האם עומדים מרבית יקבי ארצנו להיעלם בשנים הקרובות ממפת יקבי ישראל?
ענף ייצור היין בישראל עומד בימים אלו בפני לא פחות ממהפכה. למעלה מ 300 יקבים פזורים היום ברחבי מדינת ישראל, מתוכם כ 80% ואולי יותר יקבי בוטיק קטנים ויקבי בית (גראז'), כאשר חלקם הגדול ממוקם ביישובים החקלאיים. באם לא יחול שינוי של ממש בחקיקה העתידה לעבור בזמן הקרוב, או לחילופין בגישת המוסדות הקרקעיים ומוסדות התכנון של המדינה, אפשר ובתוך שנים מעטות נמצא את עצמנו בשוק יין אחר לגמרי, שוק שחזר לאחור כשלושים שנה, לימי טרום מהפכת האיכות של שנות השמונים, ימים שבהם על התעשייה חולשים לא יותר מעשרה יקבים גדולים, ולצדם רק עוד כמה עשרות בודדות של יקבים מסחריים בינוניים וקטנים ותו לא.
ספוילר: לא כל היקבים ישרדו את השינוי. ספוילר 2: גם באם מרבית היקבים עדיין יהיו עמנו בעוד 5 שנים מהיום – תמונת ייצור היין בישראל תהיה שונה מאוד מזו המוכרת לנו כיום, במידה מסוימת לטובה, אך ממש לא רק. לפני שאמשיך גם אזהרה קטנה: בכתבה זו אין לי מנוס אלא לעטות על עצמי את כובעי הנוסף – או שמא אומר את גלימתי, גלימת עורך הדין. אנסה לעשות זאת מבלי להעמיס בפלפולים משפטיים, אם כי פטור בלא כלום הרי אי אפשר.
הכל מתחיל עם בשורה תמימה לכאורה שהתבשרנו לאחרונה, על כך שענף היין עובר מפיקוחו של משרד הכלכלה, לזה של משרד הבריאות. מדוע תמימה לכאורה? מכמה סיבות. ראשית, מזה שנים שמשרד הכלכלה שהיה ממונה על ענף האלכוהול ובתוכו כמובן גם היין, מנסה "להיפטר" מהנטל, בעיקר בשל כך שאינו מצויד ביכולות המתאימות לפקח על מוצר שהוא למעשה מוצר מזון לכל דבר. ניסיונות שעשה בעבר להעביר את הענף לפיקוח משרד החקלאות לא צלחו והנה, ניצל כעת משרד הכלכלה הזדמנות שניכרה על דרכו עם חקיקת חוק מזון חדש אשר עליו ממונה משרד הבריאות, חוק אשר מטרתו בכלל לגרום להורדת מחירי המזון. כך עבר הענף ה"חורג" למשרד הבריאות.
סיבה נוספת היא, שעם המעבר הצפוי לפיקוח משרד הבריאות, יהיו למעשה דינם של היקבים זהה לזה של כל יצרן מזון אחר המפוקח על ידי המשרד. אמנם גם בעבר נדרשו היקבים להחזיק ב"רישיון יצרן" ובלא רישיון כזה לא היה יקב רשאי לייצר או לשווק יין. אולם על פי מידע מוסמך שהגיע אלינו, מספר היקבים המחזיקים כיום ברישיון יצרן הינו כחמישים בלבד, מה שמעיד על הפיקוח הרך של משרד הכלכלה. אולם, כאן בדיוק טמון השוני: בידי משרד הבריאות, בניגוד למשרד הכלכלה, מצויים מכוח החוק כלי אכיפה ופיקוח אפקטיביים ובמיוחד, הגלומים בעיקר ביכולת שלו להטיל קנסות וצעדים משפטיים ומנהליים אחרים לא רק על היקבים עצמם, אלא על המשווקים ועל נקודות הקצה. במילים אחרות, כל חנות יין, רשת שיווק, מסעדה, בית מלון וכדומה אשר יתפסו על ידי פקחי משרד הבריאות מוכרים יין שיוצר על ידי יקב שאינו מחזיק ברישיון יצרן, צפויים בין היתר, לקנס אוטומטי של עד 25,000 ₪. ברור שאם זה המצב, ייסגרו דלתות המכירה בפני כל אותם יקבים אשר לא ידאגו להשיג לעצמם רישיון יצרן ולפיכך, האינטרס לפעול לשם קבלת רישיון יצרן יגדל במידה רבה.
