מדי עשור תופס זן ענבים אחר את מקומו כלהיט התורן בקרב הייננים והצרכנים בעולם – זה שהיקף נטיעותיו עולה בעשרות מונים ברחבי העולם, בתוך פרק זמן קצר. הלהיט הנוכחי, או אם תרצו הזן הבולט כיום ביותר במצעד הזנים, הוא הטמפרניו הספרדי
על פי נתונים אותם מפרסמת ג'נסיס רובינסון באתר היין שלה, הלקוחים ממאגר הנתונים של המרכז לחקר כלכלת היין העולמית של אוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה, הרי שבין השנים 1990 ל 2010, עלה השטח הנטוע ברחבי העולם בגפני זן הטמפרניו כמעט פי חמישה! במהלך תקופה זו קפץ הזן קפיצה מטאורית ברשימת הזנים הנטועים ביותר בעולם, ועלה מן המקום ה 24 למקום הרביעי, כאשר מקדימים אותו ברשימה רק הזנים: קברנה סוביניון, מרלו ואיירן – הזן הלבן הספרדי. מאז שנת 2010 כבר הספיק הטמפרניו לעקוף את חברו הספרדי בהיר הקליפה. נכון לשנת 2010, נטועים ברחבי העולם 232,561 הקטר של גפני טמפרניו, עלייה של כמעט 200,000 הקטר לעומת 1990.
אחת הסיבות לכך ששניים מן הזנים הנטועים ביותר בעולם הינם זנים ספרדיים, היא שהמחסור במים המאפיין את אזורי היין של ספרד, לצד העובדה שרק לאחרונה ממש הותר להשקות את הגפנים באזורים מסוימים של ספרד וגם זאת בצמצום רב, מחייבים נטיעה של הגפנים כשהן רחוקות מאוד זו מזו, על מנת לאפשר לכל גפן כמה שיותר שטח לאיסוף מים. מאחר והדרך השגורה ביותר להשוות בין נטיעות הינה על פי שטח הכרמים הכולל ולאו דווקא בהתאם למספר שיחי הגפן, יוצא שהגפנים הספרדיות נטועות על גבי שטחים גדולים בהרבה. לעומת זאת, אין פרופורציה בין היקף הנטיעות מבחינת השטח, לבין כמות היין המיוצר מהגפנים.
במהלך שלושת העשורים האחרונים הפך הטמפרניו
לזן האדום הראשי של ספרד,
כשהוא עוקף את הגרנאצ'ה (גרנאש),
אשר במהלך התקופה המקבילה ירד מן המקום הראשון
לשביעי ברשימת הנטיעות בעולם
הדבר המדהים ביחס לזינוק האדיר של הטמפרניו בטבלת הנטיעות, הוא שלהבדיל מזן הסירה הנטוע ברחבי עולם היין כולו כמעט, שהוא הזן היחידי מלבד הטמפרניו שקפץ עשרים מקומות ויותר בטבלה ונכנס לעשרת הגדולים (מקום 6) במהלך אותם שני עשורים, הרי שהטמפרניו הוא כמעט לחלוטין זן של מדינה אחת. בערך 90% מגפני הטמפרניו בעולם נטועות בספרד.
במהלך שלושת העשורים האחרונים הפך הטמפרניו לזן האדום הראשי של ספרד, כשהוא עוקף את הגרנאצ'ה (גרנאש), אשר במהלך התקופה המקבילה ירד מן המקום הראשון לשביעי ברשימת הנטיעות בעולם. הטמפרניו הוא הזן החשוב ביותר בשני אזורי היין המוערכים ביותר של ספרד – ריוחה וריברה דל דוארו. עד לאמצע שנות השישים של המאה הקודמת, היווה הטמפרניו בממוצע כ 40% מהממסך של ריוחה. כיום הוא מרכיב את רוב רובו של הבלנד. הייננים הספרדיים מעדיפים את הטמפרניו בשל מספר סיבות: הוא מבשיל בקלות, כמותי באופן יחסי, יציב יותר ומתאים יותר ליישון בעץ והוא גם מאפשר ליינות שהתיישנו בעץ להאריך שנים, בדומה לזן קברנה סוביניון.
עיקר הנטיעות של זן הטמפרניו בעשרות השנים האחרונות התבצעו דווקא בדרום ספרד ובפרט במישורי חבל קסטייה – לה מאנצ'ה, שם היה ידוע בעבר בשם סנסיבל. באזור יין זה גדלים כיום 70,000 הקטר של טמפרניו, פי שניים מן הכמות הגדלה בריוחה או בריברה דל דוארו. בלה מאנצ'ה גדלים כיום לפיכך יותר משליש מגפני הטמפרניו של ספרד. יינות החבל אינם נחשבים מהטובים של יינות ספרד, ורק בחודש יולי האחרון פורסם שעל רקע עודפי יין, מעבירה ספרד לזיקוק כמות יין המספיקה למלא 533 מיליון בקבוקים, כאשר מקורו של חלק ניכר מן היין העודף מגיע מחבל לה מאנצ'ה.