מוטי הזמין אותנו אליו לטעימת אמרונה : "תבואו, נבחר יינות טובים, האירוח על חשבוני".
ואל ייקל עליכם הדבר.
לא, אני לא מתכוון לעניין האירוח אצל מוטי (עניין ששווה כתבה בפני עצמה), אלא לבחירת נושא היין – אמרונה. אני מכיר לא מעט חובבי יין, אשר אם תעלה בפניהם רעיון שכזה הם ינוסו על נפשם הרחק-הרחק; בקבוק אמרונה אחד? אולי, אבל טעימה שלמה סביב "הגדול המר" הזה? עם אחוז האלכוהול הזה? השתגעתם?
כן, השתגענו. 

אז נכון שמוטי עשה כול מאמץ להבטיח שמיקלה דל פורנו (יופיע עוד מספר פעמים כאן), כן, ה-דל פורנו של וואלפוליצ'לה, ישתתף במפגש אבל הוא התנצל ולמרות שלא בא שלח מייל ברכה מיוחד, שצירפתי כאן. הוא לא הגיע ובכול זאת נמצאו מספיק שוחרי יין שקפצו על ההזדמנות לשלוף ממרתפם / מקררם בקבוק אמרונה ככרטיס כניסה לטעימה המאוד מיוחדת הזו.
דל פורנו לא היגיע אבל מי כן בא? חיים גן, שמוטי שיכנע אותו להשתתף כמנחה המפגש, וחיים העלה את הרעיון לטעימה עיוורת.
אהה. אמרונה, כטעימה עיוורת, בנוסף לכול.

אמרונה דל פורנו וחברים, חדי העין יזהו את היין האמריקאי שבלבל רביםצילום: צ'ולסקי סולומון

למנוסים ולמתנסים הביא חיים גם טופסי שיפוט של ה-OIV , וכול אחד ואחת מאתנו הביא את הבקבוק מוסווה, נסתר מעיניים סקרניות. חיים בחר 7 בקבוקים לצורך הטעימה העיוורת, והייתר נשמרו להמשך, לליווי ארוחת השחיתות שמוטי וצילה (תבורכו, יקיריי!) טרחו להכין.

כול בקבוק קיבל "מעיל" שחור ואחיד, כול משתתף קיבל 6 כוסות זהות, והיינות נמזגו ונטעמו בסבבים (פלייט'ס), שהרי יש בכך ערך לימודי מעבר לערך השיפוטי גרידא.

בשלב הזה של המפגש היינו רציניים. הייתה אווירה של שיפוט והערכה מוקפדת למדי, ואוכל להעיד שלא רק המקצוענים שהשתתפו התעמקו עד קוצו של יין, אלא כולנו החמרנו סבר, שלפנו עטים והשתלבנו ברצינות בטעימה.
עד כאן הטכניקה של הטעימה. מבטיח הפתעות, ללא ספק, והיו הפתעות.

חדי העין שבין הקוראים יבחינו בצילום במה שאנחנו לא ידענו – יש שני ג'וקרים בין הבקבוקים, היין השני והיין השישי, ואפילו תווית אחת גבולית, היין החמישי (יובהר הלאה).

הסבב הראשון כלל שני יינות, כשהראשון מתהדר בכול הסממנים הקלאסיים של אמרונה, ואילו השני אפילו לא הזכיר אמרונה – יותר מדי פרי מתקתק, חסר צימוקים ומרירות אופיינית. האם חיים גן טמן לנו מלכודת? ודאי שכן, כך הסתבר:

Tommasi, Amarone, 2001 – אדום כהה, כמעט אטום. ארומות מרוכזות של פרי כהה, צימוקים ושוקולד, וקליפת הדרים ברקע. הטעמים מאוד מאוזנים, האלכוהול משולב היטב, גוף מלא, טאנינים מודגשים, בשלים, וטעמי צימוקים, שוקולד מריר, ואפילו אספרסו בסיומת הארוכה. יין טעים, יופי של פתיחה.

Grigich Hills, Cabernet Sauvignon, Napa Valley, 1997 – הצבע התחיל טוב, אדום כהה מאוד, כמעט אטום. האף בשל מאוד, מחומצן מעט, לא מזכיר אמרונה. הטעמים הלמו את הארומות – המון פרי, טאנינים כמעט יבשים, חסר את מאפייני האדמתיות, החרובים והצימוקים של האמרונה. היין די מוצלח, לכשעצמו, אבל אמרונה הוא לא. סברנו כך מרבית המשתתפים, וחיים חשף את הג'וקר. מעניין, גרסת 1999 בילתה אצלי במרתף כמה שנים, וכשנפתח הבקבוק הוא היה מוצלח גם כן.

