תשאלו כל חובב בירה מצוי, אם הוא מעדיף את הבירה שלו מחבית או מבקבוק, והוא יענה כמעט בלי לחשוב: מהחבית ! האמת שדי בצדק. או שלא?!

בירה מהחבית - להתאזר בסבלנות

לבירה מהחבית (Draught) יש יתרונות רבים, כשבראשם העובדה שחבית מביאה את הבירה במצב טריות אופטימלי ופיסטור מינמאלי. לא צריך להיות אנין טעם בכדי להבחין: בירה טרייה - טרייה מהחבית. המרקם והגוף של בירה שנמזגה מהחבית, שונים מאוד מאלה של בירה שמקורה בבקבוק או בפחית. זה אולי מורגש מעט יותר בבירות בסגנון סטאוט, בעלות גוף, כמו גינס או מרפיס, אבל הסיבה מקורה בעצם בברז. בעת מזיגה באמצעות ברז מתערבבת הבירה גם עם אוויר, אשר מכיל חנקן שמשחרר בועות קטנות, והן תורמות לעיבוי גוף הבירה והקצף שנוצר. הוסיפו לכך את העובדה שבירה מהברז נמזגת (יש להניח), בטמפרטורה הכי נכונה (וזו אגב, לא צריכה להיות בהכרח נמוכה כל כך), והרי לכם שילוב נהדר בין טריות, טעם, מרקם וטמפרטורה. חבית בירה, יש להבהיר, היא מיכל קיבול מתכתי, ויותר מכך היא ההגדרה ליחידת נפח המשתנה ברחבי העולם - ונעה בין כ-163.7 ליטר בבריטניה ל-117.3 ליטר בגירסה האמריקאית.

חבית ב"כאילו"

יתרון הטריות של החבית, ניסו מבשלי הבירה לאמץ גם לפחיות ולבקבוקים, ועם השנים יצאו לשוק גרסאות שנועדו לחקות אותה. גינס למשל, עשתה זאת כבר בסוף שנות השמונים עם פטנט הוִּוּידְגֵ'ט. החברה החלה לשווק פחיות בירה שבעת פתיחתן משתחרר חנקן המתערבב בבירה, מה שייצר בירה עשירה וקרמית במיוחד, בעלת קצף עמיד ממש כמו זו הנמזגת מחבית טרייה. בכלל, בכל הנוגע לגינס, המזיגה מהברז היא תורה בפני עצמה, תהליך בן מספר שלבים הדורש סבלנות, ככה שאם אתם ממהרים כבר עדיף שתזמינו לכם בירה אחרת. פטנט הפחית, אימצה בהמשך גם מרפיס, המתחרה. חשוב לציין, שבכדי ליהנות עד הסוף מפטנט ה"כאילו חבית" של גינס ומרפיס, יש צורך למזוג את תכולת הפחית לכוס וגם זה בקצב מסוים בכדי ליהנות מקצף מסוים (במקרה הזה דווקא קצב מהיר). בהמשך, שידרגה גינס את הסיפור גם לסדרה בבקבוקים. עם כל הכבוד לעם האירי, גם הראש היהודי עושה לנו פטנטים, ובשנת 2005 הוציאה גם טמפו שלנו סדרה שנועדה לחקות את טעמי החבית, אבל את זה היא עשתה בדרך מקורית משלה, כאשר מילאה מהדורה מאוד מוגבלת של בקבוקים ב...בירה מהחבית. כך או כך, המסקנה כמעט ברורה: בירה טרייה מהחבית זה אחלה דבר.

ברז לכל פועל

צריכים קש?

חשוב להתייחס גם לדילמה בין בקבוק לפחית. הנטייה, לפחות בארצנו, היא לבקבוקים. בישראל, יש לפחיות משהו שמשדר נחיתות מסוימת, משהו כביכול "זול". זה אולי עניין תרבותי ומקומי בשל היצע הבירות שנמכרות פה בגירסת פחית (לעומתן, קחו לדוגמא את גורדון פיינסט פלטינום, העשירה בטעמים ובאלכוהול, שהדבר האחרון שאפשר לומר עלייה הוא שהיא נחותה במשהו, אם בכלל אפשר לומר משהו אחרי שלוגמים ממנה). עדיין, בירות בפחית עלולות לעיתים להכיל טעמי לוואי מתכתיים. בין אם מדובר בבקבוק או בפחית, חשוב לשמור את הבירות בתנאים נאותים, כמו למשל להיזהר מחשיפה מוגזמת וממושכת לאור (וכאן למשל, פחית זוכה ליתרון מה על בקבוקי זכוכית ירוקים), ככה שאנו חוזרים למסקנה שאין כמו בירה מהחבית.

צריכים קאטצ'? 

ואיפה הקאטצ'? בירות אולי מגיעות בשחור ובלבן, אבל העקרונות רחוקים מלהיות שחור ולבן. די בטוח יצא לכם להיתקל לא אחת במקומות שמתגאים בזה שהם מוכרים: "בירה מהחבית". הם לא מפרטים: "אצלנו יש גולדסטאר מהחבית", "יש גינס" או "פאולנר זורם מהברז" וכדומה. זה שיש בירה מהחבית זה נחמד, אבל יותר חשוב לדעת איזו בירה נמכרת - הרבה יותר מהעובדה שהיא טרייה בפוטנציה. זה מזכיר את המקומות שעונים על השאלה: "איזה יין יש לכם"? בתשובה: "לבן ואדום". נו באמת... מעבר לעניין הטעם וההעדפה בין מבחר סוגי הבירה שמציעים מקומות, ישנן לא מעט בירות שנושא הטריות אינו רלוונטי. נהפוך הוא. בירות חזקות רבות, בעיקר בסגנון בלגי, כמו בירות מנזרים, משתבחות דווקא לאחר תקופת יישון. קיימות מבשלות רבות בעולם, המוציאות גרסאות שונות של בירות שנועדו דווקא בכדי להשתמר ולהתיישן בבקבוק, כזו למשל היא סדרת האימפריאל המשובחת של סמואל אדאמס האמריקנית, סדרה שלאחרונה עשתה עלייה לארץ. נקודת סיכום: בירה היא משקה בעל אופי מגוון, רב סגנוני ומשתנה, כך שקשה לאפיין אותה בסטנדרט אחד קבוע – אם זה חבית, בקבוק או פחית. חשוב קודם לבדוק איזו בירה, ואז להחליט איך הכי כדאי לשתות אותה.

אבל זה עוד כלום, חכו. עוד לא התחלנו לדבר על הכוסות... (על כך בפעם אחרת).