המטרות נעלות. הבעיה: באותיות הקטנות
החוק שבחסותו הועברו היקבים למשרד הבריאות הוא חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע"ו 2015 אשר נכנס לתוקפו לאחרונה וחל על כל מוצרי המזון המיוצרים והמיובאים לישראל. מטרתו המוצהרת של החוק: להסדיר את אחריותם של יצרן מזון ויבואן מזון, את הפיקוח על ייצור מזון ועל ייבואו וכן על שיווקו, והכול כדי להבטיח כי המזון מסופק ברמת איכות, תקינות, ייצור ובטיחות נאותים, בהתאם למקובל במדינות המפותחות ובתקנים בין-לאומיים והכול במגמה לאפשר זמינות והנגשה של מגוון מזון בעלויות סבירות לכלל הציבור, תוך שמירה על בריאותו. במסגרת החוק הוסמך שר הבריאות גם לקבוע הוראות לעניין החלת הוראות החוק על ייצור, ייבוא, שיווק וייצוא של משקאות משכרים.
המטרות נשמעות מצוינות ואולי אפילו נעלות ובכלל, תשאלו ודאי ובצדק, הרי "איש הענבים" בכלל ועבדכם הנאמן בפרט, כותבים לא פעם על הצורך בהסדרת הענף וברגולציה, אז מה יכול להיות רע בחוק שמטרתו להסדיר סוף כל סוף את ענף היין? ובכן, הכוונה היא בהחלט טובה, אבל לכולם ידוע להיכן מובילה הדרך הרצופה בכוונות טובות. הבעיה, כמו תמיד, מצויה באותיות הקטנות ובמקרה זה, גם ברשויות האחרות (והלא ממש קטנות) שבתמונה. על פי מבנה החקיקה המסתמן, נראה שמדובר בגזרה שספק אם הציבור ואם נדייק – ציבור בעלי היקבים הקטנים – יכול לעמוד בה!
למה הכוונה? על פי התקנות אשר הוצעו בתחילת חודש מאי על ידי משרד הבריאות והועברו לקבלת הערות מהציבור, להלן בקצרה המסלול שיידרש יקב לעבור על מנת לקבל רישיון יצרן אשר בחסותו יהיה רשאי לייצר ולשווק יין: תנאי סף ראשוני להגשת בקשה לרישיון יצרן: היתר בניה כחוק. לכך עוד נחזור בהמשך, מאחר וזו כנראה המכשלה העיקרית העומדת בפני רובם ככולם של יקבי ישראל הפועלים בישובים החקלאיים. שלב ראשון בתהליך: הגשת בקשה לרישיון עסק ברשות המקומית. שלב שני: הגשת תרשימים הנדסיים – תכנית סניטרית. השלב הבא בבקשה לרישיון יצרן ובתנאי שכבר התקבל רישיון עסק: קבלת אישור שירות המזון המחוזי לפיה אין התנגדות עקרונית לתוכנית. כעת ורק כעת, רשאי בעל העסק להתחיל ביישום התכנית בשטח ולאחר שסיים, יהיה צפוי לביקורת תברואתית – טכנולוגית, לפני תחילת השיווק בציבור. קיבל היקב גם המלצת שירות המזון – ימלא הבעלים בקשה לרישיון יצרן, ישלם את האגרה (לא חשבתם לרגע ששלב זה לא יגיע, נכון?) ובאם צלחה דרכו – יונפק לו בשעה טובה ומוצלחת רישיון היצרן.
