלנגדוק שבדרום צרפת את היין המשובח Clos du Temple, שהותיר את שיא היוקרה הקודם הרחק מאחור, ונמכר בכ 200 אירו לבקבוק.

 

אבל כמובן שהמחיר אינו העיקר. כיום כבר ברור שיין רוזה יכול להיות יין "רציני", יין פרימיום – מורכב, מתוחכם וורסטילי, יין המדגיש את הטרואר של הענבים, קולינרי ואף מתיישן. מה נדרש כדי לייצר יינות רוזה כאלו? מסתבר שבדיוק אותם המרכיבים הנדרשים לשם ייצור יינות פרימיום אדומים ולבנים: ראשית ולפני הכל – ענבים איכותיים הגדלים בטרואר מתאים. ומה בנוסף? ייננות מקצועית, שימת לב לפרטים, עשייה מוקפדת, מקוריות ותעוזה. לחיי המהפכה הוורודה!