כל מוצר מזון המיוצר בישראל נמצא תחת פיקוח חמור על תהליכי הייצור. כל יין המיובא לארץ מחויב לעבור סדרת בדיקות מקיפה. אבל, מה לגבי היינות המיוצרים כאן? לגביהם, מתברר, אין שום פיקוח ושום אכיפה. זיו לנצנר מגיש סיפור עם טעם רע על מכון יין בלי שיניים, חוקים מפוארים בלי אכיפה, ומשרדי ממשלה שמגלגלים אחריות במקום לקחת אותה. טוב, ידענו שכאן זה לא חו"ל, אבל לא האמנו עד כמה אנחנו רחוקים מהסטנדרטים המקובלים בעולם.
את הסיפור הבא אפשר לראות כתופעה מדהימה. ניתן גם להתייחס אליו כפרדוקס. ואם לא רוצים לעשות הנחות, ניתן לקרוא לו בשמו המפורש: אבסורד מוחלט. ענף היין בישראל, שהתמקצע, התקדם והשתדרג לאין שיעור בעשור האחרון, פועל ללא פיקוח וללא אכיפה כמעט, ותחת תקינה בעייתית, לפחות ככל שהדברים אמורים לגבי אחריות הרשויות, המכונות גם "מדינת ישראל".
מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל בכבודו ובעצמו מגדיר את תעשיית היין שלנו באלה המילים: "ענף פרוץ מבחינת פיקוח ואכיפה". והוא לא היחיד. גורמים מקצועיים שרואיינו לצורך הכנת כתבה זו – וכולם משמעותיים בענף - הביעו מידות שונות של אי-נחת, מורת-רוח ואף תסכול מהמצב השורר בו. חלקם, יש לציין, עשו זאת רק לאחר שהובטח להם כי דבריהם לא יצוטטו בשמם. אחרים בחרו בניסוח זהיר וסלקטיבי. הרגישות ה"פוליטית", למי שחשב אחרת, קיימת גם כאן. אבל התחושה הכללית היא, שאנשי המקצוע בענף היין מלאי ביקורת כלפי המצב בתחומי התקינה, הפיקוח והאכיפה – ושהם מעוניינים מאוד לראות אותו משתנה.
הערה שחשוב להוסיף, למען ההגינות: אנחנו חיים, כזכור, בישראל, מדינה שהתנהלות הרשויות בה אינה מהמפוארות בעולם. ליקויים ואף עיוותים כאלה הקיימים בענף היין אפשר למצוא אצלנו בתחומים נוספים, ושם לעיתים ההשלכות מרחיקות לכת ומסוכנות יותר. ובכל זאת, אנחנו כאן, ב"מגזין איש הענבים", עוסקים ביין ושותים יין ואוהבים יין. אז מותר לנו להפנות מבט אל החצר שלנו – ולשאוף שתהיה מסודרת, נקייה ובריאה יותר. כן, מדובר בראש ובראשונה בעניין של בריאות.
הבדיקה שלנו מעלה כי בעיית האכיפה והפיקוח בענף היין בישראל דווקא לא מתחילה עם החוקים עצמם. תקן ברור ומערכת חוקים קיימים בישראל לגבי ייצור יין, איכותו וסימונו. חוק הגנת הצרכן מוסיף כללים וצווים שמטרתם הגנה על צרכן היין הישראלי. דווקא על רקע זה, גוברת התמיהה לגבי המצב בשטח.
התקן, שמספרו 1318, מגדיר במדויק את מושגיו, הרכבו, חומריו, מגבלותיו, מראהו, ייצורו, אריזתו, הובלתו, אחסנתו וסימונו של יין המיוצר ומשווק בישראל. בעיה ראשונה הכרוכה בתקן מקיף זה היא העובדה שהוא אינו מעודכן. שאיפה לעדכונו של התקן, בהתאם לשינויים העולמיים החלים בתחום היין, מביע צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל. המועצה הפרטית, שמקבלת סמכויות ממשרד החקלאות, עוסקת בקידום תרבות היין בישראל, בייצוג הכורמים והיקבים החברים בה מול הרשויות בנושאים מסוימים, במחקר ובפיתוח. חזקה על העומד בראשה שהוא יודע על מה הוא מדבר, ברצונו לעדכן תקנים ותקנות.