לזכותו של משרד הבריאות צריך לומר שפרנסיו הבינו שלא ניתן להפיק רישיונות יצרן "אינסטנט" וכי נדרשת תקופת מעבר והתארגנות ליישום החוק. כפי שנראה בהמשך, מסקנה זו באה רק לאחר לחצים רבים מצד משרד החקלאות בשיתוף עם המועצה לגפן היין. מכל מקום, לנוכח הקשיים העומדים בפני יקבים המבקשים לייצר יין כחוק, נקבעו הוראות מעבר מיוחדות: יקבים המצויים באזורים חקלאיים או באזורי תעשייה, יפנו תחילה למשרד החקלאות על מנת לקבל ממנו אישור בכתב לפיו היצרן הוא יצרן קיים. חשוב לציין שמשרד החקלאות יפיק את האישור רק ביחס ליקבים שמבחינת המיקום בו הם מצויים ואופיים, קיימת היתכנות לקבלת רישיון יצרן בסופו של תהליך. כאן המקום לציין שליקבים שאינם ממוקמים באזורי תעשיה, בנחלות במושבים, או בשטח המחנה בקיבוץ, אין כל סיכוי לקבל רישיון יצרן ויהיה עליהם לחפש לעצמם אכסניה אחרת.
רק יקב המצויד באותו אישור יצרן קיים רשאי להגיש בקשה למשרד הבריאות לקבלת רישיון יצרן ומכאן ואילך תוקצב לו תקופת התארגנות של 24 חודשים, ולמעשה - רישיון יצרן זמני. במהלך תקופה זו יוכל להמשיך לייצר ולמכור יין. במידה ולא עמד בלוח הזמנים, אך הראה כי הוא מתקדם בהליכים לקראת קבלת רישיון יצרן, תאושר ליקב תקופת התארגנות של 24 חודשים נוספים. ועדת חריגים מיוחדת תוכל להעניק תקופת התארגנות נוספת ואחרונה של עוד 12 חודשים ובלבד שבתקופה זו כבר עומד היקב בתנאי התכנון והבניה. סיכומו של דבר, לכל המאוחר בתוך 5 שנים מיום כניסת החוק לתוקפו, כל יקב שלא ישיג רישיון יצרן - ייסגר.
פניתי לצחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן היין, על מנת להבין כיצד בדיוק אמור כל זה לעבוד ומה הם סיכויי היקבים לזכות ברישיון היצרן המיוחל? צחי דותן מסכים עמי שהיקבים ובפרט היקבים הקטנים, עומדים בפני צומת דרכים וכי מה שהיה כבר לא יהיה. "אין ספק" אומר צחי, "שהיקבים עומדים כעת בפני תקופה לא קלה שבה יידרשו להתאים את עצמם למצב החדש. עם זאת, בדיקה שנעשתה על ידי משרד החקלאות מצאה שלגבי למעלה מ 85% מן היקבים הקיימים כיום, בהחלט קיימת היתכנות לקבל בסופו של תהליך רישיון יצרן, אם כי אין ספק שיהיה עליהם להשקיע בכך לא מעט משאבים".
אני מקשה על צחי ומזכיר לו שבישראל יקב ובפרט יקב בוטיק, אינו עסק רווחי מאוד ואפשר שלא מעט בעלי יקבים יגיעו למסקנה כי אין מבחינתם כדאיות כלכלית לבצע את המהלך. צחי מודע לבעיה ומבהיר שהמאבק טרם הסתיים וכי למרות שהתקנות המוצעות התקבלו לאחר פשרה ולמעשה אין כוונה להתנגד להם התנגדות של ממש, הרי שמעל ומתחת לפני השטח, יימשך הניסיון ליצור לובי מאוחד של מספר גורמים, הן על מנת להקל בדרישות משרד הבריאות והן כדי להגמיש את דרישות רשויות התכנון והקרקע למיניהם, באופן אשר יפחית את העלויות הצפויות ליקבים בדרך לרישיון יצרן. אבל לכך עוד נגיע בהמשך.
