יש המציעים שכדי להתגבר על איכות רדודה במזון, מומלץ שנקנה רק מזונות פרימיום או סופר פרימיום. בכך, הם חושבים, שהאוכל ממקור טוב ואיכותי יותר.

         סופר פרימיום - ביצי הזהב של העסק

אבל מה - אין בישראל שום תקן שנקרא פרימיום או סופר פרימיום. זוהי המצאה פרסומית. זה ציטוט של משפטים מאריזות המוצרים, ולא ידע מקצועי. לצערנו, שומעים גם פה ושם מבקרי מזון ויין המשתמשים במונחים הפירסומיים האלה.

כך למשל, יש הטוענים כי וודקה פרימיום או סופר פרימיום נחשבת וודקה מוקפדת במיוחד. הרצון להגיע לוודקה "נקייה" ביותר, עם מספר רב של זיקוקים תוך שילוב שיטות זיקוק וסינון, כמו גם הקפדה על חומרי הגלם ובעיקר, איכות המים. כולם יקבעו את איכותה של וודקת פרימיום או וודקה סופר פרימיום ואת רמת ה"ניקיון" שלה. בקטגוריה זו ניתן למצוא את קטל וואן, לג'נד או קרמלין, גריי גוס, ואן גוך בלו, ויברובה אקסקוויזיט ועוד.

גם בבירה אפשר למצוא את זה. קמפיין השיווק של הבירה החדשה מבית טמפו, העונה לשם "אביר": "סיפורה של בירת סופר פרימיום ישראלית חלוצית". מבשלות בירה ישראל ניסו לשווק את סטלה ארטואה כ"בירת סופר פרימיום".

אף במוצרי מזון לחתולים ניתן למצוא את מותג הסופר פרימיום – נוטרה גולד פיניקי, ועד פט צ'ויס לשיפור המערכת החיסונית. כל חברת מזון או יקב, יכולים לקרוא למזון / וודקה / בירה / יין שלהם סופר אקסטרה מגה אולטרה היפר פרימיום פורטה, או אפילו "גורמה", וזה בלי לעבור על שום חוק, כי אין שום חוק או תקן בנושא. זו אשליית הפרסומת.

יקבי רמת הגולן, ירדן, רום 2006

קיש קיש קריא

מספר סיבות מדוע חברת מזון או יקב ירצו לשווק את המוצר שלהם בקטגוריה זו, ואף במחיר יקר במיוחד: יצירת תדמית ערך המוצר – חברת המזון מעריכה כי זהו שווי המוצר, וחושבת כי תוכל למכור אותו במחיר כה גבוה. קביעת סטטוס – חברת המזון מייצרת מוצר מזון יקר, וכך מטפסת למעמד של החברות היוקרתיות המחזיקות במוצרי הפרימיום (לעיתים החנויות מקנות מדף מיוחד למוצרים אלו). שיווק – המוצר היקר יעזור במכירת המוצרים האחרים. במידה וינתן כמתנה, התמחור של המתנה יחשב כ"שווה".

גם בעולם היין, ה"סופר פרימיום" נחשב כיין הדגל של היקב ומייצג את מיטב העשייה בשנות קיומו. על-פי רוב זהו ממסך (בלנד) של קברנה סוביניון, מרלו ו-קברנה פרנק. הענבים הגיעו ממספר כרמים שונים, מהוותיקים והמצטיינים שבכרמי היקב. מה שמשותף לכל היינות, כי הם שיכים ל"אגודת ה-100 דולר", כלומר יקבים שמשווקים יינות הנמכרים ב-100 דולר לפחות ביום צאתם לשוק. עד כה, החברים באגודה היו יקב זאוברמן ויקב אלכסנדר.

יינות רבים בהחלט שווים 100 דולר ואף יותר, אך תג מחיר כזה מתקשר בדרך כלל ליינות מנפות יין כמו בורדו, בורגון, קוט דו רון, טוסקנה ופיימונטה, ולא ליינות ישראליים. ביחס ליינות ישראליים, עולה השאלה אם יין ישראלי, איכותי ככל שיהיה, צריך להימכר במחיר כזה.

ניסיתי למצוא הגדרת איכות למהו יין איכותי במיוחד, אשר ניתן לקרוא לו סופר פרימיום. התשובה נמצאה אצל יעקב אור-יה מיקב אסיף. לאחרונה כתב: "...ביחס לאיכות שאר היינות שהיו זמינים בימים ההם, היין שהובא לבית המקדש נחשב למוצר סופר-פרימיום. וחכמים, שהבינו את חשיבות הטרואר ואת חשיבות שיטות הגידול והייצור, קבעו סטנדרטים גבוהים וברורים עבור היינות הבאים בשערי המקדש. רק יין שנבצר מכרמים באזורים נבחרים, מחלקות שעובדו לפי דרישות קפדניות, יוצר לפי כללים מוגדרים ואוחסן בתנאי איחסון נאותים, רק יינות אלו נחשבו למשובחים מספיק וראויים לשימוש ב"מנחת נסכים"."

אז מהם אותם יינות סופר פרימיום שהצטרפו למדף במהלך השנה האחרונה:

יקבי רמת הגולן, ירדן, רום 2006 - (360 שקל) - תוצר של שיתוף פעולה בין זלמה לונג, מהיינניות הבכירות בעולם, ו-ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקבי רמת הגולן.

דלתון, מתתיה 2006

דלתון, מתתיה 2006 (360 שקל) - קרוי על שמו של מייסד היקב מתי הרוני, ונושא הוקרה לחזונו הציוני ולפועלו בתעשיית היין בישראל.

עמק האלה, אי 2006 (380 שקל) - התמהיל השלם של איזור הגידול של עמק האלה ומגוון זניו המובחרים. יש הטוענים כי האות אי מסמלת את שמו הפרטי של בנקאי עשיר כלשהו.

בזלת הגולן, חושניה 2006 (520 שקל) - חבית אחת מצטיינת של קברנה ואחת של מרלו אשר יצרו יין בבקבוקים בודדים.

במחירים קצת יותר שפויים, ניתן למצוא את:

ויתקין, שורשים א' 2006 (220 שקל).

טוליפ, בלאק טוליפ 2006 (180 שקל).

ציון, ערמון (95 שקל).

עכשיו, כנראה, מה שנותר לנו לעשות, הוא לחכות לגל האולטרה-מגה-היפר פרימיום.

בבית איש הענבים תערך ביום שישי הקרוב טעימה של מיטב יינות הפרימיום שעלו על המדפים בתקופה האחרונה. לפרטים נוספים נא לחץ/י כאן.