גורם רשמי נוסף ורלוונטי מאוד לנושא, סבור גם הוא כי התקן צריך להשתנות ברוח הזמן. זהו מנכ"ל המכון הישראלי ליין, שלמה כהן. "התקן די ישן", הוא מודה בשיחה עם המגזין. "עקרונית, קיימת ועדה שעושה רוויזיה בתקן – אבל היא לא פועלת כבר כמה חודשים. מתכוונים לחדש את פעילותה כדי להוציא תקן מעודכן. זה דרוש, כי בעולם היין חלים כל הזמן שינויים: בזנים, בקטגוריות, באזורי הגידול, בסימון".
המכון הישראלי ליין, ששלמה כהן מנהל, הוא חברה ממשלתית, השייכת למשרד התעשייה והמסחר והתעסוקה (התמ"ת, כפי שמקובל לכנות את המשרד בקיצור), ועוסקת בבדיקות כימיות ובתקנים של יינות ומשקאות אלכוהוליים. אזכורו של מכון היין מביא אותנו אל הבעיה העיקרית של תקן 1318: הוא פשוט אינו נאכף.
בבדיקות הנערכות במכון הישראלי ליין (או, לחילופין, במכון התקנים, שם מתבצע חלקן הקטן) מתאפיינות קבוצות החומרים השונים המרכיבות את היין ונבחנת התאמתן לתקנים. המטרה, בראש ובראשונה, היא לבדוק ולדעת האם היין ראוי לשתיה. פשוטו כמשמעו. "כשמדובר ביין מיובא, קיים נוהל יבוא של משרד התעשייה והמסחר", מסביר שלמה כהן. "היבואן מחויב להביא דוגמה של המשקה ואת הניירת הכרוכה – תיאור תהליך הייצור וטופס אנאליזה שסיפק היצרן בחו"ל. היין עובר במכון אנאליזה נוספת ובדיקות התאמה (לתקן בארץ מוצאו, לאנאליזה שסופקה על-ידי היצרן וגם לתקן הישראלי). יש כאן שני סוגים של בדיקות: אדמיניסטרטיבית ותקנית-טכנית, הנחלקת לצד הבריאותי ולצד היינני".
מילות המפתח בתיאור תהליך הבדיקה המקצועי והמדוקדק הזה הן "יין מיובא". שכן יבואני יין מחויבים לעבור את כל הבדיקות והבחינות ולעמוד בכל הקריטריונים – אחרת לא יקבלו רשיון יבוא. יצרני יין מקומיים, לעומת זאת, שתוצרתם הולכת לשוק המקומי – אינם מחויבים בכך בפועל. מדוע?
"אנחנו עוסקים בנושאים שמשרד התמ"ת מאציל לנו סמכויות לגביהם – בדיקות יבוא וייצוא. בנושא השוק המקומי, אין לנו תפקיד רשמי", מושך כהן מטפורית בכתפיו. "אתה יכול לבדוק אצלי את היין שלך, אבל אין לי מעמד של סמכות לבוא אליך ולהגיד לך מה לעשות. כל מיני יקבים עושים אצלנו בדיקות, אבל הן פרטיות".
על הפרטיות הזו שומר מנכ"ל המכון הישראלי ליין בקנאות. ידוע כי חלק מהיקבים הגדולים אכן עורכים מיוזמתם בדיקות מקיפות ליינותיהם במכון, אבל ידוע גם כי מספר גדול יותר של יקבים, בהם כאלה המכונים "יקבי בוטיק", חוסכים לעצמם את הטרחה. הניסיון להוציא מפיו של האמון על הבדיקות מיהם היקבים הצדיקים שיינותיהם עוברים בדיקה ומיהם היקבים המשתמטים ממנה, לא עולה יפה. "הם קליינטים. אני לא יכול לספק מידע כזה, מי בודק ומי לא".
ומה על הקליינטים האחרים, כלומר, עלינו, ציבור הצרכנים? האמנם אנחנו חשופים ליין חסר פיקוח, שעלול להיות בלתי ראוי לשתייה, ובמקרים קיצוניים אף לסכן את בריאותנו? צחי דותן מהמועצה לגפן היין מתאר את דרך היין שלנו באופן ציורי: "אני יכול לעשות היום בחצר שלי יקב קטן, לקרוא לו 'יקב בוטיק צחי', לייצר איכשהו יין כלשהו, לנסוע איתו לחנות יין ולמכור אותו בלי בעיה". מנכ"ל יקבי בנימינה, אילן חסון, אפילו מצביע על הבעיה במפורש: "ביקב, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה – ואף אחד לא יאמר לך כלום".