רשות מקרקעי ישראל, ועדות התכנון, לוחמי האש, שכנים וצרות אחרות
בחודש נובמבר 2016 קיימו יקבי המועצה האזורית מטה יהודה החולשת על הרי יהודה ומורדותיהם, את כנס היין האזורי הראשון שלהם. אחד הנושאים הראשיים שעמדו על הפרק היה הסדרת היקבים הפועלים במושבים ואחד מן הנואמים הראשיים היה עו"ד עמית יפרח, יו"ר אגף הקרקעות בתנועת המושבים. שלא במפתיע, ה"כוכבת" הראשית של ההרצאה, אשר במהלך הדברים כמעט בכל פעם שאוזכר שמה זכתה ללא מעט קריאות ומחאות מן הקהל, ממש כאילו היתה המן בעת קריאת מגילת אסתר, היתה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ובשמה הקודם: "מינהל מקרקעי ישראל".
כידוע, אדמות המושבים, כמו גם אדמות הקיבוצים, הן אדמות מדינה המצויים בניהולה של רמ"י ומועצת מקרקעי ישראל היא שאחראית לקבלת ההחלטות בדבר אופן ניהולם של אותן קרקעות. מטבע הדברים, אדמות המושבים והקיבוצים הינן אדמות המיועדות לשימוש חקלאי והנחלות במושבים נמסרו לבעליהם לצורך פעילות חקלאית. השאלה הנשאלת היא מהי פעילות חקלאית? ומסתבר שלא בעיני כולם התשובה לשאלה זו הינה זהה.
האם הפעלת יקב מהווה פעילות חקלאית? האם מותר כלל להפעיל יקב מתחומו של מושב? ואם כן - באלו תנאים? אלו בדיוק הן השאלות המרכזיות והחשובות, שכן תקנות משרד הבריאות החדשות מפנות בהקשר זה ממש לאותן החלטות של מועצת מקרקעי ישראל. מבלי להלאותכם יתר על המידה בציטוט סעיפי חוק ומספרי החלטות, ניתן לומר בכלליות את הדברים הבאים: נחלה במושב מורכבת מחלקת המגורים (חלקה א') וחלקת העיבוד החקלאי (חלקה ב'). על פי רוב נחשב יקב קטן לפעילות עיבוד חקלאי ועל כן אין מניעה עקרונית למקמו בנחלה, בחלקה א' (בתנאים מסוימים) אך לא בחלקה ב', השמורה לחקלאות בלבד. אלא מה? לא ניתן לקיים ביקב כזה מרכז מבקרים או לבצע בו מכירה של יין, שכן פעילויות אלו כבר הופכות אותו למבנה מסחרי, אשר חל איסור לקיימו בנחלה.
כאן באה לכאורה לעזר החלטה אחרת של רמ"י המאפשרת שימושים נלווים, שאחד מהם הינו תיירות. על פי החלטה זו (1316 למתעניינים), ניתן לקיים יקב כולל מרכז מבקרים מצומצם גם בחלקה א', אך לא בצמוד למבנה המגורים. אולם שימוש נלווה, בניגוד לשימוש החקלאי המקורי, כבר אינו דבר שבא בחינם ואינו פתוח לכל אחד. ראשית, מצריך הדבר קבלת אישור ממשרד החקלאות כי בעל היקב עוסק בחקלאות, משמע שלכל הפחות יש בהחזקתו כרם פעיל או גידול חקלאי אחר (אם כי אין מניעה שירכוש ענבים גם ממקורות אחרים). רבים מבעלי היקבים במושבים אינם בעלי כרם ואולם, צחי דותן מבהיר בהקשר זה שעל פי נוסח התקנות המוצעות, שטח הכרם הנדרש הוא גמיש למדי וכמו כן, רשאים חברי המושבים לנייד ביניהם במסגרת הסכמים פנימיים שטחים חקלאיים השייכים לאגודה וכך אפשר שבעל יקב ייחשב כבעלים של כרם, הגם אם הכרם אינה ממוקמת ממש בשטחו.
