לכתבה הראשונה בסדרה "מה הקשר בין מאלט לשלווה?" לחץ/י כאן

מאלט על קצה המזלג (והחבית) 

הוויסקי מיוצר בסקוטלנד מזה מאות שנים ועדויות כתובות לכך נמצאו בסקוטלנד כבר משנת 1494. חומר הגלם לייצור מאלט סקוטי הוא שעורה שעוברת תהליך הנבטה ונקראת לתת (Malt). לאחר הנבטת השעורה עוצרים את התהליך ע"י חומר בעירה ייחודי - אדמת כבול (Peat). אדמה זו נוצרה במשך אלפי שנים ומכילה אחוז רקב צמחי גבוה ועשירה במינרלים. את הכבול מייבשים באוויר הפתוח ובזכות העשבים (והחיות) הרקובים בו הוא דליק מאוד ועשיר בעשן סמיך וריחני העולה ממנו כשהוא בוער. בעזרת העשן מייבשים את גרגרי השעורה לאחר תהליך הליתות. גרגרי השעורה סופחים טעם וריח מן הכבול, וכך למעשה נוצר וויסקי מאלט. ככל שהשימוש בכבול יהיה גדול יותר, כך יהיה המאלט מעושן יותר. המאלט הסקוטי מתיישן בחביות עץ-אלון למשך מינימום 8 שנים, למרות שרוב היצרנים מיישנים 10 שנים ואף יותר. עד המצאת הזיקוק הרציף בשנת 1830 כל הוויסקי היה מאלט.

לאחר המצאת הזיקוק הרציף התגלתה דרך מהירה וזולה יותר לזקק אלכוהול וכך הומצא הגריין וויסקי, שנוצר בזיקוק רציף והיה בעל ניחוח "ספירטי" וטעמים תפלים אשר שימש את תעשיית הבלנדד וויסקי. הוויסקי סקוטי בלנדד הוא תוצר של עירבוב מאלטים עם גריין ויסקי, ששומר על טעמו של הוויסקי, ייצורו זול באופן יחסי, וטעמו פונה למכנה רחב כתוצאה מערבוב מספר רב של מאלטים שונים. בכל אותה העת לא שווק הוויסקי מאלט בעולם, אלא בסקוטלנד בלבד, כאשר בשנת 1963 הוחלט לשווק מאלט לראשונה מחוץ לגבולות סקוטלנד והמזקקה הראשונה שהחלה בכך הייתה גלנפידיך (Glenfiddich). באותן השנים הלך וגבר יצוא המאלטים לאנגליה ומאוחר יותר לשאר העולם.

בשנים האחרונות החלו המאלטים לצבור תאוצה והפכו להיות המשקה של "מביני עיניין". שמות ומותגים שוברי שיניים, שעד לפני כמה שנים היו מוכרים רק ליצרניהם, ניתן היום למצוא כמעט בכל חנות משקאות מסביב לעולם.

אזורי הוויסקי בסקוטלנד 

החלוקה המקורית של סקוטלנד לשני אזורי וויסקי נועדה בתחילה להקל במיסוי על הוויסקי המזוקק בשפלה, שהיה נחות ונתפס לאיכותי פחות, לעומת הוויסקי המזוקק באזור ההררי של סקוטלנד. מאוחר יותר, הצטרפו אזורים נוספים ותרמו לתעשיית הוויסקי המסורתית זאת מכיוון שלסביבה - סוג קרקע, מי מעיין, חומרי בעירה זמינים - יש השפעה מכרעת על טעם המשקה. אזורי הוויסקי בסקוטלנד מונים כיום כמאה מזקקות המייצרות כ 500 מותגי וויסקי מאלט כאשר מרבית סוגי המאלטים מיוצרים באזור הספייסייד (SpeySide), צפונית-מערבית לאברדין. למרות זאת, לא מעט יצרנים חשובים ממוקמים גם באיים איילה, סקאיי ואפילו באי אורקני שבצפון. כל אזור מאופיין בדומיננטיות, כזו או אחרת, של המאלטים המיוצרים בו.

הספייסייד וההיילנדס (HighLands) ייתנו מאלט קליל ופירותי יחסית, מנגד בלואולנדס (Lowlands), המאלטים יהיו מתונים המתבטאים בגוף קל וגוונים מעט חיוורים ובאי סקיי (Skye) המאלטים קשים ועוצמתיים וכן הלאה. כמעט כל יצרן מציין את האזור על התווית כסימן מזהה וכל העניין הוא מסורת אחת גדולה ויפה.


ציפורים ואדמת כָּבוּל 

עם כל הכבוד שיש לכל אזורי המאלט בסקוטלנד, ויש הרבה כבוד, עדיין שום אזור לא זוכה לרמת הפירגון והאהדה להם זוכים המאלטים מאזור אחד קטן, בחלקה הדרום-מערבי של סקוטלנד, האי איילה. האי מפורסם בעיקר בזכות שני דברים - הציפורים הרבות ששוכנות בו (כ 35 אלף ציפורים נודדות דרכו), דבר שמושך אלפי חובבי עופות לאי מידי שנה ומזקקות המאלט המפורסמות שבו. כמעט כל המזקקות באי מייצרות מאלט מעושן, כבד וחזק לשתייה.