חסון, העומד בראש אחד היקבים הגדולים והמסודרים בישראל, מפתיע כשהוא מגלה שגם בנימינה לא שולחת את כל יינותיה לבדיקה במכון היין. "אין לנו צורך", הוא מסביר. "ברשותנו מעבדה עצמאית, משוכללת מאוד, עם לבורנטית במשרה מלאה, שמספקת לייננים כל מה שהם זקוקים לו". את כל היינות המיועדים לייצוא שולחים יקבי בנימינה כנדרש לבדיקה במכון היין, ובמקרים חריגים הם עושים זאת גם לגבי יינות המיועדים לשוק המקומי (לבדיקת צבע בבציר, למשל). "את מה שאנחנו לא יכולים לבצע בעצמנו, אנחנו עושים במכון היין, אבל בהחלט לא שולחים לשם את כל היינות שלנו", מבהיר חסון.
ועם זאת, חסון מייחל ליום שבו יחויבו כל יינות ישראל לעבור בדיקה רשמית, ואומר כי לא תהיה לו שום בעיה, במצב כזה, לשגר את כל יינותיו לבדיקה במכון היין. "על קיום הבדיקות צריכים להיות אחראים פקחי משרד התמ"ת", הוא מדגיש, "ולא מכון היין, שאין לו סמכויות".
כששאלת סמכויותיו של המכון הישראלי ליין מתחדדת, המנכ"ל שלמה כהן נאלץ ללכת בין הענבים. הוא נמנע מלהיכנס ל"פוליטיקה", כדבריו, וטוען כי הוא האיש הלא נכון להפנות אליו את השאלה. "במסגרת הסמכות שיש לי, אני עושה מה שאני יכול. אני לא אשב ואתאבל, אם לא נותנים לי, אלא אעשה בתחום שאני מבין בו. אתה מדבר איתי על דברים שהם מחוץ לסמכותי".
לא רק התקן הישראלי לא נאכף על יינותינו. נראה שגם חוקי מדינת ישראל הנוגעים ליין – בין אם ספציפית, ובין אם בהיותו מוצר מזון לכל דבר ועניין – אינם נאכפים בצורה נאותה. מוצר שאין לגביו פיקוח וביקורת מסודרים לא ממש יכול לעמוד למבחן החוק. מדובר, בין השאר, בפקודת המשקאות המשכרים ובתקנות המשקאות המשכרים, בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (לגבי מכירת משקאות משכרים בבקבוקים סגורים), בפקודת בריאות הציבור (לגבי מזון בכלל), בתקנות בריאות העם (לגבי רמת האיכות של צרכי מזון), בצו הגנת הצרכן (לגבי סימון ואריזה של מוצרי מזון) ובחוקים נוספים.
סוגיית הפיקוח המקצועי על ענף היין בישראל אינה מסתכמת בשאלות החוק, התקן והבדיקות שהיין צריך לעבור, בהן מתמקדת כתבה זו. ישנם נושאים חשובים נוספים בתעשיית היין שאינם מפוקחים וממילא אינם נאכפים. מן הראוי להעניק להם דיון נפרד, ובכל זאת, כדי לסבר את העין, הנה כמה מהם: נטיעת כרמים, רישוי הפעלת יקבים, תיווי (סימון) יין, רישום הזנים, סיווג אזורי יין ומערכת דירוג ליינות.
צחי דותן: "הרישוי ליקבים, אכיפת התקנים, אכיפת נושא התווית – הכל חסר. כשאתה קורא תווית על בקבוק, היא לא מחייבת. אין לנו למעשה אזורי יין, כפי שיש בכל מדינה".
ואכן, מתברר כי גם בנושא היין, ואולי באופן מובהק, אין לנו מה שיש בכל מדינה. מומחים ואנשי מקצוע שרואיינו לצורך הכנת כתבה זו, התבקשו לחשוב על מדינה נוספת המוכרת להם, ובה מתנהלת תעשיית היין בצורה דומה. הם לא הצליחו לנקוב בשמה של מדינה כזו, ודאי לא מדינה מתוקנת.
ברבות מארצות תבל המייצרות יין, מקובל כי נציג מגוף ממשלתי אובייקטיבי בודק את הכרמים, מקבל דו"חות ומנתח את הפעילות ביקבים, בודק את הבציר, את תקופת היישון בחביות וכדומה. יש בהן מכון יין שמפקח באופן קבוע ומלא על היינות המועמדים לשיווק, וגם עושה שימוש בסמכויות העומדות לרשותו. עניין של שגרה.
