כבר כמה שנים שתוכניות אוכל הן חלק מחיינו. זה התחיל במתכונים מצולמים, והמשיך לתחרויות בישול ולריאליטי אוכל. רבות מבין התוכניות הללו זכו וזוכות לרייטינג די גבוה, כשהמובילה שבהן היא כמובן מפלצת הרייטינג "מאסטר שף".
הבעיה העיקרית בתוכניות האלו היא שעד כמה שיכול להיות יפה ומרשים לראות את ההכנה של המנות, כשזה מגיע לאוכל, קשה מאוד להסתפק רק בחוש הראייה.

לדעתי אין כמעט אדם שלא אמר לעצמו לפחות פעם אחת "הייתי משלם עכשיו הרבה בשביל לאכול את המנה הזאת" בזמן שהוא צפה באחד השופטים מתפייט ומתרגש בעקבות אחת המנות בתוכנית.

אז גם אני צפיתי במאסטר שף, כמו כולם, וגם אני אמרתי את המשפט מהפסקה הקודמת. ההבדל הוא, שבערב יום שני סתווי אחד, אני גם זכיתי לטעום כמה מן המנות המדוברות.

פרויקט חדש של קייטרינג "טעם וצבע" בבעלות השף עמית קאופמן, אשר פועל בגן האירועים Q בגליל ים, מציע לשתף באירוע כמה מהבוגרים הבולטים של מאסטר שף. השפים יפעילו כל אחד דוכן, שבו הם יגישו לאורחים את אחת מן המנות המוכרות שלהם מהתוכנית.
אמנם את הזוכים בשלושת העונות לא תמצאו בין המשתתפים, אבל יש מספר פיינליסטים, ומי שצפה בתוכנית בוודאי שיזהה את כולם.
המאסטר שפים הם ג'קי אזולאי, דליה אלחדף, פאולין שובל, אלקנה ביטון ובני בן ישראל. או כמו שאתם בטח מכירים אותם מהתוכנית: ג'קי, דליה, פאולין, אלקנה ובני.

מלבד אלקנה, פיינליסט העונה הראשונה, כל המשתתפים הם בוגרי העונה השלישית של התוכנית, כך שהם יותר זכורים עבור הקהל קצר הזיכרון.

אני יכול להעיד שאכלתי כבר במסעדות של שפים מוכרים ומנוסים יותר מן החבורה המדוברת, ביניהם גם כאלו המחזיקים בכוכבי מישלן, אבל עדיין כשג'קי ממאסטר שף הגישה לי אישית את הדג המרוקאי שלה, מודה שהתרגשתי כמו אחרון מכורי הפריים טיים.

האם רמת האוכל תאמה את הציפיות מן התוכנית? חלקית.

דליה 

דליה הייתה כוכבת האירוע. כנראה שלא מדובר בדמות הכי זכורה מהעונה השלישית, אבל לבשל היא בהחלט יודעת. הדוכן שלה היה באופן קבוע העמוס ביותר, ובכל פעם שעברתי לידו שמעתי מישהו אחר מחמיא לדליה שאת המנה שלה הוא הכי אהב. המנה המוחמאת הייתה אראפה (מעין פיתה מקמח תירס) עם צ'ילי קון קרני וממרח גאוקמולי. תיבול וזמן בישול מדויקים הפכו את המנה של דליה למצוינת, ולא לחינם היא זכתה לשבחים. גם לצמחוניים היה מה לאכול בדוכן של דליה, כשלצד הצ'ילי קון קרנה עמד סיר נוסף עם תבשיל עדשים, שהיה טעים לא פחות מהמנה הבשרית.

פאולין
הפייבוריטית השנייה לדעתי הייתה פאולין, שהכינה קוביות סלמון מבושל בקארי ירוק וחלב קוקוס, שבאירוע הוגש על מצע של אורז יסמין, אך במתכון שקיבלנו כתוב שמגיע עם אטריות אורז. כך או כך, מדובר במנה מעניינת ועשויה היטב. שילוב הטעמים היה מוצלח וגם פאולין עצמה הייתה מוצלחת, פיזרה חיוכים לכל עבר ויצרה אווירה נעימה ומזמינה סביב הדוכן. קל לזהות שהיא מגיעה מתחום יחסי הציבור.