איילה הוא המערבי ביותר מהאיים ההיברדיים, ארכיפלג לחופו המערבי של סקוטלנד הכולל בתוכו שני איים נוספים בשם מאל (Mull) וג'ורה (Jura). בימים עברו איילה היה הגדול והמפורסם מביניהם ומקום מושבו של לורד האיים, שליט האיים האבודים, איפשהו בין סקוטלנד לבין אגדות האוקיינוס האטלנטי. יחסית לשטחו הקטן (כ 40 קמ"ר), האי איילה בעל השפעה אדירה על תעשיית המאלטים בפרט ועל הוויסקי הסקוטי בכלל. מקור השם נתון מעט במחלוקת: יש הטוענים כי הוא נקרא כך על שם אלה רומאית בעלת שם דומה ויש הטוענים כי המקור הוא שמה של נסיכה דנית בשם יולה, הקבורה לא רחוק מהנמל המרכזי של האי. בעבר שלטו באי ביד רמה הוויקינגים ולאחר מכן האי נכבש על ידי הנוצרים שנכנסו דרכו לסקוטלנד. השבטים הסקוטיים הגיעו אל האיילה ולסקוטלנד ונלחמו מלחמות עקובות מדם על עצמאותם מול האימפריה הבריטית, אך ללא הצלחה יתרה.

בימים שזיקוק וויסקי היה נחלת הכלל, פעלו באיילה כ 20 מזקקות שסיפקו מקומות עבודה רבים. באותה תקופה חיו באי 16,000תושבים. עם חלוף השנים, תעשיית הוויסקי הצטמצמה, הן בגלל תנודות גדולות בשוק והן בזכות הטכנולוגיה, שצמצמה באופן משמעותי את הצורך בידיים עובדות. הפיקוח על הזיקוק נהיה קפדני יותר וגרם לסגירת מזקקות רבות והיום איילה נותרה עם כ 3,500 תושבים ושמונה מזקקות פועלות. חלק מהמזקקות מפורסמות יותר וחלקן פחות, אך מה שבטוח הוא שכולן איכותיות ומתגאות בהשתייכותן לקבוצה הקטנה והמכובדת של המאלטים של איילה.

וויסקי למיטבי לסת 

הסיבה לטעמים המורכבים והעשירים אינה אחוז האלכוהול הגבוה במשקה, כי אם שימוש רב באדמת כבול (אותה אדמת רקב צמחי עשירה במינרלים),הנמצאת בעיקר באזורים לחים וגשומים כמו סקוטלנד. באי כמות הכבול הטבעי גדולה מאוד ואיכותית.

אותו כבול משמש את תושבי האי, בין השאר, להסקת הבתים בתקופות של מחסור בפחמי עץ (בתקופת מלחמה"ע ה 1), אך בעיקר כמרכיב עיקרי וחשוב מאין כמוהו בייצור והכנת הוויסקי מאלט. בנוסף, מי המעיינות והנהרות באי, זורמים דרך אדמת הכבול ומקבלים את הארומה המיוחדת שלה וכאשר משתמשים במים האלה כדי לייצר את הוויסקי, טעמים וארומות נוספים מתווספים למאלט והופכים אותו ל"כבולי" במיוחד. את אחוז הכבול מודדים ב PPM (יחידות פנולים למיליון חלקיקים). במאלט "רך" המגיע מההיילנד, נמצאים כ 20 PPM בלבד. מאלטים אחרים יכולים להגיע ל 25 או קצת יותר. כשמדובר באיילה הסיפור הוא אחר לגמרי. בצפון האי 30 ו 40 PPM הם בגדר סטנדרט ובדרום האי גם מאלטים מטורפים של 50 PPM לא נדירים.

כוכבים מהאי איילה  

לאפרויג (Laphroaig) - אחד ממותגי המאלט המפורסמים מהאי שהוקם בשנת 1815 על ידי האחים דונלד ואלכס ג'ונסטון. פירוש השם מגאלית: "החלל היפהפה ליד המפרץ הרחב". המזקקה נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן שבדרום האי ונמצאת בבעלות תאגיד בים (Beam Global) האמריקאי. לאפרויג היה הוויסקי הראשון בעל התוית Royal Warrant ("יקיר המלך") שקיבל באצולה בשנת 1994 מהנסיך מוויילס שהכריז כי לאפרויג 15 הוא המשקה האהוב עליו מכל, במהלך סיורו במזקקה.

המזקקה ממוקמת על חוף הים, כך שאוויר הים נכנס למזקקה ונושא איתו טיפות מים, טחב ומיני אוצרות מן הים. האוויר במרתפי היישון חודר לחביות ונכנס לוויסקי עצמו. עקב כך, אין להתפלא שבזמן השתייה תחושו במרכיבים כמו מלח, יוד, אצות וגופרית - שילוב מצוין של טעמי דג מלוח ומאפרה בפה!