אולם בזה לא תם העניין. לרוב, הפעלת חנות ממכר ו/או מרכז מבקרים במושב מחייבת גם קבלת היתר לשימוש חורג מן הועדה לתכנון ובניה, הליך הכרוך בפרוצדורה רבה ובעיקר בעלויות של עשרות אלפי שקלים ויותר. אבל המכשול העיקרי נעוץ בחבות לשלם עבור היתר לשימושים נלווים לרמ"י, תשלום זה נע בין 46% מדמי החכירה המהוונים (אם שולם גם היטל השבחה), לבין 91% מדמי החכירה המהוונים. כמה זה בכסף אתם שואלים? ובכן, הכל תלוי במיקום, ככל שהקרקע יקרה יותר, כך גם דמי החכירה יהיו גבוהים יותר. באזור עדיפות בגליל העליון או בנגב מדובר יהיה בתשלום של עשרות אלפי שקלים בודדים לכל היותר ולעתים אף הרבה פחות מכך ואולם באזור המרכז או בהרי יהודה, מדובר כבר במאות אלפי שקלים. אם זה עדיין לא ברור – אם לא שילמת לרמ"י לא תוכל גם לקבל היתר בניה ליקב; בהעדר היתר בניה לא תקבל רישיון עסק; ובלא רישיון עסק, אינך זכאי לרישיון יצרן... מעין חד גדיא שכזה.
מצד שני, תשלום לרמ"י וקבלת הסכמתו אינו מבטיח עדיין קבלת היתר בניה וגם כאן עלולים לצוץ מכשולים רבים, בדמות דרישות הוועדות לתכנון ובניה, תנאים שמציבים משטרת ישראל ולוחמי האש, דרישות סניטריות מחמירות, התנגדויות מצד ארגוני איכות הסביבה, או סתם שכנים שאינם מחבבים את ריח הענבים בזמן התסיסה או את שאון מנוע הטרקטור המביא את הענבים מן הבציר.
נזכיר שאנחנו מתייחסים כאן בעיקר ליקבים קטנים, המייצרים בין מספר אלפי בקבוקים בשנה לבין כמה עשרות אלפים לכל היותר. יקבים אלו מצליחים במקרה הטוב לכסות את השקעותיהם ואת עלויות הייצור ובמקרה המצוין הם גם מצליחים להרוויח כמה אלפי שקלים לחודש. ברור לכל שבעלי יקבים בסדר גודל כזה, המפעילים בדרך כלל את יקביהם שלא כעיסוק ראשי, אלא כתחביב תובעני המתווסף לעיסוק ראשי אחר, לא יוכלו לעמוד בעלויות הכשרה והסדרה בשיעור של עשרות ואף מאות אלפי שקלים. מן הסתם, יעדיפו לסגור את העסק, או לחילופין, לעבוד בקטן ובמחשכים, מבלי לפעול לקבלת רישיון יצרן תוך שהם מסתפקים במכירה ביקב וגם זה מתוך סיכון ניכר.
גם באם יהיה מי שמוכן להשקיע, אפשר בהחלט שהפיצוי כנגד השקעותיו יתבטא מיד ובאופן בולט במחירי היין. צפי לעליית מחירים בהקשר זה, דווקא לאחר שבשנים האחרונות נראה שהשוק נכנס במידה מסוימת לפרופורציות מבחינה זו, אינו מתייחס ליקבים הקטנים בלבד, אלא נראה כתוצאה סבירה של הרגולציה המתוכננת גם אצל היקבים הבינוניים, אשר אף הם יידרשו להשקיע בדרך כלל סכומי עתק בקבלת רישיון יצרן ושימורו. יש להניח עם זאת שהיקבים המסחריים הגדולים ישכילו לספוג את העלויות הנוספות מבלי להעלות מחירים, מה שעשוי להגדיל עוד יותר את פער המחיר הקיים כיום ממילא בין היקבים הגדולים לבין יקבי הבוטיק.