לעומת זאת, אצלנו, מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל משתדל לפתח רק ציפיות ריאליות: "לעולם הישן, עם הוותק והמסורת שלו, אין בכלל טעם שננסה להידמות. אבל בעולם החדש נהוג שיש גוף אחד בכל מדינה, המרכז את כל נושאי היין והכרם – ואנחנו חושבים שגם פה צריך להיות גוף כזה. לדעתי, הוא אמור להיות באחריות משרד החקלאות, שתומך בנו רבות בשנים האחרונות. כל הגורמים צריכים לחבור יחד כדי לבנות מודל מחייב ונכון, להקים מסגרת שתהיה אחראית על הפיקוח והאכיפה".
אילן חסון מבנימינה מסכים: "הנושא צריך לקבל מקום גבוה יותר בסדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות. אני חושב שהגורם הראשי בעניין צריך להיות משרד החקלאות. יש לחתור לשיתוף פעולה בין משרדי החקלאות והתמ"ת, כדי לאכוף את החוקים הקיימים ממילא. זה הכל".
למנכ"ל המכון הישראלי ליין, שלמה כהן, יש דרך דיפלומטית הרבה יותר להביע תקוות דומות: "כל אחד מאיתנו הוא קודם כל אזרח, והיה רוצה שהמצב יהיה תקין, ושחוקים ותקנים ייאכפו. קל וחומר כשאתה אדם כמוני, העוסק בתחום. כן, אין לי בכך ספק".
סגנונות ההתנסחות השונים באים לידי ביטוי גם כשהמרואיינים לכתבה זו נדרשים לסוגייה "אז מה יהיה", או במלים אחרות, לשאלה עד כמה כל אחד מהם אופטימי לגבי השינוי המיוחל במצב.
צחי דותן: "אין לי ספק שהדברים ישתנו. יש מודעות של השלטונות ושל הגורמים השונים לעניין. זה נושא סקסי, כולם אוהבים אותו. בעלי היקבים, המנהלים, הכורמים, גם הם רוצים בשינוי. בסופו של דבר, אם יקרה משהו לא טוב ליין ישראלי כלשהו, המחדל ישליך על כל הענף. המנכ"לים של היקבים הם אלה שביקשו משר החקלאות להרים את הכפפה ולקחת את הנושא לידיו. אני מקווה שבעוד שנה-שנתיים נראה את ענף היין קופץ מבחינה התקנים ואכיפתם, בדיוק כפי שקפץ מבחינה ייננית".
שלמה כהן משתמש במשל כדי לתאר את חזונו החיובי לענף היין הישראלי: "כשאתה בודק מה חזק יותר, הגל או הסלע – בסוף הסלע נשחק". והמבין יבין.
אבל התקווה לעתיד טוב יותר פוחתת כששומעים את דעתו של מנכ"ל יקבי בנימינה, אילן חסון: "ביום שבו אראה תזוזה בנושא, אוכל להגיד שאני אופטימי. אני עוד לא רואה אותה".
ועכשיו, לתגובות: ממשרד התעשייה והמסחר נמסר למגזין איש הענבים, בהתייחס לטענות שעלו בכתבה, כי "פקודת המשקאות האלכוהוליים מחייבת כל יצרן משקאות משכרים לקבל רשיון יצרן – אבל המינהל המנפיק רשיון זה הוא אגף המכס, ולפיכך, התמ"ת אינו אחראי על רשיונות יצרן ליקבים".
לגבי תקן היין 1318, טוען משרד התמ"ת כי "חלק גדול מהרוויזיה בתקן כבר בוצע, ועם סיום עבודתה של הוועדה העוסקת בנושא, יפרסם מכון התקנים תקן יין חדש".
בעניין הבדיקות שאמורות לברר האם יין ישראלי עומד בתקן, מאשרים במשרד התמ"ת כי למכון הישראלי ליין אין סמכות לחייב יקבים לערוך אצלו בדיקות. עם זאת, מנהל התקינה בתמ"ת מבצע בדיקות לווידוא התאמת היין לדרישות התקן. אלא שבדיקות אלה מתבצעות "על פי תוכנית העבודה, כאחד מתקנים רשמיים רבים שעל אכיפתם אחראי המינהל, וכן בעקבות תלונות, אם וכאשר מתגלות". "בשנים האחרונות", אומרים עוד במשרד התמ"ת, "לא נמצאו בבדיקות אלה ממצאים חריגים, למעט ליקויים בסימון. לפני כ-8 שנים נעשתה פעולה רחבת היקף במרכז הארץ ובצפונה, שכללה ביקורים ביקבים ומתן הסברים לגבי דרישות התקן. פעולות ההסברה הביאו לשיפור מצב התקינה בענף היין".
מתוך מגזין איש הענבים. מהדורה 1, 1 אוגוסט 2009