לאפרויג היא אחת משלוש המזקקות באי שעדיין יש להן ריצפת ליתות פעילה ו 10% מהשעורה שבשימוש במזקקה מולתתת במקום. השאר נקנית מהמלתתה הראשית שבפורט אלן. 

בנוסף, זו המזקקה היחידה שמשתמשת בכבול ממאגרים ששייכים להם. לטענתם, יש באדמות עוד כבול שיספיק ל 5000 שנה, כך שמהבחינה הזו הם לא בבעיה.

לגבולין (Lagavulin) - המזקקה נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן ובבעלות תאגיד העל דיאג'יו (Diageo). מקור השם מהמילה הגאלית Lagganmhoullin ופירושו "חלל המטחנה".בעבר, פעלו 10מזקקות שונות לאורך מפרץ לגבולין, אך לקראת סוף המאה ה 18הן התאחדו והקימו מזקקה אחת הקרויה על-שם המפרץ. לגבולין נוסדה באופן רשמי בשנת 1816 ובמזקקה מתהדרים בכך שהם מזקקת הוויסקי העתיקה ביותר בסקוטלנד שפועלת ברציפות מאז שנת היווסדה.

בשנים האחרונות קשה (ובעיקר יקר) להשיג את הוויסקי - הבעיה אינה רק בישראל אלא בכל רחבי העולם. דיאג'ו החליטו, בשל העובדה שלגבולין הוא ה"לב" העיקרי בבלנד ג'וני ווקר רד לייבל, להקדיש את רוב המאלט המיוצר במזקקה לערבוב המותג ובכך חרצה את גורלם של רבבות מאוהדי המאלט שנאלצים להסתפק במאלטים אחרים.

ארדבג (Ardbeg) - מזקקת ארדבג שוכנת 400 מטרים ממזרח למזקקת לגבולין, על אותו חוף הים, אך עם זאת המאלט שונה מהלגבולין - הוא לא מעושן מאוד.

המזקקה נוסדה על ידי ג'ון מק'דוגל בשנת 1815. עד שנת 1977 שלטה משפחת מק'דוגל במזקקה, אך באותה שנה מכרה את השליטה לתאגיד האלכוהול היראם ווקר (Hiram Walker). למרות המכירה לבעלים חדשים ועשירים, נאלצה המזקקה לסגור את שעריה בשנת 1981, העובדים במזקקה פוטרו ונראה היה כאילו נסתם הגולל על עוד מותג מאלט באזור.

למזלם (ולמזלנו), חברת גלנמורנג'י נחלצה לעזרה, ובשנת 1997 רכשה את מניות המזקקה והקימה אותה מחדש בעלות של 7 מיליון ליש"ט. המזקקה שופצה וחזרה לפעולבהצלחה רבה. כיום המזקקה בבעלות גלנמורנג'י שבבעלות תאגיד העל LVMH (לואי ויטון-מואט-הנסי).

במזקקה מתגאים בכך שהם לא נותנים לטעמי הכבול להשתלט ומעדיפים שהוויסקי יוביל את הכבול ולא ההיפך.

קאול אילה (Caol Ila) - המזקקה קמה בשנת 1846 על ידי הקטור הנדרסון וממוקמת בחלק הצפון - מזרחי של איילה. בשנות ה 70 של המאה הקודמת שופצה המזקקה והמודרניזציה הוכנסה גם אליה. כיום המזקקה בבעלות תאגיד דיאג'יו. טעמו של המאלט בינוני מבחינת העישון והמורכבות, בהיר בצבע ונעים מאוד לשתייה. במשך שנים השתמשו בו בעיקר לערבוב הבלאק לייבל של ג'וני ווקר, אך בשנים האחרונות, כשראו בחברה את טרנד המאלטים החדש, החליטו לשווק את הקול אילה בעיקר כמאלט בפני עצמו.

מותגים נוספים המזוקקים באי איילה: בואמור (Bowmore) , בונהאבן (Bunnahabhain), קילכומן (Kilchoman) , ברוכלאדי (Bruichladdich).

במקום הקסום שבו פקק התנועה היחיד נוצר בגלל כבשים החוצות את הכביש וחוסמות את הדרך, אי אפשר שלא לחוש איך הזמן עצר מלכת, הטכנולוגיה נשארה מאחור והאוירה שקטה ורגועה. באי קסום זה מייצרים את הוויסקי המיוחד והמרגש ביותר בעולם, עשיר ומורכב בטעמים ובריחות עשן מיוחדים. אנשי האי וחובבי מאלטים בכלל, מחזיקים בדעה שמאלטים מאיילה "מבשילים מהר". כלומר, מאלטים בני 10 ו 12 שנה נותנים תמורה מצויינת למחיר. המאלטים הצעירים, אך רציניים האלה, בהתאם למיקום מזקקת המוצא שלהם, יכולים להיות מחד, משקאות נעימים ומזמינים (מרכז האי וצפונה) או מנגד, פרחחים וקשוחים (בדרום). בכל מקרה הם מהווים חוויה משגעת לחיך!

לכתבה השלישית בסדרה "מעורבב! לא מנוער" לחץ/י כאן