מעבדות וירטואליות ותקנים שטרם אושרו
נניח אם כן שיקב עבר בהצלחה את כל השלבים שתיארנו והצליח בשעה טובה לזכות ברישיון היצרן המיוחל. מה משמעות הדבר בעצם לגביו ביחס לפעילות השוטפת? ובכן, כל המשקאות המשכרים המיוצרים בישראל יידרשו מעתה לעבור בדיקות מעבדה לפני שיאושר שחרורם לשוק וזוהי בשורה מצוינת מבחינת בריאות הציבור. היכן תתבצענה הבדיקות? "במעבדות מוכרות". הבעיה היא שנכון לעכשיו אין עדיין מעבדות מוכרות כמשמעותן בחוק והמצב היום, לאחר שמכון היין נסגר באופן רשמי עוד בשנת 2013, הוא שרבות מן הבדיקות למוצרי אלכוהול מבוצעות במכון התקנים ואילו רבות אחרות מתבצעות במעבדותיהם של היקבים הגדולים עצמם. החוק קובע כי בתקופה של שנתיים מכניסתו של החוק לתוקף ועד שיוכרו מעבדות מכוח החוק (סמכו עלי, התהליך יימשך הרבה יותר משנתיים...) יבוצעו כל הבדיקות במכון התקנים או במעבדות אשר יאושרו על ידו. במלים אחרות, לא יחול שינוי של ממש במצב הקיים.
במסגרת בדיקות המעבדה צפויים להיבדק הרכב המשקה, תכולת הכוהל שבו, משקל סגולי, סוכרים, סיכוני רעילות, תאימות מרכיביו לדרישות הדין (במקרה זה הכוונה בעיקר לתקן היין, אשר נזכיר כי עדכונו טרם אושר סופית על ידי הגורמים הממונים), מידת התאמת המשקה לתיאור היצרן ועוד.
חששות מפני עתיד מעורפל
בעלי היקבים הקטנים בהחלט מוטרדים וחוששים מפני הפיקוח המוגבר. עד כדי כך שהם מעדיפים שלא לדבר בנושא בגלוי. בשיחות שלא לציטוט, הודו בפני בעלי היקבים כי החשש הוא בעיקר מאי הודאות. אפשר שחלק ממנה אגב יפוג בזמן הקרוב, לנוכח כנסי ההסברה הצפויים להתקיים בחסות משרד החקלאות. נניח שנתחיל בתהליך, אמרו לי בעלי יקבים, השאלה היא מה הלאה? ראשית, לא ברור לאיזה סכומים יכולות ההשקעות הנדרשות להצטבר ויתרה מכך, מה יקרה אם בתום חמש השנים שהוקצבו ועל אף מאמצינו, לא נצליח לעמוד בדרישות ולקבל את רישיון היצרן? יוצא שכל המאמצים והמשאבים שהשקענו יהיו לשווא! או כדברי אחד מבעלי היקבים: "אצל רבים מאתנו היקב אינו הרבה יותר מתחביב. נכון שגם בתחביב משקיעים לעתים לא מעט כספים, אבל מה הטעם להשקיע אם יתכן שבתוך 5 שנים יודיעו לי שאיני רשאי להמשיך עוד בתחביב?"
הדברים הם בהחלט דברי טעם והחששות והסיכונים הם בהחלט מוחשיים. לדעתי - רישיון יצרן ובריאות הציבור - בהחלט כן וניתן אף לומר "בשעה טובה". אבל לא על חשבון גדיעת הענף ולא בדרך של חזרה לאחור וחיסול מרבית יקבי הבוטיק הקטנים, אילו השוכנים בינות לכרמים באזורים החקלאיים והמצויים בלב לבה של כל תעשיית יין בעולם, לרבות זו הישראלית. השינויים הנדרשים חייבים לבוא בגזרת רשות מקרקעי ישראל, אשר עליה למצוא את הדרך מחד להכשיר את היקבים הפועלים בישובים החקלאיים וכן, תמורת תשלום, אולם מאידך, התשלום חייב להיות כזה אשר היקבים יוכלו לעמוד בו ולהמשיך להתקיים. שהרי באם לא כך יהיה, יעדיפו בעלי היקבים לוותר מראש וכתוצאה מכך לא תזכה רמ"י כלל לקבל תשלומי הסדרה.