בני
בני יצר דוכן של פיצות עם ברז'ואלה, רוקט, עגבניות שרי, קוביות קישואים ושמן זית. הבצק היה פריך בדיוק במידה הנכונה, וגם התוספות השתלבו יפה, אך עדיין משהו במנה הרגיש מעט בנאלי והזכיר יותר מדי דוכני פוקצ'ות כמו שיש כמעט בכל חתונה שהייתי בה בשנים האחרונות. כאמור, המנה הייתה טעימה, אבל משף עם ראש יצירתי כמו של בני, ציפיתי ליותר.

ג'קי 

ג'קי אמנם לא זכתה בגמר של העונה, אבל אני מעריך שהיא כנראה המתמודדת הכי זכורה מהעונה הזאת. הדוכן של ג'קי היה ממוקם ממש בכניסה לאולם, כך שאחרי עמדת הקוקטיילים ג'קי הייתה הדמות הראשונה שראיתי. כמובן שניצלתי את ההזדמנות שלא היה תור על מנת לנסות את מנת הדגל שלה, דג מרוקאי חריף על מצע של קוסקוס, מנה, שתאמינו או לא, לא הייתה מאוד נפוצה בבית משפחת הרפז. להפתעתי (ואכזבתי) המנה הייתה מעט תפלה. ציפיתי מג'קי לסערת טעמים, אבל במקום קיבלתי מנה עדינה מדי, נחמדה מדי. איפה החריפות והחוצפה שנראה שהיא מפזרת בשפע?

לאחר שטעמתי את כל שאר המנות, הרגשתי שאני חייב לנסות שוב את ג'קי.
"מה, חזרת לעוד מנה? אתה יודע מה זה אומר? שהיה טעים"
לא תיקנתי אותה, אלא רק שאלתי בעדינות אם יש לה קצת חריף להוסיף למנה.
"מה? זה חריף! אתה אוהב חריף?"
לאחר שאישרתי את העובדה שאני אכן מחבב חריף (במידה), קיבלתי הפעם מנה עם יותר מהרוטב, מה שאכן שדרג אותה באופן משמעותי. אז אם אתם לא נראים כמו אנשים שאוכלים חריף, אבל דווקא כן אוכלים, חשוב להדגיש זאת במידה ובמקרה הגעתם לדוכן של ג'קי. תודו לי בהזדמנות.

אלקנה
אלקנה, כאמור, הוא הנציג היחיד מהעונה הראשונה, שאף היה גם קרוב מאוד לזכייה. המנה של אלקנה הייתה הלחם ממולא בשר המפורסם שלו, שמי ששכח, גרמה לשופט אייל שני לדמוע לאחר שטעם ממנה.

שוב התכוננתי לחוויה מיוחדת, אפילו שאלקנה עצמו לא היה בדוכן בזמן שהגעתי. לצערי גם כאן נרשמה אכזבה קלה. המנה הייתה מלוחה מדי. לא ברמה שלא ניתן לאכול, אבל עדיין במידה מורגשת. גם במקרה הזה לא ביצעתי אפליות וחזרתי לנסות שוב לאחר שסיימתי את הסיבוב בין שאר הדוכנים, אך גם בשנית נרשמה מליחות מעט מופרזת. לאחר שהוספתי קצת טחינה וחריף המליחות התעדנה, ובסך הכל מעבר למלח מדובר במנה טובה, אבל לאחר שראיתי את אייל שני פורץ בבכי בשידור לאחר ביס, כנראה שציפיתי ליותר.

בסופו של דבר רעיון המאסטר וודינג בהחלט יכול לשדרג חתונה, ולהביא את הטלוויזיה הישר אל קבלת הפנים. מדובר במשהו שונה וחוויתי, שללא ספק יוסיף עניין וייחודיות לכל אירוע. פודיז רציניים אולי לא יפלו מרמת האוכל, שהיא כאמור טובה אך לא מדהימה, אבל הרוב הגדול של האורחים יזכרו את החתונה הזאת ואת הגימיק המאסטר שפי גם בעתיד, ובעלי השמחה יוכלו לצפות בעונג כיצד האורחים שלהם משעשעים את כולם בחיקויים של השופטים במאסטר שף אל מול החיוכים המנומסים של צוות הבשלנים בוגרי התוכנית.