הסבב השני נגע עמוק ב-Hard Core של האמרונה, שני יינות שאהבתי מאוד, למרות המחלוקת שהתגלתה סביב השולחן לגבי הראשון:

Masi, Amarone Mazzano, 1997 – אדום-סגול כהה. האף מחומצן בטרוף, פרי שוקולדי מבצבץ לאחר סחרור נמרץ. בפה הסיפור אחר לגמרי – פרותי, עשיר ומורכב, וזאת למרות שחלק טענו כי היין גמור, ז"ל, חבל"ז. אני הרגשתי המון צימוקים ושוקולד/דובדבן משובח, עם סיומת די ארוכה ומלטפת. ברישומי אני מוצא שכתבתי "לא אופתע אם זה SV", כפי שהמאצאנו הוא באמת, אבל אהיה הראשון להודות שאני אוהב במיוחד יינות בוגרים, כפי שזה התנהג.

Dal Forno Romano, Amarone, 2000 – סגול מלכותי ואטום. ארומות מרשימות של פרי בשל, שזיפי, שחור ומתובלן, צעיר משהו. הפה טעים, פשוט טעים, מריר במידה, עתיר פרי בשל ואדמתי, כשהצימוקים והחרובים כרגע מנגנים כינור שני והאלכוהול הרב (17.5%) לא משתלט על איזון היין. הבקבוק נשאר עוד כשעתיים, והיין "שמר גובה" בלי בעייה.

הסבב השלישי היה מאלף – 3 יינות, זיווג של 2 יצרנים שונים, עם יינות - אמרונה, דמוי אמרונה ו-וואלפוליצ'לה אחד:

Allegrini, La Poja, 1998 – אדום כהה מאוד ומבריק. האף מעט מאכזב, פרי אדום טרי ומשהו חמוץ ברקע, עם חבית נעימה. הפה טוב הרבה יותר, והשתפר עם הזמן בכוס – צעיר וטאני, חומציות עסיסית ופרי טרי ואכותי, חבית משובחת, סיומת ארוכה לכיוון האספרסו. היין צעיר, ויש לו עוד אופק התפתחות. המקצוען בחבורה חש באיזו חד ממידיות בטעמים, ואכן היין הזה אינו אמרונה על שלושה זניו (קורבינה, רונדינלה ומולינרה) אלא קורבינה מחלקה יחידה, והיו בינינו שחשבו אותו לאחד מהמצטיינים בטעימה.

Dal Forno Romano, Valpolicella, 2004 – דיו שחור בצבעו ממש אטום. ארומות טריות ומאוד מתובלנות, פלפל לבן וליקר, משהו "אחר" מאמרונה. הפה תואם את האף, ליקרי ומפולפל, טאנינים יבשים מאוד, כמעט חורכים בלב זה, חבית בולטת ותחושה ברורה של "חלול באמצע" (mid palate hollow). רובנו סבר מההתחלה שהיין חריג, ונתגלה אכן כואלפוליצ'לה צעיר ובועט של דל פורנו.

Dal Forno Romano, Amarone, 2004 – אחד היינות האכותיים בטעימה, שאיפשר בגיל זה רק הצצה לפוטנציאל ולקוות שנפגוש אותו עוד 10 שנים. אדום כהה וצלול, כמעט אטום. ארומות מרוכזות קלאסיות של פרי כהה, אדמתיות, צימוקים ושוקולד, לכאורה בוגר. הטעמים מאוד צעירים, טאנינים מודגשים אבל בניגוד לקודמו יותר בשלים ואכותיים (לא יבשים) שזיף שחור, צימוקים מתקתקים והמון שוקולד מריר. משנחשפה התווית היו הרבה אנחות הבנה מסביב.

בהמשך התוודענו לעוד כמה יינות אמרונה, בגלוי ובליווי המנות הטעימות. ההלימה בין בשר לאמרונה הייתה מושלמת.
קשה לטעום אמרונה. במקצי שיפוט תחרותיים, בין יינות מאזורי יין אחרים, יהיו שיפסלו אותו כיין פגום, חריג. טוב, אנחנו ידענו ואף נהננו מהחווייה מאוד, למרות עוצמות היין, למרות עושר הטעמים הגדוש, שהרי בקליידוסקופ המשוגע של יינות העולם יש בהחלט מקום של כבוד ליין האמרונה!