למרות החששות, צחי דותן דווקא נשמע אופטימי למדי, בעיקר על רקע צעדי ההמשך המתוכננים על ידי המועצה שבראשה הוא עומד בשיתוף עם משרד החקלאות. "מבחינת כמות הייצור יקבי הבוטיק נמצאים בשוליים ומייצרים אחוזים בודדים מן השוק בלבד, אולם חשיבותם גבוהה פי כמה וכמה". אומר דותן. "אין לשכוח שיקבי הבוטיק הם אלו שהובילו בזמנה את מהפיכת האיכות ובכלל, יקבים באזורים החקלאיים מהווים מנוף אדיר לפיתוח תיירות חקלאית – Agro Tourism והם משמשים גם כלי חשוב בפיתוח הפריפריה. מטעמים אלו, אנו מנסים לרתום לטובת העניין גם את ראשי המועצות האזוריות ואת משרד התיירות ומנסים לאתר חברי כנסת אשר יוכלו אף הם לסייע". עוד מוסיף דותן: "הופתענו מן ההקשבה וההבנה לה זכינו בקרב נציגי משרד הבריאות, המתחילים להבין שיקב אינו מפעל מזון רגיל וכי צריך להתאים את הדרישות בהתאם ולגלות אורך רוח. דוגמה בולטת היא הטחב המתפתח בחדרי החביות לנוכח תנאי הלחות החיוניים, פקידי משרד הבריאות הראשונים שסיירו ביקבים דרשו לנקות ולסייד על מנת להעלימו, כיום הם מבינים כי זהו חלק בלתי נפרד מן התהליך".
את האופטימיות הזהירה שלי, אני שואב דווקא ממקור אחר והוא, שבמדינה המיוחדת שלנו הכל זמני ואילו הזמני הוא תמיד הדבר הקבוע. בהתאם לקו זה, נראה שגם רישיון היצרן הזמני יכול להפוך עבור היקבים לקרש הצלה. כמו ביחס לנושאים רגולטורים רבים אחרים, לעתים קרובות די להתחיל בתהליך, גם אם לא בהכרח ממש סיימת אותו. מה עוד זמני? נכון – ממשלות, שרים וחקיקה. מה שנכון להיום לא יהיה בהכרח נכון אצל הממשלה הבאה ובואו נודה על האמת, חמש שנים הם המון זמן אצלנו כשמדובר בכהונת ממשלות ושרים, כך שהרבה יכול עוד להשתנות.
הערת שוליים לסיום: ישנם גם יקבי בוטיק לא מעטים שהשינוי מדיר מעט מאוד שינה מעיניהם. החלטות מועצת מקרקעי ישראל אינן חלות מעבר לקו הירוק, מקום בו הקרקע אינה שייכת למדינה, כמו גם רבים מחוקי התכנון והבניה והוראות דין נוספות. במילים אחרות, גם אם יידרשו היקבים שמעבר לקו הירוק, רובם ככולם יקבי בוטיק ובית, להשיג רישיון יצרן, הרי שמרבית הצרות שנזכרו לעיל אינן נוגעות להם כלל, ובעליהם יוכלו להמשיך ולפעול כמעט כמו בעבר, שלא כמו מרבית חבריהם בתחומי הקו הירוק, העומדים בפני תקופה לא קלה.
לאחר כתיבת הכתבה וממש לפני העלאתה לאתר – התפתחות דרמטית ובלתי שגרתית. התבשרנו שבאופן חסר תקדים ולנוכח לחצים ממועצת גפן היין, משרד החקלאות וגורמים נוספים, ביקש שר הבריאות הרב יעקב ליצמן לעכב את מעבר היקבים לפיקוח משרד הבריאות בשישה חודשים נוספים, על מנת שבמשרד הבריאות ילמדו את הנושא לעומק וכדי לאפשר ליקבים תקופת לימוד והתארגנות ממושכת יותר. בקשת השר אושרה בכנסת וכניסתן של הוראות החוק לתוקף נדחתה לפיכך לתאריך 30.11.2017. עם זאת, חשוב לציין שלא מדובר בביטול החוק או בשינויו, אלא בשלב זה בדחיית ביצועו בלבד. אנחנו כמובן נמשיך לעקוב ולהביא בפניכם התפתחויות נוספות ככל שיהיו.
